אור ברסלב
שות עמודי אור שו"ת עמודי אור - סימן צג

שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר

שו"ת עמודי אור - סימן צג

שו"ת עמודי אור - סימן צב

וואלקאוויסק לכבוד ידידי ה"ה הרב המאוה"ג המפורסם הישיש וי"א מרבים החכם כקש"ת מוהר"ר משה נ"י האב"ד דק"ק וואלפא:

א מכתבו ביד מוכ"ז לנכון הגיעני בדבר הגט הנשלח אל קהלתו ושינו שם המגורשת ששמה גוטא, וכתבו שם גאטיא, והענין מקום דחק ועיכוב גדול ראוי לחוש לעגון, בעניי אינני רואה בזה שום היתר כי שינוי גמור הוא, ומה שצידד מעכ"ת כי כן הברת אנשי וואלין כי הקמ"ץ אצלם ידובר כהברת השורק במקומינו, לכן כשאמר שם הבעל ששמה גוטא כהברת מדינתינו, דימה המסדר שצריך לכתוב באלף כמשפט הקמ"ץ אין כ"ז מציל בתיקון הגט, כי אדרב' לפי הברתם שם גוטא ידובר אצלם גיטא, ואטו משתנ' אצלם הניקוד, כמו בתי' ברוך לכתוב בריך וכדומה, ובין אצלם ובין אצלינו נכתב שם גוטא בשוה, ועכשיו ששינה פסול גמור הוא, גם יו"ד של גאטיא אין לו מקום כלל, וידע כת"ה כי השליח מידי עברו פה הראה לי הגט, תמהתי על זרות השם הזה הבלתי מצוי, אמרתי אולי קרה כן, וראיתי עוד בתוכו שבאחד מחתימו' עדי הגט יו"ד של צדי"ק מובדל ומופרש לגמרי מגוף האות וניכר שנעשה כן מתחלת הכתיבה, כנרא' שמסדרו לא דקדק יפה כראוי לחומר הנושא, וה' הטוב יכפר:

והנה לכאורה עלה בדעתי הקלושה תקנה אחת לצורך העלובה והוא להחזיק לה עתה שם גאטיא שלשים יום, ואח"כ ינתן לה הגט, אמנם יש לעיין לכאורה לפסול מההיא דקי"ל (גיטין כ"א:) וכתב ונתן מי שאינו מחוסר שום דבר בין כתיבה לנתינה, ומהאי טעמא פסלינן מחובר שמחוסר קציצה, וה"נ בנ"ד כיון שאחר הכתיב' צריך להחזיק לה שם חדש הנה מחוסר דבר בין כתיבה לנתינה:

ונלענ"ד לדחות זה דעד כאן לא קפיד רחמנא אלא חסרון דבר בגוף הגט כמו קציצה וכדומה משא"כ בנידון זה שהחסרון דבר הוא על האשה לא מפסיל בכה"ג, כיון שבגט עצמו אין נעש' שום דבר חדש אחר כתיבתו, וראי' לזה דבחולין (פ"ד.) פטרינן מוקדשין מכיסוי משום דכתיב ושפך וכיסה מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכסוי יצא זה שמחוסר שפיכה פדיי' וכסוי, מבואר מזה דהקפידה התורה על הדבר הנשחט שלא יצטרך שום מעשה בין שחיטה לכיסוי [והוא כמו גבי גט כתיבת הגט ודוק] ומ"מ קי"ל דמכסין בכל אפר אף שנעשה אפר אחר השחיטה כגון חרסית ולבינה ומגופה שכתשן, מבואר הדבר שאפילו כתשן אחר השחיטה מכשירינן, והכי דייקי כמה סוגיות בש"ס עיין ביצה (ח':) בהדי דכתיש קא מכסי:

וראי' ברורה לענין גט גופי' דלא מפסיל משום הכי מההיא דיבמות (נ"ב:) אמר ללבלר כתוב גט לאשה דעלמא אינו גט שאין בידו לגרשה, וכתב שם הרא"ש דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל הוי גט כו' עש"ה, והרי שם אין מקום לגט להנתן עד שיקדמו הנשואין, ומ"מ מכשירינן למ"ד אדם מקנה דשלב"ל, ולא פסלינן משום מחוסר מעשה, אלא ע"כ דלא פסיל אלא חסרון מעשה בגוף הגט, משא"כ בכה"ג דהוי חסרון באשה ודוק:

ואולם לענ"ד אין מקום להכשיר כלל בתקנה זו, שהרי הרא"ש בגיטין (פ"ח סי' ט') כתב דבשינה דבר בגט איכא תרי טעמי לפסול, חדא שיאמרו שאין זה המגרש או המגורשת, ועוד דעדים חתמו אשיקרא, [ויש נ"מ בין הטעמים אכמ"ל] ולפ"ז נהי נמי דכאן כשנחזיק לה שם זה אין חשש לעז לרואין, כיון שכבר ידועה היא בשם זה, מ"מ מה יושיענו זה לתקן חתימת העדים דחתמו אשיקרא, והרי אע"ג דקי"ל עדי מסירה כרתי, מ"מ שנוי הוה מזוייף מתוכו דפסול לכ"ע:

ב וביותר דלענ"ד בגט הנשלח ע"י שליח אין כאן היתר כלל בכה"ג, שהרי עכ"פ בשעה שמסר הבעל הגט לשליח לא הי' ראוי לגרש בו כלל, ולדעת רוב הפוסקים הוא גט בטל מה"ת, וא"כ איך מצי משוי שליח לגרש בו אחר שיתכשר ע"י החזקת השם החדש, הא הלכה פסוקה היא בנזיר (י"ב.) דכי משוי אינש שליח במידי דמצי איהו למיעבד עתה אבל בכה"ג לא משוי שליח, ואין ממש בשליחותו (ויש לצדד תקנה זו רק במי שהוחזקה בשני שמות במקום כתיבה ונתינה, ולא כתבו בגט רק מקום כתיבה, בזה יש תקנה להחזיק לה שם מקום הכתיבה במקום הנתינה ל' יום וינתן לה הגט, דלתרי טעמי שהערנו אין פקפוק, שהרי העדים חתמו כהוגן כיון שכן שמה במקום הכתיבה, ואיהו נמי הוי מצי לגרש בו שם, ושפיר משוי שליח אף בכה"ג, עיין היטיב בתוס' בנזיר שם ודוק] ואף שהדברי' ארוכים בפרט זה שהי' מקום לומר דלא שייכא מילתא דרבא אלא בגוף המעשה אם אין לו פנים לעשותה עתה לא מצי משוי שליח, אבל בנ"ד שיכול לגרשה בגט אחר [שיכתוב שמה כהוגן] וכיון דגוף הגירושין מצי עביד השתא לא איכפת לן אם גט זה שמסר לשלוחו לא מצי מגרש בו השתא:

ולכאורה יש סמוכין לדון כן ע"פ דברי התוס' שם שהקשו מהא דמעשי' בכל יום שנותן אדם קמח לחבירו לגבל לו עיסה ולהפריש ממנה חלה, אע"ג דהשתא לא מצי לאפרושי חלה מקמח, ותירצו כיון דמצי לאתויי בצק אחר ולקרא לו שם חלה על הקמח כשיגבול מקרי מצי עביד השתא אע"ג דלחברי' קא מסר קמח דלא הוי בר הפרשת חלה, והכי נמי נידון לענין גט:

אבל באמת זה אינו, דהתם מצי לאתויי עיסה מגובלת כבר, אבל כאן הי' צריך לכתוב גט אחר גם זה מיקרי מחוסר מעשה אע"ג דבידו הוא] ועוד יש לחלק באופן אחר בין עיסה לגט ודוק:

והמתבאר מדברי הנוב"י בספרו דורש לציון (דרוש י"ג) שהאריך בשמועה דנזיר [ובהגהו' בנו שם] דבגט אין מקום לסברא זו מה שיכול לגרש בגט אחר עש"ה, כי דבריו ז"ל נחמדים ומתוקים, ועי' בתשו' רבינו עקיבא איגר (סי' קמ"א) מה שהניח בצ"ע והכל מיושב בס' דורש לציון שם, וקשה לעשו' מעשה בהכרעת סברתינו, והדין אמת לדעתי העני' שאין זה סרך היתר כלל:

ג ומ"מ ראיתי תקנ' להעלובה היינו שהשליח יתעכב פה [כי לא יאמין צרור כספו לזולתו] ויכתוב על הב"דו לשם לכתוב גט כשר כהלכתו והבעל ימנה שם שליח כד"ת והשליח ההוא ימנה מצידו את השליח אשר בפה כדין ויאמר בפני ב"ד בפ"נ ובפ"נ והב"ד יעשו שם הרשאה שני' [כי במקום צורך גדול יש להתיר לעשות שליח שלא בפניו] וישלחו הגט וההרשאות ע"י הב"דו להשליח אשר בפה והוא ימסור לה הגט ע"פ המעשה ב"ד הנז' שנתמנה להיות שליח, ואם בזאת יחפוץ השליח הדבר נקל לא ימשך יותר מג' שבועות, אך יבא לפה יום ה' דנא, אסדר לו הענינים ע"י הב"דו, וזו"ז לא ידעתי דרך סלולה, וה' יסיר מכשול מקרב עדתו. ידידו דו"ש העלוב יחיאל העליר במוהר"ר אהרן זללה"ה חופ"ק הנ"ל:

הנה נדפס בשנה זו ספר תשובותיו של הגאון הגדול האב"ד דק"ק בריסק, וראיתי מ"ש שם (סי' ל"ד) בגט ע"י שליח ונכתב שמה בטעות שיועיל שתחזיק שמה במקום כתיבת הגט] ככתוב בגט ותקבלנו מיר השליח ע"כ כתבתי אליו בזה הלשון:

לכבוד הרב הגאון הגדול האמיתי כו' מו"ה יעקב מאיר נ"י האב"ד ור"מ דק"ק בריסק יע"א. אחר ד"ש כמשפט לרב רבנן כי"ב כו' הנה במאורע המבוא, בתשו' גאונו (סי' ל"ד) בענין כזה נשאלתי מאחד הרבנים בהיות מכון שבתי בק' וואלקאוויסק והעירותי אז אם נכון לשנות שמה, כי הי' ג"כ מקום דחק וחשש עיגון, ואעתיק לפני מעלת גאונו מה שכתבתי שם בדברים השייכים לספרו הבהיר, זה לשונו [העתקתי התשוב' דלעיל עד סופה וסיימתי בזה"ל] ושם עלה אז בידינו להשיג ג"פ אחר, ואחרי רואי עתה כי בתשו' גאונו כתב בפשיטות להחזיק לה שם הכתוב במקו' הכתיבה ושיגרשנה השליח בגט שבידו, ולא חש מר לפקפוקים שכתבתי, ואולי מר גאונו עיקר סמיכתו שבמקום הכתיבה נכתב שמה כהוגן לה, מנהג קריאת' [עי' בתשו' שם], ומה שכ' שתלך ותחזיק השם [ולא התיר לקבלו לאלתר בבואה לשם, כ"א לאחר ל' יום שיוחזק לה שם הכתוב] לרווחא דמילתא הי' [ובאמת בדרך זה אין פקפוק כלל כמ"ש בתשובותי בעה"י], או אפשר לא שמיע' לי' למר הך חששא ולא סבירא לי', ונ"מ רבתי לדינא, כי מילתא דא שכיח' ואני כוסף לשמוע דברות ק' בביאור כדעתו הרחבה המלאה לה דעת תורה ושלום כו':

תשובת הגאון הגיע אלי בקצרה [כי לחולשתו לא העריך מכתב באורך] כי סמך על הטעמים שבנידון דידי' נכתב שמה כהוגן לפי מנהגם בקריאת השמות, ונראה שהודה הגאון לדברי במה שעוררתי דכל מידי דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח, שייך בכה"ג וכמ"ש באורך בעה"י. סימן צד וואלקאוויסק לחיים טובים ומתוקנים, יכתבו אמוני, ידידיי הרבנים המופלגים בתו"י מתהלכים לתומם בתורת ה' ודרכיו הישרים כש"ת הישיש מוהר"ר גרשון ג"י ומו"ה אברהם הכהן נ"י ולכל הגלוים אליהם שלום ער בלי ירח:

על דברי תורה דשאילנא קדמיהון עם כי השעה נחוצה, אשר בקשה נפשם להשיב ביד המוביל כתבם והוא אץ לדרכו, ובזה השעה ממש פניתי לעיין בגוף שאלתם בגט שכ"מ שהלך כת"ר להשיאו עצה ההוגנת לו לפטור אשתו בג"פ שלא תהא זקוקה ליבם ח"ו ולא רצה השכ"מ כ"א על תנאי כו', ולפי שהאשה לא היתה שמה, נסוג מעכ"ת אחור מהענין, וזולתו נזדקק לזה והלך וסידר גט ושלח לק"ק באברייסק, וקבלה הגט סתם, והאיש בעמדו מחליו צוח ככרוכיא, אשר לא רצה לגרש כ"א על תנאי, הנה שאלה זו אף אם היתה מפורשת כל צרכה קשה להשיב עלי' בנחיצה לחומר הנושא, ובפרט כי השאלה סתומה למאוד לא נודע מה היתה דעתו של הבעל בעת הסידור, ודברי' שעברו בין המסדר לבינו שהם עיקר גדול בדבר זה, גם לא נתבאר אם עשו חרם וקנס כמ"ש הרמ"א (סס"י קמ"ה) ואם לא עשו תמה אני על מה, כי בלי ספק גם להמסדר ההוא הציע המגרש ענינו שרצונו לגרש את אשתו על תנאי, והוא הגיד לו כי לא יתכן בזה"ז [אף שאני הייתי מסופק בזה כמ"ש בס"ד] והי' לו להפיק רצונו בעשיית הח' והקנס, ואם הי' המגרש מוטעה בענין הלא ברע הוא, ובגוף הדין הנה מאור עינינו רבינו הגאון הגדול מוהר"ר יעקב נ"י בספרו משכנות יעקב החמיר בזה, ואני בעניי רואה עוד להחמיר בנ"ד כי אולי הי' יתכן בזה לגרש ע"ת ממש אף בזה"ז, כי כל טעם הפוסקים לברוח מן התנאים הוא משום דנפישי מלייהו ככל דיני תנאים הארוכי' והרחבי', והרשב"א בגיטין פ' מי שאחזו, והר"ן שם כתבו דבמעשה הנעשה ע"י שליח לא בעינן כלל דיני תנאים, ואיך שיאמר סגי כי ע"מ כן נעשה שלוחו, וא"כ ע"י שליח יתכן לגרש ע"ת אף בזה"ז דגילוי דעתא סגי [ומה שלא המציאו הפוסקים תקנה זו שיגרש כל שכ"מ ע"י שליח היינו משום שאין מגרשין ע"י שליח כשהבעל והאשה הם בעיר אחת דלא לימא לפיקדון יהיבנא ניהלי' ואף שיתכן לתקן ע"י הרשאה אין זה תקנה קלה כ"כ ודו"ק] וראיתי למהר"מ ן' חביב בספר גט פשוט (סי' ק"כ ס"ק מ"ג) שהביא בשם מהריב"ל מתשובת הרא"ם דמ"מ בנתינת השליח הגט ליד האשה צריך להתנות ככל דיני תנאי, וא"כ לכאור' נסתרו דבריי כי חזר החשש למקומו, אמנ' באמ' בשאלתו' (פ' מטות סי' קל"ח) מבואר דלא צריך להכי וז"ל שם וכי בעינן תנאי כפול דקא יהיב גט לאשתו וקא מתנה בהדה אבל קא מתני יח לא בעינן ת"כ אדעתא דמאי דקא"ל הוא דמשוי שליח ואע"ג דב"ג וב"ר בהדי אלעזר הכהן ובהדי יהושע בן נון קא מתני, ומשה הוא דהוה להון בשליח כיון דהוקשו ראשין לאבו' כמאן דמתני בהדייהו דידהו דמי עכ"ל הנצרך לענינינו, הרי מבואר דאף השליח א"צ לשום תנאי כפשטות לשון הגאון אבל קא מתני שליח שדבריו מורים שעל נתינת השליח ליד האשה המה דבריו וכתב בפשיטו' דלא בעינן בזה דיני תנאי, וכן ראייתו הוא מדברי משה שהי' שלוחם ודקדק למה הוצרכו למשפטי התנאי, ש"מ דבמעשה הנעשה ע"י שליח אין צריך דיני תנאי בין בענין הנותן ובין בענין המקבל, דאל"ה לא הוה מקשה מידי שהרי שם פעם אחת נאמרו התנאים וכפילתם, ע"כ דע"י שליח בכל ענין אין צריך כפילא ודו"ק והדבר שכתבנו אם נכון לשכ"מ לגרש ע"י שליח בתנאי בזמן הזה ספק לענ"ד ודו"ק, כללו של דבר איני מחליט הדין כזה עד אשר יודיעוני הדברים על בוריין כי הענין חמור מאוד ואולי מעכ"ת אשר ידוע להם הענין, ידונו עליו מדברי, בכ"ז בקשתי להודיעני באר הטיב, ולרוב הנחיצה קצרתי, ואודיעם כי ת"ל ית' שלום במעוני ברוב שאנן והשקט. ידידם דו"ש באהבה העלוב יחיאל העליר במו"ה אהרן זללה"ה חופ"ק הנ"ל:

הג"ה ראיתי בס' א"מ (סי' קמ"ג ס"ק ד') שכתב להביא ראי' להרב מכתב מאלי' דבתנאי שהוא קום ועשה אם גירש אשה בתנאי כזה ומת קודם שתקיים תנאה, אפי' לדעת הראשונים שהביא הר"ן בגיטין דבשאר תנאי הוא בטל לאחר מותו, מ"מ בקום ועשה אי לא מקיימה תנאה לא חלו גירושין למפרע, ומוכיח כן מדהוצרכו ב"ג וב"ר לקיים התנאי אף שכבר מת משה וכתב דיהושע הי' שלוחו של משה כמ"ש רש"י (כתובות ע"ד.) ותמוה לענ"ד גם בפשוטו של ענין דעיקר הדבר נעשה על תנאי שהוא חל לאחר מותו ולא מחיים דהא כיבוש הארץ הי' מיועד לאח' מיתת משה, ועל תנאי זה ניתנה להם ארץ סיחון ועוג שיעברו חלוצים אחר מיתת משה בזה אין מקום כלל לבטל התנאי מחמת שמת ודוק, גם דבריו בעצמם תמוהים, שהרי השאלתות שלפנינו שפתיו ברור מללו דמשה הוה כשליח של ישראל והדבר מבואר בפשוטו, דאטו שלו הית' הארץ הלא של ישראל היא, ומשה ושבטו אף חלק ונחלה לא הי' להם, ובשביל ישראל הי' מתנ' עם ב"ג וב"ר ואע"ג דאסבר' הגאון כיון דהוקשו כו' דמשה כישראל חשוב, מ"מ הוא הכל במקום ישראל ולא בגיו, דמה מקום יש לפוטרם מהתנאי בשביל שמת משה, ודברי רש"י בכתובו' ג"כ כך ענינם שיהושע ואלעזר ג"כ שלוחים היו של משה וכל ישראל, ועדיפי משליח כדאסבר' גאון דראשים הוקשו לאבות, תדע דהא משמע מרש"י דנתינת הארץ היתה ע"י יהושע ולא מעכשיו [עיי' בא"מ שם מה שהביא הר"ן בשם הירושלמי] ואם הי' יהושע שלוחו של משה הי' להשליחות להתבטל במיתת משה, ואין להאריך בדברים מבוארים:

תוכן העניינים

שות עמודי אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה