שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר
שו"ת עמודי אור - סימן נג
סווואלק בענין פת של עכומ"ז והרחקתו:
גרסינן (עכומ"ז ל"ה:) ר' יוחנן אמר אפי' למ"ד פת פלטר עכומ"ז [התיר רבי] ה"מ בשדה אבל בעיר לא משום חתנות, איבו הוה מנכית ואכיל פת אבי מצרי אמר רבא ואיתימא ר"נ בר יצחק לא תשתעי מיני' דאיבו דקאכיל לחמא דארמאי, לשון מנכית אינו מדוקדק כלל, לפי שטחיות הענין הל"ל הוה אכיל פת אבי מצרי, והר"ן כתב בשם הגאונים שענשו רבא ואי תימא רנב"י שלא לומר שמועה מפיו בבהמ"ד ע"ש, והדבר צריך טעם למה נקנס כן דווקא, וגם בעיקר דעת איבו צריך ביאור, כיון דלפי האמת מצרי השדות הסמוכים לעיר] דין עיר יש להם כמ"ש הרא"ש, מה סלקא דעתי' לאכול שם, ולענ"ד דבר עמוק הי' בפעלו, אלא דלא סליק כהלכתא, דכיון דאסרו חכמים פת בעיר, וכן במצרי השדה שדינם כעיר [ובזו לא נחלק איבו על חכמים] והתירוהו בשדה, הנה במשנה תרומות (פ"ח מ"ב) שנינו וכולן [עבד ואשה] שהיתה תרומה לתוך פיהם ונתגרשה האשה ונשתחרר העבד, ר"א אומר יבלעו [כיון שהתחילו בהיתר בהכניסם המאכל לתוך פיהם] ר' יהושע אומר יפלטו, וכן (שם מ"ג) הי' אוכל באשכול ונכנס מן הגינה לחצר, [שהגינה מקום פטור ממעשר, והחצר מקום חיוב] ר"א יגמור, ר"י אומר לא יגמור [ועיין הגר"א ז"ל בפירושו שלדעת רבי שנה המשנה כדלעיל, דר' אליעזר שרי משום דהתחיל בהיתר ור"י אוסר, ולא כר' נתן דתוספתא ע"ש] ולפ"ז בענין פת של עכומ"ז נמי, כיון שהותר בשדה, אם נשך מן הפת בשדה, ובעוד המאכל לתוך פיו נכנס לעיר או לבי מצרי שהם כעיר כמש"ל] לדעת ר' אליעזר מותר לגמור אכילתו, ולדעת ר' יהושע אסור, ואף דהכא מידי דרבנן הוא, והי' אפשר לסמוך על ר"א, דבדרבנן אזלינן אחר המיקל, אבל הא קי"ל (נדה ז': ) דלא עבדינן כר"א משום דשמותי הוא [ע"ש פירש"י לפי שברכוהו] וזה הי' ענין איבו דהוה מנכית [פי' נשך הפת בשדה והכניסו לתוך פיו] ואכיל [ר"ל גמר אכילתו, שבלעו] אבי מצרי, ואמרו רבנן עלה לא תשתעי מיני' לומר שמועה מפיו דשמעתי' כר"א אזלא, ולא עבדינן לה, ואנן כר"י עבדינן, ולר"י אכיל איבו לחמא דארמאי, ואמרו על איבו לא תשתעי מיני' פי' בפשוטו שמועה זו לא יזכירוה לפי שהיא כשיטת ר"א, וכעין זה כתבו התוס' (חולין ט': ד"ה או נחש) דתנא שם או נחש לדברי ר"ג, ולא תנא או עכבר לדברי ר"א, דר"א שמותי הוא, הרי דלא רצו להזכיר דברי ר"א אע"ג דהזכירו דברי ר"ג שהוא ג"כ דעת יחיד ואין הלכה כמותו ודוק: