אור ברסלב
שות עמודי אור שו"ת עמודי אור - סימן ח

שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר

שו"ת עמודי אור - סימן ח

שו"ת עמודי אור - סימן ו

וואלקאוויסק:

בדין טלטול שברי כלים כשבת:

א שבת (מ"ו.) אמרינן רב אוויא איקלע לבי רבא הוה מאיסן בי כרעי' בטינא אתיבא אפוריא קמי' דרבא איקפד רבא בעא לצעירי' א"ל מ"ט רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו שרגא דנפט' נמי שרי לטלטולי א"ל הואיל וחזיא לכסוי בה מנא אלא מעתה כל צרורות שבחצר מטלטלין הואיל וחזיא לכסוי בהו מנא אמר ליה הא איכא תורת כלי עלי' הני ליכא תורת כלי עלי' מי לא תניא השירים והנזמים והטבעות הרי הן ככל הכלים הניטלי' בחצר ואמר עולא מה טעם הואיל ואיכא תורת כלי עלי' הכא נמי הואיל ואיכא תורת כלי עלי' א"ר נחמן בר יצחק בריך רחמנא דלא כסיפי' רבא לרב אויא, רש"י ז"ל פי' שהקפיד על טינוף המטה וזו הי' שקשה על רבותינו הק', שתהי' אצלם קפידא המצוי' אצל פחותים, והלא דרכם לחבב זה את זה ולא להקפיד ח"ו זה על זה [ואני רגיל לפרש מה שהקפיד רב הונא על רב ענן (כתובות ס"ט.) שקראו הונא חברין, היינו שהיה זה דרך גנאי, לפי שרב הונא היה בעל השם מקטנותו לקרותו רב הונא, וכן הי' קורא לעצמו כמבואר בפסחי' (פ"ו:) והי' גנאי לקרותו בענין שלא הורגל, ומ"מ מצינו שקבעו עלי' בש"ס לשון זה הונא חברין (ב"מ ט"ו.) ע"ש] וגם ההלכה ששאלו לפירש"י באה דרך מקרה, ואינה ענין להם כלל, רק לצערו אולי לא ידע השיב, וכי דרכן שלת"ח בכך, ולולא פירש"י ז"ל הי' נלענ"ד דעובדא כי הוה בשבת הוה, וזה נלמד מענינו ששמועתינו עסוקה ובאה בדיני שבת, והלכה זו מתפרשת יפה ע"פ סוגיא דשבת (קכ"ד:) חרס קטנה מותר לטלטל בחצר דשכיחי בה כלים שהחרס הזה ראוי להם לכסוי ותורת כלי עלי', רש"י] אבל לא בכרמלית [דלא שכיחי בה מאני ולא חזי לכסויי רש"י] כו ורבא אמר אפי' בר"ה ואזדא רבא לטעמי' דרבא הוה אזיל בריתקא דמחוזא אתווסאי מסאני טינא אתא שמעי' שקל חספא וקא מכפר לי' רמו בי' רבנן קלא אמר לא מיסתייא דלא גמירי מגמר נמי מגמרי אלו בחצר הואי מי לא הוה חזיא לכסוי בי' מנא הכא נמי חזיא לדידי עש"ה, ומעתה יתבאר דרב אויא הוה ס"ל כרבנן, ולכך אע"פ שהחרסין מצויין בר"ה, לא הי' לו במה לקנח הטיט שעל גבי רגליו, כיון דלא שכיחי כלים בר"ה ותשמיש הנצרך לו לקנח מנעליו לא חשיב לי' צורך ומצוי דכשמואל הוה ס"ל, דאמר התם דוקא בכרמלית אבל בר"ה לא, דהכל תלוי בכסויי מנא דוקא וכיון דבר"ה לא שכיחי מנא כלל, אין החרסין מיטלטלין, וע"ז הקפיד רבא, כמו שהקפיד נגד רבנן החולקים עליו, ורצה לתמוך סברתו דכמו דכל שראוי לכסות בו כלי אף שאין הכלי שעלי' אנו דנין להתיר לטלטלה משום שהיא ראוי' לכסויי מנא מיוחדת לכך, שרי לטלטולה [ומזה נמשכה סברתו] ה"נ חזי לדידי ושאל לו מ"ט רבה ור"י דאמרי תרווייהו שרגא דנפטא נמי שרי לטלטולה, א"ל הואיל וחזיא לכסוי בה מנא וכו', והיינו ממש סברת שמואל ורבנן דהתם, דבעינן דוקא כיסוי מנא, ובמקום דשכיחי כלים, וחרסין נמי [לדידי'] להא דמו [ולא לצרורות שבחצר] כיון שבאו מכלים אע"ג דהשתא לא חזו למלאכתן מ"מ תורת כלי עליהן, ונטלין לצורך תשמיש המצוי, כגון כלים בחצר, ורבא ס"ל דעיקר תלוי בתורת כלי, שכל שיש עליו תורת כלי ניטל הוא לצורך תשמיש האדם, כפי צרכו בכל מקום, דאי עיקר ההיתר מחמת תשמיש המצוי היינו לכסוי מנא, בחצר דשכיחי בי' כלים, הוה מהני אף לצרורות שיטלו לצורך בחצר, הואיל ושכיחי שם כלים, והיינו דפריך לי' אלא מעתה כל צרורות שבחצר ליטלטלו כו', כמו שרגא דנפטא דלא חזיא למילתא מחמת איסור שבת] ומ"מ לא נפקא מתורת כלי, ואהני בה סברא דחזיא לכסויי בה מנא, וכן הוא מבואר בטוש"ע א"ח (סי' ש"ח) עש"ה ובביאורי הגר"א, וא"כ הי' לי לרב אויא להעביר הטיט שעל רגליו בחרסין המצויין ודוק היטיב, [ומ"מ רבנן לא מודו לו לרבא לדמות הא דחזי לדידי לכסוי כלים שהוא דבר מצוי כמבואר בסוגיא שם] ורב אויא ס"ל דתרווייהו בעינן שיהא תורת כלי עליהן, ובחצר דשכיחי מנא, שתשמישן מצוי, ומייתי עלה ברייתא דהשירין והנזמין והטבעות הרי הן ככל הכלים הניטלין בחצר, ואמר עולא מה טעם הואיל ואיכא תורת כלי עליהן, הרי מבואר דלא מהני תורת כלי אלא לטלטולינהו בחצר [דס"ל דגם בחצר אסור להתקשט בהן, ולא חזו לתשמיש שהן מיוחדין, היינו הקישוט, ממש כמו שרגא דנפט', רק מ"מ הואיל ותורת כלי עליהן מהני בחצר] דשכיחי שם כלים, דתרווייהו בעינן, והייני דסיים הש"ס בריך רחמנא דלא כספי' כו' דמייתי סייעתא, דלא מהני טעמא הואיל ואיכא תורת כלי עליהם [דמפרש עילא גבי שירין אלא בחצר ודוק היטיב בכ"ז, כי בזה מיושב יפה מה שדקדקו התוס' למאי איצטריך מילתא דעולא עש"ה, דעיקר מילתא מייתי דלא מהני תורת כלי אלא בחצר, וכמו שנתבאר:

ב וביסוד זה שכתבנו יתיישב מה שדקדקו התוס' (שבת קכ"ב: ד"ה רחת) דרב יהודא אסר התם קורנס של זהבין לפצוע אגוזים, והא איהו גופי' משמי' דשמואל שרי לטלטולי כלי קואי לצורך גופן, ורב יהודה גופיה שרי לטלטולי שרגא דנפטא, ולפי מה שנתבאר אין מכל אלו קושיא, דע"כ כלי קואי דשרי שמואל לטלטולי, היינו לצורך תשמישין המצויין [דהא איהו ס"ל דחרס אינה מיטלטלת אלא בחצר דשכיחי כלים] ופציעת אגוזים לא חשיב לי' רב יהודה תשמיש מצוי, לגבי קורנס של זהבים, ורבה דשרי התם, היינו או דס"ל דפציעות אגוזים מקרי תשמיש מצוי, או דס"ל כרבא דשרי לטלטולי חרס קטנה אפילו בר"ה, דלא בעינן תשמיש מצוי כלל, ורב יוסף נמי דאמ' (שם קכ"ג.) לענין מחט שניטל חרירה או עוקצה דניטלת בשבת, כיון דנטילתה לצורך קוץ, מאי איכפת לי' לקוץ בין נקובה לשאינה נקובה, הוה ס"ל נמי דמחט זו כיון שבאה מכלי שלם, תורת כלי עלי' כמו חרס קטנה [ורבא פליג וס"ל דשאני מחט שבורה, שאדם [חס על איבודה, ודוק] זורקה לבין הגרוטאות שסופו לעשות מהם כלים, ולא שביק לי' להיות עומדת לנטילת קוץ לעולם, אבל חרס קטנה דלא חזיא תו למידי, שביק לה לעשות בה כל מה שיצטרך], ורבא הוה ס"ל דרב יוסף נמי מודה דנטילת קוץ לא שכיח במחט שבורה כל כך, ומדשרי לה רב יוסף ש"מ דלא בעי תשמיש מצוי בדבר שיש עלי' תורת כלי, והיינו דקאמר לרב אויא מ"ט רבה [דשרי פציעת אגוזים בקורנס של זהבים] ורב יוסף (דשרי נטילת קוץ במחט שניטל חרירה או עוקצה] דאמרי תרווייהו שרגא דנפטא שרי לטלטולי, ע"כ דלא בעינן תשמיש מצוי לדידהו. ורב אויא דחה לו דשרגא דנפטא דשרו רבה ורב יוסף משום דחזו לכסויי מנא בגוונא דשכיחי [וס"ל לרב אויא דפצוע אגוזים ומחט שבירה ליטול את הקוץ ג"כ תשמישין מצויין הן] ודוק היטיב בכל האמור:

ג ודע דחרס קטנה הניטלת לכל חד כדאית ליה כמו שנתבאר, שיעורה כפי הצורך להתשמיש שניטלת בשבילו, ולא זכיתי להבין דברי התוס' (שבת קכ"ג. ד"ה מדלענין) שכתבו דהא דשרי ליטול חרסין היינו משום דראוין לקבל טומא' ע"י ייחוד, ותמוה לענ"ד הא התם שיעורא רבה בעינן כמבואר במשנה (כלים פ"ב) ויש חילוק בין באין מכלים דקין או גסין ע"ש, ועכ"פ בעינן ראוין לקבל, אבל מצד כיסוי הכלים אם אין בהם שיעור המורידן לטומאה מצד קבלתם] ודאי דלא מקבלי טומאה, ומשנה שלימה שנינו (כלים פי"ד מ"ג) דאפי' כיסויי כלי מתכות טהורין ע"ש, וגבי שבת שרינן לכ"ע שברי כלי חרס דחזו לכיסויי הכלים, מתבאר מזה דשיעור תשמישי כלים לחוד ושיעור קבלת טומאה לחוד, ולהצריך לשברי כלי חרס גבי שבת לענין טלטולי שיעור הראוי לטומאה לא שמעני, וע' תוס' שבת (מ"ט: ד"ה לא) ובמה שכתב המ"א (סי' ש"ח ס"ק כ"ד) ימה שכתבנו מיישב הדברי' על אופנם בעה"י:

תוכן העניינים

שות עמודי אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה