שות עמודי אור· רבי יחיאל הלר
שו"ת עמודי אור
- סימן ס:
וואלקאוויסק הקשה לי מופלג אחד פשטא דגמרא קדושין (כ"ה.) הרי שהי' מזה ונתזה הזאה על פיו ר' אומר היזה וחכ"א לא היזה, מאי לאו על לשונו, לא על שפתיו פשיטא מה"ד זמנין דחלים שפתיו קמ"ל, והתימא דפריך פשיטא, הא רבנן פליגי עליו וסברי דלא היזה, וא"כ שפיר אשמעינן לאפוקי מדברי רבנן, וטפי הו"ל למפרך מ"ט דרבנן:
והנלענ"ד דבאמת בשפתיו איכא גלוי ונסתר לענין הזאה, דהא אודם הגלוי בשפתיו חשוב גלוי לענין הזאה [כמו שהוא לענין טבילה שאם קרצה שפתותי' יותר מהרגילה לא עלתה לה טבילה עי' יו"ד סי' קצ"ח סל"ח] ומה שהוא מדובק חשוב בית הסתרים [וכן הוא מבואר בכ"מ פ"ו מה' טומאת צרעת ה' א' עש"ה] ובזבחים (פ'.) וש"מ, מפרש הש"ס פלוגתא דתנאי אי הזאה צריכה שיעור, ושם (ע"ה:) מבואר בלישנא בתרא] דרבי נמי כר"א ס"ל דהזאה אינה צריכה שיעור, ולפ"ז הדברי' מבוארים היטיב, דפשטא דמילתא דקתני ונתזה הזאה על פיו, אם נפרש דאשפתיו קאי ומדלא פריש התנא באיזה מקום נפלה ההזאה, אם בגלוי שבשפתיו או במקום הסתרים שבשפתים, מסתמא מיירי דנפלה על כל עובי השפתים שמקצתם גלוי ומקצתם סתרים, ולפ"ז רבנן לטעמייהו ס"ל דלא הזה משום דהזאה צריכה שיעור אגבא דגברא (עי' יומא י"ד.) וכאן לא נפלה שיעור הזאה על הגלוי לבד, אבל לרבי פריך פשיטא דהא ס"ל הזאה אינה צריכה שיעור, א"כ בכ"ש שנפלה מההזאה על הגלוי שבשפתיו נטהר ודוק: