אור ברסלב

שו"ת עם סגולה - חלק ד

הלכות ריבית

הלכות הוראת חכם

סימן כח - המעוניין לשלם שכר פעולה סכום גבוה יותר בתשלומים כמה פרטים בזה

לכבוד הרב ... שליט"א

שלום רב

בענין השאלה שמעוניין לשלם שכר פעולה לִמְתַּכְנֵת הָאֲתַר שהנך מקים סכום גבוה יותר (3000) בתשלומים, במקום לשלם סכום נמוך (2500) מידית, בעוד הסכום הגבוה הוא המחיר האמיתי והסכום הנמוך הוא מוזל יותר מהמקובל בשוק. ולפי מה ששמעתי חלק מן הכסף הולך ישירות לחברה על נפח האתר, וחלק הולך ישירות לַמְתַּכְנֵת על פעולת הַתִּכְנוּת.

לאחר בירור הענין יחד עם מורה הוראה יצא כך:

הכסף ההולך ישירות לחברה הוא כסף על שכירות של נפח חודשי, ואין בעיה להוסיף עליו כסף כדי שיהיה בתשלומים. דבר זה נכון בקשר למשלם עד סוף תקופת פעולת ההטבה, כלומר עד סוף השנה, שאז מסתימת פעולת השכירות. ולא לתשלומים שיחלו אחר תקופת ההטבה.

עוד הוסיף מורה ההוראה, כי אם החברה מוזילה את המחיר של הנפח פחות מהמחיר המקובל למי שמשלם מראש, יש בזה בעיה של ריבית, אם משלמים לפני תקופת התחלת ההטבה. ולכן אם התשלום הוא קטן יותר מהתשלום המקובל בשוק יש להתחיל ולשלם את התשלום בתחילת תקופת ההטבה ולא לפני כן.

הכסף על הַתִּכְנוּת שהוא מסתיים בתום פעולת הַתִּכְנוּת א"א לשלם אותו אחר כך בתשלומים מכיון שהתשלום מסתיים בתום הַתִּכְנוּת.

העצה לכך היא לעשות שטר היתר עיסקא על הכל וראוי לעשות היתר עיסקא גם עם החברה המספקת, כך ניתן לפטור את הבעיות הנ"ל, [מכיון שבאופן כללי העיסקא מורכבת].

יתכן שלא יהיה צורך בהיתר עיסקא אם הַמְתַּכְנֵת עצמו הוא המשווק של הנפח, והוא אמור לקחת את הכסף לעצמו בתור סוחר בניית אתרים, וּלְהִתְחַשֵּׁב עם החברה בפני עצמו. במצב כזה יש לברר את פרטי העיסקה, ויתכן שניתן להחשיב את כל הפעולה בבת אחת כעיסקת שכירות ולהתיר את כל התשלומים, רק לפי מה שהבנתי מדבריכם בענינינו לא מדובר באופן כזה. ובכל אופן ממולץ לעשות היתר עיסקא.

מורה הוראה נוסף הוסיף פיתרון להקל, להשאיר דבר אחד מתכנות האתר לסוף התשלומים, ולהתנות במפורש שתוספת חמש מאות השקלים הנוספים יהיו עבור תוספת הזו האחרונה, במצב זה אין חשש של ריבית, מכיון ששכר הפעולה מסתיים בסוף הפעולה, ואין כאן הארכת זמן.

הוסיף עוד הנ"ל שבקשר לתשלום עבור החברה של הנפח, שעל בעל האתר לשלם, אין אפשרות שהמתכנת ישלם עבורו מראש כדי שהלקוח יחזיר לו את אותו הכסף בתשלומים עם תוספת עבור ההלואה, שכן זו ממש ריבית, והעצה לזה שיתנו את הכסף עבור פעולת תיכנות שתהיה רק בסוף התשלומים כנ"ל בקטע הקודם, וכן אם יעשו הצדדים היתר עיסקא וכנ"ל.

אח"ז דברתי עם מורה הוראה נוסף, והצעתי לפניו את הפטור שהזכרתם, שהכסף הנוסף ניתן רק היות והעובד הוא אברך ולא היה ניתן על העבודה אם לא היה מדובר באברך.

והסיק שניתן לומר לאברך שהתשלום הוא 2500 ₪ בתשלומים ואילו 500 ₪ נוספים יהיו 'צדקה' עבור שהוא אברך ללא קשר לעבודה והשבנו שוב על שאלה חוזרת לבקשת תוספת ביאור: בעיקרון זה מספיק, ואין צורך בתנאי נוסף. אך מכיון והתענינת שאבאר שוב את דברי מורי ההוראה הנוספים, אבאר עוד:

א. מורה ההוראה הראשון הציע לעשות היתר עיסקא וכך להפטר מכל החששות.

ב. מורה ההוראה השני הציע שהמתכנת לא ישלים את מלאכתו, וישאיר לבינתים דבר אחד אחרון שלא ישלים בעבודתו לבינתים, ואז עוד מותר להוסיף לו כסף על התשלומים [כך ידוע בהלכה שעל שכר פעולה אפשר להוסיף ריבית כל זמן שהפעולה לא נגמרה], ובלבד שיאמר מפורש שהחמש מאות הנוספים הם תוספת על הדבר האחרון הנ"ל. .

סימן כט - חברה שחייבו התשלום שלא כדין והחזירו יותר ממה שנטלו האם יש בזה משום ריבית

שאלה

בזק חייבו אותי חיוב בטעות. פניתי אליהם והם זיכו אותי, אבל כיון שהחיוב היה כבר לפני חדשיים, בהחזר הם מחזירים לי גם ריבית. כך שבמקום חיוב של 4 ש"ח הם מחזירים לי 24 ש"ח. יש בזה בעיה? נראה לך שיש להם היתר עיסקה? אפשר לרדוף אחריהם להחזיר להם את זה בכלל?

מנחם אייזנבך

תשובה

מוצ"ש פר' בהר י"ד אייר תשע"ו

לכבוד ידידי הג"ר מנחם אייזנבך שליט"א

שלום רב

ע"ד שאלתך בעניני ריבית, ראשית כל אומר שסוגיית ריבית היא מן הסוגיות החמורות שיש בה הרבה פרטי דינים, ונתעוררו לאחרונה שאלות רבות בפרטי דיניה, ובודאי שאינני ראוי להורות בזה, אבל מ"מ אביא בזה מה שראיתי וששמעתי בענין זה ממורי ההוראה שליט"א.

הנה כתב הרמ"א חו"מ סי' רצב ס"ז וז"ל, ואם הרויח במעות, בין היה לו רשות להשתמש בהן או לא, אין צריך לתת מן הריוח לבעל הפקדון. וכתב בסמ"ע ס"ק כא וז"ל, דקדק וכתב אין צריך, הא רוצה ליתן לו הרשות בידו, דכיון דלא בא לידו בתורת הלואה אין כאן משום ריבית, כ"כ במרדכי שם. ועיין מה שכתב המחבר לעיל סוף סימן פ"א, והוא תשובת הרא"ש [כלל ס"ו סי' י'], ומה שכתבתי שם בסמ"ע [סקס"ה] עליו ביאורו ע"כ. ומבואר דכל מה שלא בא בתורת הלואה אין בזה איסור ריבית.

וז"ל השו"ע חו"מ סי' פא סעיף לב, ראובן תבע לשמעון ריוח החוב שהיה עליו מכמה שנים, ואומר שהתנה עמו לתת לו ריוח, ושמעון אומר שלא התנה, שמעון פטור אפילו משבועה, שאף לדברי ראובן לא היה תנאי זה בשעה שנתחייב שמעון, ואף אם אמר שמעון אח"כ: אני אתן לך ריוח, דברים בעלמא הם בלא קנין, ויכול לחזור בו. כתב בסמ"ע שם ס"ק סה וז"ל, עיין לקמן סימן רצ"ב סעיף ז' בהגהות מור"ם, דאם תבע ראובן מעותיו שירויח בהן והוא מעכבן בידו, שחייב לו הריוח מכאן ולהלאה. וצ"ל דכאן איירי כשלא הגיע זמן הפרעון, א"נ לא תבע מעותיו, וק"ל עכ"ל. ומבואר כנ"ל דכל שלא באו המעות לידו בתורת הלואה אינן בתורת ריבית.

וכן כתב בשו"ע יו"ד סי' קעז סי"ט, וז"ל, אם הפקיד מעות אצל חבירו והנפקד הלוום לעובד כוכבים, הנפקד חייב באונסין ואין למפקיד בריוח כלל. ואם הנפקד רוצה לתת דבר מעצמו למפקיד, אין בו משום רבית ע"כ. והטעם כתב בחוות דעת (חידושים ס"ק כט) ובשאר הנו"כ שם בשם המרדכי והב"י, כיון דלא נתנו לה בתורת מלוה, ולא שייך קרוב לשכר ורחוק להפסד רשע רק כשהתנה בכך ע"כ. וע"ש בחו"ד ביאורים עוד, והחילוק שכתב שם על סעי' ה' שייך גם להתיר בענינינו, וע"ש עוד בהמשך דבריו מה שכתב שאם התנה אסור.

וכן שאלתי את הגרמ"מ קארפ שליט"א מה הדין בחברה כנ"ל כשהשיבו יותר ממה שנטלו, והשיבני שהם נתנו לו מתנה והוא לו ביקש מהם, ולכן אין כאן איסור ריבית. [ואיני זוכר אם שאלתי ג"כ באופן שתוספת התשלום היה מצידם על איחור התשלום].

ובקובץ ביכורי ריבית של בית ההוראה לעניני ריבית, נדפס בסופו מאמר להג"ר יעקב יצחק ברמן שליט"א מחו"ר בית ההוראה הנ"ל שדן בשאלה זו, והסיק שם ג' חילוקי דינים וכדלהלן: באופן רגיל שנעשה החיוב אוטומטית אין כאן בית מיחוש, וגם באופן שהיה כך ע"פ כללי החברה שמחזירים ריבית בכה"ג מ"מ הרי הם גבו בעל כרחו, וא"כ לא היה תנאי איתם כעת, באופן שעשה האדם המתחייב בעצמו את התשלום במעשה ואח"כ קיבל את ההחזר, או באופן שהודיע להם את הטעות ורק אחר תקופה זיכו אותו, וכעת מה שמזכים אותו עוד הוא על האגר נטר, בב' אופנים הללו יש איסור, אבל מ"מ גם לב' האופנים הללו מועיל היתר עיסקא של החברה, שכל דבר שהגיע לידם נחשב כעיסקא.

והנה בשו"ת שבט הלוי חלק ט סימן שט (נשלח להרב ועסטהיים דומ"ץ מנשסטר, ונדפס מתחילה בקובץ קול התורה חלק מ"ב תשנ"ז), נשאל וז"ל, אודות דו"ד בענין פצוים למלמד שהתחיל דו"ד בבוררים בזבל"א, והם הוציאו פסק סכום הפצויים, ומחמת סכסוכים נתגלגלו הדברים עד ערכאות, ולפני סיום פסק הערכאות הסכימו מנהלי הת"ת לשלם כפי פסק הראשון, וגם ההוצאות, אלא שהתובע המלמד תובע גם הרבית כפי שרגילים הערכאות לפסוק והנתבעים מסרבים מחשש רבית. ועי"ש מה שכתב מכמה טעמים לומר שלא ישלמו לתובע את תביעתו, ויל"ע אלו מתוך הטעמים שם עיקר ואלו מהם לא, כי הרבה מן הטענות שכתב שם ע"ד המעשה שם לא שייכי לענינינו, וגם חלק מן הטענות שהזכיר הם יתכן שכוונתו רק שיש כאן פטור מתשלום, אבל לא שא"א לשלם אם רוצה הנתבע לשלם.

דהנה מה שטען שם באות א' דדוקא במה שבא בתורת גזל ליכא ריבית, א"כ לענינינו שרי, ומה שטען שם באות ב' [וג'] דההיתר בזה הוא רק אם לבינתים הרויח הגזלן יש להסתפק אם שייך לענינינו [ויתכן שלכאורה לענינינו שהחברה כל הזמן בעיסקאות שרי].

ומה שכתב השבט הלוי שם באות ד' וז"ל, מלבד זה הלא דעת מהרש"ל ביש"ש ב"ק פ"א סי' ל' ובש"ך שם ס"ק ט"ו דגם בתובע ויש לו להנגזל או המפקיד ריוח ברור להרויח מכ"מ פטור הנפקד כדין מעכב כיסו של חבירו, וא"כ יכול הנתבע לטעון קי"ל כמהרש"ל וש"ך ע"כ. זה לכאורה רק טעם לפטור, אבל אם רוצה לשלם, כמו בענינינו שהחברה אינה מכרת בחוקי התוה"ק ר"ל ורוצים לשלם ע"פ תקנותיהם, אולי בכה"ג עכ"פ ריבית ליכא. ומ"מ הביא שם אות ו' שלדעת החזו"א חו"מ סי' כ"א חושש משום ריבית, וע"ש באות ח' מה שהביא עוד מהחזו"א, וצל"ע בדברי החזו"א אם כונתו לכל מקרה וגם כמו בענינינו. [ומש"כ שם באות ה' ז' ט' לכאורה לא שייך לענינינו].

ועיין בקובץ קול התורה שם שנדפסו שם בענין הנ"ל עוד תשובות מהגאונים הגאון רבי יעקב בלוי חבר הבד"ץ העדה"ח בעל הפתחי חושן, והגאון רבי אברהם יצחק אולמן חבר הבד"ץ הנ"ל ורב שכונת גב"ש.

והנה כתב הגרש"ז אוירבאך בשו"ת מנחת שלמה תניינא (ב - ג) סימן עא וז"ל, לענין קנסות הנהוגים בגמ"חים אשר הקנס הוא לפי ערך הזמן, שכשמאחר בהחזרת ההלואה חצי שנה משלם שקל אחד, וכשמאחר שנה משלם שני שקלים. וטענו רבים שדינו כריבית ולא כקנס, י"ל דכיון שאחר שהגיע זמן הפרעון יכול הגמ"ח לגבות החוב, נמצא דלאחר הזמן הו"ל כגזילה אצלו, ואין כאן שכר המתנת מעות כי אם שיעור גודל העוולה, ועל עוולה של חצי שנה משלם רק שקל אחד, ושל שנה שלמה משלם שני שקלים, ורק אם היתה תקנה שאם התנאי הוא שאם יתן את הקנס של שקל אחד שוב אין הגמ"ח יכול לתבוע ממנו עד סוף חצי שנה שפיר חשיב אגר נטר. ועיין בזה היטב בסי' קע"ז סעיף י"ד ובמפרשים ודו"ק היטב, כי אף על פי שבכל הלואות ריבית אפי' אם התנה המלוה שיוכל לגבות בכל שעה שירצה ואז יעשו חשבון לשלם עבור כל שבוע ושבוע ודאי חשיב ריבית, מ"מ הכא דשלא בהיתר הוא מאחר את הפרעון, שפיר שייך שם של קנס עכ"ל. לפי דבריו יתכן בענינינו שמותר, ויש לדון קצת אם גם בחברה שמשלמת תוספת על האיחור מעצמה, שייך לומר שהם קונסים עצמם על העוולה שעשו.

באופן שא"א כלל לרדוף אחריהם ולהשיב להם יתכן שא"צ להדר אחריהם, מכיון שלהנ"ל בודאי יש על מי לסמוך, וגם החזו"א הנ"ל כמדומה שאמר דבריו רק בדעת המהרש"ל הזה, אך לא בדעת המרדכי והגאונים שעליהם המהרש"ל בא לחלוק, ומכל מקום בודאי שא"א לסמוך בסוגיות חמורות אלו על תלמיד שלא שימש כל צרכו, ויש לשאול רב מובהק או לעיין כראוי בסוגיות. [בעצם חברת בזק, כפי שהראת כתוב, הם רשומים בהיתר עיסקא, ולכאורה עד אחד נאמן באיסורין, ואולי טוב לברר שזה כך].

וייש"כ ושבוע טוב.

תוכן העניינים

שו"ת עם סגולה - חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה