שות עטרת חכמים חלק א· רבי ברוך תאומים-פרנקל
השמטות · מחלק יורה דעה
אמר המלב"ה אל תאשימני קורא יקר על אשר לא הובאת לך גם התשובות האלה אשר הצגתי הנה בתוך חלקי התשו' המסודרים ע"פ הש"ע לא בי האשם כי השגתי אותם אחר אשר כבר התחלתי להדפיס ולא יכולתי עוד להציגם במקומם הראוי ולכן באו הנה ובתוך המפתחות ציינתים כפי סדר הש"ע למען ירוץ קורא בו:
תשובה כו
ז"ל השואל נשאלתי מי שהי' לו בן למול בשבת במקום שאן שם מוהל אחר והמוהל תיקן צפרניו מע"ש ובשבת נסדק צפרניו ולא יוכל לעשות מהו שיתקן צפרניו ואת"ל דאסור מהו שיתקנו ע"י אחר:
והשבתי דשאלה זו נשאלה מכבוד חתן הגאון בעהמ"ח יד דוד ז"ל והעלה להתיר הא' דהוי כצפורן שפירשה רובה באו"ח סי' שכ"ח סל"א] דשרינן ליטלו ע"י אחר ונסדק גרע מפירשה רובה ופשיטא דיש להתיר ע"י אחר והב' דבנחתך במקום הסדק הוי כמו אשה שחתכה להעביר הלכלוך דשרי מטעם מלאכה שאצ"ל (ועיין בנקה"כ יו"ד הלכות נדה סי' קצ"ט) עכ"ד:
ולדעתי הוראה זו אינה מכוונת מכמה טעמים הא' מ"ש דאם חותך רק מקום הסדק הוי כמו אשה שחתכה להעביר הלכלוך מידה דשרי אינו דומה כלל להתם דכאן אי אפשר מבלי שיחתוך גם ממקום שאין בו הסדק ואז הוי תיקון גמור וא"ל דהוי אינו מתכוין ז"א דהוי פסיק רישא דניחא לי' ואסור הב' מ"ש דהוי כמו אשה שחתכה להעביר הלכלוך דשרי מטעם מלאכה שאצ"ל וכסברת הנקה"כ במחילה מכבודו לא דק כלל והוא דלכאורה צריכין אנו להבין דברי הש"ך איך החליט לדינא דשרי לחתוך הצפורן הואיל וגבי האשה הוי מלאכה שאצ"ל ולא שם לב לדברי הריב"ש בשו"ת סי' שצ"ד והובאו דבריו במג"א סי' ש"ג ס"ק כ"ב דבחתיכת צפורן אף דהוי מלאכה שאצ"ל חייב וראייתו ברורה דהרי גם במשכן היו גוזזים העורות אף שלא היו צריכין להצמר וכל מלאכות שהיו במשכן אם עשאן בשבת חייב עליהן א"ו דטעה בכוונת הריב"ש וכן ראיתי הרבה מאחרונים שלא הבינו דברי הריב"ש על בוריין. דלכאורה ראיות הריב"ש תמוה מאד דמנ"ל שהיו גוזזים העורות במשכן הא אפשר שע"י העיבוד נפל הצמר ומה"ת להוכיח דיהא מלאכת הגוזז נבדל משארי ל"ט מלאכות דבכולהו במלאכה שאצ"ל פטור ובגוזז יהא חייב מה שלא מצינו בש"ס וכן משמע מדברי רש"י פ' כלל גדול דף ע"ג ד"ה והגוזז כו' שכתב הגוזז וכל שארי מלאכות שייכי בצמר של משכן ומשמע ודאי דגוזז דומיא דשארי מלאכות וממילא חתיכת הצפורן דהוי תולדה דגוזז בצריכה לגופא הוא דחייב א"ו דכוונת הריב"ש דבחתיכת צפורן בכל גוונא חייב אף דלא צריך לצפורן אלא אזיל לאיבוד אפ"ה חייב אף לר"ש דפוטר משאצ"ל שהרי הנטילה הוא המלאכה וא"א לעשות המלאכה בענין אחר וצריכה לגופא היא א"כ דהריב"ש ז"ל יסבור דאף במלאכה שאצ"ל חייב בגוזז זה לא עלה ע"ד מעולם וע"ז שפיר הביא הריב"ש ז"ל ראי' דבחתיכת הצפורן הוי מלאכה הצריכה לגופא שהרי הגזיזה הי' במשכן שלא לצורך הצמר רק לצורך העור רק דלא הי' אפשר לעשות בענין אחר והוי מלאכה הצריכה לגופא וא"כ התינח בסתם נטילת הצפורן אז הוי מלאכה הצריכה לגופא וחייב לדעת הריב"ש כיון דא"א בענין אחר אבל באשה שטבלה בסי' קצ"ט שפיר כתב הש"ך דהוי מלאכה שאצ"ל ופטור הואיל ואינה צריכה לחתיכת הצפורן כלל רק להסיר הטיט שבין צפרנים ויכולה להסיר ע"י קיסם או בדבר אחר שפיר הוי מלאכה שאצ"ל ופטור וא"כ אין מקום ג"כ לסברת חתן הגאון בעל יד דוד.
הן אמת כי דברי הריב"ש תמוהין אצלי במ"ש דבחתיכת הצפורן בכ"ע חייב הואיל דהוי מלאכה הצריכה לגופא כיון דא"א בענין אחר דהוא נגד רבותינו רוב הראשונים חדא נגד רבותינו בעלי התוס' במ"ס שבת דף צ"ד ע"ב ד"ה אבל בכלי חייב כו' שכתבו להדי' דהיינו כר' יהודה דמחייב במלאכה שאצ"ל עי"ש. הרי דס"ל ז"ל דגם בנטילה הוי מלאכה שאצ"ל. ועוד דבתוס' בכורות דף כ"ה ד"ה ואמר ריש לקיש כו' והרא"ש ורמב"ן בסוגי' שם כתבו להדי' דבתלישת הנוצה מן הצואר של עוף לשחוט הוי מלאכה שאצ"ל ואמאי הא א"א לשחוט בע"א לדעת הריב"ש. עכ"פ דברי חתן הגאון בעל י"ד אינם עולים יפה. הג' מה שהעלה הוא ז"ל דאם חתך רק מקום הסדק דהוי כמו צפורן שפירשה רובא דשרי לטלו ע"י אחר לא דמי כלל דהתם הטעם הואיל ורוב מהצפורן פרוש ומצערתו לכך שרינן לטלו שפיר משא"כ כאן דהצפורן במקומו עומד רק דהצפורן נסדק הוי כגוזזז ממש:
אמנם לענ"ד יראה דהמוהל בעצמו רשאי לתקנו אף דלגבי' הוי פסיק רישא דניחא לי' כיון דאינו מתכוון לגוף המלאכה וראייתי מהא דאמרו בשבת קל"ג אמר מר בשר אע"פ שיש שם בהרת יקוץ כו' הא ל"ל קרא דבר שאינו מתכוין הוא ודבר שאינו מתכוין מותר אמר אביי כו' ורבא אמר אפ"ת ר"ש מודה ר"ש בפסיק רישא ולא ימות כו' ואביי אליבא דר"ש האי ובשר מאי עביד לי' כו' באומר לקוץ בהרת דבנו קמכוון ואי איכא אחר ליעבד אחר עד דמסקו באומר לקוץ ובליכא אחר יעו"ש ולכאורה קשה למה נטר הגמ' מלהקשות הקושי' דואי איכא אחר עד דמסקו באומר לקוץ בהרת דבנו קמכוון ולמה לא הקשו מיד ארבא דאמר לעיל אפ"ת ר"ש ומודה בפסיק רישא כו' הו"ל להקשות ואי איכא אחר ליעבד אחר דבאחר הוי פסיק רישא דלא ניחא לי' ובאב הוי פ"ר דניחא לי' א"ו באינו מכוון לגוף המלאכה אף דהוי פ"ר דניחא לי' שרינן גבי מילה להכי לא קשה להו רק אאומר דמתכוון לקוץ בהרת בנו דגלי דעתי' דמכוון לכך וע"ז שפיר פריך ואי איכא אחר ליעבד אחר וא"כ בנ"ד נמי שרי לחתוך הצפורן אף דגבי' הוי פ"ר דניחא לי' מ"מ כיון דבחתיכת צפורנו אין כוונתו לתקן הצפורן רק דיהי' יכול לפרוע והוי כמו בהרת דשרינן לאב למול אף דניחא לי' לטהר בנו (ועיין מ"ש הגאון מו"ה אליהו מווילנא ביו"ד סי' רס"ו ע"ש) זה הנראה לדעתי ובקשתי שטוחה לפני כבוד הדרת גאונו נ"י להוריני ם עפ"י חוות דעתו הרמה והנשאה: הק' אברהם חיים בהרב הגאון מ' שמעון אפפנהיים האבד"ק פעסט
תשובה מה שהשיג מעלתו על דברי חתן הגאון בעל יד דוד. יפה כוון מעלתו בזה ואני לעצמי כתבתי כן עם עוד כמה תשובות על גליון ספר הנ"ל גם היסוד שבנה על דברי הגאון בעהמ"ח ס' סדרי טהרה הוא ג"כ רעוע דאף שהגאון הנ"ל החליט שמדברי הרמב"ן והרא"ש בפ"ג דבכורות מבואר שסוברים כדעת הפוס' בפ' המצניע דף צ"ד ע"ב דחתיכת צפורן אם אינו צריך להצפורן הנחתך הוי מלאכה שאצ"ל מ"מ חזר וכתב בזה"ל ואף אם תרצה לומר דמ"ש הרמב"ן והרא"ש שם דהוי גיזה שלא לצורך גופה דוקא התם דהאי תלישה לאו לצורך היא אלא לצורך השחיטה אבל היכא דהיא לצורך העור אע"פ שאינו צריך לגיזה ס"ל דחייב עליו ואף בנ"ד כן שהרי חתיכת הצפרנים ג"כ לאו לצורך ליפות הגוף אלא לצורך טבילה שלא יחוץ הצואה שתחתיו ע"כ נראה כדברי הש"ך והמג"א עכ"ל ולפי"ז פשוט כדברי מעלתו דרק גבי קציצת צפרנים לצורך טבילה הוי משאצ"ל משא"כ בקוצץ לצורך מילה שהקציצה הוא כדי שיתוקן הצפורן מאצבעו לפרוע בו גם שכח הגאון הנ"ל דבקציצה בכוונה במדה מעשה אומן המוהל לצורך הפריעה יש מלאכה אחרת והיא מלאכת מחתך ועיין שבת דף ע"ד ע"ב וברמב"ם פי"א מהלכות שבת דין ז' ובמ"מ שם סד"ה הנוטל קיסם והמעיין בצדק יראה דבכה"ג כשחותך המוהל בסכין קצת מהצפורן על דרך שיהי' אצבעו מתוקן וראוי לעשות הפריעה קאי לכ"ע בחיוב מלאכת מחתך והוי מלאכה הצריכה לגופא ככל קוטם ומחתך. והמעיין בחדושי רשב"א לשבת דף צ"ד ד"ה פוטר הי' ר"ש כו' יראה שיש מקום לומר דכשנתקלקל הצפורן בסדיקה או שבירה בגוונא שנהנה האדם בתיקונו יש לדמותו לשיטתו לתופר יריעה כו' עי"ש:
ומה שפלפל מעלתו על דברי הריב"ש מהרמב"ן גם בס' סדרי טהרה פלפל מדברי הריב"ש על הרמב"ן להטמיק הענין. אציע לשון הריב"ש בסי' שצ"ד שכ' בזה"ל הנה בכאן אסור דנהנה בהשרת השער כיון שהוא רוצה בהפרדס השערות המדולדלים והמקושרים שהם מונעים ההפרדה בזולת השרה. א"כ נהנה הוא בהשרה כו' ואע"פ שהשערות הנושרים אזלי לאיבוד מה בכך כיון שהוא נהנה במלאכה שהרי הנוטל צפרניו בכלי אע"פ שא"צ לצפרניו אלא אזלי לאיבוד חייב אפי' לר"ש דפוטר במלאכה שאצ"ל שהרי הנטילה היא המלאכה וכן בשער כו' עכ"ל מבואר שהריב"ש אחז סברת הרשב"א ודעתו שכיון שנהנה אדם בהשרת השער הקשורים שא"א לו להשירן כ"א בתלישה מגופו כ"כ גבי צפורן כי נפשו קצה שיהי' עוד בגופו והתלישה והגזיזה הוא המלאכה אשר עלי' דעתו לעשותה להנאתו וא"כ אין ראי' לסתור דברי הריב"ש מדברי הרמב"ן והרא"ש פ"ג דבכורות דשאני בתלישת נוצות לצורך שחיטה שהתלישה אינה להנאתו שיהי' חפצו בתלישה רק למנוע חשש קלקול בשחיטה ובכה"ג דמי למוציא המת לקוברו דאף שמונע בזה הטומאה להלאה מיקרי מלאכה שאצ"ל כיון שאין בזה הנאת תיקון קלקול מעבר רק לגדור למנוע להלאה ויעוין במג"ש דף צ"ד ודעת לנבון נקל להרחיב הדברים עוד יותר בהסברת דברי אלה בכוונת דברי הריב"ש שלא יהי' מקום סתירה לדבריו מדברי הרמב"ן הנ"ל ובזה יובן טעם מחלוקת תוס' ורש"י בשבת דף צ"ד ע"ב שרש"י סובר דנטילת הצפרנים מיקרי מל הצריכה לגופה לכך מפרש דס"ד דפטרי רבנן בכלי הוא מטעם שאין דרך גזיזה בכך והתוס' לשיטתייהו שסברתם שם [בדף צ"ד] שאיני קרוי' מלאכה הצריכה לגופא רק היכא שיש צורך באותו דבר שהמלאכה עשוי בו. ע"כ דעתם דבחתיכת צפרנים כיון שאין צורך בחתיכת צפורן הנקצץ מיקרי משאצ"ל ואם נחזוק מה שהוסיף הריב"ש לומר עוד דילפינן ממשכן לחייב בגזיזה אף כשא"צ לדברי הגוזז יש ליישב לשיטתו קושי' התוס' שכ' אבל רש"י פי' בס"ד דפטרי משום דלא שייך גזיזה אלא בצמר ואין נראה לר"י דבהא ליכא למיטעי דבכל בע"ח שייך גזיזה כדאמר לעיל דף ע"ד ע"ב התולש כנף חייב משום גוזז פ"כ המעיין שם יראה שבברייתא נאמר סתם התולש את הכנף כו' חייב ג' חטאת ור"ל הוא שמפרש תולש חייב משום גוזז ולכאורה לא הי' צריך ר"ל לפרש דהחיוב משום גוזז דהא י"ל דהחיוב משום דבר מגדולו שהוא תולדות קוצר אמנם ז"א אלא בתלישה מעוף חי אבל בתלישת כנף מעוף לאחר שנשחט או מת ליכא למחייב משום עוקר דבר מגידולו רק משום תלישה תולדה דגזיזה ולפי האמת דמסקינן דשייך גזיזה אף שלא בצמר מפרשינן הברייתא אף בתלישת כנף עוף אחר שמת ואי הוי ס"ד דליתא למלאכת גזיזה בתלישת כנף היינו מפרשין דהברייתא מיירי בתלישת כנף מעוף חי וחייב משום עוקר דבר מגידולו ושפיר הי' אפשר לומר דרבנן פטרי אף בכלי בנטילת צפרנים משום דלא שייך גזיזה אלא בצמר ואף אם נאמר דגם בגזיזת צפרנים הוי כעוקר דבר מגידולו מ"מ הי' אפשר לומר דטעמייהו דרבנן דפטרי משום דס"ל כר"ש מלאכה שאצ"ל פטור והרי א"צ לחתיכת הצפרנים הנגזזים. משא"כ לפי האמת שהחיוב משום גזיזה ולפ"ד הריב"ש ילפינן ממשכן דחייבין במלאכת גזיזה אף היכא שא"צ להגזיזה. משא"כ לענין מלאכת קצירה ותולדה דידי' עקירת דבר מגדולו. ואף לסברת התוס' בפי' דין משאצ"ל יש לחלק לדעת הריב"ש בין מלאכת גזיזה לשארי מלאכות ודוק:
וסעד לדברי מדברי הירושלמי פ' כלל גדול עוף שאין לו גיזה תלישתה היא גזיזתה כו' תדע לך שהוא כן דתניא תלש מן המתה חייב תלישתה היא גזיזתה כו' ע"כ ויעוין בהרא"ש הנ"ל פ"ג דבכורות שהביא הירושלמי בקיצור וצ"ע על הרמב"ן שם שמשוה איסור תלישה לאחר מיתה כמו מחיים והרי י"ל דמחיים איכא משום עוקר דבר מגדולו שהוא תולדת קצירה שלא הותרה ביו"ט וז"א לאחר שחיטה:.
ומ"ש מעלתו לדחות ראיות הריב"ש ממשכן קדמוהו בזה בספר קרבן נתנאל ומה שהוסיף מעלתו עוד להקשות ומה"ת שיהי' מלאכת הגוזז נבדל משארי ל"ט מלאכות מעלתו לא דק בזה דהרי יוצא מן הכלל מלאכת זורה ובורר שהמה מלאכה שאצ"ל וכ"כ להדי' הרז"ה בבעל המאור בפרושו דין מלאכה שאצ"ל (שבת דף ק"ו) יעו"ש. אמנם לענ"ד ברור דעיקר יסודו של הריב"ש על ראשית דבריו שהנטילה היא המלאכה וכמ"ש לעיל ומצאתי פשר דבר שלא יהי' סתירה לדבריו מדברי הרמב"ן והרא"ש והרי עמו דעת רש"י שלא נחית לדברי התוס' שיהי' נטילת צפרנים משאצ"ל ע"כ מי יקל ראש להכריע בזה ובפרט שנראה כן מסתימת הטור גס כן ועוד איזו מקדמונים שסוברים דמלאכה שאצ"ל פטור ועכ"ז לא נחתו לפרש שאין חיוב בנטילת צפרנים בכלי כ"א בצריך לחתיכות המקוצצים ואף לפ"ד הנ"ל מ"מ עוד מקום לדברי הנקה"כ לענין קציצת צפורני אשה שאינה נהנה בקציצתן ולא הי' על דעתה לקצוץ לולי צורך דחיות הטנופת הדבוק בהן משא"כ גבי מוהל שנסדק צפורנו ונהנה בתיקונו ובחול הי' מעצמו אף אם לא הי' צריך למול ובפרט לפמ"ש לעיל שיש משום מחתך ולענין מלאכת מחתך אין צד מקום לומר שלא יהי' נקרא מלאכה הצריכה לגופא דמלאכה ההוא הוא בצפורן הנשאר על האצבע ולא בחלק הנפרש וכעין זה כוונת הריב"ש לענין מלאכת גזיזה וה"ז לשונו ואע"פ שבהפשטה נראה בפ' כל כתבי הקודש דכל שהעור אזיל לאיבוד לא מחייב כו' ונראה לומר ג"כ דהפשטה לא הוי במשכן רק לצורך העור וא"כ עיקר מלאכת הפשטה היא לצורך העור כגון בעורות תחשים וע"כ חייב כל שהוא לצורך גופו אע"פ שא"צ לשער ומלאכה הצריכה לגופא היא ודמי להחופר גומא וצריך לגומא דחייב עכ"ל כוונתו מבוארת שלא עלה על דעת הריב"ש לומר דממשכן נלמד שיהי' חייב במלאכת גזיזה אף בגוונא שא"צ לגופו אלא דעתו של הריב"ש כיון שמצינו שהי' במשכן מלאכת גזיזה שלא לצורך הצמר אמרינן דהמלאכה של הגזיזה אינה בהגיזה רק מצד תיקון העור במה שנפרש ממנה הגיזה וכיון שזה עצמות המלאכה הוי שפיר מלאכה הצריכה לגופו דהרי זה רצונו של הגוזז שיהי' העור פנוי מהצמר או מהשער שעליו והיא המלאכה שאסרה התורה דמלאכה חשובה היא כיון שהי' כן במשכן שלצורך העור גזזו ממנו השער או הצמר שעליו והאומר ע"ש הריב"ש שהי' דעתו דגזה"כ גבי מלאכת גזוזה לחייב אף במלאכה שאצ"ל טועה הוא בכוונתו ויפה כתב בזה מעלתו וטרם עיינתי בדברי הריב"ש ונמשכתי לדברי האומרים בשם הריב"ש דגזה"כ לחייב על גזיזה אף במשאצ"ל עלה ברעיוני דלפי המבואר באס"ז לכתובות בסוגי' דדם מפקיד פקיד דבמילה יש חיוב בחתיכת בשר ערלה משום גוזז כמו בנטילת צפרנים יש להקשות דא"כ מנ"ל לר"ש דמקלקל בחבורה חייב מדאיצטרך קרא למישרי מילה. הא אף לשיטתי' דר"ש שסובר דאין חייבין על משאצ"ל מ"מ איצטרך קרא למשרי מילה בשבת משום דאית בי' מלאכת גזיזה שחייבין עלי' אף במלאכה שאצ"ל והדרנא בי כי ראיתי להריב"ש בלשונו הנ"ל שמורה להדי' שלא עלה במחשבתו לחדש גזה"כ וגם במלאכת גזיזה ליכא חיוב רק היכא שהיא צריכה לגופא וכיון דלר"ש לא מחשיב תיקון מצוה לתיקון הוי חתיכת הערלה לדידי' משאצ"ל. ויש להאריך בזה שם בשבת דף קרו ואין כאן מקומו:
וכדי להציל את הריב"ש מהשגות הקרבן נתנאל י"ל דרך פלפול סעד להריב"ש דלכאורה צ"ב כיון שיש סברא לומר דאין גזיזה אלא בצמר וכמ"ש רש"י בשבת דף צ"ד דס"ל דהוי ס"ד לומר כן. ובבכורות דף כ"ה מבואר להדי' דאי לאו רבויא דקרא גבי קדשים בהשוויית שור וצאן לענין איסור גיזה בקדשים לא הוי ידעינן שיש חיוב משום גוזז בגזיזות שער בהמות שאין דרכן בגזיזה (ויעוין בחולין פ' ראשית הגז) א"כ קשה מנ"ל באמת לחייב בשבת משום גוזז בנטילת צפרנים או בגוזז שער בהמות דילמא ליכא חיובא רק בגזיזת צמר. אמנם לפ"ד הריב"ש הנ"ל א"ש שהי' ידוע לחז"ל שבמשכן הי' גוזזים צמר אף שלא לצורך הצמר הנגזז ובפרט גזיזת שערות מעורות תחשים. ונשמע מזה ששם מלאכה זו אינה מפאת הגיזה והשערות רק מצד העורות שהסרת הגיזה והשערות מהן הוי תיקון גבי העורות וזהו עצמות המלאכה הנ"ל וממילא אין לחלק בעצם הנגזז אם הוא צמר או שער וצפרנים והוי ענין מלאכת גזיזה כעין מלאכת מחתך כמ"ש לעיל שהמלאכה היא בעצם שנתקן במה שנחתך ונפרש הימנה:
ויעוין בירושלמי פ' כלל גדול שאיתא שם בזה"ל מה מחיקה היתה במשכן זעירא בשם ר' חנינא שהיו שפין את העור ע"ג העמוד ומפרש בקרבן העדה כדי להחליק העמוד מהגומות שבתוכו. ויעוין עוד שם בירושלמי בדין מחיקת העמוד ובק"ע עכ"פ יש מזה לסתור דברי סדרי טהרה מה שרצה לומר ששערות עורות התחשים נמחקו בכלי דאי כדבריו למה קאמר הירושלמי מה מחיקה היתה במשכן וצ"ע:
ומה שפלפל מעלתו על הערוך מסוגי' דשבת דף קל"ג ימחול לעיין בתוס' יומא דף ל"ה ע"א ובפסקי הרא"ש בשבת ק"ג ובשו"ת הריב"ש סימן הנ"ל וימצא שכבר נתעוררו קדמונים הנ"ל מה שיש לפלפל על דברי הערוך משם. גם לפי מה שהביאו בשם הערוך שהוא הביא לדבריו ראי' מאותה סוגי' ע"כ צ"ל שלא הי' לפניו הגירסא ולאביי כו' והי' מפרש קושית הגמ' ואי איכא אחר אף לרבא ודרך פלפול הי' לי כבר אריכות דברים בזה הכ"ד הדש"ת הק' ברוך תאומים פרענקיל: