שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
הכהן פרט ט
ודאתאן עלה לענין שאילתין בדין צד"י שנפרד הנה אחרי שסילקנו כל מה שנסתבך פר"מ נ"י בזה נגד דעת הפרמ"ג והאחרונים ז"ל. מבואר מכל מ"ש דנקטינן לדינא דאפי' בשלא נראה הפירוד להדיא אסור לתקן אח"כ משום שלכ"ס וכמו"ש הפרמ"ג והבאים אחריו ואין להקל בזה כלל. ולפענד"נ שכן מוכת ממשמעות הב"ח וט"ז ומג"א ג"כ וכמו שיבואר. הנה הט"ז (סי' ל"ב סקכ"א) כתב אהא דכ' המחבר בחי"ת שנפרד ונעשה ב' זייני"ן דפסול לתקן אחר כך משום שלכ"ס דמיירי בשניטל כל החטוטרא ונעשה ב' זייני"ן גמורים ואין כאן צורת חי"ת כלל ומשו"ה אין לו תיקון אבל אם כתב גם החטוטרא שעל הזייני"ן רק שלא נדבק שפיר יחד ודאי מועיל תיקון אח"כ וכמו"ש המחבר אח"כ בשם יש מי שאומר ואין כאן מחלוקת רק חידוש דין עכ"ד. והשתא אי רישא דסעיף זה שכ' השו"ע בצד"י ושי"ן וחי"ת שנפרדו לב' אותיות דפסול לתקן משום שלכ"ס אי לא מיירי אלא דוקא בנפרד להדי'. אבל בלא נראה להדיא שרי לתקן הפירוד ואפי' בנדמה לאות אחרת. א"כ לפ"ז פשיטא שאין כאן מחלוקת רק חידוש דין דהא מפורש בשו"ע גבי דין דיש מי שאומר דמיירי בלא נראה הפירוד להדיא ובכה"ג בכל גווני שרי לתקן אח"כ. ולא היה צריך הט"ז לחלק בין ניטל כל החטוטרא לנפרד החטוטרא ולא נדבק שפיר דהא אפי' נימא דאין חילוק בזה ג"כ א"ש הא דשרי הך יש מי שאומר. א"ו דהשו"ע ברישא ע"כ מיירי ג"כ בשלא נראה הפירוד להדיא כגונא דמיירי הך יש מי שאומר. ובלא נראה להדיא דוקא מחלקינן בין נדמה לאות אחרת בפירודו או לא. אבל אם נראה הפירוד להדיא בכל גווני אסור לתקן אח"כ ואפי' באל"ף וכה"ג דלא נדמה לאות אחרת. ומשו"ה צריך הט"ז ליישב דהיש מי שאומר מיירי בשיש החטוטרא רק שלא נדבק שפיר דזה לא נדמה לאות אחרת וכמו"ש בביאור ד"ז לעיל (פ"ו) יעוי"ש:
וכן יש להוכיח מד' הב"ח באו"ח (סי' ל"ו) שכ' לענין פירוד הה"א והקו"ף דאע"ג דלכתחלה בעינן שיהא נראה להדיא כהא דדוקני במנחות (כ"ט) מ"מ כ"ז למצוה מן המובחר אבל אינו מעכב אא"כ נוגעות ממש וכשר אפי' אם הפירוד כחוה"ש עכ"ד. ומדכתב דאינו פסול אא"כ נוגעות ממש יש ללמוד מזה דכל אות ששינוי צורתו לצורת אות אחרת תלוי בפירוד ודבוק כגון הה"א דלא הוי צורת ה"א אא"כ נפרד סגי בכ"ש כל שאין נוגע ממש. וכל שיש פירוד קטן כזה שאין לומר עליו אלא שלא נדבק ודאי דכה"ג מקרי אינו נראה להדיא ומ"מ מתכשר הה"א בהכי והוה צורת ה"א וע"כ משום דאע"ג דהפירוד לא נראה להדיא מ"מ כיון שלפי האמת אנו יודעין שיש כאן פירוד סגי בהכי והוה אות ה"א כמו שניתן מסיני שיהיה נפרד. וה"נ בצד"י שאין בו נפ"מ מיו"ד נו"ן דעלמא אלא ע"י הדיבוק דאם נפרד הוא יו"ד נו"ן ואם נדבק הוא צד"י. עכצ"ל ג"כ דכל שאנו יודעין שאינו נדבק ממש ואע"ג דהפירוד הוא כ"ש ואינו נראה להדיא, מ"מ כיון שלפי האמת אינו נדבק לאו צורת צד"י הוא אלא יו"ד נו"ן ולכן אין להחזירו אח"כ לצורתו ולדבקו. וכן יש לדקדק בד' המג"א שם (סקל"ו) אהא דכ' השו"ע דבצד"י שנפרד אין לתקן אח"כ דלא מהני אם תינוק מכירם כיון דנראית כב' אותיות ע"כ. ואי בנראה הפירוד להדיא א"כ ד' המג"א מיותרים לגמרי וכי יעלה על דעתינו כשכתוב יו"ד נו"ן ממש וכו"ע קרו יו"ד נו"ן שיהיה כשר לתקן אח"כ בשביל שתינוק טועה וקורא צד"י, אע"כ בשלא נראה להדיא וכו"ע קרו צד"י דאע"ג דלאו בקריאה תלי' שלכ"ס רק בשינוי צורה מ"מ סד"א דמהני קריאה דכו"ע לכה"פ דאם תינוק מכירו לצד"י שלא יופסל בשלכ"ס קמ"ל דלא משום דסו"ס אנן ידעינן דהוי זה יו"ד נו"ן ובכה"ג לא מהני תינוק כמו"ש ט"ז (סק"ט) בשם ריב"ש ומהרי"ק:
ועוד יש לה"ר מהא דאמרי' בברייתא דמנחות (ל) וכן הוא במס' סופרים (פ"ב) וברמב"ם (סופ"ח מה' ס"ת) ובשו"ע יו"ד (סי' רע"ג) דשיעור ריוח שבי:
אות לאות הוא כחוט השערה. אמנם בירושלמי פ"ק דמגילה איתא שיהא ריוח בין אות לאות כל שהוא. וברא"ש בה' ס"ת (סי' ט') הביא ג"כ דבין אות לאות כחוה"ש. אבל שם (סי' י"ד) כתב ויהא ריוח מעט בין אות לאות. והנה באמת כדי שלא לעשות מחלוקת בין גמ' דידן והירושלמי. דבגמ' דידן איתא כחוה"ש ובירושלמי איתא כ"ש. וכל מה דמצינן למעבד שלא יהיה מחלוקת בין התלמודים עבדינן כנודע. עכצ"ל או שיעור חוה"ש שהזכיר גמ' דידן הוא עצמו שיעור כ"ש שבירושלמי והכונה כל שלא נדבק. וזה ודאי לא נראה להדיא. וכ"מ מדברי הפוסקים בכ"מ שדברו משיעור כ"ש מזכירין זה בלשון חוה"ש וכנזכר בד' הב"ח המובא לעיל גם מד' הרי"א והרמ"א ביו"ד (סי' רע"ו) גבי דיבוק ה"א כחוה"ש וכו"ע קרו לי' ה"א משמע כן יעוי"ש. אלמא דכמלא שער לא נראה להדיא ויהי' הפי' בגמ' ומס' סופרים דגם כמלא שער שהוא כ"ש כשר והיינו כל שלא נדבק. ואע"ג דלכתחלה בעינן שיהא נראה לקורא מעל הבימה כמו"ש מג"א (סי' ל"ו) מ"מ בדיעבד כשר כל שלא נדבק. ואפי' תימא דמה שנזכר בגמ' כמלא שער הוא שיעור יותר מכל שהוא ונימא דשער הוא נראה להדיא לכל קורא. אע"ג דבאמת לא משמע הכי וכדכתיבנא. עכ"ז אפ"ת הכי מ"מ כיון דנזכר בירושלמי דכשר בכ"ש וכ"ש ודאי לא נראה להדיא עכצ"ל דהא דגמ' ומס' סופרים היינו לענין לכתחלה אבל דיעבד סגי בכל שהוא כמו"ש בירושלמי. ונראה דעכצ"ל כן דאמרי' במנחות (כט) אר"י א"ר כל אות שאין גויל מוקף לה מד' רוחותיה פסולה. ומשמע דכל שמוקף גויל אפי' כ"ש כשר ולא אקשינן מברייתא דפוסל כ"ש בין אות לאות. אע"כ או דחוה"ש עצמו הוא כ"ש או דמיירי לענין לכתחלה: ועכ"פ מבואר מכל הנ"ל דגם ריוח כ"ש שאינו נראה להדיא כשר בין אות לאות. והשתא בפירוד הצד"י היו"ד מהנו"ן והפירוד הוא כ"ש באופן דלא נראה להדיא איך אפשר דחשבינן ליה צורת צד"י קודם התיקון שיהא מותר לתקן אח"כ ולא יהיה שלכ"ס. כיון דכה"ג כשר בכל הס"ת בריוח כזה בין יו"ד ונו"ן ואנו חושבין אותו ליו"ד נו"ן. ואיך ארכבינן לה אתרי ריכשי דבאותה פרשה עצמה אם כתוב יו"ד נו"ן בריוח כזה דהיינו ריוח כ"ש ביניהם נכשירנה ונימא שהוא יו"ד נו"ן ואם הצד"י נפרד בפירוד כזה נימא שהוא צורת צד"י ולא יו"ד נו"ן זה ודאי אינו. ומכל הלין מוכח דגם בפירוד דלא נראה להדיא אין לתקן אח"כ בצד"י וכה"ג דנדמה לב' אותיות משום שלכ"ס וכמו שפסקו האחרונים ז"ל והנלע"ד כתבתי: