אור ברסלב
שות עבודת הכהן הכהן פרט ח

שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש

הכהן פרט ח

הכהן פרט ז

בנדה (ב) פליגי שמאי והלל דשמאי אומר דכל הנשים דיין שעתן והלל אומר מפקידה לפקידה ואפי' לימים הרבה. ומבואר בגמ' טעמא דשמאי דאמר דיין: שעתן משום דאשה בחזקת טהורה עומדת והלל דסבר מפקידה לפקידה אינו אלא לקדשים אבל לחולין גם הלל מודה דמוקמינן לאשה בחזקת טהורה יעוי"ש ויש להקשות בזה להמבואר בתוס' דחולין (יא) גבי פרה אדומה ובחי' רשב"א דחזקה שאינה מבוררת בשעתה לאו חזקה היא. דדוקא כמו חזקת פנויה ונשואה דמבורר בשעתה שהיא פנויה ונשואה ודאי זה הוה חזקה אבל פרה אדומה לא ידעינן אם נולדה כשרה או טרפה אלא שנתברר אח"כ כשחיתה יב"ח דטרפה א"ח ומוכח שהיתה כשרה למפרע ונודע לנו מתוך כך שנולדה כשירה זה לא הוה חזקה גמורה יעוי"ש. והשתא לפ"ז הא חזקה דאשה הוא מהבדיקה וכיון שיש לומר בה שמא עם סילוק ידיה ראתה וכמ"ש רש"י שם בנדה (ב) ד"ה מפקידה יעוי"ש. א"כ בשעה שרואה את העד לבודקו ונמצא נקי אגלאי מלתא למפרע שבשעה שהיה העד באותו מקום לא היה דם והיתה טהורה. מיהו כה"ג הא הוה חזקה שלא נתבררה בשעתה דהא לא נתבררה לטהורה כי אם ע"י שראינו את העד נקי איגלאי דמעיקרא טהורה היתה ומה לי בירור דפרה של שנים עשר חודש לברר אדמעיקרא ומה לי בירור דהאשה מראיית העד על שעה שהיה העד באותו מקום:

ואחר זמן רב שנתקשיתי בזה מצאתי בס' דברי חיים חיו"ד (סימן ל"ח) שכ' שכבר הביא כן בספר שו"ת חמד"ש חיו"ד (סימן כ"ה) להק' כן בשם ספר בשמים ראש ויישב בדוחק. אמנם הגאון דברי חיים יישב זה וז"ל שם דהתם בפרה כיון דהוה חזקה שאינה מבוררת כי אם מכח הוכחה לא אזלינן בתר חזקה דמעיקרא, מיהו כ"ז היכא דבעינן לאוקמא אחזקה דמעיקרא לא דיינינן חזקה דמעיקרא כה"ג. אבל בנדה א"צ לחזקה דמעיקרא אלא יש לה חזקה שאינה שופעת כנחל בלי הפסק וכשרואה אינה רואה לעולם אלא מוחזקת להיות פוסקת מלראות וכפוסקה פעם אחד שוב לא תראה עוד כי אם בשעת הוסת ולזה ממילא כשנתברר ע"י בדיקה שכבר פסקה שוב אזלינן בתר חזקה דידה דהא אית לה חזקה שלא לעולם תראה רק מוחזקת לפסוק מלראות ולאו מטעם חזקה דמעיקרא אנו דנין רק מחמת שנתברר פעם אחד שפסקה מוקמינן לה אחזקה שלא תראה ותסתור עוד ודומה לזה הא דיבמות (לא) אשה זו בחזקת היתר עומדת והייני דאמרינן שנתחזקה עד עתה דכשימות הבעל תהיה מותרת לעלמא אף דכעת שזרק לה הגט הוא בעת שעדיין בעלה חי מ"מ אזלינן בתר חזקה שנתחזקה שתהא מותרת לעלמא כשימות בעלה כו' עכת"ד הדב"ח. ועפי"ז נבוא לביאור ד' התוס' דגיטין הנ"ל:

ועיקר רצון התוס' במ"ש שאינה מוחזקת שתראה כל שעה ולעולם היינו למימר דלענין שתהא רואה עוד ראיה שניה ודאי שהיא מוחזקת ע"י ראיה ראשונה שתראה פעם שניה מיהו זה ודאי אינה מוחזקת שתראה כל שעה ולעולם. דאע"ג דראיה זו הוה חזקה שתראה פעם שני. מיהו כיון דע"כ אין במציאות בזה להחזיק שתראה כל שעה ולעולם בלתי גבול. דהא חזינן שאין זה במציאות כלל. דכל הנשים רואות וחוזרות ורואות אבל ע"י הפסקות בין ראיה לראיה. או הפסקה גדולה כגון אשה שיש לה וסת או הפסקה קטנה פחות מזה. אבל שתהא אשה שופעת כנחל לעולם וכל שעה בלי הפסקה זה דבר בלתי אפשר כלל. א"כ נהי דע"י ראיה ראשונה הוחזקה לראות עוד. עכ"ז לא נוכל לומר אלא שהוחזקה להיות רואה עוד פעם שניה ע"י הפסקה בינתיים. מיהו כיון שהדבר ע"כ בספק איך יהיה ההפסקה אם גדולה או קטנה יש להסתפק שמא כשיכלו ימי נדתה תראה בתחלת זובה. דאותה הראיה שהחזקה דראיה ראשונה מורה עליה מסופקת היא מתי תהיה ויוכל היות שתהיה בתחלת זובה ותעכב טבילתה. מיהו כיון דבין אם תראה ראיה השניה בתחלת זובה או בימי נדותה אין זה נגד החזקה דראיה ראשונה לא החזיקה אלא שתראה עוד באיזה פעם אחר הפסקה ולא יותר. וכיון שכן לא שייך לומר דאתחזק איסורא שתראה בתחלת זובה. דנהי דאתחזקה לראות אבל אין מוכרח שיהיה בתחלת זובה ושתעכב הטבילה ולפי"ז א"ש שי' מהרי"ט שעמדנו לעיל (פ"ז) דלפי מה דס"ל למהרי"ט דאמרינן חזקה שקודם שנישאת ה"נ נימא חזקה דאינה רואה שהיה לה קודם ראיה ראשונה יעוי"ש. דלפמ"ש ה"נ אתרע כבר חזקה דאינה רואה שקודם ראייתה ע"י ראיה ראשונה זו דאדרבה מחזקת היא שתראה עוד אלא דלא נדע מתי מיהו כיון דלא נדע מתי שוב לא הוי זה אתחזק איסורא לענין ראיה דסוף נדתה ותחלת זיבה דאי מחמת חזקה דראיה ראשונה יוכל היות ראיה שניה בתוך ז' ימי נדתה, דמה"ת אין נפ"מ אם תראה או לא וכשכלו ימי נדתה טובלת וטהורה. אמנם כיון דמוחזקת היא שתראה עוד באיזה פעם דומה זה ממש לנידון דמהרי"ט המובא לעיל (פ"ז) שכתב דאדרבה ע"י הנשואין נאסרה לכל העולם וע"י מיתת הבעל אתה רוצה להתירה אל תתירנה מספק מאיסור א"א דמחזיקין מאל"א. ה"נ מספק אל תוציאנה מטומאתה מה שהיתה מעוכבת טבילה עד עכשיו כל ז' ימים וגם עכשיו שמא היא מעוכבת דשמא ראתה תחלת זובה וכמ"ש:

ולפ"ז לא מיבעי דלאו ראיה היא מדברי תוס' הללו דחזקה לא מהני על דבר מחודש וכמו שיש מי שרצה להביא כן ראיה מדבריהם והובא לעיל (פ"ו) אלא אדרבה סייעתא נמי הויא דמהני גם על דבר מחודש מהא דהאריכו בלשונם בזה וכתבו דאינה מוחזקת לראות כל שעה ולעולם. דאל"כ א"צ לזה כלל וכמ"ש לעיל (ח"ו) וע"כ דביאור ד' התוס' הוא כמ"ש:

ובפשיטות יש לפרש ג"כ ד' התוס' דרצונם דאין ק ראיה זו הראשונה מורה ומחזיק כלל על שום ראיה. והא דלא אמרינן דקיימא אחזקת אינה רואה שקודם הראיה לשי' המהרי"ט דדנין חזקת היתר דקודם שנישאת וכמו שהקשינו לעיל (פ"ז) יעוי"ש. י"ל דלא דמי הא דנדה לחזקת א"א בחיי בעלה. דהתם שפיר הויא גם בחיי בעלה בחזקת אותו ההיתר דקודם נישואין למימר דכמו שהיתה קודם שנישאת כן תהיה כשימות בעלה דהתם יש אפשריות למיתת הבעל בכל רגע משנישאת א"כ יש אפשריות לאותו היתר דקודם נשואין להיות בכל רגע בשעה שהיא בחיי בעלה. אבל בנדה כיון שראתה שוב אין אפשריות לאותו ההיתר דקודם ראיה להיות בכל משך ז' ימי נדותה משו"ה כיון שראתה פסק היתר דקודם ראיה. ואף כשיכלו ז' ימי נדותה שוב ליכא: לאוקמא אהתירא דקודם ראיה. והא דאינה מוחזקת לראות עוד לאו מטעם דלא מהני חזקה למימר שיחודש איזה דבר אלא הוא כמו כל טהור שנגע בטומאה ונטמא דאמרינן שהוא בחזקת טמא ואמרינן שהוא בחזקתו כדמעיקרא והיינו שהוא בחזקתו שהוא טמא. אבל לא שייך לומר שהוא בחזקתו כדמעיקרא שנגע בטומאה כן הוא תמיד נוגע ונוגע. דעל נגיעה שנית אין מורה כלל נגיעה ראשונה להחזיק שכמו שנגע כן יגע ויגע שזהו דבר שאין לו שחר כלל אלא אמרינן שכמו שנגע ונטמא כן הוא טמא וטמא כל עוד שלא יסלק הטומאה ע"י טבילה. כן ה"נ לא שייך להחזיק שכמו שראתה עכשיו כן תראה ותראה ואם שהיא מוחזקת להיות טמאה אבל אינה מוחזקת להיות רואה. וראיית הדם בהאשה כמו הטומאה להנוגע. ושפיר כתבו תוס' שאינה מוחזקת לראות. ולאו מטעם דהראיה הוא מקרה מחודש ואין חזקה מורה על דבר מחודש כמו שיש מי שרצה לומר כן. דבאמת הא דמוקמינן אחזקה הוא לומר ג"כ שיחודש דבר והחזקה מורה ג"כ לחדש מקרה על הדבר. והא דכ' תוס' שאינה מוחזקת לראות הוא בפשיטות וכמ"ש:

אמנם מ"ש התוס' להיות רואה כל שעה ולעולם. כתבו זה להמתיק הסברא דמשום ראייתה אינה מוחזקת לרואה. משום דכיון דע"כ אי אפשר לך לומר כמו בכל החזקות כגון חזקת חי ופנויה ונשואה שהיא תמיד כן בלי שום הפסק רגע ולעולם דהכא אין לזה מציאות לומר כן וכמו"ש לעיל וע"כ דראיה אחת אין מורה לראות עוד אפי' פעם אחד דאם מורה על ראיה צריך להיות כמו בכל החזקות לעולם בלי הפסק וזה בלתי אפשר וע"כ שאינו מורה כלל פרט ט:

כבר נתבאר דמדברי התוס' בגיטין (ב) גבי נדה שכ' דאינה מוחזקת לראות לאו ראיה היא דחזקה אין מורה לחדש דבר דדוקא בראיה דלא שייך להחזיק שתראה עוד ומטעם המבואר שם. אבל היכא דשייך לומר כן אמרינן דנתחדש כדי לקיים החזקה. ומה"ט בחזקת א"ז כיון דאי ניקב הושט לאו זבוחה היא וכמו שהוכחנו לעיל (פ"ג ופ"ה) יעוי"ש ודאי דאמרי' דניקב כדי לקיים החזקה דאכתי לא נזבחה:

ונראה להוכיח כן מדברי הרשב"א בחי' לחולין (ט) גבי מים מגולין דפליגי אביי ורבא שם והאריך קצת בזה. ותוכן דבריו שם דמים מגולין משעה שנתגלו בטלה חזקתן שהיה להם שלא שתה מהם נחש ובזה ס"ל לאביי דאע"ג דבטלה חזקתן והוה ספק דליכא למיקם אחזקה מ"מ אמרינן דלא נתחדש המקרה. דדוקא ספק מתולדה מה הוא מעולם אם איסור או היתר כגון חתיכה אחת ספק חלב ספק שומן אסור מה"ת. אבל ספק המקרה אם נתחדש בו מעשה האוסרו או לא כגון הא דמים מגולין וכן במקוה שנמדד בריש נדה דס"ל לר"ש דבנמצא חסר הוה ספיקא וליכא למיקם אחזקה דאי אמרת העמד מקוה ע"ח אמרינן אדרבה העמד טמא ע"ח. דתלוי בחידוש מקרה ומעשה למימר בזה שנתחדש כאן מעשה ומקרה דחסר ובמים מגולין נתחדש מקרה שתיית הנחש. וכן בכל ספק התלוי בחידוש מקרה ס"ל לאביי דאמרינן דלא נתחדש המקרה. ורבא פליג וס"ל דגם בספק אם נתחדש המקרה ג"כ ספיקו לחומרא ואמרינן דנתחדש יעוי"ש:

ועפ"ז נראה דהא ודאי דכח חזקה עדיף מהא דספק תורה לחומרא מה"ת. דהא הא דאמרה תורה דניזיל בתר חזקה משוינן ליה ודאי וסוקלין ושורפין על. החזקות כמבואר בקדושין (פ) וספק אע"ג דלחומרא הוא מה"ת אין סוקלין ושורפין ולא משוינן הך חומרא כודאי וזה פשוט. והשתא כיון דחזינן דס"ל לרבא דכיון שאסרה תורה את הספק גם ספק התלוי במקרה אסור ואמרינן דנתחדש המקרה ואסור א"כ לא יהא ספק עדיף מכח חזקה. וכ"ש היכא דיש לאסור מכח חזקה שהיא מורה לחומרא ולא נוכל לקיים החזקה אא"כ נאמר שנתחדש כאן דבר מחודש. ודאי הוא דאסרינן ואומרין שנתחדש המקרה. וכיון דאביי ורבא היכא דפליגי בר מיע"ל קג"ם הלכה כרבא כנודע. דפשיטא דהלכה כוותיה גם בהא דהיכא דחזקה מורה שנתחדש אמרינן שנתחדש. ועוד נראה דאפי' אביי דפליג בספק מ"מ בחזקה דעדיף מספק גם הוא מודה:

ותו דהא בספק בשחיטה גופיה בספק שהה וספק דרס כיון דרוב מצוין אשמ"ה ובסתמא כל שלא נולד ספק ודררא המביא להסתפק סמכינן ארובא דרוב המצוין אשמ"ה ומומחה מעשיו מתוקנים ולא שהה ולא דריס. ומ"מ בנולד דררא וריעותא המביא להסתפק שמא שהה ושמא דרס מספקינן. אע"ג דזה הוי דבר מחודש נגד רוב מצוין אשמ"ה. דהא ודאי דקלקול בשחי' הוא דבר מחודש אצל המומחה היודע ורגיל שלא לשהות ולדרוס מ"מ מחמת חזקת איסור אמרינן דנתחדש. וה"נ בנקוהו"ש דודאי בסתמא בלא שום דררא לא מספקינן בניקב הושט רק בשנולד הספק ע"י איזה דררא וריעותא אמרינן שנתחדש מחמת חזקה דא"ז:

והנה ע"פ מה שנתבאר נראה בעליל דקשה לסמוך על היתר סברת האחרונים הנ"ל המובא לעיל (פא) דס"ל דספק ניקב הושט לאו ספק בשחי' הוא וכן נראה באמת דעת כמה מגדולי האחרונים דס"ל דספק ניקב הושט הוה ספק בשחיטה שכ"ה דעת הכרו"פ ביו"ד (סי' ל"ג וסימן ק"י) וכ"כ בשו"ת פנים מאירות בח"א (סימן ט"ו) וכ"מ בשו"ת מהר"ם זיסקינד (סימן טו) וכן מוכח דעת התבו"ש (סי' כ"ד) במה שהק' על הלבוש גבי נמצא הגרגרת שמוטה. וכ"כ הגאון פרמ"ג ביו"ד (סימן לג) ובס' שושה"ע (כלל י"ד) וכ' שם וז"ל עמ"ש בספרי ליו"ד דניקב הושט הוה ספק בשחיטה וכמ"ש תוס' בב"מ (כ) ד"ה איסורא והרשב"א בת"ה ומפני שראיתי שיש גדולים המפקפקים בזה לענ"ד כמו"ש עכ"ל. הרי שהפרמ"ג ראה וידע דברי המפקפקים ואעפ"כ לא חזר מסברתו ומאן חשוב וספון להכריע במידי דאורייתא וכ"ה דעת הגאון בית אפרים בשו"ת (סימן י"ג) והגאון נוב"י במהדו"ק חיו"ד (סימן ח') ועוד בחיו"ד (סימן מ"ג) ועוד בכ"מ: ויש משמעות גם בש"ך ביו"ד (סימן ל"ד ס"ק ט"ז) דהכי ס"ל גבי הא דאי' שם במצא גרגרת שנפסקה בו' וא"י אם קו"ש או אח"ש ולא יוכל לתלות שמחמת השחיטה נעשה ששחט בב' וג' מקומות כו' אסור ע"כ. והק' הש"ך דאמאי אמרינן בטבעת שנמצא על הסכין (בסימן כ"ד: סי"ט) דג"כ י"ל דע"י גלגול הגרגרת נעשה אחר שחיטת רוב הסימנים וכמ"ש האגור אפי"ה אמרינן כל ספק בשחיטה פסול וכאן משמע דאי יכול לתלות שמחמת השחיטה נעשה כשר ותי' דהכא מיירי דאיכא הוכחה דמחמת השחיטה נעשה ע"כ. ואי כסברת האחרונים מאי שייכות הא דגרגרת שנפסקה לנמצא טבעת על הסכין שהוא ספק בשחי' עצמה ממש וכמ"ש הרש"ל הובא בט"ז שם גבי טבעת שנמצא על הסכין (ס"ק ט"ז) שמא היה בתחלת השחיטה או בסוף ומסתבר לומר שבדחיקת הסכין על הגרגרת בא שקפץ ממקומו חוליא אחת וזה עיקור מה' הלכות שחי' יעוי"ש. משא"כ פסוה"ג דאינו אלא דלא מהני לי' שחי' ולא ס' בשחיטה והמכשיר היה כהלכתו וכמ"ש חוו"ד (סימן ק"י) ומשו"ה תולין אבל ספק בשחיטה אין תולין כמ"ש מהרי"ק שהובא בפרמ"ג (סימן כ"ד) א"ו דס"ל להש"ך דגם מידי דלא מהני לי' שחי' ג"כ ספק בשחי' הוא:

תוכן העניינים

שות עבודת הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה