שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
הכהן פרט ד
בשו"ע יו"ד (סוס"י נ"א) מבואר אכלה דבר שהוא ספק נוקב בני מעיה טריפה מספק וכתב התבו"ש (סי' כ"ט) דהיינו טעמא דלא מוקמינן אחזקה דאין סברא לומר דמשום דבהמה בחזקת כשרות דבר זה אינו נוקב ע"כ. והק' עליו הגאון חוו"ד (סימן נ') מהא דכתובות (יד) באלמנת עיסה דמוקמינן לה אחזקת כשרות ולשי' התבו"ש התם ג"כ נימא הכי וכי משום שהאשה יש לה חזקת כשרות האיש הזה אינו חלל או הגט היה קרוב לו וע"כ הטעם הוא דמשום ספק אין מוציאין מחזקה ע"כ. והנה אם שבאמת נראין הדברים כהחוו"ד בזה וכדמצינו בכמה חזקות כה"ג בהא דיבמות (ל) דמשום חזקת היתר לשוק מבררינן שהגט היה קרוב לו וכן בעירובין (ל"ה) ברש"י ותוס' שם דחזקת אדם על תחום ביתו מברר שהתרומה היתה טמאה בשעת הנחת העירוב. וכן בחולין (יא) בתוס' שם דחזקת טמא דאדם מברר על הפרה שהיא טריפה. עכ"ז נראה דהכא בכה"ג ליכא לאוקמא אחזקה. דהא כיון שאכלה דבר שהוא ספק אם נוקב בני מעיה אזי משעה שאכלה ונולד:
הספק בטלה חזקה ואתרע ודמי לנפל הגל על האדם ואינך דמייתינן לעיל (פ"א). ומה שהק' חוו"ד מאלמנת עיסה י"ל דהתם הריעותא לאו בדידה אלא באמו של הספק חלל וכמ"ש בס' קה"י בה' אישות (סי' י"ז) המובא לעיל (שם). ועוי"ל דנגד ב' חזקות לא אמרינן זה והכא ב' חזקות איכא חזקת אשת הספק חלל וחזקת אשת איש שלא נתגרשה:
מיהו להמבואר לעיל (פ"ב) דבעומד למקרה זו מתחלתו מועיל חזקה גם לשעה שנולד אותה המקרה המסופקת יעוי"ש. א"כ ה"נ הא בהמה דאינה משומרת שתאכל דוקא דבר הראוי לה. א"כ מקרה האכילה בעצמותה הא עומדת לזה מתחלה ומוקמינן אחזקה. דהא כל דבר שעומד מתחלה להמקרה גם החזקה עומדת מתחלה למקרה זו עצמה שכל ספק שיהא נולד ע"י מקרה זו מוקמינן אחזקה קמייתא:
אמנם נראה דד' תבו"ש בלא"ה נכונים דאינו דומה ספק דמציאות וטבע לספק המקרה. דדוקא בכה"ג דספק ק"ל דמייתי חוו"ד שהוא ספק אם קרה המקרה אמרי' דלא קרה וקיימא אחזקה. דהמקרה יכולה היא שתקרה פעם כה ופעם כה ומשו"ה מספיקא לא מפקינן ליה מחזקתו למימר דקרה המקרה אלא אדרבה אמרי' דלא קרה. אבל בספק טבע הדבר ומציאות. דכמו שהוא טבעו ומציאותו עכשיו ע"כ כן הוא תמיד ולעולם וא"א שיהיה פעם כן ופעם כן ע"ז לא אתיא חזקה לאכרועי מידי. ודמי לספד"ד דלא מוקמינן אחזקה מטעם זה דמשום החזקה לא ישתנה הדין מה דאגמריה רחמנא למשה. דכמו שהוא הדין אצל הקב"ה כן הוא לעולם ומשו"ה בספד"ד לא מוקמינן אחזקה כמ"ש לעיל (פ"ב) בשם הפוסקים. ועי' בשו"ת הרשב"א (סי' צ"ח) לענין שהיית יב"ח בבהמה בספד"ד דלא מהני דא"כ מטהרת היא עצמה ומטהרת חברותיה שהרי זו הכרעה היא בדין הטריפות ההוא כו' ע"כ. ועי' שו"ת עמודי אור (סי' מ"ט) שהשיג בדברים נכונים על ס' בינ"א (סי' כ"ו) שרצה להכריע ספד"ד ע"י שהייה יב"ח. וה"נ ספק טבע ומציאות להא דמיא. ומשו"ה בהא דאכלה דבר וספק אם הוא נוקב שהוא ספק על טבעו ומציאותו איך הוא לעולם. בזה לא מוקמינן אחזקה כלל:
ונראה להוכיח כן מהא דחולין (כב) דתחלת הציהוב בזה ובזה פסול. ושם בעי ר"ז אי משום ספיקא או משום בריה בפ"ע. והרמב"ם (פ"ג מאסו"מ) פסק דהוה ספיקא. וכ"כ עוד (פי"ז ממעה"ק) והשתא יש להבין באמר הרי עלי בני יונה נוקים להו אחזקת קטנות כמ"ש תוס' ביבמות (סח) ושו"ת מהרי"ט (ח"א סי' י"א) דאפילו חזקה דעשויה להשתנות כהא דחזקת קטנות הוה חזקה כל דאכתי לא נעשה גדול לפנינו. וכן כבר נתבאר אצלינו בכלל ריעותא מחיים דאפילו להסוברים דחזקה העשויה להשתנות לאו חזקה היא. מ"מ היינו דוקא דהשתא בא השינוי הא לא"ה חזקה מעליא היא לכ"ע:
והיה נראה לומר לפמ"ש הכ"מ (פ"ב מהלכות ק"ש) ואחרונים ג"כ בשו"ע או"ח (סי' ס"ז) לענין ספק קרא ק"ש ואמו"י דחוזר וקורא משום דאקבע ואתחזק חיובא וספק נפטר. והובא זה אצלינו שם בכלל ריעותא מחיים וכתבנו שם דהיינו טעמא דהמג"א (סי' ח) שכתב דמש"ה לא מהני חזקת שלימים דציצית משום דמצוי לפסוק ולהשתנות. ואע"ג דאכתי לא איתרע בפנינו. מ"מ אין מוציאין מחזקת חיוב יעו"ש. א"כ ה"נ לא מהני חזקת קטנות דהיא עשויה להשתנות מחזקת חיוב:
ועכ"ז אכתי איכא למידק דנוקים אחזקת קטנות דהא עיקר סברא זו דמג"א לענין ציצית הוכיח זה מהר"ן בתשו' (סי' ס"ו) לענין מקוה שדרכו להתחסר בודאי בזמן מן הזמנים ולעמוד על פחות ממ' סאה שכ' דלא מהני חזקת שלימה דידה להוציא הטמא מחזקת טומאתו. והר"ן שם הוכיח זה מסוגיא דקדושין (עט) במחלוקת ר' נתן ור' יעקב דר' יעקב ס"ל דע"י חזקת בריא דעשוי להשתנות דמצוי החולי אין מוציאין מחזקת ממון. וכתב שם הר"ן דקי"ל כר' יעקב יעוי"ש. אמנם המרדכי פ' מי שמת כתב להדיא דהלכה כר' נתן דדיינא הוא ונחית לעומקא דדינא, א"כ לדידי' מוציאין ממון ע"י חזקת בריאים אע"ג דמצוי החולי. וה"נ לא משגחינן ג"כ אחזקת חיוב דאדם בציצית. ומסתלקת ע"י חזקת שלימים דציצית. וכמו חזקת טמא דמסתלקת ע"י חזקת שלימה דמקוה כל דלא נמצא חסר כדאיתא בקדושין שם וריש נדה. ולר"נ אפ"ל דגם במקוה דדרכו להתחסר על פחות ממ' סאה ג"כ דינא הכי. ועכ"פ לר' נתן ולהמרדכי ודעמי' דפסקו כוותי' אזדא סברת המג"א. ושוב יש להק' גבי תחלת הציהוב דנוקמי' אחזקת קטנות. א"ו דכה"ג שאינו ספק מקרה אלא ספק טבע ומציאות וכמו שהוא עכשיו ע"כ כן הוא לעולם בזה אין משמש חזקה לאוקמי' אחזקה דמעיקרא: ק: