אור ברסלב
שות עבודת הכהן הכהן פרט ג

שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש

הכהן פרט ג

הכהן פרט א

פרט ב:

תשובה וזהו מה שהשבתי ע"ז גיה"ק הגיעני כו'. והנה ראיתי לכת"ר נ"י מחזיק בכל עוז לפסוק דלא כהפרמ"ג ז"ל והבאים אחריו מפני דקדוקיו בשו"ע ומסברא דנפשי' לבד. ואנכי לא אכחד מהגיד דאנן לית אנן נהוגין כן ולא חזינן לרבנן דנהיגין הכי לחלוק מסברא דנפשין לבד ובלי שום משא ומתן מן הש"ס והפוסקים על רבותינו האחרונים שקדמונו אשר מפיהם תצא לנו תורה. אם לא להכריע בין הדיעות וע"י משא ומתן בש"ס ופוסקים. או מסברא דנפשין ולחלק בין נידון לנידון משא"כ בנידו"ד מאורן של ישראל הפרמ"ג ז"ל הוא באחד מגלה סתימות השו"ע להחמיר ומי ישיבנו ואיך נבא לחלוק ולהקל מסברא דנפשין מפני דקדוקים שיש לנו בשו"ע נגד דעתו ז"ל. וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה ואנן עלן למשכוני אנפשין ליישב דבריו כפי מה שנופל. והנה עברתי על כל דברי מכתבו ולפענ"ד לא מצאתי בכל מה שכרכר בזה שיהא כדאי לחלוק על הפרמ"ג והאחרונים ז"ל בדין זה ולהקל. והנני בא להשיב על דבריו אף שלא יהיה ע"פ סדר מכתבו: והנה במה שהביא בשם הישויע"ק שעמד על עיקר החילוק שבין צד"י וכדומה לפירוד יודי"ן שבאלפי"ן לענין שלכ"ס, דגם באל"ף סו"ס כיון דקודם התיקון פסול עפ"י דין א"כ בתיקונו נכשר הוי שלכ"ס. ונדחק כת"ר ליישב קו' זו. ומזה המציא סברא מחודשת לפסוק דלא כהפרמ"ג ז"ל והבאים אחריו וכמו"ש במכתבו. הנה באמת כעין זה ממש עמד ג"כ בשו"ת משיבת נפש (סי' ח). איברא דבאמת אני תמה על הגאונים הללו שעמדו בזה. ולפענד"נ דאין התחלה לקו' זו כל עיקר. דהלא באמת עיקר החילוק בזה הלא מבואר ומפורש יוצא מפי רבותינו גדולי הפוסקים ז"ל. וכמו שיבואר בעז"ה. הנה בב"י שם (סי' ל"ב) הביא בשם הר"י אסכנדרני בטעמא דחילוק זה וז"ל בירושלמי מגלה תולין בספרים ואין תולין בתו"מ דבעינן והיו שיהיו נכתבין על הסדר. משמע מהכא תלי' דוקא הוא דמיפסל אבל לתקן אות בעלמא ש"ד עכ"ד ומבואר דטעמא הוא דעיקר שלכ"ס דפסול הוא אינו אלא אם נשתנה צורת האות. וכשמתקנו ומחזירו לצורתו ע"י התיקון מיחשיב זה כאלו כתב עכשיו לכל האות וכתיבת אות שלכ"ס פסול. אבל היכא דיש לו צורתו ושמו עליו גם קודם התיקון רק דמיפסל מטעם אחר כגון הא דיודי"ן דאלפי"ן שנפרדו דמסתבר להו להפוסקים דעדיין צורתו עליו גם קודם התיקון אם מטעם שכ' הפרמ"ג (סי' ל"ב סקל"ו) או מטעם אחר רק דמ"מ מיפסל מטעם אחר וכמו"ש הגהמי"י בשם הר"מ והובא בב"י (סי' ל"ב) מדכתיב וכתבתם בעינן כתיבה תמה ולא שבורה ושיהא האות גולם אחד. זה לא מקרי תולין. כלומר שנעשה כל האות עכשיו. דהרי באמת כיון שהיה עליו צורתו גם קודם התיקון הרי עצם האות כבר היה כתוב כסדרן רק דמיפסל מטעם אחר דבעינן גולם אחד מדכתיב וכתבתם. א"כ כשמתקנו לאו כותב אות הוא אלא תיקון אות וש"ד: ובהכי מבואר מחלוקת האגור והר"י אסכנדרני ז"ל שהובא בב"י (סי' ל"ב) דדעת האגור דלר"ת דעוקץ השמאלי של יו"ד למטה מעכב. ופסול היו"ד אם לא עשה העוקץ. אזי אם תיקן אחר שכ' לפניהם פסול משום שלכ"ס. והרי"א ס"ל דאף לר"ת דמעכב בלא עוקץ השמאלי מ"מ יש לתקן אח"כ וליכא בזה משום שלכ"ס ולכאורה צריך להבין באיזה סברא פליגי בזה. ועכצ"ל דביאור הדבר הוא עפימ"ש בשו"ת חב"י (סי' ע"ד) וז"ל דקיי"ל כר"ת דעוקץ של יו"ד שייך לצורת האות ובלתי עוקץ שמאלי לא מתקרי יו"ד כדמוכח ממ"ש הב"י בשם האגור שאם כתב אות אחת תחלה ואח"כ עשה הקוץ הוה כתב שלכ"ס. משמע בהדיא דכתיבת היו"ד וצורתו תלוי בקוץ דאלת"ה אלא צורת יו"ד מקרי נמי בלא העוקץ רק דמ"מ מיפסל ומעכב דליכא רמז על סוד כדאמרי' בפ' הקומץ. א"כ תיקשי למה מקרי מחמת העוקץ כתב שלכ"ס:

כיון שאינן תלויות בצורת האות. דהא אותיות דבוקות זה בזה מותר לגרור הדביקות ולא מקרי שלכ"ס. כיון שגוף הכתב לא נשתנה אע"פ שהדביקות מעכב. ה"נ כיון שגוף הכתב הוא כתיקונו אע"פ שהעוקץ מעכב לא מקרי שלכ"ס א"ו שהעוקצין שייך לצורת היו"ד ובלעדם לא מקרי צורת יו"ד ומשו"ה פסולים כשלא נעשו כסדרן כו' עכ"ד הרי מבואר דעת האגור. אמנם הרי"א ס"ל דנהי דפסול בלא קוץ השמאלי ומעכב דליכא רמז על סוד וכמו"ש חב"י מ"מ שם יו"ד וצורתם עלי' גם בלא העוקץ. ומשו"ה ליכא בתיקונו משום שלכ"ס. ועי' בב"ח או"ח (סי' ל"ו) שפסק אם לא תייג שעטנ"ז ג"ץ פסול ומ"מ אם תייג אחר שכתב לפניהם כשר וכ' בטעמא דצורת אות עליו גם בלא תגין, ואע"ג דתגין מעכב. מ"מ כל שגם קודם התיקון יש לו צורת אותו אות אין בתיקונו משום שלכ"ס:

והשתא לפ"ז מבואר דאין מקום לתמיהת הגאונים הנ"ל. כיון דגם אינהו ע"כ מודים דבפירוד יודי"ן שבאלפי"ן האות בצורתו גם עכשיו קודם התיקון מדלא מקשים דגם יו"ד שבאל"ף שנפרד אין לו צורת אל"ף וכשמתקנו מחזירו לצורתו והוה שלכ"ס. ולא מקשו הכי רק מקשים דסו"ס כיון דעפ"י דין פסול מאיזה טעם שהוא הא אסור לתקן משום שלכ"ס. הא ודאי פשיטא דאין זה קו' כלל. דכיון דיש לו צורת אל"ף גם בפירודו כמו"ש פרמ"ג בא"א (סי' ל"ב סקל"ו) או מטעם אחר. והפסול שבו לאו משום ביטול צורת האות אלא מטעם אחר אין בתיקונו משום כותב אות אלא מתקן אות וש"ד כמו"ש הרי"א שבב"י:

תוכן העניינים

שות עבודת הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה