אור ברסלב
שות עבודת הכהן הכהן פרט ב

שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש

הכהן פרט ב

הכהן כלל י

ובעיקר דין זה דנמצא מונח וסירכא או קו"ד בחוץ נלפענ"ד ברור דמאן דמיקל בהא אף שלא במקום הפ"מ וכהצ"צ ופר"ת ופר"ח ונוב"י הנ"ל לא הפסיד. דהנה בגוף הך מלתא דרבי בחולין (נ"א) דמצא מחט תחוב מצ"א והפכה ומצא בה קו"ד ואמר אם אין כאן מכה קו"ד מנין וטרפה. כנראה לא טרפה אלא מספק דלא כמו שראיתי ליש מי שכתב דמתורת ודאי טרפה ושיגרת לישנא דש"ס אם אין כאן מכה קו"ד מנין אטעייה למימר דמתורת ודאי הוא וז"א בלתי שום ספק. דהא באמת אם נמצא קו"ד בלי מחט ולא שום ריעותא פשיטא דכשירה ותלינן דנעשה הקו"ד ממידי אחרינא דלא ידעינן ליה וכמו"ש בצ"צ ג"כ שם רק היכא דנמצא הקו"ד מכוון נגד פי המחט ע"ז אמר רבי אם אין כאן מכה שיהא מכוון נגד פי המחט. והא באמת כיון שיכול להיות מציאות קו"ד שיתהווה שלא ע"י מחט ונקב. א"כ ג"כ בשמכוון נגד פי המחט מאן מוכח ומפיס ומאן לימא לן דקו"ד זה לא נתהווה ממידי אחרינא כי אם דוקא מנקב בתורת ודאי. דלמא באמת אכתי הקו"ד הוא ממידי אחרינא רק שנזדמן מקומו כאן מכוון נגד פי המחט בהזדמנות בעלמא כן. וכי מקרה הענין שממנו נתהווה הקו"ד הוא מן הנמנע שיזדמן מקומו מכוון נגד פי המחט. וא"כ פשיטא שיש לומר ג"כ שבמקרה נזדמן שנעשה הקו"ד מכוון נגד פי המחט. וכיון שנבדק שלא ניקב מעבר לעבר בודאי ה"ה בחזקת כשרות והיתר וכמו"ש הש"ך (סי' מ"ח סקכ"ג). אלא דמ"מ כיון דנמצא הקו"ד בחוץ מכוון נגד פי המחט יש להסתפק עכ"פ שמא ממחט. ומ"מ מספקינן שמא ממקרה אחרת ונזדמן מקומו כאן. מיהו מידי ספיקא פשיטא דלא נפיק:

והא דטרפה רבי שפיר טרפה משום ספק. לא מיבעי לשי' הר"י ורשב"א ור"ן בפ"ק דחולין דכל ספק השקול בטריפות דאיתייליד ריעותא לא מוקמינן אחזקת כשרות אם לא היכי דמוכח להתירא טפי מלאסורא פשיטא דטריפה. אלא אפי' לשי' התוס' בחולין (מג) ויבמות (לא) ותשו' הרא"ש שהובא באחרונים דעתה דכל ספק שקול מוקמינן אחזקה דהיתר וכמו"ש הט"ז ביו"ד (סי' ל"ט) וכ"כ הפרמ"ג (בפתי' לטריפות) דהכי קיי"ל, עכ"ז שפיר טרפה רבי. דהא כ' תוס' שם בחולין להדיא דהיכי דמוכח לאיסורא טפי מלהתירא מודו דאסור ולא מוקמינן אחזקה. וה"נ מוכח לאיסורא טפי מלהתירא. דהא כ' הרשב"א והר"ן בפ"ק דחולין דלשי' זו דכל ספק טריפות דאתייליד ריעותא אסור ולא מוקמינן אחזקה לא תיקשי להו מהא דבא זאב ונטל ב"מ והחזירן כשהן נקובים דתלינן בזאב בפ"ק דחולין (ט) משום דהתם מוכח להתירא טפי. משום דלאיסורא ליכא לפנינו מידי למתלי ביה שנעשה הנקב מחיים אבל להתירא הא לפנינו איכא למתלי בזאב. וכל היכי דלהתירא איכא לפנינו למתלי ולאיסורא ליכא לפנינו מידי למתלי ביה מקרי זה מוכח להתירא טפי מלאיסורא יעוי"ש ועי' פרמ"ג ביו"ד (בפתי' לטריפות) דלהסוברים דס' השקול מוקמינן אחזקה הא דתלינן בזאב ומשמע דוקא משום דאיכא למתלי בזאב לאו משום דבעינן מוכח להתירא טפי אלא דס"ל דמשום דיותר מסתבר מחיים נעשה שהבהמה הולכת אנה ואנה משו"ה אי לאו דאיכא למתלי בזאב לפנינו הוי זה מוכח לאיסורא טפי מלהתירא. משו"ה בעינן זאב לפנינו למתלי ביה דהשתא הוה שקול יעוי"ש. ועכ"פ מבואר מזה דכל דלהתירא ליכא מידי למתלי ביה לפנינו ולאיסורא איכא לפנינו מידי למתלי ביה הוי זה מוכח לאיסורא טפי. וה"נ בנידו"ד דלמימר שנעשה הקו"ד ממידי אחרינא להתירא. הא ליכא לפנינו אותו מידי אחרינא ולא ידעינן ליה. אבל לאיסורא הא איכא לפנינו מחט למתלי ביה הוי זה מוכח לאיסורא טפי מלהתירא ומשו"ה טרפה רבי. ומ"ש רבי אם אין כאן מכה קו"ד מנין לשון זה לא משמע דוקא לשון ודאי אלא דאמר דהא ליכא לפנינו מידי אחרינא למתלי ביה להיתר כדאיכא לפנינו לאיסורא לתלות במחט. וזמ"ש אם אין כאן מכה לתלות במחט אלא במידי אחרינא קו"ד מנין כלומר מנין לך לתלות ביה להתירא דהא ליכא לפנינו ולא ידעינן לי'. ומשו"ה הוה מוכח לאיסורא טפי:

ואפי' לפי מה שפי' קצת פוסקים לשון הברייתא בחולין שם אם נמצא עליה קו"ד בידוע כו' דקאי גם אמצד אחד וכמו"ש בב"י שם (סי' מ"ח) ובשו"ע שם, גם מזה לא מוכח דהוא ודאי רק שהוא ספק שאינו שקול והוא ספק הרגיל המבואר בפוסקים ובתוס' פסחים (ט) ד"ה ואם. ובאמת נמצא בש"ס לשון ודאי ומ"מ אין:

דינו תורת ודאי אלא ספק שאינו שקול שכן מצינו בחולין (ס"ד) ב' ראשיה כדין כו' ודאי טמאה. וכ' שם בחי' הר"ן דהך לשון ודאי טמאה לאו דוקא ודאי אלא דשכיחא לאיסור יותר מלהיתר ומ"מ יש טהורים ג"כ כך. ועי' בנדה (ה) היה מתעטף בטליתו כו' ואם א"א לו אא"כ נגע טמא וכ' התוס' שם בד"ה ואם וא"ת פשיטא כיון דא"א לו אא"כ נגע וי"ל דלאו א"א כלל קאמר אלא כלומר קרוב לודאי כו' ע"כ. ועי' שו"ת מהרי"מ (סימן כ"ב) שכ' ג"כ כעין זה בלשונות הפוסקים שמזכירין ודאי ואינו אלא ספק קרוב לודאי. ועי' נוב"ק חיו"ד (סימן ט"ו) ובתניינא חיו"ד (סימן כ"ב) שפי' כן עד"ז לשון ודאי שברמ"א ביו"ד (סוס"י מ"א) גבי נסרך הטרפש לביהכו"ס יעוי"ש:

אמנם לקושטא דמלתא נראה יותר דלא הוה הך אלא ספק שקול. והוא עפימ"ש הרא"ש פא"ט (סי' ד') וסמ"ק (סימן ר"א) והובא בש"ך ופר"ח ועו"פ ביו"ד (סי' מ"ח) דדוקא בושט חיישינן שמא הבריא וניקב מב"צ ומה שאין ניכר כחוץ היינו טעמא דאיידי דפעי' ביה חזרה המחט לאחוריה ונתרפא. אבל מחט הנמצא בביהכו"ס אדרבה אוכלין ומשקין דוחין אותו לחוץ ולא לאחור ו ואם היה תחוב מב"צ מי החזירו ע"כ. ועפי"ז נראה דל"ד להא דזאב. דדוקא בזאב דכיון דהך מלתא דבעינן למתלי ביה לאיסורא ליתי' קמן והך דבעינן למתלי להתירא איתי' קמן דהא זאב לפנינו ולית לן שום סברא מוכיח להיפך דלא למתלי בזאב ואדרבה הסברא מוכחת למתלי ביה וכמו"ש התבו"ש (סימן ל"ו) משום דעלול לנקוב. ומשו"ה הוי זה מוכח להתירא טפי מהך טעמא גופיה דלמתלי להיתירא איתי' קמן ולאיסורא ליתי' קמן. משא"כ במחט בביהכו"ס מצ"א ואחר הבדיקה שראינו שעכשיו כשהוא לפנינו אין נקוב כלל לחוץ אלא מצ"א ובעינן למיחש שמא כבר ניקב מב"צ והבריא. בזה לא שייך למימר דמוכח לאיסורא טפי משום שהמחט לפנינו ולהיתירא ליכא לפנינו מידי למתלי ביה. דמאי מעליותא שיש מחט לפנינו דמ"מ אינו מוכיח כמו בזאב. דהא י"ל כמו"ש הרא"ש וסמ"ק דאוכלין ומשקין אדרבה דוחין אותו לחוץ ולא לאחוריו ואם היה נקוב מב"צ מי החזירו. תדע דהא גם בזאב כתבו האחרונים דדוקא נטלן והחזירן כשהן נקובים אבל נתייחד הזאב או הכלב אצל הריאה כל שלא ראינו שנטלה אין תולין וטריפה מספק. כ"כ בשמ"ח (סי' ל"ו) וכ' בלבו"ש שם דאף שהשמ"ח מתיר אפי' אין נקבים במקום שינוי היינו משום דעלול לנקוב תלינן ביה אבל מאן לימא לן דעלול ליטול. וכ' שם שכן מוכח בש"ס יעוי"ש. הרי דהא מלתא מה שהוא לפנינו לא מהני לן מידי דהא גם בנתייחד הרי הזאב לפנינו ולית בזה עדיפות נגד אידך צד דליתי' קמן למתלי לאיסורא למימר דמוכח להיתירא טפי משום דהזאב לפנינו וטעמא משום דמאן לימא לן שהוא עלול ליטול. וה"נ בהא מאן לימא לן דעלול שיהא נקוב מב"צ ואדרבה אוכלין ומשקין דוחין אותו לחוץ ומי החזירו. ומשו"ה נלפענ"ד דבכה"ג אינו אלא ספק שקול ולית הכא למימר דמוכח לאיסורא טפי משום דמחט לפנינו. ואדרבה אי הוה לפנינו מידי דעלמא למתלי בי' הקו"ד אז הוי זה מוכח להתירא טפי ומוקמינן אחזקה גם לשי' הר"י ורשב"א ור"ן. וזמ"ש רבי קו"ד מנין. כלומר כיון דליכא לפנינו מידי דהתירא למתלי ביה הוה שקול ולא מוקמינן אחזקה:

מיהו לשי' הסוברים דכל ספק השקול לקולא צ"ל דהא דטרפה רבי הוא עפ"י שי' הרמ"א ביו"ד (סי' נ') דבנולד הספק מחיים לכו"ע לא מוקמינן אחזקה. והש"ך שם (סק"ג) אחרי שפלפל בזה מסיים להלכה כדעת הרמ"א. וכתב בפרמ"ג שם בפתיחה דהכי קיי"ל. ולשון בידוע דאמר בש"ס הנה בגמ' שם מתפרש הך בידוע דקאי אמשני צדדין וכ"כ בדברי חמודות פא"ט (סי' ל"ד) והתם שפיר שייך בידוע אאם לא נמצא עליה קו"ד דודאי לאח"ש וכדאמרי' בגמ' שם דאי מחיים מסרך הוה סריך קו"ד. וגם באיכא קו"ד מסתבר יותר לאיסורא דכיון דלפנינו נקוב מב"צ והספק הוא אי קו"ש או אח"ש מסתבר יותר קו"ש דשכיח ע"י תנועות הבהמה ושייך לשון בידוע כל שהספק אינו שקול וכמוש"ל. ובשו"ע (סי' מ"ח) נקט בידוע מצ"א י"ל שהוא אגב גררא דנקט בידוע גבי מב"צ. ובאמת גבי מצ"א הוא לאו דוקא דלפי האמת הוא שקול. אך לשי' מהרמ"ל שהובא בש"ך שם דס"ל אליבא דתוס' דגם בנולד מחיים כל שהספק שקול אסור עכצ"ל דס"ל דגם מצ"א וקו"ד בחוץ אינו שקול וע"ד שכתבנו לעיל:

תוכן העניינים

שות עבודת הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה