אור ברסלב
שות עבודת הכהן הכהן פרט א

שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש

הכהן פרט א

הכהן כלל ד

גרסינן בטהרות (פ"ד מ"ז) נגע בא' בלילה וא"י אם חי או מת ולמחר מצאו מת ר"מ מטהר וחכמים מטמאין שכל הטומאות כשעת מציאתן ע"כ. ובתוספתא הובא שם בר"ש מסיים עלה ומודים חכמים לר"מ בראוהו חי מבערב שהוא טהור ע"כ. ולא נתפרש מה חילוק יש בין ראוהו חי לנא ראוהו חי. דהא בלא ראוהו חי נמי הא כל אדם ע"כ דנולד חי באיזה פעם ואמאי לא נוקים ליה אחזקה דמעיקרא אף בלא ראוהו חי, וכי חזקה בראיה תליא מלתא הא אין אנו צריכין אלא לידע האמת איך הוא. שהיה באיזה פעם חי. וסגי בהכי. ובחי' הרמב"ן ורשב"א בריש נדה כתבו לחלק דמשום הכי באשה דיה שעתה ואפי' להלל עכ"פ לחולין ולא אמרינן הרי דם לפניך לטמאה למפרע. ובנגע בא' אמרינן כשעמ"צ. וכ' דטעמא הוא משום דאשה בדוקה היא ונגע בא' לאו בחזקת, חי היה עומד ע"כ. והא גופיה טעמא בעי דאמאי לאו בחזקת חי היה עומד וכבר עמלו בונים בזה. עי' שו"ת חכ"צ (סי' ג) ונוב"ק בחאה"ע (סי' לא) ותבו"ש בבכור שור למו"ק (כ) ובס' דב"ח חיו"ד (סי' נח) ועשו"ת עמו"א (סי' פג). והחכ"צ כתב שם דמחלקינן בין שהחזקה היה מקרוב כגון ראוהו חי מבערב או מזמן רחוק כגון לא ראוהו חי יעוי"ש. אמנם כה"ג יש לחלק לשיטת התוס' בריש נדה דטומאה זו דמטמאין חכמים כשעמ"צ הוא חומרא מדרבנן ולקדשים יעוי"ש. אבל לאידך ראשונים דמפרשי דמה"ת מטמאין. הוא דבר זר לחלק כן דלא מצינו חילוק זה בשום מקום בדיני החזקות דמה"ת וליתן הדבר לשיעורין. ובתוספתא פתא דטהרות (פ"ד) גרסינן קבר הנמצא מטמא למפרע ואם בא אחד ואמר ברי לי שלא היה כאן קבר אפי' קידם עשרים שנה ה"ז אינו מטמא אלא משעמ"צ ואילך ע"כ והובא כן ברמבם (פ"ח מטו"מ):

ובתבו"ש שם כתב דמיירי בקטן שאין לו חזקת חיים. וזה תמוה טובא מש"ס דעירובין (לה) דאמרינן התם אליבא דר"מ רבא אמר הכא תרי חזקות לקולא וברש"י שם ד"ה רבא אמר כתב גבי נגע בא' ר"מ מטהר משום דאיכא תרי חזקות חזקת חי של המת וגם חזקת הנוגע על חזקתו הראשונה שטהור היה. הרי דבנגע בא' מיירי באופן דאיכא להמת חזקת חי. ובנוב"י שם כתב דכמו שאין מחזיקין חזקה דהשתא ממקום למקום כמבואר בנדה (ד) ה"נ לא מחזיקין חזקה דמעיקרא ממקום למקום. ולכן אף דהיה חי באיזה פעם מ"מ לא אתחזק הכא במקום הזה לחי. וכ"כ ג"כ בס' מקו"ר (סי' תסז'. וזה ג"כ אין מספיק ליישב ד"ז. חדא דכבר דחה זה בס' דב"ח חיו"ד (סי' נח) בדברים של טעם. ועוד דהמעיין בחי' רשב"א ריש נדה יראה שכ' להדיא דאילו היה בו להך דנגע חזקת חי לא הוה מפקינן ליה מחזקתו אע"ג שנמצא שלא במקום שהוחזק יעו"ש. וד' הרשב"א:

אלו כנראה באמת נעלם לפי שעה מהגאונים הנ"ל:

עוד כתב שם הנוב"י דמ"ש וא"י אם חי או מת היינו. שא"י גוף זה שנגע בו. אם הוא מן החיים שבעולם או שהובא כאן מת מן המתים. דהא ודאי יש מת בעולם. בשלמא בראוהו חי ואנו מכירים אותו ואנו דנין אם איש זה היה חי בשעה שנגע בו זה או שכבר נתחדשה לו אז מקרה המיתה. בזה ודאי דמוקמינן ליה אחזקתו שהיה חי תחלה. אבל בלא ראינוהו מעולם יש לספק בו שמא הוא מת מן המתים שבעולם והובא לכאן וע"ז לא שייך חזקת חי עכת"ד. וגם דברים אלו אם שיותר נוחין לפרש כן ומתקבל על הלב וגם הלשון וא"י אם חי או מת מורה כן מדלא אמר וא"י אם הוא חי או מת. עכ"ז קשה דאמאי לא ניזול בתר רובא. דהא החיים לפי הנראה הם תמיד הרוב נגד המתים שבעולם וכד מספקינן על איזה גוף אם הוא מן החיים או מן המתים שהובא לכאן פשיטא דבעינן למיזל בתר רובא. וגוף זה ודאי היה מן החיים ולא מן המתים. ועכ"פ לכולהו פירושי עומד לנו כנגד סוגיא דעירובין (לה) דאמרי' להדיא דמשו"ה מטהר ר"ע משום דמוקמינן אחזקה דחי. הרי ע"כ דפלוגתא דר"מ וחכמים מיירי באופן דאית כאן חזקה. ולא בכל הני אנפין דמפרשי לחכמים דמטמאין משום דלית כאן חזקה. דאי מיירי באופן דלית כאן חזקה דחי. אמאי מטהר ר"מ ומפרשינן טעמיה משום דמוקמינן מלתא אחזקה. ובמאי פליג בזה אחכמים:

ואנכי כשאני לעצמי אשר אחזה בזה להשקיט הסער הגדול הזה. הוא עפ"י הא דקיי"ל דמסמכינן מיעוטא למיעוטא והוה פלגא. כהא דחולין (סג) דאמרי' לוקחין ביצים בכ"מ ואין חוששין לא משום נבלות ולא משום טרפות משום דנו"ט הוה מיעוטא. ופריך ודלמא דעוף טמא נינהו. וכ' ע"ז הר"ן שם וא"ת ומאי קושיא דעופות טמאים נמי מיעוטא נינהו וכדתניא לעיל שעופות טהורין מרובים מן הטמאים. ותירצו בזה דאע"ג דמיעוטא נינהו כי מסמכינן להו בהדי נו"ט הוה מע"מ ע"כ. וכה"ג כתבו התוס' בב"ב (צג) ד"ה איכא דסמכינן מיעוט מפילות למיעוט דמחמת ביעתותא והוה מע"מ. ובברכות (נג) דמצטרפי מיעוט לכשפים ומיעוט לגמר את הכלים. ובקדושין (עג) דמיעוט פנויות ומיעוט מחמת רעבון הוה פלגא. ועי' בכרו"פ (סי' טו) שכ' דמסמכינן מיעוט דשמא במקום סייף נקב הוה למיעוטא דנפל ומעידין תרווייהו שאין כאן חזקת בר קיימא יעוי"ש:

והשתא לפי"ז נראה בהא דנגע בא' ולא ראוהו מעולם דמשו"ה לאו בחזקת חי עומד. משום דיש להסתפק בו במי נגע. ושמא נגע במי שאין לו חזקה. דהא גם ברוב החיים שבעולם גופייהו איכא מיעוטא דלית להו חזקת חי. דאמרי' בגיטין (כח) המביא גט והניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים ומפרשינן בגמ' טעמא דחולה משום דרוב חולים לחיים אבל גוסס לא דרוב גוססין למיתה ע"כ. ואע"ג דכ"ז שהגוסס חי הרי הוא בכלל החיים והרי הוא כחי לכל דבר כדאי' במס' שמחות (פ"א) דזוקק ליבום ופוטר מן היבום ומאכיל בתרומה כו' והובא ברי"ף פ' אלו מגלחין ובטושו"ע יו"ד (סי' של"ט). וכ' הר"ן שם פא"מ דחי הוא לכל דבר כגון לענין גט ומתנה כו'. ועתוס' קדושין (עח) ד"ה לא צריכא. ובשלטי הגבורים שם כתב בגיטין בפ' כה"ג שלא אמרו בחולה שנותן לה בחזקת שהוא קיים אלא בחולה בידי שמים כגון צינים פחים וכיוצא בהן אבל חולה שהוכה ע"י אדם ושמא נעשה טרפה או ספק טרפה חוששין לו שמא מת וה"ז ספק ע"כ. ומבואר מכל זה דנהי דהחיים הם לפי הנראה רוב נגד המתים שבעולם. עכ"ז הא מן רוב זה יש לגרוע מיעוט שאין להם חזקת חי. דהא מיעוט חולים בידי שמים יש שאין להם חזקת חי כמבואר בגמ' שם. וגם יש אותן החולים דבידי אדם דלית להו חזקת חי כמו"ש בשה"ג שם. וגם איכא גוססין בעולם. וכל הנך הם בכלל רוב דחיים. וכיון דאיכא לגרוע כל הני מהך רובא ואיכא מיעוטא דלית להו חזקת חי. מצינן לאסמוכי מיעוט זה למיעוט מתים. דליהוי פלגא דלית להו חזקת חי. והשתא בשעה שנגע זה בלילה בגוף אחד ואיכא לספוקי בגוף זה מי הוא. שפיר הוי זה ספק אם נגע בגוף דאית ליה חזקת חי או בגוף מן הגופים דאין להם חזקה. ולית כאן למיקם אחזקה ודוקא בראוהו חי מקודם וראוהו שהוא מן הגופים שיש להם חזקה דחי שפיר מודים חכמים לר"מ דמוקמינן אחזקה אבל היכא דבהא גופיה מספקינן אם גוף זה הוא מהנך דאית להו חזקה דחי או לא פשיטא דלית לן לאוקמיה אחזקה מספיקא. ונוכל לומר דשיערו חכמים דהא דחיים הם רוב נגד מתים הוא בצירוף כל הנך חיים שאין להם חזקת חי. וכד מצרפינן מיעוט זה למיעוט מתים הוה פלגא נגד חיים. והספק שקול אם גוף זה יש לו חזקת חי או לא, וכיון דהספק הוא בחזקה גופה אי אית כאן חזקה או לא. משו"ה מטמאין חכמים בלא ראוהו חי. דליכא לאוקמיה אחזקה. ועיין בפר"ח יו"ד (סי' קט) ובס' מנח"י (כלל כ"א אות ו) ובש"ך יו"ד (סי' קז ס"ק א) דמבואר דרובא לא בעינן כפל אלא משהו יותר. ועפרמ"ג ליו"ד בפתי' לה' תערובות (פ"א) שכתב דבגופים וביבש לכו"ע סגי בגוף א' יותר כמו בסנהדרין י"א מזכין וי"ב מחייבין הוה רוב יעוי"ש:

תוכן העניינים

שות עבודת הכהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה