שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
הכהן כלל יא
בדין חזקה נגד חזקה:
בו יבואר בדין חזקה נגד חזקה היכא דחזקה אחרונה באה אח"כ לסלק להראשונה אם דנין בזה דין חזקה נגד חזקה שנתווכחו בזה הגאון נוב"י במהד"ק חיו"ד (סי' נ"ו) עם הגאון בית מאיר. ופלפול גדול בסוגיא דקדושין (פ) בתינוק שנמצא בצד העיסה וביאור סוגיא דישב קוץ בושט בחולין (מ"ג) פרט א:
כתב הגאון נוב"י במהד"ק חיו"ד (סי' נ"ה) דטעמא דמ"ד וסתות דרבנן הוא משום דאע"ג דכשעבר זמן הוסת מוקמינן לה אחזקה דאורח בזמנו בא שהוא חזקה מעליה מן התורה מ"מ כיון שיש כנגד חזקה אחרת דהא קודם הוסת היתה האשה בחזקת טהרה הוה חזקה נגד חזקה ולית כאן לאוקמא מה"ת אחזקה דאורח בזמנו בא ומשו"ה לא הוה אלא דרבנן כו' ע"כ. אמנם הגאון בית מאיר לאה"ע בשו"ת צלעות הבית שבסוף הספר שם (סי' י"ג) כתב לדחות ד' הנוב"י וז"ל דאין זה חזקה נגד חזקה. דדוקא היכא דשני החזקות משמשות בזמן אחד ובגוף אחד כמו קו' תוס' בכתובות (ט) שיש לה ב' חזקות חזקת כשרות לכהונה וחזקת הגוף של בתולה ועתה נתוודע שאתרע לגבה חזקה אחת ולא ידעינן הי מינייהו שפיר כתבו דמשו"ה הוה ספק. משא"כ ב' חזקות המשמשים בזמנים שונים כמו חזקת טהרה וחזקת אורח בזמנו בא שא"א לשניהם לשמש כאחד מיד בהגיע זמן הוסת חזקה קמא אזלא ובאת האידך כי חזקת טהרה לא שימשה אלא עד שעת הוסת כו' ע"כ. והנה הגאון נוב"י שם (סי' נ"ו) השיב ע"ז להגאון בי"מ וז"ל ומה שכ' שלא מצינו חזקה נגד חזקה במקום שהשניה סותרת הראשונה ובאה אח"כ כמו כאן שחזקת אורח בזמנו בא סותר חזקת טהרה א"כ בהגיע אורח בזמנו פסק חזקת טהרה לגמרי הנה זה דבר חדש אשר לא שמענו חילוק זה כו'. ויעוי"ש שהק' ע"ז משלשה מקומות לסתור סברת הבי"מ. חדא מסוגיא דקדושין (עט) בקידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר וכו'. וכתבו התוס' בד"ה קדשה אביה וא"ת אמאי איפליגו בכה"ג ליפלגו בקידשה אביה גרידא וכו' וי"ל דבההוא מודה שמואל דאוקמא בחזקת פנויה וכו'. ובב"ש (סימן ל"ז סק"ג) כתב ונראה דאם לא קידשה אביה רק היא בעצמה אינה אלא ס"ק משום דחזקת פנויה דידה מרע הסברא מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת כו'. והנה הרי זה ממש נידון דידיה שהרי עתה שאנו אומרים חזקת בוגרת כדהשתא הרי זה סותר חזקת פנויה ובקבלת הקדושין בו ביום פסק חזקת פנויה כו' ע"כ. עוד הק' מחולין (יא) שכ' התוס' שם דרובא דעדיף מחזקה ילפינן זה מפ"א דאזלינן בתר רובא אף דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו. ואם איתא לסברתו הרי אפי' לא היה לפ"א מעלה של הרוב רק חזקת כשרות ג"כ דוחה חזקת טומאה. שהרי ליכא למימר חזקת טומאה כי אם עד הזאה וע"י הזאה פסק חזקת טומאה וא"כ ע"י חזקת כשרות של הפרה אזיל לי' חזקת טומאה א"ו דלעולם אמרי' חזקה נגד חזקה. עוד הק' מסוגיא דקדושין (פ) ונדה (יח) בפלוגתא דר"ע וחכמים גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו לדעת התוס' דתינוק ודאי טמא ורוב תינוקות מטפחין בעיסה דאמרי' שם דרבנן מטמאין העיסה משום דרובא וחזקה רובא עדיף. ואמאי בעינן הכא משום דרו"ח רו"ע. דהא אפי' לא היה כאן אלא חזקה מ"מ פסק חזקת טהרה דעיסה שהרי אין העיסה טהורה אחר שטפח בה התינוק ומה בין חזקת התינוק לטפח לחזקת אורח בזמנו בא. והנה לרבנן איתא שם דאין שורפין התרומה ע"ז וכתבו התוס' משום שאינו רוב גמור אבל עכ"פ לא גרע מחזקה ולכך כתבו תוס' דהוה פלגא ופלגא דהיינו חזקה ראשונה נגד רוב ומדאורייתא טהור. ולדברי הבי"מ אין כאן חזקה הראשונה כלל א"ו הא ליתא וחזקה אחרונה כיון שאינה רק חזקה ולא ודאי אין בכחה לומר שפסקה החזקה הראשונה לגמרי עכ"ד שם:
ואחר כל הויכוח הזה אמינא אנא. אם כי חיליה דהגאון נוב"י תקיפא טובא. עכ"ז נקיטנא בשיפולי גלימא דרבנן לדון לפני חכמים. מם דלדידי חזי לי דסוגיין דעלמא באמת מכרעא מלתא כהגאון בי"מ בזה. איבעי"א גמרא איבעי"א סברא וכמו שיבואר בעז"ה. דבאמת מצינו חזקות טובא כה"ג דחזקה שבאה אח"כ מסלקת לראשונה לגמרי. דהנה בחולין (י) גבי פלוגתא דר"ה ור"ח בסכין שבדקו קודם שחיטה ושחט בה ואח"כ נמצא פגום. כתבו הראשונים שם דע"כ לא פליגי ר"ה ור"ח אלא בנמצא פגום אח"כ. אבל נאבד הסכין וליתיה קמן לכו"ע מחזקינן לסכין בחזקת שלא היה פגום בשעת שחי' כיון שבדקו קודם שחיטה ונמצא שלם. יעוי"ש שכן מבואר להדיא בד' הרא"ש והרשב"א בחי' שם ובר"ן וכ"פ הרמב"ם (פ"א משחי' הכ"ה) וכ"פ בשו"ע יו"ד (סימן י"ח סי"ב). והשתא לד' הנוב"י הא שם יש חזקת איסור כנגד. דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת. והוה חזקה נגד חזקה. ועכ"ז כיון דחזקת הסכין בא אחר זמן מסלק לחזקה ראשונה לגמרי. וכן בהא דמקוה שנמדד ונמצא אח"כ חסר בריש נדה ובקדושין (עט) דפליגי בי' חכמים ור"ש דלחכמים כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות ודאי משום תר"ל חזקת הטמא וחזקה דהשתא שנמצא חסר ור"ש ס"ל דהוה ספק. מיהו לא פליגי אלא היכא דנמצא עכשיו חסר. דגם ר"ש אע"ג דלא ס"ל סברא דתר"ל. מ"מ הא עכ"פ כיון דנמצא חסר אתרע חזקת המקוה והוה ספק. אבל בלא נמצא חסר רק שטבל והלך לו ולא בדק המקוה אחר טבילתו. הא פשיטא דלכו"ע עלתה לו טבילה וטהור ודאי מה"ת. וגדולה מזו:
מבואר בשו"ע יו"ד (סי' ר"א סעיף ס"ה) במקוה שלא הוחזק להיות מימיו מתמעטין כ"כ שיעמדו על פחות ממ' סאה אעפ"י שמימיו פעמים עולים ופעמים מתמעטים אינה צריכה לחזור ולטבול ומ"מ כשר הדבר לעיין קודם טבילה אם יש בו מ' סאה. וכ' הש"ך שם (ס"ק קל"ז) דמ"ש כשר הדבר הוא משום דא"ס על החזקה במקום שיכולין לברר ע"כ. ומקורו מפסחים (ד) דאי איתי' קמן נישייליה. וכן בריש חולין בהא דאמרי' דליתיה קמן דנישייליה. ומשו"ה כתב דכשר הדבר כו'. מיהו זהו לכתחלה ומחומרא דרבנן. אבל אם לא בדק אחר טבילה והלך לו טהור ודאי ומסלק חזקת טמא לגמרי. ואע"ג דהתם עכ"פ ידוע דמימיו פעמים עולים ופעמים מתמעטין מ"מ כיון דאינו מוחזק להתמעט ולעמוד על פחות ממ' סאה עלתה לו טבילה ע"ס החזקה. וכ"ש היכא דא"י כלל אם מימיו מתמעטין דאמרינן הרי טבל לפניך וטהור לגמרי:
וכן בעירובין (לה) לענין עירב בתרומה ונטמאת ספק מבעוד יום ספק משחשיכה דפליגי ר"מ ור' יוסי. דר"מ ס"ל ספק עירוב אסור משום דס"ל תחומין דאורייתא וכ' התוס' שם ד"ה אמר ר' ירמי' דהא דלא מוקים ר"מ תרומה אחזקת טהרה ובשעת עירוב טהורה היה משום דאיכא חזקה אחרת כנגדה דהעמד אדם על תחום ביתו כו' ע"כ. וכ"כ רש"י שם (לו) ד"ה העמד טמא ע"ח דבמתני' איכא חזקה לקולא ולחומרא העמד אדם על חזקת תחום ביתו ואימר לא עירב העמד תרומה ע"ח ועירב ומשו"ה ס"ל לר"י ספק עירוב כשר משום דס"ל תחומין דרבנן וספד"ר לקולא ע"כ והא ע"כ לא פליגי ר"מ ור"י אלא בנמצאת השתא שנטמאת הא לא"ה לכו"ע העירוב כשר בעירב בתרומה. וסמכינן ע"ז על חזקת טהרה דתרומה לסלק ולמיעקר הך חזקה דחזקת אדם על תחום ביתו. ולא אמרינן אדרבה העמד אדם על תחום ביתו וליהוי ספק. וטעמא הוא משום דמהיכי תיתי דיצתה התרומה מחזקתה וכיון שבאה אח"כ מסלקת לה לראשונה:
וכה"ג מצינו בשליח המביא גט שמוסר הגט להאשה ומפקינן לה מחזקת אשת איש משום דמוקמינן לגברא בחזקת חי. והא במת הבעל לית מששא בהך גיטא כמבואר בגיטין (כט) דאמר מר בר"א אילו מת בעל מידי מששא אית בהו בכולהו. וכן שם (יג) גבי האומר תנו גט לאשתי לא יתנו לאחר מיתה וכ' התוס' שם דאפי' מינה המגרש שליח בחייו ג"כ לא מהני. ועי' שם ברש"י (כ"ח) ד"ה נותנו לה בחזקת שהוא קיים שכ' וז"ל ול"ח שמא מת ובטל שליחותו ומדאורייתא נפק"ל בהכל שוחטין (י) העמד דבר ע"ח ע"כ. וכן שם בגיטין (לא) המניח פירות להיות מפריש עליהן תרו"מ מפריש עליהן בחזקת שהן קיימין ולא אמרי' אדרבה העמד טבל ע"ח והוה חזקה נגד חזקה וליהוי ספק. וגם עיקר דין חזקה הא ילפינן מבית המנוגע בחולין (י) ומטמאין לאדם ודאי משום חזקה דנגע שהניחו שלם ומסלק ליה לחזקת טהרה דאדם הנכנס לגמרי. ומ"ש חזקת אורח בזמנו בא מכל הני. ומוכח מכל זה דאי חזקה זו דאורח בזמנו הוי חזקה גמורה מה"ת. ודאי דמסלק לחזקת טהרה דאשה לגמרי כמו"ש הבי"מ. ועכצ"ל כמו"ש הרא"ש רפ"ק דנדה דלמ"ד וסתות דרבנן חזקה דאורח בזמנו לאו חזקה גמורה היא מה"ת אלא מדרבנן יעוי"ש: