שות עבודת הכהן· רבי הילל דוד הכהן טריווש
הכהן הקדמה
ראש דבר:
א זה רבות בשנים. נהגו המחברים האחרונים, גדולי הדורות והגאונים. להקדים טעמים שונים. להצטדק לפני המונים. אשר עומדים וטוענים. ויהי העם כמתאוננים מדוע יוציאו פנינים, חידושי חקירותיהם הנכונים. אשר עמלו הבונים. ביגיעה ורב אונים. להציגם לפני הקונים. ודי לנו בראשונים. ואנכי באלה הענינים, חשבתי תמיד רעיונים ולא אדע פתרונים, למה נחוצים הרבנים, שיהיו מתנצלים ועונים. אם לבני שחץ וגאיונים, בוזי תורה בקלונים, חורשי רע וזדונים, אחר בצעם זונים, ולחכמה עורף פונים, לכל אלה המלינים, לשוא שחתו הגיונים, התנצלות דברים כנים, כי לבבם אכזר כיענים, ולא החדשים מגנים, כי גם להישנים, בסכלותם ירעימו פנים. אמנם אלה המאמינים, לכל התורות והדינים, ביד משה ניתנים, המסורה מאבות לבנים, עוסקי תורה ורננים, בבית המדרש ספונים, ובעמק הלכה לנים. כל אלה הנבונים, יודעים האמת ומבינים, מדברי רבותנו הקדמונים, שפלפולי יושבי גנים, וחידושי תלמידים הגונים, הכל מסיני נתונים. בלהבות אש ועננים:
ב וזהו כמ"ש הגאון הקדוש האלהי השל"ה בחלק תולדות אדם וז"ל הפסוק אומר את הדברים האלה דבר ה' כו' קול גדול ולא יסף. פירש"י ולא יסף לא פסק. ד"א לא יסף לא הוסיף להראות בפומבי עכ"ל. יש בזה הענין סוד כמוס והשני פירושים אמת, דהיינו כל מצות דרבנן וחומרתן וסייגיהן וכל מה שת"ח מחדש בתורה בכל דור ודור) הכל היה בכח אותו הקול שמפי הגבורה, אלא שלא יצא לפועל אז רק הדברים האלה, ונשאר שיתחדש בכל דור ודור, לא ח"ו, שחידשו החכמים מדעתם, רק שכיונו דעת עליון. וזהו לא יסף לא פסק, לשלול בזה שלא יחשוב לומר שנתינת התורה מדעת ומפי הגבורה, פסק אז. ושכל מה שיש בתורה נתן אז בשלימות. אלא שבאמת לא פסק אז והיה מוציא לפועל ע"י הת"ח שבכל דור ודור, וזהו שאנו מברכין נותן התורה בלשון בינוני ולא נתן לשעבר, לומר שנותן, התורה בכל דור ודור, אלא שלא הוסיף אז בפומבי להוציא לפועל כל מה שיחדשו החכמים בכל דור. והניח זה להתגלות בכל דור, וזהו פי' השני. ע"כ דברים הקדושים. ועי' סוטה (י') וסנהדרין (יז) דס"ל לש"ס דהך ולא יסף לא פסק, ומזה נראה שכללו ג"כ בירושלמי (פ"ק דמגילה) ה' חומשי תורה אינם עתידין להתבטל מ"ש קול גדול ולא יסף יעוי"ש. וד' רש"י הנזכרים הוא בפסיקתא פ' ואתחנן יעוי"ש. ובמדרש שמו"ר (פ' כ"ח) אר"י מה שהנביאים מתנבאים בכל דור קבלו מהר סיני שכן משה אומר לישראל (דברים כ"ט) כי את אשר ישנו פה ואשר איננו פה כו' ולא הנביאים לבד אלא גם החכמים העומדים בכל דור ודור כו':
כל אחד שלו מסיני, וכ"ה אומר את הדברים כו' קול גדול ולא יסף ע"כ וכ"ה בירושלמי דפיאה (פ"ה) ובויק"ר (פ' כ"ב) ואפי' מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה מסיני ע"כ. ובמגילה (י"ט) וארחב"א א"ר יוחנן ועליהם ככל הדברים כו' מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים ומה שהסופרים עתידים לחדש ופירש"י דקדוקי סופרים שדקדקו האחרונים ממשנת הראשונים ע"כ וכ"ה בסנהדרין (ל"ח) וביק"ר (פ' כ"ו) יעוי"ש:
ג עבדי ה' הנאמנים, יודעים הם ומבינים, שכל הלומד בעיונים, וכתב חידושיו לזכרונים, והעמיק עשרת מונים, ובבקור גאונים שנונים, ונמצאו ישרים ובחונים, ולשכל האנושי מכוונים, מצווים אנחנו ממעונים, להוציא בדפוס בגליונים. ללמד בני ציונים, תורת רוכב שנאנים. כמ"ש בזוה"ק בהקדמת הזוהר ופ' ויחי ע"פ הדודאים נתנו ריח ועוד בכ"מ הפלגת חיוב ושכר המחדשים חידושין דאורייתא ומגלין לאחרים ונקראו שמים חדשים והוא בכלל לנטוע שמים וליסוד ארץ יעוי"ש, ובתדב"א סא"ר (פי"ח) לחדשיו יבכר אין שמחה מתחדש להקב"ה אלא ממה שישראל מחדשין בתורה יעוי"ש. ואם כי אמרו בשבכ (יב) אם הראשונים כמלאכים אנו כב"א כו' כחמורים כו' וכ"ה בירושלמי שקלים (פ"ה) וכה"ג בעירובין (נ"ג) יעוי"ש עכ"ז הענין הוא לולא דברי הראשונים לא היה בכחנו כלל להשיג מה שהשיגו והמציאו הם אמנם עכשיו שהנחילונו דבריהם, אז ע"י יגיעת הדור הבא. מוסיפים דברים ומחדשים באמצעות דברי הראשונים וכן בכל דור ודור מתחיל ממקום שסיימו הדור שלפניהם. ויש מה שנתקשה בדור שלפניהם ונתיישב היטב בדור שאחריהם והוא ע"ד מ"ש בחולין, (ז) מקום הניחו לו להתגדר. וכן בעירובין (ו) בקעה מצא בה וגדר בה גדר. וביומא (ע"ב) כתר תורה לכל מונח. וכבר הביא הרב. ר"י דילאן בהקדמת ס' מגלת אסתר ששאלו הפילוסופים לגדול שבהם הלא אנחנו מודים שהראשונים חכמו והשכילו יותר ממנו ואנחנו סותרים דבריהם והאמת אתנו כו'. השיבם הפילוסוף מי צופה למרחוק הננס או הענק הוי אומר מענק כו' ואם תרכיב הננס בצוואר הענק מי רואה יותר הוי אומר הננס לפי שעכשיו כו' יעוי"ש. וכעין זה נמצא ביבמות (צב) ועוד כ"מ אי לאו דדלאי לך חספא לא משכחת מרגניתא תותא, וכבר נודע מ"ש הגאון קצוה"ח בהקדמה עפ"י דברי הר"ן בדרשותיו שמחסד עליון נמסר לנו תורת אמת כפי הכרעת שכל האנושי לא כמו שהוא בשמים וכמ"ש בב"מ (נט) אין משגיחין בב"ק וכן שם (פ"ו) גבי ומי שכיון כמה פעמים לד' הראשונים דאינהו קשוט ותורתן קשוט שהשיגו כל מה שיש בשכל האנושי האמיתי להשיג עליו חובה ומצוה לחדש באורייתא ולהפיצם בישראל שמעו נא אחים ורעים, יראי ה' נכבדים ושועים, סורו נא מעל, אהלי הטועים. ודברי סכלותם אל תהיו שומעים, פנו נא אל אבירי הרועים:
ד שמעו נא דברי הגאון החוקר מוהר"י מוסקאטי, וז"ל שאם היה באפשר לאדם עלות השמימה לראות בצבאות מעלה סדרם וישרם. לא היה מתענג בהשגתו עד שובו הנה לספר לחביריו את המראה הגדול ההוא ולהם יתן אומר צבא רב הגופים במלאכתם הכי נכבדת ע"כ וכ"כ רבינו הגדול הרמב"ם במו"נ (פי"א מח"ב) וז"ל שלא נקרא האדם שלם באמת מי שלא השפיע לאחרים. מזולתו את חכמתו ובעיקרים מאמר ג' (פכ"ה על הכתוב אל יתהלל כו' שלא יגיע א' מאלו לתכלית האנושי אם לא יצטרף המעשה שישפיע משלימותו לזולתו וזהו השכל וידוע אותי כו'. וכמו שלא יקרא הרופא על שם ידיעתו בסממני הרפואה בלבד כי אם ברפאותו את החולים כו' יעוי"ש. ועי' בחובה"ל שער אהבת ה' (פ"ו) וי"ל שמי שאינו מתקן אלא נפשו בלבד תהיה זכותו מעט ומי שמתקן נפשות רבות תכפיל זכותו. ועבס' נשמת חיים (פי"ב ופט"ז) וז"ל לא לעצמינו נולדנו כי האדם מדיני להטיב את חבירו מדת קונו יש בו ונעשה שותף במע"ב אשר ברא את עולמו לא לצורך עצמו ח"ו כ"א להשפיע מטובו. ועי' בעקידה (שער ק"ג) ובספר חסידים (סימן תק"ל) מי תכן את רוח ד' הקב"ה גוזר מי נעשה חכם ומה חכמתו וכמה ספרים יעשה יש שגוזר עליו שיעשה ספר א' או ב' וכן בתלמוד וכן לפתור קרייה וכן בסודות אחרים. וכל מי שגילה לו הקב"ה חכמה ויכיל לכתוב ואינו כותבה ה"ז גוזל מי שגילה לו שלא גילה לו אלא עבור אחרים דכתיב סוד ה' ליריאיו וכתיב יפוצו מעינותיך חוצה ע"כ. ומ"ש שאינו כותבה שבימי החסיד לא היה דפוס ועיקר לימודם היה, בספרים כתובים כנודע. וגרסינן בסנהדרין (צ"ט) תניא היה ר"מ אומר כל הלומד תורה ואינו מלמדה עליו נאמר כי דבר ה' בזה ומצותו הפר כו' עוד שם ר' אליעזר אומר כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו עשאו לדברי תורה שנאמר ועשיתם אותם. ובויק"ר (פכ"ב) למד ולא לימד אין לך הבל גדול מזה. ובמדרש קהלת ע"פ בבקר זרע זרעך שתלמידי ר"ע מתו שהיו עיניהם צרות ללמד לאחרים ובר"ה (כ"ג) כל הלומד תורה ואינו מלמדה דומה להדם במדבר יעוי"ש. ובסוכה (מ"ט) תורה ללמדה הוא תורה של חסד ובכתובות (נ') וצדקתו עומדת לעד זה הלומד תורה ומלמדה לאחרים ובמדרש משלי (ה) כל המונע תורה ואינו מלמדה מלאכי השרת מנקרין אותו ככברה. ובילקוט שה"ש דף (קפ"א) הלומד תורה נוטל חלק אחד והמלמד נוחל חמשה חלקים. ומי לא יזדעזע יחרד ויגור במורא ופחד על כל הדברים האלה:
ה אחינו שומרי אמונים. סוחרי ארץ וקנינים. בבתי המרכולת חונים. אוהבים תורה מהונים. ומכבדים לומדיה במשענים. עזר ומתן ושלמונים. חסד וצדקת פזרונים. וספרי החכמים המעיינים. בחפץ לב קונים. בלי רעימת פנים. ראו שכרכם ממעונים. בדברי רבותנו המצויינים. דברים גבוהים ועליונים. בשכר המחזיקי'. הנאמנים. בעולם הבא צפונים. ובעולם הזה חנונים באהליהם שקטים ורעננים. נצורים ושמורים כאישונים מאושרים דשנים ורעננים. לבנים ובני בנים, וגדול שכר המחזיק כהלומד עצמו כמבואר ביו"ד (סימן רמ"ו) לדינא ובמדרש ב"ר (פ' צ"ט) הקדים זבולון ליששכר שזבולון עוסק בפרקמטיא ויששכר עוסק בתורה וזבולון בא ומאכילו לפיכך קדמו ועליו כתיב עץ חיים הוא כו' וכן משה אמר שמח זבולון כו' לימודו של יששכר שלך שאתה מסייעו כו'. וכ"ה בסוטה (כ"ח) גבי שמעון אחי עזריה שלמד תורה ע"י אחיו שעסק בפרקמטיא ומפרנסו לכך נקרא ע"ש עזריה אחיו. ובירושלמי דסוטה (פ"ז ה"ד) כי בצל החכמה בצל הכסף למד ולימד והיה ספק בידו להחזיק ולא החזיק עליו נאמר ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לא למד ולא לימד ולא היה סיפק בידו להחזיק והחזיק ה"ז בכלל ברוך כו' וכ"ה בויק"ר (פ' כ"ה) ובפסחים (נג) כל המטיל מלאי לכיס של ת"ח זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר כי בצל החכמה כו'. ובזוה"ק (פ' ויחי) מאן דסעיד למרא דאורייתא נטיל ברכאן מעילא ותתא כו' ובתדב"א (פ כ) המפרנס ת"ח ברכה נכנסת כו' תיכף לת"ח ברכה. וכמ"ש בברכות סג) ומה ארון כו' המארח ת"ח תוך ביתו ומאכילו כו' על אכו"כ ועי' בתדב"א (פ' כ"ז) ובכתובות (קי"א) ובשבת (קט) עשירים שבבבל מפני מה זוכין כו' וכן המסייע לת"ח להדפיס ספריו צדקתו עומדת לעד בכל עת שלומדין בו וכמ"ש בכתובות (נ) ע"פ זה דקאי על הכותב ספרים ומשאילן לאחרים. ובמנחות (קי) אמר רבא כל העוסק בתורה א"צ לא חטאת ולא עולה כו' ובמדרש שמו"ר (פ' לח) קחו עמכם דברים דברי תורה ואני מוחל לכם עונותיכם. ועי' זוה"ק (פ' קדושים) וכן בזוה"ק (פ' שלח) ובר"ה (י"ח) ותדב"א (פ"ה) שהתורה מכפרת כמו כל הקרבנות. ובסנהדרין (קב) אחאב מתוך שההנה ת"ח כיפרו לו מחצה. ועתדב"א סא"ר (פ"ו) וזוה"ק (פ' ויחי) וסוטה (כא) וברכות (ה) ושם (סג) ומדרש משלי (פ' כ"ד) ומ"ר דברים (פ"ד) וב"ר (פכ"ה) ובויק"ר (פ' ל"ה) שהתורה מגינה ומצלת ושומרת מכל שונא והיזיק ומרעין בישין וכחומה בצורה היא. וכבר נתבאר דהמחזיק הוא ממש כת"ח עצמו והשם לבו לכל הדברים האלה ויזכרם אשרי לו דברי המצפה ומיחל לתשועת ד' הלל דוד הכהן טריווש החובק"ק ווילקי בעהמ"ח ס ונגש הכהן:
פתיחה פתח דבר יאיר אור לנתיבה מכתב ידידות, נכבדות מדובר בו מאת הרב הגאון המפורסם לתהלה סוע"ה, אוצר התורה והיראה המדע והתבונה חכם הרזים ופאר הזמן כקש"ת מו"ר אבא יוסף הכהן טריווש מווילנא אחי הגאון המחבר:
לכבוד צורי וקוני אמרתי הנני, אשקטה במכוני להתתעורר ממעוני, בכל כחי ואוני) אל עבודת הכהן, בפאר לכהן, עם אחי חביבי ידידי יחידי איש סודי בחיי בעודי, הרב הגאון סוע"ה עמקן בהלכה חכם ושלם וסופר ויר"ה אוצה"ט כ"מ הלל דוד הכהן טריוויש הי"ו, אבד"ק ווילקי בחבל קאוונא, בעהמ"ח ספר היקר ונגש הכהן:
אחי נועם את קולך שמעתי מתהלך בגן עצי עדן מכתבך הנעים לי על דברת ספרך השני בשם "עבודת הכהן" הנדפס עתה בווארשא, תעלוזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים, עלץ לבי בראותי כי רמה קרנך לעלות בגרם המעלות אשר עד כה עזרך ה', בזכות אלוקי אבינו עוזר לנו. הוא אבינו הרב החריף הצדיק המפורסם בתורתו וצדקתו כקש"ת מוה' עוזר כ"צ זצללה"ה. ואתו עמו במחצתו בג"ע העליון עזרתו מקדש. היא אמנו הצדקנית חייענא זללה"ה. אשר הקריבו את חייהם בעדנו. לגדלנו לנהלנו על מי מנוחות מבוע התורה ומה גם כי אותך אחי הצעיר מיני לימים. עתה, האח. תגלנה עצמותי בראותי כי גדלו והצליחו ועשו פרי קדש הלולים גם עמך עד כי זכית להוציא אור הדפוס תעלומות חכמת התורה בספר שני:
אי לזאת, אמרתי כבד אכבדך אחי. ואת ספרך זה השני, ואהיה כהנא מסייע כהנא בעבודת הכהן לחבר את האוהל והי' אחד בראש דברך אמת. ומפתח שפתיך מישרים. ויהי כזר זהב סביב למסגרתך אשר סגרת. כזהב סגור. בספרך. והוא:
א) נעים זמירות ישראל אמר ברוח קדשו "נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי" ומה שמיחס הנר להרגל והאור להנתיבה. עמדו בו חז"ל ואמרו, בילקוט שם במקומו. אמר דוד לפני הקב"ה רבש"ע, כשאני נכנס לדברי תורה מעט אני נכנס בתוכה. ואח"כ שערים הרבה נפתחין לי כו' עיי"ש. והחכם האלוקי בעהע"ק ז"ל הוסיף ובאר כי אור הנר הדולק. קטן בכמותו בו יאיר רק מעט. לרגלי ההולך. ערך ד' אמות, ולא יותר. הרחק הלאה. אבל האור כשמו. אור. אור יומם. אור החמה אם אור הלבנה גם בלילה יזריח ויאיר גם למרחוק. על כל הנתיבה. כן דברי תורה, בתחלה בפתיחה. מעט מעט יאירו לנו. אולם אחרי פתיחתו. יאירו לו אור גדול לכל נתיבתו. גם למרחוק:
ב) ויש לכוון בזה גם רמז הסלם שראה יעק"א ע"ה בחזיונו. כי תחלת חנוך ילד קטן מישראל נכון מעט מעט כפי שכלו. וכח השגתו. לא במהירות להגביהו בשמי רום ההלכות העמוקות. וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בכמה מקומות וכן נודע לנו מדברי רבינו הקדוש והטהור הגר"א מווילנא זצוקלה"ה. שצוה תמיד להרגיל את הקטן שיהיה בקי בע"פ כל חמשה חומשי תורה, ככתבם וכלשונם. בנקודתם וטעמה. הדק היטב על בוריים. אח"כ נביאים וכתובים על בוריים. ועם כל התרגום. אח"כ במשנה. אח"כ בגמרא. ואז ישכיל ויצליח. וכל זה מבואר במשנה פ"ה דאבות. בן חמש כו' בן עשר כו' בן שלש עשרה לגמרא עיי"ש. וכבר אמרו חז"ל (שלהי פ"ק דעבודככ"ב) ידעי רבנן הא מלתא ועביר עלה כו' עיי"ש. ויש להאריך ולבאר בזה עוד. אבל אין כאן מקומו. כי לא באתי כאן רק לעורר על הפתיחה. ועל הקריאה לכל ספר מספרי קדש ישראל. כי מן פתח הבית וההיכל נקל לבוא פנימה אל כל חדריו, תאיו, לשכותיו, וכל גנזיו, וגנזכיו:
ג) עתה בצדק הנני מתעורר לפתוח פתח לרוחה אל היכל עבודת הכהן אשר אל אחי הגאון המחבר הי"ו. אשר ימים ושנים רבות לן בעומקה של הלכה והעמיק הרחיב בענין נמרץ. ודלל במים אדירים והעלה מרגניתא טבא דלית לה טימא. אשר כל מחיר כסף לא יבוא נגדו. רק העשירים מכבדי התורה ופליטת סופריה בצוק עתים הללו המה יכירו יוקירו כערכך הכהן. וכמ"ש חז"ל פ' שמיני דעירובין גבי בוניוס בן בוניוס כו' פנו מקום כו' רבי מכבד עשירים כו' עיי"ש. והכוונה הפשוטה בזה מובן לכל. כי עשירי עם המחזיקים בלמוד תורה וביד פליטת סופריה. משרי הוראה בישראל. מחברים. ספרי קודש מש"ס, ופוסקים, ומדרשים, והם הם תמכא דאורייתא הנזכר בזוה"ק פ' וישלח אצל גיד הנשה של יעקב אבינו ע"ה יעויי"ש. ובאמת יש לומר כי לא על עשירי עם, אשר להם מלוא ביתם כסף וזהב אמר בעל התלמוד בעירובין ר"ל "רבי מכבד עשירים". כי בוודאי דברים אלו יחדו יהיו תמים עם המשנה במס' אבות, "איזהו עשיר השמח בחלקו". כן אפשר לומר כי כוונת המאמר "רבי מכבד עשירים" לא על עשירים שיש להם כסף וזהב רב. הון ועושר בביתם. ואומרים וצדקה תהיה לנו, לנו לבד, לנו ולבנינו ולבנותינו. לא לזולתנו לא לא. לא על עשירים כאלה אמר "רבי מכבד עשירים כי אם גם על נמוכים מעטי כמות הערכך כסף שקלים. ועם כל זה הם מגישי מנחה בצדקה. הם העשירים הראויים לכבוד ויקר תפארת גדולה. ועליהם אמר רבי מכבד עשירים. כי ע"פ רוב עיננו רואות כן בזמנינו, בדורנו, במקומנו, כי הם וכיוצא בהם מקיימים מאמר התלמוד הנודע הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה". ומכש"כ ק"ו ב"ב של ק"ו על עשירי עם המחזיקים ותומכים בידי לומדי תורה, ופליטת סופריה, ומחברים. אשר עליהם אמר שלמה המע"ה, ששאלו מאתו "עד היכן כחה של צדקה. ואמר להם, צאו וראו מה אמר אבא, פזר נתן לאביונים כו' (פ"ק דב"ב). והכוונה הפשוטה באמרו כי הגם אם עושה צדקתו על מנת כי קרנו תרום בכבוד. שיתפרסם שמו. ויכבדוהו ויפארוהו. עם כל זה, צדקתו עומדת לעד. כי אין לנו לחקור על כוונתו אם רצויי' או בלתי רצויי' כי אם על מעשיו הרצויים לפני הקב"ה. כי מחייה נפשות הוא. ומה גם אם עושה עם עמלי תורה והמחברים כנ"ל. וכמ"ש במדרש קהלת שלח לחמך על פני המים כו' עשה עם עמלי תורה כו'. וכן אמרו חז"ל עוד (פ"ק דב"ב) במה תרום קרן ישראל. אמר לו בכי תשא כו'. וכמ"ש שם עוד. בזמן שביהמ"ק קיים אדם שוקל שקלו כו' ועכשיו אם עושין צדקה מוטב ואם לאו באין עובדי ככבים ונוטלין בזרוע ואעפ"כ כו' ונוגשיך צדקה כו' יעויי"ש. לזאת: נשאל בענות צדק ובקול דממה דקה. אשר שם ה' לאמר. למה יגרע גורל מחברים כנ"ל. מגורל שיחה בטלה של מכתבי עמל ותלאה הנולדים בבתי הדפוס ששים בכרס אחד יום יום יום בימינו. לעינינו. הם זכו בגורל לקחתם בכל מחיר כאשר יושת עליהם. ועל כל ספר חדש המדבר בדברי תורה. יקראו אחריו מלא. זרה הלאה. שמו שמים. יציבא בארעא כו'. ולמצער. תהי כהנית כפונדקית. וההי להפך. מה נאמר מה נדבר?! אהה, ה'. אולם אינהו בדידהו. ואנן בדידן. קוח ואתעודד. כ לא אלמן ישראל, וזה לעמת זה עשה אלקים. ורבים ונכבדים גם עמנו. ומים רבים לא יוכלו לכבות את גחלי אש שלהבת, יה, התורה וחכמיה ודורשיה וסופריה בכל דור ודור. ולכל בני ישראל אור תורה בכל מקומות מושבותיהם די בכל אתר ואתר:
ד) ואחרי הדברים והאמת האלה לא יכול יוסף להתאפק כאבן דומם. לבלתי להקשיב רב קשב מקול הבת קול הדופק וצולל באזני היוצאה בכל יום מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה כו' (פ' שני חכמים במס' אבות.) אשר רביה הם בשנותם את טעם לשד שמן מלות מעלבונה של תורה' מצאו לבבם להשפיל כבוד התורה באמרם בלבבם כי זהב וכתם אופיר לא יעלה עליו כל שיג שיח בוז וקיקלון. ופניו לא יחוורו. והתורה הזאת כי ילבינו פניה המלעיגים המלגלגים. אם כן יודעת בנפשה כי נכונה היא לשפטי העלבון מהמגרעות אשר בה. חלילה חלילה. וכל משכיל אמתי הדורש את אלקים באמת. ובאמונתו הטהורה יחיה יבין את זאת לאשורו. כי המלעיבים האלה המירו כבוד השטה האמיתית בדברי חז"ל האלו: וימירו ומרו כבני מרי ויתלו בוקי סרוקי בהתנא האלוקי בעל המאמר הזה. כי אדרבה ונהפוך הוא כי כוונתו, אוי להם כו' מעלבונה כו', מה שהתורה מלעיבה, אותם, ושופכת קיתון של מי עלבון על פניהם. והמה המלעיבים מעולבים מהתורה וחכמיה. הם מלגלגים ודורסים על התורה. וסופם כי התורה תדרוס עליהם, וכלשון רבינו המהרש"ל בס' חכ"ש (ברכות ז') בתוס' ד"ה ונפשי כעפר לכל תהיה כו' עיי"ש. כן התורה הקדושה עלתה על כלנה כי טהורה ותמימה היא מכל צד באין כל מגרעת כלל. ולא יעלה עליה גם אבק סופרים המספרים המצפצפים והמהגים אחרי הדלת והמזוזה בפטפוטי פטומי מלי דכדי בגנותה. כי אם רק ברגלים תרמסנה עטרת גאות שכורי אפרים (ישעיה כח). וכן הבת קול קורא אוי להם כי גמלו לנפשם רעה ועלבון גדול מהתורה:
ה) והנה אמרו חז"ל שלהי מגילה מנין שמשתמשין בבת קול שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאחריך כו' עיי"ש. ולכאורה מי שומע הבת קול שיהיה בידו להשתמש בו. כי בודאי לא על שנים קדמוניות בלבד כיוון האלוקי בעל המאמר הזה, כי דברי חכמי התורה כדרבונות וכמסמרות נטועים קיימים לעד לעולם. ובדורות הללו מי יוכל להשתמש בב"ק. ועל מה ירמזון מילי מעלייתא אלו:
אולם על דרך ההשאלה הידוע במלות ההגיון להרמב"ם והאבן תבון במוה"נ וברוח חן. יש לבאר שם בת קול שבמגלה ושבפ' ש"ח הנ"ל כי יחדו תמים הם. ושם שאול הוא מן בת קול האמתי שהיו משתמשים בו בזמן הקודם וכמ"ש בגמרא בכדו"כ עדיין היו משתמשים בב"ק והנה בסנהדרין פ"ק י"א א' תוס' ד"ה בב"ק כו שכתבו באור ב"ק שהוא קול היוצא מן הקול כו' עיי"ש. וע' תוס' י"ט שלהי יבמות במתניתין דמשיאין ע"פ בת קול שהאריך בזה עיי"ש. ועתה נחקרה לדעת בענין קולות וברקים בהמעמד הנבחר במתן תורתנו הקדושה ונקח לדמיון מכל הנעשה והנשמע בעולם המעשה הלזה. באם ישמע איש מבין קול מנגינות שרים ושרות בפה ובכלי מזמרות ותתענג בדשן קורת רוח נפשו בהפעליותו מאז. גם אחרי כן, לזמן רב, עוד צולל באזניו הקול הנעים והנפלא ההוא. וכאלו שומע עתה הקול ממש. וע' מוה"נ חלק שני, ובעיקרים, ובשער נגון העולם בהעקדה ריש בראשית. ועל כן, כל מי שעמדו אבותיו בהר סיני ששמעו קול אלקים חיים מדבר בקולות וברקים שהיה בקול אדיר וחזק בקול שופר. נעים נפלא מאד. הלא גם אחר זמן רב יפעם בקרבו כקול פעמון זהב ומקישו מרגלית (לשון מדרש בכמה מקומות.) בכל יום ויום מדי זכרו, וכן הוריש לבניו אחריו עד דור אחרון, וזה הוא. בכל יום ויום ב"ק יוצא מאז עמדנו על הר סיני, קול דודי דופק וצולל באזנינו, להכניס רגש קודש נפלא בלבנו אל אהבת התורה לשקוד על דלתותיה יום יום, ובקיום המצות וזהו מנין שמשתמשין בב"ק כו' מאחריך כו'. וכמ"ש בישעיה מ"ג עוד כזה מי בכם יאזין זאת, יקשיב וישמע לאחור. היינו מי בכם יאזין זאת התורה יקשיב וישמע לאחור, דבר מאחריך. מאז שמענו הקול הגדול ההוא. כן עד היום וכל ימי עולם. ובזה ממילא מבוארים ד' חז"ל עוד על פסוק זה "מאחריך". (שבת קנג). איזהו בן עוה"ב כו' דבר מאחריך כו' עיי"ש. והן הן כדברים הנ"ל, כי כל מי שמשתמש בב"ק זה, בידוע שעמדו אבותיו על הר סיני, ובודאי הוא בן עוה"ב. והדברים עתיקים. וע' תוס' מגלה שם ד"ה מנין כו'. אולם ד"ת כפטיש כו' וכידוע לכל למודי ה' בזה. אולם, המזלזלים כבוד התורה ומלעיבים במלאכי אלקים הת"ח פליטת סופריה הוגיה דורשיה, מחבריה מסלסליה. ואין משתמשים בב"ק הזה בידוע כי לא עמדו אבותיהם על הר סיני (כלשון הש"ס בכמה דוכתי:
ו) והנה פרפרת נאה אחת אכתוב לך, מלתא חדתא מה שנתחדש לי בשבוע העבר, ס' בהר, בדרוש ביום ש"ק אז, שהיה דבר בעתו, מענינא דיומא בענין, שמיטה בשביעית, וכמ"ש (סנהדרין קא) כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם כו' עיי"ש. והוא בפסוק והיתה שבת הארץ לכם לאכלה כו'. ודרשו חז"ל ריש פ' השוכר במס' עבודכ"ב, לאכלה ולא לסחורה כו' וכן החליטו התוס' בקידושין נ"ב ד"ה המקדש בפי"ש כו' כי לפיכך מקודשת מפני כי אין בו כי אם איסור לאו הבא מכלל עשה, והוא רק איסור עשה עיי"ש. לפי זה יש להבין ולשאול בהא דקאמר ר' יוסי בר' חנינא כמה קשה אבקה של שביעית כו', ולבסוף מוכר כו' עיי"ש ובתוס' ד"ה כמה קשה כו' שכתבו דעיקר האיסור הוא רק חרישה וזריעה כו', עיי"ש, עירוכין ל' ע"ב. והשואל ישאל מה חרי האף הגדול הזה במה דהוו רק איסור לאו הבא מכלל עשה, דהוו עשה. וע' מנחות מ"ד א' רש"י ד"ה ציצית מצוה קלה עשה בעלמא עיי"ש. הגם כי ד' רש"י אלו אין מובנים כלל לכאורה, דאטו מ"ע מה"ת קלה היא? חלילה והא אמרי' בכתובות פ"ו, סוכה שאינו עושה מכין אותו עד שת"נ כו' עיי"ש. אמנם בזה כבר כתבתי בעז"ה במקום:
אחר יישוב נכון בבאור ד' רש"י אלו. וכן בריש סוגיא דמס' עבודכ"ב. גבי מצוה קלה וסוכה שמה כו'. ואין כאן מקומו להאריך וכנ"ל. אבל בהא דר' יוב"ח דעירוכין הנ"ל קשה וכנ"ל. אולם יש לומר ע"ד האפשר. כי ר' יוסי ב"ח סבר כר' יודא, דסבר דכל היכי דכתיב לאמר בפרשה הוו לאו גמור, כמפורש בפסחים שלהי פ' כל שעה, וכתבו שם התוס'. אומר ר"י, דזה דוקא כל היכי דאשכחינן בפרשה איסורי לאו הבא מכלל עשה דלא הוו רק עשה, שם בא האי לאמר לעשותן לאו גמור. אבל בעלמא לא עיי"ש. א"כ כיוון דכתיב בפרשתא דא דשביעות. בהר סיני לאמר. משווי לה לאיסור לאו גמור. להאי לאכלה ולא לסחורה. ויפה אמר ר' יוב"ח, דסבר כר' יודא בזה. ואם כי עדיין תקשה מה נשתנה לאו זה להחמיר בענשו יותר מיתר כמה לאווין שבתורה יש לי בזה דרוש נפלא להבינו על בוריו בעז"ה. רק כי איכמ"ל וכנ"ל. אבל ר' יוב"ח ר"ל דסבר כר"י וכפי הנ"ל:
ולולא דמסתפינא מחבראי ומכש"כ מרבותינו יש לי ליישב לפי זה קושיית רבנו עקיבאי"ג בדרוש וחדוש כתובות ריש פ' א"נ בהא דקאמר שם, איכא בינייהו בעולה לכה"ג כו'. שהקשה נימא אי עביד לא מהני, דגם בעשה אמרי' כן. והוכיח כן מריש תמורה בהא דפריך שם לרבא מהא דתורם מן הרעה על היפה כו' מוכח דסתמא דתלמודא סבירא כן עיי"ש שהניח בקושיא. וסיים וצריך תלמוד, ולפי הנ"ל אפשר לומר, דתורם מן הרעה כו' הוי לאו גמור דהא שם בפרשה כתוב הדר הוא, פ' קרח, וידבר כו' לאמר. ושם כתוב את חלבו כו' שמזה דרשינן גירועין לא, והוי לאו הבא מכלל עשה. ואליבא דר"י הוי לאו גמור בזה וכנ"ל. וע"ד אפשר יש לומר עוד דלרבא לשיטתיה קא מקשה והרי תורם כו' דשם בתמורה לקמן ז' סוף ע"א תניא כוותיה דרבא כו'. מכל ברייתא דר' יודא מכח לאמר עיי"ש היטב. ושפיר מקשה לרבא לשיטתיה. אבל בהא דבתולה לכה"ג איי כאן לאמר בכל הפרשה, ריש פ' אמור והוי רק לאו הבמכ"ע לכו"ע גם לר' יודא אפשר דבעשה עביד מהני. וע' בס' נהי"ש חו"מ ריש סי' ל"ד שחקר במי שעבר על עשה אם כשר לעדות. עיי"ש וע' מג"א ריש סי' קכ"ח גבי האי דלא ידע ר"י כו' ובפמ"ג שם. ויש לומר דלר' יודא יש איסור לאו בזר בעולה לדוכן. דהא כתיב שם בפרשה לאמר. וקצרתי המובן, וע' חתם סופר ח' אור"ח סי' מ"ש בענין לאמר עיי"ש. ובאמת קשה עלינו ד' רבינו עקיבאי"ג להוכיח מריש תמורה מהא דמקשה הש"ס לרבא שם מהא דתורם מן הרעה על היפה כו' והחליט רבינו מזה כי גם בלאו הבא מכ"ע. אי עביד לא מהני. אם כן לא יפרנס סוגיא דקדושין נ"ב הנ"ל. דאשכחן להדיא דבלאו הבא מכ"ע בדיעבד מהני. וכמ"ש תוס' שם ד"ה המקדש בפי"ש כו' ואיך יצדקו יחדו שתי סוגיות אלו? ובע"כ לומר כי שם בתמורה יקשה רק לרבא ולשיטתיה כר' יודא וכנ"ל ולדידן הגם דנקטינן כרבא דאעל"מ אבל נקטינן דבלאו הבא מכ"ע מהני וצ"ע. והנני מסיים בכי טוב ברך ה' חילך ופועל ידיך ירצה כחפצך וחפץ אחיך ידידך הבא עה"ח היום ה' בחוקותי ט"ו אייר שנת תרמ"ט לפ"ק ווילנא אבא יוסף הכהן טריוויש:
ספרי:
כי ישאלך איש מדוע לא עבית. המאפס חכמה לכן לא רבית. אם תם השמן בעץ הזית. תענה לאיש בפנים זועפות. לאישי הכהן אין כסף תועפות. לכן עוד אחי כלואים בבית:
מזכרת תודה:
ובהעלות הכהן את עולתו. נשא כפיו ויברך את עדתו יושבי ווילקי ונכבדיה שם דוד חנה. שבע עשרה שנה: מנוחה שאננה. ומפרנסים בכבוד אותי ואת ביתי ואת הישיבה הגדולה אשר בעניי הכינותי. שם הוספתי חכמה הרביתי תושיה. יצלח מעבדם ויזכו לגאולת מוריה:
חסדי ה' אגידה. ודמעות גיל אורידה. כי בנואשי מעמלי. מחוסר כסף בגבולי. לגמור הדפסת הספר, באין עצה וכופר. ריחם עלי צורי. ויזמין לי מאורי. נגיד נכבד בעמו. אשר רוח ה' יפעמו, וילוה לי האיש, כסף ההדפסה להחיש יתברך בשלוה ועושר. אורך ימים ואושר:
יה חסדך יופיע אל מחזיקי ידי, כרוב לטובך נצור תומכי נפשי, ברך נא דבקים וסוככים בעדי, בחיי עושר רחם השומרים כבודי המאירים נרי, הצליחה מעבדם, ומעשה ידם, לאיש כמעללו, ולפי פעלו וכל הברכות והצלחות אשר נאמרו ונשנו מפי רבותינו ז"ל על מחזיקי התורה ותמכין דאורייתא יחולו ויבואו לראש שומרי כבודי מטיבי ומסעדי. ויזכו לרננים. עת שבו בנים לארץ הסגולה:
ואשא ברכה ביחוד לידידי המופלג היקר ירא וחרד לדבר ה' מוה' זלמן משה ב"ר מאיר ליכטינשטיין נ"י. אשר לא מש מאהל תורה. ובגופו וטרחתו עוזר על ידי, ישלם ה' פעלו ומשכורתו בזה ובבא. המחבר:
יונים כעב אל קאונא תעופינה אתכן בחי האהבה. השבעתי. שאו נא ברכתי ובקול תודה תהימנה למאהבי אשר בלבי אהבתם תקעתי:
הם תרי צנתרי דדהבא. הני תרי גיסי הגבירים המפוארים. ונודע בשערים נכבדי ישראל ותפארתם. החכמים השלמים. חרוצים ושנונים. המופלגים בתורה יראת ה' טהורה. וצדקת פזרונם תצהיר כאורה. יקרי הרוח וטהורי הלב. שועי ישראל ואפרתי יהודה כוכבים מזהירים ונוצצים נוגה הוד הנבונים ונזר המשכילים. הרב הגביר ר' איסר בער נ"י בן הרב הגביר המנוח ר' רפאל וואלף ז"ל מקאונא והגבירה הכבודה נות ביתו מנב"ת מ' לאה תחי' בת הרב הגביר המפואר המנוח ר' משה ווילנער ז"ל מווארשא מגזע הגר"א ז"ל. והרב הגביר ר' אבא נ"י בן הרב הגביר המפואר המנוח ר' שלום סאלאווייציק ז"ל. מהוראדנא וצפירת תפארתו הגבירה הכבודה מנב"ת מ' פייגיל תחי' בת הגביר ר' רפאל הנ"ל. שוכנים כבוד בעיר קאוונא יע"א. יען לנושא כפים. תטו אזנים. וזה רבות בשנים תאירו לו פנים. ובכל עת מצוא וחפץ נדרש אל הכהן תושיטו לו יד עזרה באהבה. לכן ברכת כהן עליכם תבא. יברכך כו' יאר כו' ישא כו' תתברכו בעושר, וכל אושר אורך ימים, וחיים נעימים, עליכם ועל בניכם כברכת אוהבכם הכהן. המחבר: