שיטות הפוסקים · הסוברים שהוא יום ארוך]
יב. ומאידך כתב בספר קול יהודה בפירושו על הכוזרי (מאמר ב בדרך הב') לגאון רבי יהודה מוסקטו זצ"ל שחי בזמן מרן, דכיון שאין בהם ימים ולילות, א"כ חוקות שמים וארץ לא שמתי. וכמו שהעדר השדה יפטור מן המעשר, ובלא בית אין מצות מעקה, וכיוצ"ב, וה"ה הכא, שאין גדרי יום ולילה, ועל כן אין מצוות התלויות בזמן. [ברם בדרך הג' כתב דמחוייב, ע"ש.] וכן יוצא מבואר בשו"ת חבלים בנעימים (ח"ד סימן ג) דיום ארוך נחשב יום אחד בלבד, אף כשהאריך מ"ח שעות, וכאשר היה בימי יהושע ע"ז (דף כה ע"א). ועפי"ז תאלמנה שפתי שקר על המין הנזכר בשו"ת חות יאיר (סימן ריט) דטען שיום ראשון הוא הנכון לשבות בו, אחר שעמדה החמה בימי יהושע. עכת"ד. וע"ש בחות יאיר ששחק עליו. וע"ע בספר הזמנים בהלכה (פ"ח הע' 23) בדרך ביאורו זאת. ולפי"ז תולה הכל במציאות האור והחושך, והכל יום אחד. [ברם לא בואר א"כ כיצד ינהג בקוטב, ושמא נמנה מנין הימים מעת בריאת העולם שנה ליום.] וכ"כ בספר אור מאיר (עמ' שכג). וע"ע בספר הזמנים בהלכה (סוף פ"ח) שכ"כ הגאון רבי אריה ליב אפשטיין בקונטרס הראיות (קונטרס א עמ' פח), ובשו"ת זכר שמחה במברגר (סימן ל). ע"כ. וע"ע בשו"ת תשובות והנהגות (ח"א סימן שטו) דנשאל לגבי הנוסע לפינלנד במקום שאין יום כמה חדשים. והשיב, דהיום מתחלף שם ברגע שמגיע המקום בסבבו את השמש במקום הכי רחוק מהשמש, ולפי"ז היום הוא רק רגע כמימריה, ולכן מתבטלים ממנו שם כל מצוות היום. אך שבת כן חלה לפי מנין הימים להנ"ל. וע"ע בספר מדריך הלכתי לנוסע (עמ' 207) בענין טיסה לחלל, דהגאון בעמ"ח משנה הלכות בהסכמתו לספר תאריך ישראל, חושש דפטור הוא ממצוות, ע"פ הסיפרי, דהמצוות בחו"ל המה רק משום מנהג. וק"ו דהשוהה בחלל, דהוא בגדר אנוס, ופטור. ע"כ. [ואולם ע"ל בההערה ג.] ובשו"ת משפטים ישרים בירדוגו (סימן עז) הסתפק בנ"ל באחד שהלך לדור בקצוי העולם, שאומרים שיש מקום שלילו גדול ששה חדשים וכן יומו, צ"ע כיצד יעשה אם ישמור ששה חדשים ביום שבת. עכ"ל.
מסקנא דמילתא, רוב רובם של הפוסקים סוברים, כי הנמצא בחלל, או בקוטב הצפוני או הדרומי, וכן הסמוכים להם, שיש להם יום ארוך במשך כמה חודשים, ימנו כד' שעות ליום, ועל פי זה יקיימו את המצוות לפי שעותיהם. וכן כשימנו שבעה פעמים כד' שעות, יגיע שבת, ויפרשו ממלאכה.
ומחולק בין הנמצא בחלל, שיחשב את מנין כד' שעות האמור לפי המקום שממנו טס. [כגון אם שוגרה חללית מארצות הברית בשעת חצות היום, ביום ראשון (לפי שעון ארצות הברית) לפי שעון זה ימשיך למנות את שעותיו וימיו.] לבין המגיע לקוטב, שלפי המקום שממנו עבר בהגיעו לקוטב (בין אם בא דרך האויר, או היבשה, או הים) לפיו ימנה שעותיו, שהרי באותו המקום (שעבר) יש יום ולילה, ועל כן ידוע איזה יום הוא שם במקום שעבר, ולפיו ימנה. ואע"פ שיצא כגון מא"י, פשוט שלא ימנה לפי שעון א"י, אלא לפי שעון המקום הסמוך לקוטב שבו עבר, ושם יש יום ולילה ושעות.
ובשני המקומות בין הנמצא בקוטב או בחלל יצא, שאם יפגשו שם שני אנשים ששוגרו לחלל ממקומות שונים, או גבי הקוטב שעברו בדרך לקוטב ממקומות שונים, ימצאו חלוקים במנין הימים והשעות. ברם בעניני ברכות במצוות התלויות בזמן, הרי זה בכלל ספק ברכות להקל, כיון שהראנו לדעת שיש פוסקים הסוברים שאנשים אלו פטורים ממצוות התלויות בזמן, ועל כן יברך בלי שם ומלכות, ואכמ"ל, וכאן עמד קנה. כנלע"ד. כל זה כתבתי להלכה ולא למעשה, אא"כ יסכימו עימי בעלי תריסים.