אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב שיטות הפוסקים › הסוברים דבעינן למנות כד' שעות]

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

שיטות הפוסקים · הסוברים דבעינן למנות כד' שעות]

שיטות הפוסקים

ט. והבה נלכה לרעות בגנים ללקוט שושנים, את דעות הפוסקים אשר מפיהם אנו חיים, מה שהעלו במצודתם, בפתגמא דנא. והנה רוב הפוסקים הכריעו מסברא, כי הנמצא בקטבים ימנה כד' שעות, ואת מנין הימים, ולפי"ז ינהג שבת. דהנה כן כתב הגאון יעב"ץ בספר מור וקציעה (סימן שמד) וז"ל, איך ינהגו היושבים או נוסעים במדינות הסמוכות לקוטב, שלפי רוב הקורבה מתארך היום, יש שיהיה חודש או שני חודשים, יום אחד או יותר, עד שימצא מקום יתארך היום חצי שנה, וכן הלילה חצי שנה. ותחת הקוטב לא יש יום ולילה כלל, אלא כל השנה כולה הוא בין השמשות שם. לפי שאין באותו מקום עלית ושקיעת השמש, כי המשוה הוא אופקם. א"כ כיצד יעשו שם שבת. וכתב שיש למנות שם שבעה ימים שוים של כד' שעות שוות שלנו, ומיום שהגיע לשם, מונה הימים בשעות, ומקדש בשביעי. עכ"ל. ומבואר שימנה כד' שעות של שעון. ואולם עדיין צריך ביאור לפי איזה מקום ימנהו, הן הלא מי שיגיע מצד אחד של כדור הארץ, ומי שיגיע מצד השני, ימי השבוע להם מחולפים, כי לאחד יהיה יום שישי ולשני שבת כשיפגשו. ובזה ביאר שיחתו לעיל מינה התם, גבי קביעת השבת בכדור הארץ, שכניסתו בכל מקום שונה. וכתב כי ההולך ונוסע ממזרח למערב, ימצא בשובו למקומו שהפסיד יום, והנוסע ומקיף הארץ ממערב למזרח ירויח יום, ונמצאו זה וזה מחולקים בשבת שלהם מבני המדינה. וכתב כי על כרחם בשובם נמשכים אחר בני המקום. ועוד חידש, במי שילך במדבר שאין שם ישוב, השבת יקבע לפי הליכתו כפי הדרך שבא משם, אם ממזרח או ממערב, ולפי מה שמוצא בחשבונו עושה שם שבת, והוא שבת שלו ממש לכל דבריו. עכת"ד. ונמצא גבי ההולך במדבר, ובנידו"ד אדם המגיע לקוטב, או לחלל, כל אחד צריך לעשות שבת לפי דרך בואו לשם. ואה"נ אם יפגשו שם שני אנשים, כל אחד ממקום אחר בכדור הארץ, כל אחד ינהג שבת אחרת שם. והארכנו בכך לפי שהמו"ק הוא יסוד מוסד לכל נידוננו, כי כתבו רבים להשען עליו. דהנה כ"כ להשען עליו הרב חיד"א בספר מחזיק ברכה (סימן שמד ס"ק ד) שצריך למנות כד' שעות, והוסיף ביאור, ואם כשהגיע לשם יודע איזה יום בשבוע עומד בו, מתחיל למנות הימים כד' שעות לכל יום, ועושה שבת בזמנו בכד' שעות, לפי מה שיודע שהוא יום שבת. ופשוט. ע"כ. והביאם השע"ת (סימן שמד). וכ"כ הגאון רבי יצחק אבן דאנן זיע"א בשו"ת ליצחק ריח (במערכות או"ח אות ש ס"ק ב), וכ"כ בספר כרם שלמה האאס (סימן שמד) כדעת המור וקציעה. וכ"כ לפסוק כוותיה דהיעב"ץ בספר נזר ישראל (סימן עז בליקוטי רימ"א ס"ק ו), וכן עביד בספר כף החיים (סימן שד"מ ס"ק ב) דהביא להלכה את המו"ק והרב חיד"א.

וכ"כ התפארת ישראל משניות ר"ה (סוף פ"א בבועז), גבי מי שקרה לו שיבא בקיץ סמוך להארדפאל, ששם יש איזה חודשים רצופים בקיץ יום ממש, ורואים החמה מקפת כל האופק סביב, מזרח, דרום, מערב, צפון. וא"כ סימן אחר יש לו, דשם השמש מקיף כל הד' רוחות כל כד' שעות, א"כ יודע שכל הקפה אחת שתעשה השמש ידע שהוא יום אחד. וא"כ אם יבוא לשם לפי חשבונו ביום א', ידע שהקפה השביעית שתעשה השמש הוא שבת. ואת שעת שחרית מנחה וערבית כתב שיחשב לפי שעון. ומספקא ליה לפי איזה חבל ארץ יחשב, לפי ימי המזרח או המערב כאשר יגיע לשם. ועל דרך אם נאמר כתב, שבזה נותנים עליו חומרות וקולות של המקום שיצא משם. ומספקא ליה מילתא להם במקומם במדינות הצפוניות, וז"ל, כגון בעירנו דאנציג, או קאפענהאגען ושטאקהלאם וכדו', ששם בכל חודש יוני ויולי לילה כיום יאיר, ולכל הפחות גם בחצות יכול להכיר בין תכלת ללבן, מתי זמן ק"ש וציצית. וביאור ספיקו הוא, כי הם גרים וקבועים במקומם, ולא הגיעו ממקום אחר שבהם ימשכו אחר מקום שבא משם, מדין נותנים עליו חומרות וקולות המקום שיצא משם וכדלעיל, ועל כן כיצד ידעו זמן ציצית. וסיים דלא ידענו מתי זמן ציצית ותפילין וק"ש, והקב"ה יאיר עינינו במאור תורתו. ע"כ. ומינה זה יוצא לענין נידו"ד, דס"ל לרב תפא"י, דהעולה לחלל, וכן הנמצא בקטבים, ימשך אחר המקום אשר משם יצא. ואם יפגשו יחדיו שני אנשים ממקומות שונים בזמן שאצל זה הוא יום שישי, אצל השני הוא שבת. וכן כתב הגאון בכל חכמה רבי פנחס אליהו מוילנא בספר הברית (ח"א מאמר ד פי"א נדפס תקנ"ז) דאם יזדמן יהודי במדינה הקרובה לציר הצפוני או הדרומי, אחר שימנה ששה פעמים כד' שעות על כלי המורה השעות, יעשה את השבת. ולעיל מינה ביאר, כי שתי אוניות שיפגשו יחד, אם יקר מקרה שהיו יהודים על שניהם, אז לא ישבתו שבתם בשווה כלל, אבל יהיה הפרש ביניהם יום או יומים.

ע"כ. וא"כ גם הוא יסבור דבחלל יש לחשב כל אחד לפי מקום יציאתו, וימנה כד' שעות. וכ"כ הגאון רבנו יוסף חיים מבבל בשו"ת רב פעלים (ח"ב סוד ישרים סימן ד) בשם שו"ת דברי יוסף שווארץ (סימן ח) שהעלה דבקוטב מונים לפי כד' שעות. וכתב על כך הרב פעלים דזהו אמת ויציב. ע"כ. וכ"כ בשו"ת דברי מנחם לגאון רבי מנחם מנדל כשר (ח"ב סימן ג ד"ה אמנם), שבצפון ודרום מוכרחים לומר שחיוב שבת תלוי רק בזמן, מונה ששה ומשמר שביעי. ושזהו מוכרח משום שהיום טסים באוירונים, וגם עולים ללבנה. ואיש ישראלי שבא לשם יש עליו חיוב גברא של שמירת שבת, שזה מעת לעת ממקום שיצא משם. ע"כ. וחזינן כאמור, שמונה כד' שעות, ולפי מקום שממנו בא. וכן יוצא מבואר בשו"ת אבן יקרה ויס (ח"א סימן יא) דהכל תלוי במנין סיבובי הכדור, ולא לפי ראות עיני הרואה את הזריחה והשקיעה. ע"כ. וממילא הנמצא בקוטב או בחלל, ימנה לפי כד' שעות, אף שאינו רואה שקיעה וזריחה, כי אין הימים תלויים בכך, אלא במה שהכדור מסיים סיבוב, וכמו שהארכנו לעיל בריש אמיר. ועוד הביאו באנציקלופדיה תלמודית (חכ"ב עמ' שצז) דמונים לפי כד' שעות שכ"כ בשו"ת נחמד ונעים (סימן קמה) לתלמיד הרמ"א, ובס' מחר חודש (דף כ ע"א) לגאון רבי משה חיים בר' שמואל רימיני, שבקטבים אינם חייבים לשבות אלא יום אחד מכד' שעות בכל שבעת ימים, עם קצת תוספת מחול על הקדש בכניסתו ויציאתו. ויוודע להם שיעור יום זה מהיקף אחד שלם שיעשה השמש סביב ארצם בתנועת גלגל היומי המוליך אותו. ויהיה התחלתו מהרגע שהוא יותר שפל וסמוך לאופקם. וסופו כשיחזור לאותה נקודה שממנה התחיל להתנועע. ובחורף מהיקף אחד שלם שיעשו הכוכבים סביב הארץ. וסיים, שאי אפשר לחייבם לשבות עד שתחשך השמש ויראו הכוכבים, עד שיהיו כל אלו הימים יומא אריכתא, דנמצאו משתנים סדרי בראשית, ודרכיה דרכי נועם אמר רחמנא. ע"כ.

י. והלום ראיתי בשו"ת מים חיים משאש (ח"א סימן קיא) גבי שמירת שבת באמריקה הפנימית, דכתב שהראוהו תשובה בכת"י מאחד מחכמי הדור, דפטורים המה ממצות זמניות, לפי שהתורה תלתה הענין בימים, כמ"ש ששת ימים תעבוד וגו'. וכתב שזה קשה לשמוע, ובושה וכלימה להעלות אף במחשבה, ושיש לחשב לפי כד' שעות, וכמש"כ המו"ק. ואם נתקלקלה לו השעה, חזר דינו כמי שהלך במדבר, ואינו יודע מתי שבת. עכת"ד. וכ"כ בשו"ת יגדיל תורה (סימן עג) לאדמו"ר מחב"ד, דהוא פשוט, ויש למנות כד' שעות, ויתפללו תוך ג' שעות וכו'. ע"כ. וכ"כ בשו"ת מנחת אלעזר (ח"ד סימן מב ד"ה אמנם), דמיחייב מדרבנן לפי כד' שעות, אך מדאורייתא באמת פטור. (וכ"כ התפא"י הנ"ל). ושכן דעת הרמ"ע מפאנו בעשרה מאמרות (מאמר א ח"ב סימן יג) שביאר כיצד משה כתב יג' ס"ת ביום פטירתו, והלא נפטר בשבת. ותירץ, שהאריך לו ה' יום שישי, ומד"ת הוא יום שישי. ומדרבנן כיון דהוי מילתא דלא שכיחא, לא גזרו ביה רבנן. עכת"ד. [ובזה סילק את השגתו החריפה של הגאון חת"ס בשו"ת (ח"ו סימן כט) על הרמ"ע מפאנו ע"ש. וע"ע בהאי מילתא באורך גבי כתיבת יג' ס"ת שכתב משה בשבת, בהקדמת שו"ת הרי יהודה (ח"א אות ז). וע"ע בזה בשו"ת משנה הלכות (חט"ו סימן קכא) הנדפ"מ.] ומש"כ שחיובו רק מדרבנן, כיון שדימו זאת להולך במדבר, וכנראה דס"ל לדמותם, (אף שההולך במדבר מסופק באיזה יום שבת, ובאמת יש שם שבת גמור, וכאן אין שום ספק), משום שכל פסיקתם לספור כד' שעות, היא מכח ספק, וכמש"כ בשו"ת מנחת אלעזר (שם) שהתפא"י מספקא ליה מילתא. וכ"כ בספר שערים המצוינים בהלכה (סימן עב סוף אות א) בדעת התפא"י. [ובזה יובנו דברי הגאון ממונקטש בהמשך, שאם הגיע לקוטב בשבת, כל ימיו שם חשיבי כשבת. ע"כ. וסותר להנ"ל. וכנראה דמשום דמספקא ליה אי למנות לפי כד' שעות, אי כל היקף חשיב יום אחד, על כן תפס לחומרא לכל צד. וזהו שכתב דדינו כהולך במדבר שמסופק מתי יום שבת, וה"ה הכא שמסופק. וכמש"כ דבבא לקוטב בשבת לעולם הוא שבת ד"ת. ויש לבארו כיון שיש לו חזקה שכעת שבת, והיא פושטת את הספק, וכמש"כ שם. ברם בספר אהלך באמיתך (פרק ל הע' כד). לגאון ר' בצלאל שטרן, יליף במנחת אלעזר דלעולם תופסים כיום אחד, ואיהו פליג עליה. ולהאמור כן דעת המנחת אלעזר נמי. אך יש לפלפל בזה, דהלא ההולך במדבר מחוייב מכח ספקא דאורייתא, כיון שאינו יודע מתי שבת, והוי ליה קבוע, וכל קבוע כמחצה על מחצה, לך ראה במ"א (סימן שמד ס"ק א), ובמ"ב (ס"ק ו), כף החיים (ס"ק י). ועוד זאת מחוייב בשמירת שבת משום ספקא דאורייתא לחומרא, ואם כתב דחייב מדרבנן, י"ל דס"ל דספק תורה לחומרא מדרבנן, וידוע בשער בת רבים מח' הפוסקים בהאי מילתא, ורבים הסוברים דהוי ד"ת. ועוד יש להעיר, דגם לפי"ז דהוי דרבנן, מ"מ כיון שהוא ספק חסרון חכמה לא חשוב ספק, וכנודע. ברם יש לפלפל, דאף שהוא חסרון ידיעה רק לו, אך אי אפשר לו בשום אופן להשיג ולברר ולפשוט ספקו, דשמא כל כה"ג חשיב ספק.] איברא דתקשי לדידהו דהתפא"י והמנחת אלעזר שחייבוהו כדין הולך במדבר, דא"כ מדוע התירו במשך שאר ימי השבוע לנהוג כבחול, והלא ההולך במדבר אסור רק כדי חייו, ע' בשו"ע (סימן שמד). ומ"מ רק הם כתבו הכי. וכל הנזכרים לעיל משמע שסוברים ששמירת שבת במנין כד' שעות היא חיוב תורה גמור, כי כך הוא מנין הימים. וכן מבואר בספר שערים המצויינים בהלכה (פ' עב סוף הע' א) דלמו"ק ברירא ליה מילתא דמונים כד', ואילו התפא"י מסופק. ואף שרוב רובם של הנזכרים כתבו כן מסברא בלא ראיה, מ"מ הראנו לעיל פנים להם, וכאשר הארכנו בריש אמיר.

יא. וע"ע בספר גנזי חיים (סימן שמד ס"ק ג) דהביא את המו"ק והסכים עמו לדינא, רק שכתב שבקוטב ידעינן חילוק הימים על פי סיבוב השמש, וא"צ שעון. ואף שאי אפשר לדעת נקודת היום המתחיל יום ההיא, עכ"פ מצד מערב מתחיל, וא"כ יש להתחיל בעת שהשמש בצד מערב. גם האיש אשר היה שם מקודם יודע מימים שלפניהם קרוב לשקיעה שהיה מקודם שהתחיל להאריך. ע"כ. וע"ע בספר מטעמי השלחן (סימן שמד ס"ק יא). וכ"כ בספר נפש חיה (סימן שמד) דהעיקר כהתפארת ישראל שימנה כד' שעות לפי שעון, וכשיפגשו ב' אנשים בקוטב מב' מקומות, כל אחד יהיה לו יום אחר. ועפ"ז אמר לבאר את הסוגיא דיבמות (דף ה סוע"ב) יכול אמר לו אביו חלל את השבת ישמע לו, ת"ל את שבתותי וגו'. ונתקשו מאי ס"ד דישמע לו, והלא אינו עושה מעשה עמך, ובלא"ה אינו מחוייב לשמוע לו. ויתכן שעל המקרה הנ"ל שלאביו אינו שבת, ולו שבת בקוטב, אמרו. ע"כ. וכן הוא בשו"ת להורות נתן (חי"א סימן ח אות יד) דתלה את הימים בסיבוב הכדור, ולא במציאות אור וחושך. דאל"כ הטס סביב כדור הארץ במהירות, וכל שעה תהיה לו זריחה ושקיעה, וכי יתחייב בכל המצוות התלויות בימים כל שעה, אתמהה, והוא דבר זר. ושוב כתב (באות יז) דראה לשו"ת אבן יקרה הנ"ל, דהוא תנא דמסייע ליה. ע"כ. וכן כתב בספר מדריך הלכתי לנוסע להרה"ג ר' רפאל הכהן סואיה שליט"א (עמ' 205) כי הנוסע לקוטב ימנה כד' שעון. ולענין טיסה לחלל כתב (עמ' 206) בסתם דיש לו למנות כד' שעות ממקום יציאתו. ואולם עוד הביא שם בשם יש אומרים כי דעת הגאון ר' שלמה עמאר שליט"א (הוא הראש"ל) דיש לו לחשב לפי זמן א"י, כיון שהרבה מן הראשונים סוברים שעיקר קיום המצוות חל בא"י. ומה שקוראים ק"ש ותפילה בחו"ל לפי השקיעה, לפי שלילה לאו זמן תפילין. ועל כן אדם היוצא לחלל, חוזר דינו לעיקרו, וזמנו לפי ארץ ישראל. ע"כ. ואלו הדברים לכאורה נגד כל הפוסקים הנזכרים לעיל, שבאין לו יום ולילה בקטבים, ילך לפי מנין שעותיו. ומש"כ בשם הראשונים, לא הביאם ולא ידעתים. גם הגאון רבי בצלאל שטרן בעמ"ח שו"ת בצל החכמה בספרו אהלך באמיתך (פרק ל הט"ז,יז) פסק דמונה כד' שעות לפי מנין הימים מהמקום אשר ממנו בא, וכדעת המו"ק. ושכ"כ בספר מאסף לכל המחנות (סימן יח ס"ק כה ד"ה והנה מש"כ מורי). וחזי הוית להרב נחל אשכול (על האשכול הל' תשעה באב עמ' 16 הע' א) דנשאל על קהילת שטאקהאלם (עליהם דיבר התפ"י דלעיל אות ט) שבי"ז בתמוז גם אחר ט' וחצי שעות שבכל מקום הוא לילה ודאי, אצלם יום, ושמנהגם לאכול אחר ט' וחצי שעות, כי כך קבלו, האם טוב עושים. וכתב לחזק מנהגם, כיון שכשקיבלו חז"ל על ישראל תענית, לא היו יהודים יושבים בקירוב לציר, וא"כ כל ישראל לא קבלו להתענות יותר מט' ומחצה אחר חצות. וכיון שברצונם תליא, כך קיבלו עליהם ולא יותר. ועע"ש. ברם כל זה יהני רק לענין צום, ולא לחיובים אחרים, וק"ו שלא לחיובי תורה. ופלא שנשאל שאלה שכזו, ולא שאלוהו על זמני שבת. ומסתברא מפני שבשבת נהגו לחומרא. וע"ע להרב המגיה בספר מקראי קדש פרנק (פסח ח"ב סכ"ג, בהררי קדש הע' 1) דנשען עליו להקל, למי שטס מארה"ב לישראל בד' צומות, דאף שעברו כד' שעות, עדיין יום הוא בישראל, שא"צ לצום יותר. ע"כ. וכ"כ להלכה בספר שערים המצויינים בהלכה (סימן עב סוף אות א) גבי מדינות הצפוניות, דנקיט כגאון יעב"ץ, שימנה כד' שעות שוות שלנו ליום אחד. ועוד ראה כאן בהערה

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה