אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב סימן א › כשאין הכרח מהי דעת מרן]

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

סימן א · כשאין הכרח מהי דעת מרן]

למי הועיד מרן ספר זה]

ט. כל שאין לנו גילוי מוכרח בדעת מרן א"כ לא יצא הדבר מידי ספק, וכל כה"ג לא שייך הכלל שקיבלנו עלינו הוראות מרן. וכגון כשיש מח' הפוסקים מהי דעת מרן ואין הכרע בדבר וכל כה"ג, ודבר מצוי הוא. והיינו טעמא לפי שכל ששייכת קבלת הוראת מרן היא כשאנו יודעים בודאי מה פסק מרן, אך כשאנו מסופקים מה פסק, כל כה"ג מה שייך שקבלנו הוראותיו ואנו לא יודעים מהי ההוראה. וכמש"כ מרן בשו"ת אבקת רוכל בסופו ממש (ס"ס ריג) דאחר שביאר שם כי דעת הרמב"ם נתונה בספק סיים, ולענין הלכה אפי׳ במקום שנוהגים כהרמב"ם ז"ל כקולותיו וחומרותיו, יש להחמיר בזה, דספיקא דאורייתא לחומרא. וכן אנו נוהגים כרמב"ם ז"ל, ואין אנו מתירים אלא מחיתוך לחיתוך בלבד, וכן ראוי לעשות. עכ"ל. ומבואר דאף דהוי אתריה דהרמב"ם, אפ"ה לא שייך שם קבלת הוראותיו, כיון שדעת הרמב"ם אינה ברורה. ועוד כ"כ כיוצ"ב מרן שם (סימן קעט דף קנב ע"א ד"ה ומוכחא), וז"ל, ומוכחא מילתא כדברי האומרים דר"י פוסל וכר, ומ"מ כיון דאיכא מאן דכתב שר"י מכשיר, לא יחשב [ר"י] כלל בדין זה. עכ"ל מרן. וכ"כ הרב החבי"ב בכנה"ג בכלליו (בדרכי הפוסקים אות לז) לגבי מקום שנוהגים לפסוק כרמב"ם ויש מח' בהבנת הרמב"ם, כי נראה דאי מילתא דאיסורא אזלינן בתר פירוש המחמיר, ואי מילתא דממונ׳ הוא נקטינן כפירוש דהוי קולא לנתבע. ע"כ. (ומדכתב "ונראה" א"כ גילה דהכי ס"ל, וכן הוא גם מכך שכ"כ מדנפשיה, וא"כ לא שייך לומר דכתב כן וליה לא ס"ל, וכמש"כ הגאון חיד"א בחיים שאל (ר"ס ח) על ספר הכנה"ג, ודו"ק). וכן מבואר בב"י (סימן רנז דף יח ע"ב) דאף שהרב המגיד למד ברמב"ם להחמיר, כתב מרן שאין הכרע, ועל כן סיים וכיון שאין הכרע בדברי הרמב"ם שומעין לדברי המקלין. עכ"ל. וכ"כ מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ב יו"ד סימן יט אות ה) כי כשדעת מרן אינה ברורה לא שייך קבלת הוראותיו. וכ"כ עוד בח"ו (חו"מ סימן ב אות א). וע"ע בשו"ת יבי"א ח"ח (יו"ד סימן כג אות ח). וע"ע בח"ז (או"ח סימן נג אות ז) מש"כ בשם השמחת יו"ט אלגזי (סימן ג דף ט ע"ג). וכן הביאו בארץ חיים בכללים שבראש הספר (כלל ד), ושכן ס"ל לעוד כמה אשלי רברבי, ודון מינה ואוקי באתרין. שוב אינה ה׳ לידי לספר שם בצלאל (סופר סימן לה אות ה) ושם הביא לברכ"י (סימן תצו אות ה) דכתב וז"ל, וכיון דמספקא לן בדעת מרן, נקטינן כוותיהו דרבנן בתראי. ע"כ. ועוד כ"כ בשו"ת חיים שאל (ח"א סימן כו ד"ה ולדידי) וז"ל, באתרא דנהוג כשו"ע, בדבר שהוא ספק אם סובר כך, יעשו כחולקים. והוא פשוט ומבורר בספרם של צדיקים. ע"כ. וכ"כ בשו"ת שואל ונשאל (ח"א יו"ד סימן יג) כיון שיש פלוגתא בדעת מרן ז"ל הוי ליה כאילו לא גילה דעתו, ונקטינן כשאר הפוסקים. ע"כ.

ויש לחזק זאת על פי הכלל דעבדינן ס"ס נגד מרן וכמבואר בשו"ת יבי"א (ח"ב חיו"ד סימן ה אות ה) ובח"ג (חאו"ח סימן כח אות יז), ובח"ז חאו"ח (סימן מד אותיות ח-י) ובחיו"ד (סימן ו אותיות ב,ג) ובחלק אה"ע (סימן ט אות א), ועוד לו בח"ח (יו"ד סימן ד אות ג), ותקשי כיצד מהני ס"ס נגד מרן הלא מרן פסק לאסור, ובכל זאת אנו אומרים שבהצטרף ספק נוסף יקל, ודון מינה ואוקי באתרין כי בהצטרף ספק נוסף מרן יקל. וגדולה מזו י"ל ע"פ הכלל דעבדינן ס"ס נגד מרן אף כששני הספיקות נגד מרן וכמו שהעלה מו"ר שליט"א בספריו בדוכתי טובא בשו"ת יבי"א ח"ו חאו"ח (סימן טו אות ט), ובחלק אה"ע (סימן ג אות ח), ובח"ז חאו"ח (סימן מד אות י), ובחיו"ד (סימן ו אות ג), ובחלק אה"ע (סימן ח סוף אות יח), ובשו"ת יחו"ד (ח"ה ס"ס נד). [מלבד היכא דמרן פסק לאסור בשני הספיקות אף כשבאו יחדיו, וכמבואר בשו"ת יבי"א ח"א (יו"ד סימן כו אות ו), ובח"ב (או"ח סימן ח אות יח), ובח"ג (או"ח סימן כח אות יז), ועוד לו (שם סימן לד אות ג), ובח"ח (חאו"ח סימן כט אות ז), ובחיו"ד (סימן ח אות ב).] והיינו טעמא דעבדינן לס"ס זה אע"פ ששני הספיקות נגד מרן, כיון דאמרינן שמא יקל מרן בכה"ג, והוא אע"פ שמצד הסברא הדעת נוטה יותר דמרן לא יקל, שהרי מרן אסר בכל ספק לחוד, ועוד שאין דרך מרן להשתמש בס"ס, ואפ"ה שפיר עבדינן, והוא ע"פ הכלל כי פסקי מרן באו בתורת ספק ולא בתורת ודאי וכמו שכתב טו"ר שם בח"ז (או"ח סימן מד סוף אות י), ועוד לו בח"ו (או"ח סימן טו אות ט) ובעוד דוכתי, וע"ע בזה בספר רבי יוסף קארו (עמ׳ קצד וכו׳), ולעיל מינה (עמ׳ קסט בהערה), ובדברינו לקמן (סימן יד אות ד), ודון מינה לנידו"ד.

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה