אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב סימן א › אודות השמועה שלא מרן כתב את ספר השו"ע]

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

סימן א · אודות השמועה שלא מרן כתב את ספר השו"ע]

סימן א

א. כתב בשו"ת דבר שמואל אבוהב (סימן רנה), שמעתי אומרים, שהרב הנז׳ (מרן), מסר לתלמדיו כתיבת קיצור ספרו הגדול ב"י, ה"ה ספר ש"ע. ויען כי לא א׳ היה הרב המסדר שניהם, נמשכו בזה קצת השנויים בדעות ובנסחאות, וקשה לזווגם ולתקנם יחד, בלתי דוחק הרבה המביא להוציא הדברים מידי פשוטם. ועפ"ז כתב לישב לרב השואל כמוהר"ר מנשה חיים פאדובה, סתירה בדברי מרן לענין כוס של מילה בט"ב. והביאו היד מלאכי כללי השו"ע (אות א). וכ"כ להשען על אלו דברי המהר"ש אבוהב בספר מאמ"ר (סימן קנח אות ו), דמרן ז"ל מסר ספרו ב"י לתלמדיו, לכתוב קיצור דינים היוצאים ממנו, ומזה חיבר ספר הש"ע שלו, ושמפני זה נמצא הרבה דברים דסתרי אהדדי. ע"כ, ועע"ש. וא"כ הבין בדברי המהר"ש אבוהב, שהתלמידים עשו קיצור דינים היוצאים מהב"י, ומרן חקקם בשו"ע. ועוד הביא הגאון רבי ראובן מרגליות זצ"ל והודפסו דבריו בספר רבי יוסף קארו (עמ׳ פט, בהוצאת מוסד הרב קוק), שכ"כ בשם הדבר שמואל בשו"ת יד דוד קרסו (סימן רכה). ומלבד כל הרי הררים של פוסקים שכתבו עשרות פעמים כי קבלנו עלינו הוראות מרן בשו"ע, וא"צ לפנים, וא"כ ברור דלא ס"ל הא. יתרה על כך י"ל, כי הלא הדברים מפורשים בהקדמת מרן לשו"ע, כי איהו גופיה כתב את השו"ע, והוא קרבה אל המלאכה, ולא זר. דז"ל, אודה ה׳ מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו ומשירי אהודנו, במה אקדם ה׳ אכף לאלהי מרום, אשר ממעון קדשו מן השמים הופיע ברוב רחמיו וחסדיו, והשפיע מטובו על שפל אנשים כמוני, לחבר ספר הנותן אמרי שפר, החיבור הגדול שחיברתי על הארבעה טורים אשר קראתיו בית יוסף, אשר כללתי בו כל הדרכים וכו׳. ראיתי אני בליבי כי טוב ללקוט שושני ספירי אמריו בדרך קצרה, בלשון צח וכולל יפה ונעים, וכו׳. וקראתי שם ספר זה שלחן ערוך, כי בו ימצא ההוגה כל מיני מטעמים, וכו׳ עכ"ל. וא"כ דבריהם לכאורה תמוהים מאוד, וקשים להולמם, כיצד צצה ועלתה שמועה זו אשר נסתרת להדיא מהקדמת השו"ע. וכ"כ לדחות את דברי המהר"ש אבוהב הרב חיד"א בספר שם הגדולים (מערכת ספרים אות ש סימן עה) וז"ל, מי יאמין לשמועתו וכו׳, ואם ח"ו היה כן, לא היה כותב שהוא חיברו (מרן בהקדמה), דכל קהל עדתנו עליו יסמוכו. וכ"כ היד מלאכי כללי השו"ע (אות ב). וכ"כ בספר ארץ חיים סתהון (בכללים שבריש הספר כלל יח). ושוב אחר זמן אינה ה׳ לידי ספר מבא השלחן הנדפ"מ, ושם (ח"א ריש פרק ה) דחה כאמור ועוד לו בח"ב (סימן כח).

ועדיין תקשי קושיא אלימתא, והיא קושיא אשר התחבטנו בה רבות, כי מדוע שלא נצרף את הני אשלי רברבי לס"ס, והלא אף כשספק אחד אינו שקול שפיר עבדינן ס"ס, דע׳ בספר טה"ב ח"א (עמ׳ קצח בהערה), ובח"ב (עמ׳ שפב), ובעוד דוכתי טובי, וא"כ בכל מקום שמרן פסק לאיזה צד, ולמורה נראה להיפך, יאמר ס"ס, שמא כדעות שנראה כן, ואת"ל דקי"ל כמרן שקיבלנו הוראותיו, שמא לא מרן הוא שכתב את השו"ע, וכשם שכתבו הני אשלי רברבי המהר"ש אבוהב, והמאמ"ר, והיד דוד. (וגם אם תאמר מאיזה טעם דס"ס זה לא הוי ס"ס. מ"מ עדיין אפשר לעשות ספיקות נוספים, בדרכים שונות), וס"ס זה יערער את כל כללי הפסיקה שלנו. ואף שמכל הפוסקים נראה שלא עשו כן, מ"מ תורה היא וללמוד אנו צריכים, כי ע"פ כללי הפסיקה שפיר דמי למימר הכי.

ב. ואולם נראה דזה אינו, והוא דחזיתיה לגאון רבי ראובן מרגליות זצ"ל מחבר הספרים נפש חיה, וניצוצי זוהר, ועוד רבים, בספר רבי יוסף קארו (הוצאת מוסד הרב קוק עמ׳ פט) דכתב דברים נפלאים בזה וז"ל, בימים קדומים טרם שהומצא הדפוס, בהיות העתקת ספרים מלאכה יגעה ומשעממת, אז הרשו לעצמם הרכה מהמעתיקים, להשמיט מהספרים המועתקים, מה שלפי דעתם לא היה נחוץ לעצם החיבור, וכיחוד ההקדמות והפתיחות, עד שרבינו זרחיה הלוי מצא לנחוץ לכתוב בחתימת ספרו לספר המאור, "אני משביע בחיי העולם, לכל מעתיק ספרי זה, שיעתיק הפתיחה הזאת עמו, ולא ישליכנה אחרי גוו כמנהג מעתיקי ספרים בארצות אלו. ע"כ. וגם אחר השתכללות אומנות הדפוס, כשרבו בישראל מולי"ם סוחרים שהדפיסו מחדש ספרים עתיקים, בחפצם לקבץ חצי גליון דפוס, הרשו לעצמם להשמיט ההקדמות, וההסכמות, שם המצנאט שסייע להופעת הספר, וגם הקולופון, ודיברי חתימה של המדפיס במהדורה ראשונה, ואיבדו בזה המקור המוסמך ביותר לידיעת תולדתיות של מחברי הספרים, הערכת בני זמנם, והשפעתם בדורם. השמטות אלו הסבו הרבה פעמים שגיאות לאלה אשר לא ראו את המהדורות הראשונות, והגיעו הדברים לידי כך עד שהיו מערערים על אמיתת יחס הספר הנודע ביותר בספרות ההוראה, השלחן ערוך, למחברו מרן יוסף קארו, ויחסו אותו לתלמידיו באומרם כי התלמידים הם שסדרו הקיצור מספר בית יוסף, מה שלא היה אפשר לולא נשמטה הקדמת רבינו יוסף קארו לספר זה. עכ"ל. ודפח"ח. וא"כ בפשיטות יש לתלות את שמועה זו בכך שלא הגיע לידיהם הקדמת הב"י׳. או י"ל שלא קראוה, ואין זה מן התימה לומר כן על הדבר שמואל, שהיה סמוך לתקופת מרן. ומה מתאים להעתיק כאן את לשונו של שו"ת הרלב"ח (סימן קלח) וז"ל, ואל נא ישת עלי חטאת הרואה דברי לומר איך עלה על רוחי רוח נשברה לפרש דברי הרב רבי משה בר מיימון זכרונו לברכה שלא כדרך שפירש הרב הגדול הרשב"א זכרונו לברכה בתשובה שכתבתי. כי האמת קשה בעיני מאוד, אבל מה אעשה ודברי הרב רבי משה בר מיימון עצמו בתחלת הפרק הנזכר הכריחני כאשר נתבאר. והרב הגדול הרשב"א לרוב בקיאותו בתלמוד ואותם שכתב היו פשוטים בעיניו כפי פירושיו בדברי הגמרא לא רצה להטריח עצמו לראות כל לשונות הרב רבינו משה בר מיימון זכרונו לברכה, וקרה לו בזה כמו שקרה לו במקום אחר על דברי הרב רבינו משה בר מיימון עצמו שראה מה שכתב בפכ"ד מהלכות שבת, ולא ראה מה שכתב בפ"ל כאשר הוא מבואר בספרו עבודת הקדש, והעיר עליו הרב בעל מגיד משנה בראש פירושו להלכות שבת להרמב"ם, והכל לרוב חכמה כנזכר. עכ"ל. [ואגב לענין טענתו ראה לרב המגיד בהקדמה לספר זמנים בכותרת אמר הכותב, ובשו"ת נחלה ליהושע (סימן טז) לגאון יהושע שונצין (לפני כארבע מאות שנה) דכתב אין לנו לומר דאנן בקיאין בדברי הרמב"ם יותר ממנו [מהרשב"א]. ] מה גם דיש עוד להעיר מהדברים אשר יבואו בעז"ה לקמן בענין כותרות השו"ע דבשו"ת שמש צדקה (ח"א סימן כג דף ל ע"ג) שמע מהמהר"ש אבוהב גופיה, שמרן כתב את השו"ע ע"ש.

ג. וכן כתב כיוצ"ב הראש"ל הגאון רבי יצחק נסים בספר רבי יוסף קארו (עמי סד) לגבי הגהות הרמ"א, כי ימצא במקומות הרבה, דברים בלתי מובנים, וכמה אחרונים עמדו עליהם ותירצו בדוחק, והסיבה לכך היא שלא היו בידיהם הדפוסים הראשונים, ולא עיינו בהקדמות שהמדפיסים השמיטום, אע"פ שמהן אפשר ללמוד על מהות החיבורים. (וכדמפרש ואזיל בהמשך). ועוד הוסיף כי השמטת ההקדמות ורשלנותם של המדפיסים כפי שנראה להלן (עיין שם), גרמו לא מעט לתסבוכת גדולה שנסתבכו בה האחרונים בדברי הרמ"א. עכת"ד. וכ"כ עוד הגאון רבי ראובן מרגליות שם (במאמרו הנז׳ אות ו), גבי הקדמת הרמ"א, שהמדפיסים השמיטוה, ועע"ש. ולגבי דברי המאמ"ר דברים אלו יותר חזקים, לפי שפעמים היה מחוסר ספרים יסודיים, דע׳ במש"כ בסימן שח (ס"ק ח ד"ה אחר), וז"ל, אחר שכתבתי זה, אינה ה׳ לידי מסכת שבת. ע"כ. וכל חיבורו שם הוא על הלכות שבת, ובכל זאת מסכת שבת לא היתה מצויה אצלו, באותה עת. וחזי הוית בירחון יתד המאיר (חשון תשס"ד סימן קיח) לרה"ג משה סימן טוב שליט"א, דהוסיף שכ"כ עוד המאמ"ר בסי׳ שג (אות ד) וכעת אין הש"ס מצוי אצלי. וכן בסי׳ שח (אות ו) שוב אחר כתבי זה, בא לידי מסכת שבת וכו׳. [אך זה ברור שדרכו של המאמ"ר לעיין בראשונים טובא, כאשר יראה כל רואה, ורק רצוננו לומר שפעמים אפי׳ ספרי יסוד ממש לא היו מצויים אצלו, וא"כ יותר נופלים יפה הדברים האמורים לעיל, שהקדמת הב"י לא הגיעה לידיו, מאחר וראינו כי דרך המדפיסים היה להשמיטה, וכאשר העיד בגודלו הגאון ראובן מרגליות ז"ל, שהיה בקי בכת"י ובדפו"י.] וע"ע להרה"ג משה סימן טוב הנ"ל, כי דרך המאמ"ר לומר כי מרן חיבר את השו"ע וכמש"כ בהקדמתו וז"ל, והגדיל חסדיו עמנו [מרן מהריק"א] לערוך שלחן לפנינו וכו׳, והוציא סולת נקיה וכו׳, חיים ואורח וכו׳, יורה דיעה וכו׳, ועע"ש.

וכן הוא לו לכל אורך ספרו דמשתמש במונחים כגון, כתב מרן וכדו׳, ונמצא כי דבריו סתראי נינהו, שבסי׳ קנח נשען על הדבר שמואל. ועל כן כתב הרב סימן טוב דמש"כ בסי׳ קנח הוא לדידיה דהדבר שמואל, וליה לא ס"ל, וכדמסיים ואזיל התם המאמ"ר לתרץ את מרן בדרכא אחרינא. עכת"ד. ואולם הרואה יראה כי אף בסימן קנח (ריש אות ו) כתב כן וז"ל, דא"א להעלות על הדעת שמרן ז"ל [בשו"ע] יטעה בדבר פשוט וכו׳, ועל כך הביא את דברי שו"ת דבר שמואל ליישב את הקושיא. ולכאורה יש ליישב את המאמ"ר, כי הבין שגם הדבר שמואל ס"ל דמרן כתב את השו"ע, אך כתבו מתוך קיצור הב"י שעשו תלמידיו, וכאשר יראה הרואה בלשונו של המאמ"ר המובא לעיל בריש אמיר. ואולם זאת אמת, כי אין חפץ המאמ"ר להשתמש בכך, רק כשאין לו ברירה, וכדמוכח מכל הנ"ל. ברם באמת תמוה לומר שהבין כן המאמ"ר בדבר שמואל, בזמן שמפורש בו שהתלמידים כתבו את השו"ע, וז"ל הדבר שמואל (סימן רנה), על מה ששמעתי אומרים שהרב הנז׳ [מהריק"א] מסר לתלמידיו כתיבת קיצור ספרו הגדול ב"י, ה"ה ספר ש"ע, ויען כי לא א׳ היה הרב המסדר שניהם, נמשכו מזה קצת שנויים בדעות ובנוסחאות, וקשה לזווגם ולתקנם יחד, בלתי דוחק הרבה, המביא להוציא הדברים מידי פשוטם. עכ"ל. ושמא יש לגרוס במאמ"ר, חובר במקום חיבר, ואינו נראה. שוב אחר מופלג מן השמים הראוני כי המאמ"ר שב והניף את ידו בענין זה (בסימן רסא ס"ק ו) דהקשה סתירה במרן, וכתב ליישב על פי הדבר שמואל. אך שוב כתב על כך וז"ל, ומ"מ קשה הדבר לשמוע דעכ"פ מרן ז"ל העביר עין עיונו עליו, כאשר יראה מן הקורא בהקדמתו לש"ע שם, שממנו ומאתו יצאו הדברים. ע"כ. ולכן כתב ליישב שם את הסתירה בדרך אחרת ע"ש. וא"כ גם המאמ"ר אינו מסכים עם דברי המהר"ש אבוהב, דאע"פ שלא דחה את עצם השמועה מתוך הקדמת הב"י, מ"מ כתב דע"כ שעיני מרן מוהרק"א בחנו ובדקו את אשר כתבו התלמידים, וא"כ א"א לתלות בכך את הסתירות שבשו"ע. וזאת יוצא כי ברור ששמועה זו של המהר"ש אבוהב היא עורבא פרח ואינה נכונה וכמפורש בהקדמת הב"י. ועל כן פשוט שלא חזי לצירופי לספק שמועה זו, ובודאי דדין גרמא למהר"ש אבוהב שלא ראה או לא קרא את הקדמת הב"י, וככל האמור.

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה