אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב מלאכת מחתך › סימן לו - מטריה

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

מלאכת מחתך · סימן לו - מטריה

סימן לה - כיסוי עגלות שכיבה ע"י הבד המיוחד להם מלפנים

תוכן התשובה בקצרה

א. תחילה יבואר כי העושה אהל עראי הרחב טפח, איסורו מדרבנן. ושלא כמו שכתבו כמה פוסקים לדייק את לשון הרי"ף, דכשהוא רחב טפח חייב. ב. דכן מבואר בב"י (סימן שיא ס"ו), ומפסק מרן (סימן שטו סי"ב) דאסר למתוח כילה שלא תגבה מעל הארץ ותעשה אהל עראי. ע"כ. וביארו הנושאי כלים דחיישינן שיהיה רחב טפח. ועוד מוכח מל' הרי"ף שכתב, דשייר בה טפח למחר פשטה ומוסיף על אהל עראי הוא. ע"כ. ומפורש דשיור טפח הוי עראי. ד. וכ"כ רוב הפוסקים. ו. עוד כתב החת"ס, דמטריה הוי איסור דרבנן דהוי בנין לשעה. ואולם רבים חלקו עליו, אך בנידו"ד דמטריה עשויה להפתח בכל שעה קל יותר. ועל כל צד, בודאי דדעת החת"ס וסיעתיה חזו לצירופי. ז. עוד טעם דהוי דרבנן, כיון שהמטריה היא אהל זרוק. ואע"ג דקשה על כך מדין פרוכת (סעיף יב), דמחזיק בידיו והוי אהל כשמתקפל. י"ל דשאני התם, שמחובר בצד אחד, ונוצר אהל בלא האדם המחזיקו. מה גם דנראה שא"א ללמוד מדין פרוכת, כיון שאין דינו מובן. ע' בפנים. ט. ונראה להתיר מטריה, מצד דין כסא טרסקל שהתיר מרן (סימן שטו סעיף ה) לפותחו, כיון דעביד וקאי, דהיינו שהוא מוכן לאהל, וה"ה מטריה. י. איברא, דלא מבעי לסיעת הסוברים דהיתר כסא טרסקל אמור בעשוי להשתמש תחתיו, ולא בעשוי לצל, וא"כ מטריה אסורה. אלא אף למתירים, יודו דשאני מטריה שמחוסרת העמדה על גבי היד, וא"כ אינה נחשבת דעביד וקאי, שהרי אינה מוכנה. יא. ולכאורה יש להתיר מצד שהמטריה מוחזקת ביד, ודמי לפורס ע"ג מחצלת שהותר בסי' שיא (ס"ו). אלא דתקשי, מאי שנא מחצלת מכובע שנאסר לחבוש, הרי גם הוא על גופו. ונראה שזוהי קושית הגמ' (דף קלח ע"א), ותרצה הגמ', הא דמיהדק הא דלא מיהדק. ע"כ. ונחלקו הראשונים בביאורה, דהתוס' וסיעתיה ס"ל, שטלית נכפפת כבגד, משא"כ כובע. ולפי"ז יצא, דה"ה מטריה דתאסר דדמי לכובע.

יב. והרמב"ם וסיעתיה למדו דשאני כובע שמהודק לראש, וע"כ דמי טפי לאהל, משא"כ מחצלת שתפוסה ביד. וא"כ ה"ה דשרי מטריה. יג. ואין לחלק חילוק חדש בין מחצלת שאינה מיועדת להצל כשמחזיקים אותה, לכובע שמיועד לכך, ולפי"ז מטריה תאסר. דאחר שהגמ' חילקה אחרת, אין לנו אלא דברי הגמ'. יד. ונראה דמרן ס"ל כרא"ש (ולפי"ז מטריה אסורה כיון שאינה נכפפת כבגד). דהלא הרמב"ם כתב להדיא דכובע לעולם מותר, כיון דס"ל דבעינן גם שיוציא בשבת את השולים ויעשה את הכובע. ואילו מרן כתב להדיא שכובע אסור. טו. ואומנם נמצאו כמה פוסקים שהתירו מטריה כיון שמוחזקת ביד, אך מאחר והגמ' הוסיפה עוד חילוק בהיתר על ידו, והוא שתהיה לא מיהדק, ופירש הרא"ש דהיינו נכפף כבגד, א"כ כן עיקר. ולפי"ז מטריה אסורה, שאינה נכפפת כבגד, אע"ג שהיא מוחזקת ביד. טז. ועדיין יש פנים להקל, ע"פ הפוסקים שכתבו כי כל שאסר מרן טלית כפולה (ס"י), וכילת חתנים (סי"א) ברחבה טפח, הוא רק בעשויה לזמן רב, אך בעשויה לזמן מועט, אף הרי"ף יודה להקל דמותר לפותחה אף יותר מטפח. ולפי"ז מטריה דמי לכילת חתנים לעראי, ושרי לפותחה, אף שיש בה טפח, כיון שמיוחדת לכך, ודמי ליש לה חוטין. יז. ועוד יש לצרף לספק את סיעת הראשונים דס"ל דביש לה חוטין שרי לפותחה אף יותר מטפח. ועוד לצרף לשלטי גיבורים וסיעתיה שביארו, כי הרי"ף יודה בכילת חתנים ויש לה חוטין לפותחה יותר מטפח. יט,כ. שיטות האוסרים והמתירים מטריה. כא. ואיכא הכא ס"ס טובי להקל. כב. אולם מאחר והמנהג לאסור, אסור. אך לכאורה יש להשיב דכיון שנהגו כן מפני הפוסקים האוסרים, והבאנו פנים חדשות להקל, א"כ י"ל דהוי מנהג בטעות, דשרי לבטלו כג. אלא דא"כ מהו שמרן בהקדמה כתב שאין דבריו אמורים למקום שנהגו להחמיר, והלא מאחר ומרן הקל, והוא בתורת ודאי, הוי מנהג בטעות. וע"כ דבפלוגתא דרבוותא לא שייך לומר מנהג בטעות, כי האוסרים ישארו בדעתם. כד. אולם זה ברור, דכאשר הונהג מנהג ע"פ מורה שטעה בדבר משנה, דהוי מנהג בטעות. ואולם בנידו"ד, שכל הדברים היו לפני האוסרים, א"א לבטל המנהג. וע"כ אסור לטלטל מטריה, וכבר נהגו בו איסור.

שאלה: האם מותר להשתמש במטריה בשבת.

תשובה:

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה