אור ברסלב
שו"ת נחלת לוי - חלק ב אהל לצל לזמן קצר אסור מדרבנן

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

אהל לצל לזמן קצר אסור מדרבנן

מלאכת מחתך

דעת הרי"ף]

א. [הערת עזר לקורא עד אות ט כתבנו להוכיח דכל הדיון במטריה הוא מדרבנן, ומשם והלאה באנו לגוף דין מטריה אם הוי אהל] . תחילה נבוא לעמק יהושפט לדון ולברר איזה איסור הוא בעשיית אהל עראי העשוי לצל ורחב טפח, האם אסור מדרבנן או מדאורייתא. והנה כתב הרי"ף שבת (דף נו ע"ב מדפי הרי"ף) לבאר את דין טלית כפולה וז"ל, פי' כגון טלית כפולה שקושרה בין שני כתלים, והיא משולשלת ומגעת לארץ, ונכנס בין שני קצותיה, וישן תחתיה בצל, ואין בגגה טפח, ולא פחות מג' סמוך לגגה טפח, ולפיכך אינו אהל קבע אלא אהל עראי הוא, מפני שאין בגגה טפח, ולא בפחות מג' סמוך לגגה טפח, ולפיכך פטור אבל אסור. ע"כ. ומדוייק מן הסיפא, דאם רחבה טפח, לא הוי אהל עראי, אלא קבע וחייב. ומשמע, דאף בכה"ג שעשוי למעט זמן, מ"מ חייב חטאת, כיון שרחב טפח, ולפי"ז בפתיחת מטריה יש לדון מצד איסור תורה. והביא את תורף דברי הרי"ף הב"י (דף עז ע"א) ופסקו בסי' שטו (סעיפים ח,י,יא). וכן מבואר בשו"ת נוב"י (חאו"ח מהד"ת סימן ל ד"ה ועכשיו), לדייק כן את דברי הרי"ף, (ואולם לבסוף בד"ה ומעתה הסתפק בכך). וכן מבואר בספר תוספת שבת (ס"ק יא) דרחב טפח אסור מן התורה. וכ"כ בשו"ת מחנה חיים (או"ח ח"ג ר"ס כג), וכן הוא בהגהת רב"פ על הפני יהושע בביצה (דף יב), והביאו בספר דע"ת (סימן שטו סעיף א ד"ה וע' הגהת), דג"כ ס"ל הכי ברי"ף. וע"ע בביה"ל (סוד"ה טפח) דמשמע דחושש לנוב"י, וע"ע בביה"ל (ס"ח ד"ה כל אהל). וכ"כ בספר בני ציון ליכטמן (ס"ק יא, וסס"ק טו). וכן כתב מו"ר בשו"ת יחו"ד (ח"ב ר"ס מג) ובספר הליכות עולם (ח"ד שמות ריש אות ב, ובפנים כמה פעמים). ע"ש. [וע"ע לקמן (סוף אות ד) בדעתו.]

דעת מרן]

ב. וברם איפכא יש להוכיח מדברי הב"י (סימן שיא ס"ו, דף ע ע"ב ד"ה ובכל מקום), דביאר לשם מה הצריכו במת המוטל בחמה לשבת עד שיחם להם מלמטה, ויביאו מטה וישבו עד שיחם לה מלמעלה, ויביאו מחצלת ויפרסו על גביהם. ושוב כ"א ישמט, וממילא יהיה אהל על המת. וז"ל, אלא טעמא כדי שתהא המחיצה נעשית מאליה, דאין עושין אהל עראי, ובשביל צער החי התירו לעשותה בשינוי כזה. עכ"ל. וא"כ ביאר דכל שהצריכו לנ"ל הוא כי אהל עראי אסור לעשותו בשבת, וע"כ יעשו כנ"ל, ואז האהל יעשה מאליו, ובשביל צער החי התירו לעשות בשינוי כזה. ולהדיא כתב הב"י דאהל זה הוא אהל עראי, [ואהל עראי הוא אהל דרבנן, וכן מבואר נמי מדתלה זאת בחז"ל, ובשביל צער החי התירו וכו'.] אע"פ שעשוי לצל ורחב טפח. וכן ראיתי שכתב להוכיח בספר תהל"ד (סימן שיא סס"ק ז). ואין לדחות כי דברי מרן שם הם אמורים על הרמב"ם שביאר שכל אחד נשמט ולוקח עמו את המטה, ונמצא שכל מחצלת נשענת על המחצלת השניה, ונעשה אהל על המת, וא"כ אין בגג רוחב טפח. שהרי א"צ דוקא שיהיה בגג ממש רוחב טפח, אלא אף אם יש תוך ג' טפחים לגג רוחב טפח בין הדפנות, הוי אהל טפח, וכדפסק מרן בסי' שטו (סעיף יא), והיא גמ' ערוכה בשבת (דף קלח). וא"כ נצטרך לעשות אוקימתא דמיירי הכא דוקא בכה"ג שאין רוחב טפח תוך ג' טפחים לגג, ושום חד לא לישתמיט להשמיענו דין זה. וע"כ דסתימת מרן והפוסקים מכריחה דס"ל דשרי בכל אופן.

ועוד יש להוכיח מפסק מרן (סימן שטו סעיף יב) כילה שיש לה גג אין מותחין אותה, ואפי' עשרה, שא"א שלא תגבה מעט מעל הארץ ותעשה אהל עראי. ע"כ. וביארו הנושאי כלים דמיירי שיהיה רחב טפח, וכ"כ הרב מ"ב (ס"ק מו). וא"כ למדו במרן דרחב טפח הוי אהל עראי. ושוב ראיתי לספר בני ציון (ס"ק טו) דלמד בדעת הרמב"ם לאסור מן התורה ברחב טפח, וע"כ נשאר מכאן בצ"ע.

ג. ועוד הוכיח הנוב"י הנ"ל (ד"ה ועבור זה), כי גם דעת הרי"ף דרחב טפח והוא עראי הוי דרבנן, שהרי פסק, (דף מט ע"ב) שייר בה טפח, למחר פשטה, ומוסיף על אהל עראי הוא. ע"כ. והוא פסק מרן (סימן שטו ס"ב). ומבואר דהיתר תוספת על טפח הוא כיון שהיא תוספת על אהל עראי, ומפורש דרחב טפח לצל הוי עראי. [ואיהו גופיה הרב נוב"י דס"ל להחמיר, דרחב טפח חייב מן התורה, מכח כן נדחק לפרש ברי"ף דרחב טפח אסור כשעושה גם מחיצות יחדיו, משא"כ כשעושה רק גג, הוי דרבנן. ולכאורה עד שדחק כ"כ, הו"ל לחלק כנ"ל ברי"ף, בין אם הוא עשוי לעראי, לבין אם הוא עשוי לקבע. וע"ע בליקוטי הערות שהודפסו בסוף ספר נוב"י בהוצאת מכון ירושלים (אותיות יג-טו), מה שהשיבו עליו. וע"ע בשו"ת חת"ס (או"ח סימן עב) שג"כ דחאו.] ואומנם הגאון מהריק"ש בשו"ת אהלי יעקב (סימן צה) ובהגהות ערך לחם (סימן שטו ס"ב) כתב להתיר תוספת על טפח שקבוע שם בבנין. והביאו הברכ"י (סימן שטו אות ג), וכן דעת הגאון מהר"י זיין בשו"ת פרח שושן (כלל ג ס"ד), וכ"כ בשו"ת מעט מים (סימן כד דף עט ע"ג ד"ה ובין תבין מפי ספרים). ע"ש. וכ"כ הבא"ח (שמות ח"ב הל' ד), וכ"כ בשו"ת משפטי עוזיאל (או"ח ח"א סימן יב), והוכיח כן מסעיף ב, ודחה את הנוב"י הנ"ל, דאה"נ אהל טפח לזמן חייב, ושאני הרי"ף שבנידונו אף על אהל תורה שרי להוסיף. ואולם הגאון גינת ורדים (חאו"ח כלל ג סימן כו, סוד"ה אומנם הרא"ש), דחאו למהר"י זיין, וגם ע"ש (בד"ה ויש להתיישב), שישב למהריק"ש, דכל שהותר תוספת אהל הוא רק באהל עראי, ועפ"ז חוזרת ראית הנוב"י ברי"ף שרחב טפח אין בו חיוב חטאת, אא"כ עשוי לקבע. וכן מבואר במאמ"ר (סימן שטו ס"ק ח) דתוספת מותרת רק באהל עראי. וכ"כ בספר שו"ע הרב (סעיפים ב,יז), וכ"כ בשו"ת מעט מים (סימן כד) לאורך הסימן, וכגון בד"ה ומשתכל, וד"ה איך שיהיה, וכ"כ בספר פתח הדביר (ר"ס שטו), וכן הוא בספר כלכלת שבת (סימן לד אות ג) והובאו דבריו לקמן (אות טז). וכ"כ הרב תהל"ד (סימן שטו ס"ק יב), ובאמת שכן מפורש ברמב"ם (פרק כג הל' כז). ועוד בה, שהרי לשון הרי"ף מכריחה כן, שהרי כתב דשייר בה טפח, הוי אהל עראי. ע"כ. ושוב ראיתי שכ"כ מדנפשיה להוכיח ברי"ף להיתר בספר כלכלת שבת (סימן לד אות ג), דאת"ל דטפח חייב, א"כ כיצד התיר הרי"ף תוספת אהל על טפח, והלא אין תוספת על קבע. וע"כ כתב דמה שמשמע במהרי"ל שחייב על טפח, מיירי או בקבע, או ביש גם מחיצות עד הארץ. ונראה לו יותר כצד השני. שהרי כן הוסיף הרי"ף (דף נו ע"ב) בלשונו הזהב, והיא משולשלת ומגעת לארץ, והוא כנ"ל. וע"פ דברינו העיקר כצד הראשון דתלוי בקבע, כי גם על פירושו שתלוי במחיצות תקשי, דכל שאינו קבוע כיצד חייב, ומש"כ הרי"ף מגעת לארץ, הוא מפני שבמציאות זהו האהל, שהרי אינה רחבה טפח למעלה. ואיך שלא יהיה, מ"מ הכריח גם הוא בדעת הרי"ף שרחב טפח לבד אין בו חיוב חטאת.

ד. וכן נראה דהוי אהל עראי, שהרי מרן (סעיף ח) העתיק את לשון הרמב"ם, וז"ל, כל אהל משופע שאין בגגו טפח, ולא בפחות מג' סמוך לגגו רוחב טפח, הרי זה אהל עראי. והעושה אותו לכתחילה בשבת פטור. ע"כ. ובפשטות מיירי הכא באהל שעשוי לקבע, וחידש דכל שאין בגגו טפח הוי אהל עראי, דאת"ל דמיירי באהל עראי, א"כ תיפוק ליה דהוי עראי מצד שהוא לזמן מועט וא"כ מדוייק דפטור בכה"ג שהוא פחות מטפח, הא יותר חייב, והוא בעשוי לקבע וכדביארנו. ומה שדייקנו לעיל את דברי הרי"ף איפכא, דכל שהוא רחב טפח אף בעשוי עראי חייב, י"ל בפשטות דמיירי באהל קבע, אך אם הוא עשוי לזמן מועט בזה פשוט שמותר מצד שהוא עראי, וקמ"ל דפחות מטפח אף בעשוי לזמן רב פטור. וזהו לשון הרי"ף שכתב, ולפיכך אינו אהל קבע אלא אהל עראי הוא. ע"כ. ומשמע דאי רחב טפח, הוא קבע, והיינו כפשוטו שעשוי לקבע. וכ"כ המאמ"ר (ס"ק ח), דאת"ל דרחב טפח אף עראי אסור דבר תורה, א"כ כיצד מותר להוסיף על טפח, והלא הוי אהל קבע. ואף שכ"כ בדרך דוחק, נראה שזוהי מסקנתו, וכמבואר עוד בדבריו לעיל שם (סוף אות ה) ע"ש. וכ"כ בספר שו"ע הרב (סעיף טו), דכ"ז מיירי כשעשוי להתקיים קבע, וכן מבואר בפמ"ג משב"ז (ס"ק ח באורך, וס"ק י), (רק דאיהו אזיל בדרך אחרת). ע"ש. וכ"כ בפשטות בשו"ת מכתם לדוד פארדו (או"ח ר"ס א ד"ה גרסינן), ולכן כתב כי הגירסא הנכונה בגמ' (דף קלח ע"ב) היא, אלא מעתה שרבב בגלימא טפח, ה"נ דאסיר. ולא גרסינן ה"נ דמחייב. וכ"כ בספר קובץ על הרמב"ם (פכ"ב הל' כז) דמש"כ הרי"ף נראה פשוט דדוקא אם עושה כן לקבע, ובזה דחה לנוב"י. וכן ביאר גם את הלבוש. ותבט עיני בשורי לגאון מסלוניקי בשו"ת מעט מים (סימן כד ד"ה וא"כ זוהי), דעמד על מדוכה זו באורך וברוחב בביאור הרי"ף. וסוף דבר העלה (בד"ה לכן עדין) כנ"ל, דיש לחלק בין עשוי לקבע לעראי, והוא מכח ראיותיו. ע"ש. וכן מבואר בספר פתח הדביר (סימן שטו ס"א סוד"ה איך שיהיה והלאה), ושכן דעת שו"ת אהל יצחק (סימן ו). ע"כ. וכ"כ בספר קני מנורה (ס"ק טז,יז), וע"ע בספר תהל"ד (ס"ק יב), ושכן ס"ל לחת"ס (או"ח סימן עב), ולק"מ (ס"ק טז,יז), ועע"ש. וכ"כ לדחות לנוב"י החזו"א (סימן נב אות ד), וכן מדוייק בספר קצות השלחן בבדי השלחן (רס"ק ב), ושוב ראיתי שכ"כ מו"ר בשו"ת יבי"א (ח"ח סימן נ, וצ"ע שלכאורה סותר עצמו לנ"ל משמו, וע"ש באות ד), והביא שם עוד פוסקים דס"ל הכי דהוי דרבנן. ע"ש. וע"ע לקמן (אות ו, ובהערה א), וכ"כ המ"ב (ס"ק לד), ובביה"ל (סעיף ח ד"ה כל אהל). וכ"כ בשו"ת חמדת אברהם (דיין ח"ב סימן יד ד"ה ובאמת שהערת).

דעת הר"ח]

ה. איברא כי הרב ביה"ל כתב לחדש, דיש לחלק בין דעת הרי"ף לרמב"ם, כי לרי"ף אסור ברחב טפח מדאורייתא אף באינו קבוע, כי נמשך הרי"ף אחר הר"ח (דף קלח סוע"א). ולרמב"ם ומרן השו"ע שהעתיק את לשונו, רק בקבוע אסור. [ובשו"ת נוב"י (או"ח מהד"ת סימן ל ד"ה הן אמת), הסתפק האם יש להשוותם (לשיטתו להשוותם לחומרא דחייב ברחב טפח). וע"ע בספר בני ציון (ס"ק יא) דכתב להשוות את הרי"ף והרמב"ם לחומרא, (דלשניהם חייב חטאת ברחב טפח).] מ"מ מתוך הב"י מבואר דזה אינו, אלא גם לדעת הרי"ף אין באהל טפח איסור ד"ת, וכנ"ל. ונלע"ד דאף בר"ח כן הוא, ומש"כ שם הר"ח וז"ל, ומפני שאין בגגה טפח, ולא בפחות משלשה, לפיכך פטור אבל אסור. ע"כ. ומדוייק דברחב טפח חייב. הוא מפני שדבריו אמורים בעשוי לקבע, וכמו שביארנו ברי"ף ובשו"ע, וזהו שהר"ח לעיל בסמוך על דברי אביי שאסף את חומרי הברייתות, וביניהם, את העושה כילה פטור אבל אסור, כתב לבאר הר"ח, דמיירי ברחבה טפח. והקשו על כך הרב ביה"ל (ד"ה שאין בגגו), ובספר תהל"ד (סס"ק יב) כי זהו לשיטת רש"י, שאף ברחב יותר מטפח הוי איסור דרבנן, והלא בנ"ל מפורש בר"ח דפליג ארש"י וס"ל דהוי איסור תורה. ומכח כן דחק הביה"ל דמיירי הר"ח שם ביש בה חוט, ולכן אע"ג שרחבה טפח, מ"מ נחית דרגא לאיסור דרבנן. ושב והקשה, כי איך אפשר שכריכת חוט יוריד איסור תורה לדרבנן, כי כל שיוכל חוט להוריד דרגה רק בדבר שאיסורו מדרבנן. ע"ש. ומ"מ סיים כי ההכרח לא יגונה וע"כ לפרש כן בדברי הר"ח. ולדברינו הנ"ל דברי הר"ח באים כפתור ופרח, דמיירי בכילה שאינה קבועה, ולכן אף ברחבה טפח אסורה מדרבנן. וכן משמע מן הגמ' שם, שהרי המשיך אביי בסמוך ממש ואמר, אהלי קבע לא יעשה, ואם עשה חייב. אלמא דקודם לכן לא דובר באהל קבע, אלא בעראי. וא"א לומר דהוי עראי כיון שאינו רחב טפח, שהרי הר"ח פירש להדיא דהוי רחב טפח. וע"כ כנ"ל, כי הר"ח מחלק בין אהל העשוי לקבע, לבין העשוי לעראי, ומש"כ לחייב ברחב טפח, הוא בעשוי לקבע.

תוכן העניינים

שו"ת נחלת לוי - חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה