אור ברסלב
שות מר ואהלות אורח חיים › שאלה ד

שות מר ואהלות· רבי אברהם ענתיבי

אורח חיים · שאלה ד

שאלה ג

אם יש צד להכשיר בעוש' סוכה תחת האילן באילן שצלתו מרובה מחמתו וגם הסוכה בלא האילן צלתה מרובה מחמת' אע"ג שפסק מרן בש"ע בסימן תרכ"ו וז"ל י"א שאם האילן וכו' אף אם הסוכה צילתה וגו' פסולה ע"ש אם זה מוסכם לכ"ע או איכא מאן דפליג עוד ראוי לידע מ"ש הרמב"ם בהל' סוכה בפ"א הי"ב בדין זה וז"ל הדלה וגו' וסכך וגו' ואחר כך קצצן וכו' ע"ש דלכאור' דבריו תמוהים וכמו שתמה עליו הרב הגהות מימון וז"ל וצ"ע דאיתא התם וכו' עש"ב:

ומה דעת הרמב"ם בפי' חבטן שאמרו בגמ' ועוד ראוי לחקור במ"ש רש"י בסוכה דף ט' ע"ב בד"ה ש"מ מהכא שמסככין וכו' שקורין לט"ש וכו' ע"ש אם יכול לסכך תחת הלט"ש אם הוי ב' סככים וכמו שכן דקדק מדבריו הגאון בעל מגן דוד ע"ש או דבריו אינם מוכרחים:

תשובה קודם שנבא לפרק נגמר הדין אציע פניך המשנה והגמ' שם דף ט'העוש' סוכתו תחת האילן וכו' אמר רבא ל"ש אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו אבל חמתו וכו' כשרה וכו' מאי הוי הא קא מצטרף וכו' אמר רב פפא בשחבטן וכו' מאי למימרא וכו' ופרש"י חבטן השפילן וערבן ואינם נראין בעין וכו' דמדאורייתא אורייתא כל מילי בטלי ברובא וכדתנן אם היה הסכוך רבה מהם כשרה עש"ב וכתבו התו' בד"ה הא קא מצטרף וכו' ואם הסוכה שתחת האילן מסוככת כראוי שצלתה מרובה וכו' לא מסתבר שתפסל וכו' כיון דאם שתלת וכו' והא דלא משני כגון דבלאו פסול צלתה מרובה משום דא"כ מאי למימרא דהשתא נמי וכו' קא פריך מאי למימרא וכו' עכ"ל:

ולכאורה דבריהם תמוהים במ"ש משום דא"כ מאי למימרא וכו' דהא כתב הרא"ש ז"ל בשם ריב"א דאף בכה"ג פסולה וכתב הטעם משום שהרי הצל מן האילן ולא מן הסוכ' שאם נטל סכך הסוכה אכתי איכא מצל האילן וכו' עש"ב. וא"כ איכא חדושא רבא בהאי שנוייא ואתי לאשמעינן לאפוקי ס' ריב"א ודעמיה ואין סברא לו' דכן ס"ל להתו' שסברא פשוטה היא שכשרה ולא צריך התנא לאו' ולא חשו כלל לס' ריב"א ולריב"א הדבר בהפך דאדרבה פסולה בכה"ג והוי מחלוקת מקצה לקצה וע"ק דלישנא דהעושה סוכתו דקתני מתני' משמע שעשה סוכה כהלכתה דהיינו צלתה מרובה וכמ"ש הר"ן ז"ל ע"ש:

ועל זה בא רבא לחלק ואמר ל"ש וכו' ומקשי מאי הוי וכו'. ועוד דלכאורה אין דבריהם מובנים במה שסיימו דהשתא נמי קא פריך מאי למימרא דמי לא ראה גמרא ערוכה לפניו ומה הוצרכו לחזק קושייתם בזה וכמעט שהם דברים תפלין מבלי מלח ועל כן הנ"ל בכוונת דבריהם שחדא מתרצת חברתה כי בודאי הגמור אסוקי אדעתייהו ס' ריב"א דפוסל בכה"ג והם לא ס"ל כותיה בהאי דינא וא"כ אלו ישנו הכי הו"ל לתלמודא להקשות מאי למימר' ולישני מהו דתימא דהסברא כס' ריב"א קמל"ן דלא כריב"א וא"כ מנ"מ בהאי תי' דהא כבר פריך ומשני כה"ג בתלמודא והיינו דסיימו בדבריהם דהשתא נמי פריך מאי למימרא והוצרך לשנויי וא"כ גם לפי דברינו צריך להקשות מאי למימרא ולשנויי לאפוקי ריב"א וא"כ שני התי' שוים וחד מנייהו נקט בתלמודא וה"ה אידך כנלע"ד ליישב דברי התו' איך שיהיה מוכח מדברי התו' דלא התירו כשצלתה מרובה וכו' אלא דוקא כשהאילן חמתו מרובה מצלתו דאם איתא דמכשירין כשצלתה מרובה וכו' אף אם האילן מרובה צלתו מחמתו א"כ למה הוצרכו לו' הא דלא שני הכי משום דא"כ מצי למימרא הא בלא"ה ליכא לשנויי הכי בהכרח משום דא"כ אפי' באילן שצלתו מרובה כשרה בכה"ג שצלתה מרובה ואיך אמר הכא ל"ש וכו' אלא ודאי נראה בפשי' לדעת התו' דאפי' אם היתה צלתה מרובה וכו' אם האילן צלתו מרובה וכו' פסולה וכן מבואר בטור להדייא דאם האילן צלתו מרובה וכו' בכל ענין פסול' אפי' אם הסוכה צלתה מרוב' מחמתה וכן דעת הרמב"ן ז"ל וכמעט דליכא מאן דפליג בזה:

ומהתימא מהרב לח"מ שכתב לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל דא דאפילו אם האילן צלתו מרובה מחמתו אם הסוכה צל תה מרוב' מחמתה כשרה דאיך ייחס סברא זו להרי"ף והרמב"ם מחמת דקדוק קל שדקדק בדברי הרמב"ם ויעשה פלוגתא חדשה בין הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטו' והרמב"ן והרי הרא"ש והטור והרמב"ן כתבו בפשי' דאם ם האילן צלתו מרובה וכו' דפסולה הסוכה בכל ענין אף אם היא צלתה מרובה מחמתה ולא הזכירו אפי' ברמז דהרי"ף והרמב"ם לא ס"ל הכי כמנהגם בכל מקום ובפרט שהם עמודי ההוראה ובפרט הרמב"ן בספר המלחמות כמה טרחות טורח ליישב דברי ההלכות ודוחה דברי המאור ואיך הכא פוסק בפשיטות דפסולה ולא חש לדברי הרי"ף והרמב"ם גם מרן בש"ע פסק כהטור והרא"ש דפסלי בכל ענין ולא אסיק אדעתיה דהרי"ף והרמב"ם פליגי עליה דהרא"ש ומכשרי ומכ"ש לפי מנהגו דבמקום דשוו יחד הרי"ף והרמב"ם פוסק כוותייהו נגד הרא"ש והתו' ואיך הכא פסיק ותני דפסולה ולא חש להביא דעת הרי"ף והרמב"ם אלא ודאי דמזה מוכח דכולהו מודו דאפי' להרי"ף והרמב"ם פסולה אם האילן צלתו מרובה וליכא מאן דפליג בזה דלא כהרב לח"מ ז"ל ומה שהקשה דאמאי לא הוזכר בדברי רבי' דכשהאילן צלתו מרובה וכו' אעפ"י שהסכך וצלתו מרובה וחבטן פסול י"ל דס"ל לרבי' דהא דקאמר במתני' העושה סוכתו תחת האילן משמע אפי' עשה סוכה כהלכתה דהיינו צלתה מרובה וכו' וכדכתבינן לעיל משם הר"ן ז"ל וכיון דקתני נמי כאלו עשאה בתוך הבית ש"מ דאיירי באילן שצלתו מרובה מחמתו וכי היכי דאם עשה סוכה כהלכתה דהיינו צלתה מרובה וגם הבית צלתו מרובה ואפ"ה פסולה ה"נ אם עושה אותה תחת האילן אפי' הפרידן ולא ערבן עם סכך הכשר פסולה מתרי טעמי חדא משום מחובר וחדא משום שני סככים ואפי' היכא דליכא משום ב' סככים וכגון דליכא עשרה בין האילן לסוכה אפ"ה פסולה משום מחובר ואם עשאה בבית בכה"ג דליכא ב' סככים אפ"ה פסולה משום תעשה ולא מן העשוי דהא סתמא קתני פסולין דאילן ודבית והני אמוראי דפליגי בגמ' לא פליגי אלא כמה יהא בין סוכה לסוכה ולא קאמרי' נמי וכמה יהא בין סוכה לאילן משום דהני בכל גוונא קתני פסולי דידהו דבפחות מעשרה נמי פסול באילן משום מחובר ובבית משום תעשה ולא מן העשוי וכמ"ש להדיא הגאון מהרש"א בדף יו"ד בתו' בד"ה פורס עליה סדין וכו' עש"ב וא"כ זהו שסתם הרמב"ם וכתב העושה סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית דאיירי בסוכה כהלכתה ובאילן שרוב צלתו דומיא דבית וכי היכי דבבית איך שיהיה פסולה ה"נ באילן אפי' הפרידן מהסכך הכשר והשתא הוי שפיר הרמב"ם כהרא"ש והטור והרמב"ן וליכא פלוגתא בינייהו כלל דלא כהלח"מ ז"ל זולתי לר"ת דאם הסוכה קדמה לאילן והסוכה צלתה מרובה וכו' אז אפי' האילן צלתה מרובה כשרה ופליגי הרא"ש והטור עליו וס"ל דלא שנה קדם האילן ול"ש קדמה הסוכה ע"ש באורך ומעתה יתבאר לך שמ"ש הש"ע שי"א שאם האילן וכו' לאו למימרא דדין זה תלוי בפלוגתא אלא מ"ש וי"א וכו' לאפוקי ממ"ש אח"ך וי"א וכו' ור"ל דכשהאילן חמתו מרובה וכו' והסוכה צלתה מרובה וכו' בזה הוא דפליגי התו' והרא"ש בשם ריב"א אבל היכא דהאילן מרובה צלתו וכו' וקדם לסוכה כ"ע ל"פ דאפי' הסוכה צלתה מרובה וכו' פסול' ומהשתא נפשט ספק הראשון ומ"ש הר' לח"מ דרבי מפרש דמאי קאמר בגמרא ל"ש אלא באילן שצלתו וכו' איירי בסוכה שחמתה מרובה וכו' ע"ש וקשה דא"כ למאי הלכת' אמרו במתני' סוכתו תחת האילן וכו' הא בלא אילן המחובר בלא"ה פסולה כיון שחמתה מרובה מצלתה ושמא י"ל דקמל"ן מתני' משום דלא נימא דע"י צרוף האילן שמשלים צלתה דהויא כשרה ודוקא כשעושה האילן סכך לגמרי הוא דפסול אבל כדי להשלים כשר קמל"ן דאפ"ה פסולה:

עוד כתבו התו' להביא ראיה לדבריהם שכתבו דאם הסוכה צלתה מרובה לא מסתבר שתפסל וכו' ממתני' דהמקרה סוכתו בשפודין וכו' דכיון דכי שתלת וכו' עכ"ל מבואר מדבריהם דהא דמכשירין לקמן הוא מטעמא דכיון דכי שתלת לפסול סגי בכשר וא"כ קשיא לי במ"ש התו' לקמן בד"ה והא אפשר לצמצם וכו' ומיהו קשה להאי גירסא דאינו דומה שיתבטל וכו' ומכח זה בחרו בגי' ר"ת דגריס והא א"א לצמצם עש"ב דלמה לא ניחא להו בגי' רש"י ויפרשו במעדיף שמרבה בפסל וה"ט דכשרה דכיון דכי שתלת וכו' כדכתבו הכא ולזה יש ליישב בפשיטות דלאו מכח טעם זה לבד ניחא להו בגי' ר"ת אלא מטעם אחר האמור שם בתו' משום דא"כ פריך לגי' רש"י דלא כהלכתא וכו' ע"ש דאע"ג די"ל דאף למ"ד פרוץ כעומד מותר מודה הכא דבעי' טפי פורתא דהא סכך פסול מקרי כפרוץ מדפריך מנה לרב הונא וא"כ ודאי בעינן טפי פורתא דהא אמרינן בגמ' דזוזא מלעיל וכו' וא"כ הויא חמתה מרובה וכו' ולא אמרינן פרוץ כעומד מותר אלא דוקא לענין מחיצות שבת דהכי אגמריה רחמנא למשה לא תפרוץ רובא אבל בענין סוכה התורה הקפידה שלא תהא חמתה מרובה וכו' וכ"ת אם כן אמאי פריך לרב הונא והא אפשר לצמצם דהא אפילו לרב פפא קשה כבר תי' הרב המגיד דמצי למימר וליטעמיך אמנם מ"מ ודאי התו' לא בחרו בזה משום דס"ל דדוחק לו' הכי ולכך שינו הגי' ובחרו בגי' ומ"מ ל"ק על רש"י ז"ל דהוא ס"ל כמו שתי' הרב המגיד אליבא דהרמב"ם:

ומה שהקשו עליו עוד דאין דומה שיתבטל סכך דבעינן שאינו ניכר וכמ"ש רש"י נלע"ד ליישב ולחלק ולו' דלא כתב רש"י דבעינן חבטן ואינו ניכר אלא דוקא כשמעורבים ביחד דהשתא תשש כח הכשר ולכך בעי רובא בשאינן ניכרין אבל הכא דזה עומד בפני עצמו וזה עומד בפ"ע ואיכא כשר יותר מהפסול ודאי דבטל ברוב אע"ג דמנכר כיון דרוב הכשר עומד בפני עצמו וחשיב ומבטל למיעוט הפסול וכן חילק הר"ן למה שהקש' הוא בעצמו קושיי' אחריתי ע"ש ומ"מ בעקר דברי הרב המגיד יש לדקדק במ"ש דסכך פסול כפרוץ נחשב וכו' וכיון שכן בעינן טפי פורתא וכו' עש"ב דהן אמת דבעינן טפי פורתא אבל דוקא כי ההיא דלקמן בסוכה דאוירא וצלתה שוין מלמעלה והרי לפנינו למטה אוירה יותר אבל סכך פסול וסכך כשר שלא נראה בפנינו למטה איזה מהם יותר אדרבה אית לן למימר בסכך פסול שסכך תחלה לא סכך אלא המועט שהרי אוירה נראה יותר מלמטה וא"כ כי סכך בתר הכי הסכוך כשר כל אותו אויר שהיה נראה למטה סככו והרי סכך הרוב בכשר אעפ"י שסכך פסול חשוב כפרוץ לענין הכשרה דסוכה כשרה לפי שאין הפסול רבה אבל באויר א"א לו' כן וכמ"ש וה"ט דרב פפא דמותר דהכי אגמריה רחמנא למשה לא תפסול רובא ולא תפרוץ רובא וליכא הכא פסול מרובה:

ומיהו קשה על זה דא"כ מאי פריך לרב הונא ממתני' דאם יש ריוח ביניהם כמותן דכשרה דלא דמי דהתם לענין שבת אגמריה רחמנא למשה גדור רובא אבל בסוכה דבצל תלוייה מלתא וכיון דסכך הפסול קדם הרי נראה אויר יותר מלמטה וכיון שסכך האויר בכשר הרי סכך הרוב וי"ל דמשמע ליה מתני' דקתני המקרה סוכתו אורחא דמלתא הכי הוא וה"ה אם עביד אפכא דהיינו דסכך הכשר תחל' ואח"כ בפסול דכשרה דאי לאו הכי א"כ ליפלוג וליתני במד"א כשתחלה סכך בפסול אבל אפכא פסולה דבעינן הצל מרובה וליכא אלא ודאי דאף ככה"ג כשרה וקשה על האוסר ופוסל בכה"ג ולזה תירץ דמתני' בנכנס ויוצא וא"כ הוי הצל מלמטה שוין ובידוע שסכך בכשר יותר וכמ"ש הרן ז"ל דלדעת רב פפא אפי' שוין מלמעלה כשרה לפי שאין הפסול רבה על הכשר ולרב הונא בעי שיהיו שוין מלמטה ומכאן קשה על הגאון מהרש"א במ"ש על פירש"י בד"ה מצי למימרא וכו' בדף ט' ע"ב יע"ש. וא"כ ודאי דעת הרמב"ם כדעת התו' שגריס והא א"א לצמצם וכמ"ש הכ"מ שם:

והנה הסמ"ג העתיק לשון הרמב"ם כמנהגו וסיים וכתב אבל בערובין פסקינן הלכתא כרב פפא עכ"ל:

ולכאורה משמע מדבריו דאע"ג דלרב הונא כפרוץ נחשב מ"מ לית הלכתא כוותיה דהא בערובין פסקינן הלכתא כרב פפא ויש לדחות דאפשר דס"ל דהלכתא כרב הונא ומ"ש אמנם בערובין נ"ל דלא תימא דהלכתא כוותיה אף לענין מחיצות שבת אלא דוקא בסוכה משום דעקר מצות סוכה תלוייה בצל ובעינן רובא של צלתה מחמתה וא"כ דעת הרמב"ם נמי הכי דאף ע"ג דאפסיקא הלכת' כרב פפא בערובין הכא בסוכה ס"ל להרמב"ם לדעת תלמודא דהלכתא כרב הונא וכן דעת רש"י והשתא ג"כ ל"ק מה שהקשו התו' עליו דפריך דלא כהלכתא דלפ"ז פריך שפיר אליבא דהלכתא:

אמנם אכתי יש להסתפק במ"ש הרמב"ם ז"ל אם היה הכשר מרובה על הפסול כשרה דמאיזה טעמא קא מכשר לה אי מטעמא דבטל המיעוט ברוב או דילמא טעמא דכיון דכי שקלת ליה לפסול איכא צלתה מרובה מחמתה והנה לדעת הרב המגיד דהוא מפרש בדעת רבי' דחבטן דקאמר תלמודא היינו הפרידן אם כן הכא אית לן למימר מטעמא דבטל ברוב ולא בעינן שאינו ניכר דאדרבה אם אינו ניכר כבר כתב הרמב"ם דפסולה:

אמנם לדעת הרב מרן כ"מ דס"ל כדעת רבי' דפי' חבטן היינו קצצן אפשר לו' דס"ל לרבי' דה"ט דכשרה הוא משום דכיון דכי שקלת ליה לפסול אכתי צלתה מרובה מחמתה דלא מצינן למימר מטעמא דבטל ברוב דהא בעינן שלא יהיו ניכרין כדכתב רש"י או אפשר דבין לדעת המגיד ובין לדעת מרן בכ"מ טעם רבי' משום דבטל ברו' ואדרב' אם זה לעצמו וזה לעצמו וניכר אמרינן דבטל ברוב דלא אמרינן דאם ניכר לא בטל אלא דוקא לדעת רש"י שמפרש חבטן ערבן. וצריך שלא יהיו ניכרים ועוד אפשר לו' דאפי' לרש"י אם זה לעצמו וזה לעצמו והכשר מרובה מבטל למועט ולא כתב רש"י דבעינן שלא יהיו ניכרים משום דכיון דערבן דהשתא תשש כח הכשר לכך בעינן שלא יהיו ניכרים:

והנה הרב לח"מ הביא סיוע לדברי הרב המגיד שהבין לדעת הרמב"ם שפי' חבטן היינו הפרידן ממ"ש בגמרא על מתני' דהמקרה סוכתו בשפודין וכו' אבל לרבי' ניחא וכו' ע"ש. משמע מדבריו דס"ל דדעת רבי' דטעמא הוי משום שבטל ברוב ולכאורה קשה דאת"ל דס"ל לרבי' פי' חבטן קצצן ל"ק מה שהקשו התו' על רש"י דדוקא לרש"י קשה משום שפי' חבטן עירבן ואינם ניכרים אבל לא כן לרבי' שהוא מפרש חבטן קצצן אפשר דס"ל הכא מטעמא דכיון דכי שתלת ליה לפסול אכתי איכא צל מרובה או דס"ל דלא בעינן עירבן ואינם ניכרים וא"כ מה יש הוכחא דרבי' מפרש חבטן הפרידן יותר מקצצן אי ממה שהקשו התו' ל"ק לדעת רבי' ואפשר שכיונתו לו' שפשט הגמ' נראה שהוא מפרש חבטן הפרידן ומעיקרא ליתא לקושיית התו' לדידיה וניחא טפי יותר ממה שנפרש חבטן קצצן וכ"ש השפילן:

וראיתי להרב בעל מרכבת המשנ' שהקש' קש' דברי ריא"ז אהדדי דלגבי עושה סוכתו תחת האילן פסק כהרמב"ם דאפי' מעורבין ואינם ניכרים לא בטלי ברוב וגבי הדלה עליה את הגפן פסק להפך כדעת הטור וצ"ע והנראה ליישב דלגבי עוש' סוכתו תחת האילן כיון דהאילן למעל' ע"ג הסוכ' אף על גב דערבן לא בטיל לא כן התם דהמחובר מטה מש"ה בטיל ועי"ל דגבי העושה סוכתו תחת האילן לא כתב זה אלא משם מר זקנו ואע"ג דמסתמא משמע דס"ל כוותיה מ"מ הכא דקא חזינן דלא כתב הכי להדיא סמך עצמו אמ"ש במתני' דהדלה שלא נראה לו דברי מר זקנו:

וראיתי להרא"ם על הסמ"ג שכתב בדף רס"ח ע"ב וז"ל והר"ן כתב דהיכא דחבטן ועירבן ואיכא רובא סכך כשר ואין האילן צלתו מרובה כשר' שלא כדברי הרמב"ם מפני שהוא סובר שהרמב"ם מפרש חבטן כפרש"י ונרא' שלא ראה פי' המשנה וכו' עכ"ל ודבריו אלו נעלמו ממני ולא יכולתי להולמם דאיך יתכן שהרמב"ם ופרש חבטן כפרש"י וא ואדרב' מבואר בדברי הרמב"ם דאם השפילן ועירבן לא מהני ואינם בטלים ברוב ומש"ה הוכרח הרמב"ם לפרש חבטן קצצן וא"כ כל טעמא דפי' חבטן קציצן כדי לאשמעי' דלא כפרש"י שפי' חבטן השפילם וערבן וא"כ מ"ש הר"ן כפרש"י דאם השפילם וערבן בענין שאינם ניכרים כשרה וזה ודאי דלא כהרמב"ם דפוסל בענין כזה של פרש"י ומש"ה ברח מפי' והוכרח לפרש קצצן וא"כ אדרב' משום שראה הר"ן פי' הרמב"ם בחבטן מלשון קציצה כדמשמע מלשון החבור ופי' המשנ' ולפיכך פסלי בהשפילם וערבן מש"ה שפיר כתב הר"ן וזה שלא כדברי הרמב"ם ור"ל שפוסל בכה"ג ומש"ה פירש חבטן קצצן באופן שלא יכולתי להלום דברי הרא"ם במ"ש מפני שהוא סובר שהרמב"ם מפרש כפרש"י ולא ראה פי' המשנה ואדרבא מלשון הר"ן משמע להפך וצ"ע וראיתי להרב בעל הלבוש שכתב בסימן תרל"ב וז"ל אבל בסוכה קטנה וכו' שבטל הוא אצל הסכך הכשר כדין וכו' אבל קשיא לי דלא אמרי' הכי אלא בשאינו ניכר וכאן מכירן ואפשר שגם זו הל"מ א"כ מן התור' אפי' מכיר האיסור בטל ברוב ובסוכה של מצוה אוקמיה אדאורייתא עכ"ל ודבריו תמוהים דהא רש"י פי' כשחבטן ואינם ניכרים וכ"כ התוס' והסמ"ג דבעינן ניכרים אפי" בדאוריית' אלא נ"ל דלהתו' ה"ט כיון שצלתה מרובה מש"ה כשירה ולדעת רש"י כבר הקשו התו' עליו במה שפי' במעדיף קושיית הלבוש וכבר ישבנו אותה לעיל ע"ש:

איברא דעדיין יש להסתפק אליבא דרש"י ודעמיה שפי' חבטן היינו השפילן וערבן ואינם נכרים אם היה האילן צלתו מרובה מחמתו והשפילן וערבן והיה סכך הכשר רבה מהם מהו דינו אליבא דרש"י דלכאו' מן הסוגייא מוכח דפסול דהא קאמר ל"ש אלא באילן שצלתו מרובה וכו' אבל חמתו מרובה מצלתו כשרה ומקשי מאי הוי קא מצטרף וכו' ומשני בשחבטן משמע דבכה"ג דוקא כשרה אבל אם האילן צלתו מרובה וכו' אף כשחבטן לא מהני ובאמת כפי טעם שכתב רש"י דמדאורייתא כל מלי בטיל ברובא וכדתנן במתני' אם היה הסכוך רבה מהם כשרה עכ"ל לפי ה"ט אפי' אם האילן צלתו מרובה מחמתו כשרה כיון דבטל ברוב ועוד היכי תני סתמא במתני' דהעוש' סוכתו תחת האילן כאלו עשאה בתוך הבית דמשמ' דהיכא דהוי האילן צלתו וכו' מלתא פסיקתא דפסול והא אם חבטן וערבן ואינם ניכרים והסכך הכשר רבה עליהם בטלי ברובא אליבא דרש"י והנראה לע"ד בפשיטות לו' דודאי אליבא דרש"י אם היה הסכוך הכשר רבה מהם אפי' שהיה האילן צלתו מרובה וכו' דכשר ומאי דמשמע ממתני' ומהגמ' דכשהאילן צלתו מרובה דפסול משום דמסתמ' כשהאילן צלתו מרובה מחמתו הסכך פסול רבה על הסכך הכשר וכמ"ש הרא"ם על הסמ"ג ליישב מה שהקש' רש"י על המפרש חבטה תלישה ע"ש בדף רס"ח ע"ב נמצא לפ"ז אליבא דרש"י דאם השפילם וכו' כשרה אפי' אם האילן צלתו מרובה וכו' והסכך הכשר רבה עליהם דבטלי ברוב ולהרמב"ם לא בטיל ברוב כל עוד שהוא מחובר כמו כל דבר החשוב דלא בטל ברוב ואפילו הוי האילן חמתו מרובה וכו' והנה הרב הגהות מימון כת' על דברי הרמב"ם וז"ל וצ"ע וכו' עש"ב ובאמת שכבר קדמו בזה רש"י ז"ל בשמעתין שהקשה על המפרש חבטן קצצן דא"כ מאי או שקצצן דמשמע דרישא בלא קצצן עש"ב. והרא"ם על הסמ"ג תי' דרישא איירי בקצצן אבל לא נענען ומאי דקאמר או שקצצן היינו שקצצן ונענען ע"ש והביא לשונו מרן בכ"מ ע"ש ואני אומר דקושיית רש"י קשיא אלימתא היא דאם איתא דרישא איירי בקצצן בלא נענוע וסיפא איירי בקצצן ונענען לא הו"ל להתנא לו' או שקצצן הו"ל למימר או שנענען ואיך הניח התנא העקר ותפס הטפל אלא ודאי מוכח בבירור דרישא איירי במחובר ולע"ד דמשום זה כתב הרב הגהמ"י וצ"ע כי בודאי ראה דברי הרא"ם ולא ישרו בעיניו ומש"ה לא הזכירם וראיתי להרא"ש שכתב וז"ל כשחבטן פרש"י השפילן וכו' ומהיכא תיתי למפסל לאו משום ב' סככים איכא דהא חד סככא הוא וכו' עכ"ל:

ור"ל דהא חד סככא הוא דהא האילן חמתו מרובה מצלתו וליכא ב' סככין ולאו משום מחובר איכא דהא השפילן וערבן ובטלי ברוב והוצרכתי לזה יען שראיתי לקצת מהמפרשים שדקדק מדברי הרא"ש דמ"ש דהא חד סככא הוא היינו לפי שחבטן וערבן משמע הא אם לא חבטן וערבן איכא משום שני סככין והקשה עליו מן הגמ' דמוכח מינה דהיכא דחד מנייהו חמתו מרובה וכו' תו ליכא ב' סככין ולפי מה שכתבתי בכוונת הרא"ש לק"מ:

אמנם מ"ש שם הרא"ש ויש סעד לדברי רש"י מלישנא דמצטרף כמו שני סדינים המצטרפין עכ"ל ע"ש לע"ד אם מהא לא ארייא דאף אם תהיה צלתה מרובה וכו' שפיר יקרא בזה לשון צרוף דהא כיון דהאילן הפסול מבטל מה שכנגדו למטה ותחת המינו לא משמש לכלום א"כ העקר מהעליון וא"כ שפיר יקרא בזה מצטרף דהא ע"י העליון הוא משלים צלתה וכמ"ש הר"ן ומהר"ש מקוצי ואדרבא רש"י בעצמו חזר בו וס"ל כריב"א וכמו שכן דקדקו מדבריו מכמה מקומות וכתבו שחזר בו והב"ח כתב ז"ל דאפי' מדבריו הראשונים לא מוכח דלא ס"ל כריב"א ע"ש והנה המפרשי' ז"ל דקדקו מדברי רש"י שחזר זר בו וס"ל כריב"א מדכתב בד"ה מהו דתימא ניגזור למפסל תחתונה משום זמנין דקיימא וכו' עיין עליהם באורך ולע"ד דגם מלישנא דרש"י שקודם לזה משמע דס"ל כראבי"ה ממ"ש ובלבד שלא יהיה סכך העליון צילתה וכו' משום סוכה שתחת סוכה וכו' עש"ב ואי מיירי בצלתה מחמת העליונה בהא ליכא למימר סוכה תחת סוכה דכיון דחד מנייהו הויא חמתה וכו' אלא ודאי לרש"י דאף אם תהיה הסוכה התחתונה צלתה מרובה מחמתה וכו' פסולה משום מצטרף סכך פסול כס' ראבי"ה:

ומעתה פש גבן לברר מ"ש רש"י בד"ה ש"מ מהכא שמסככין וכו' ע"ש אם יכול לסכך תחת הלאטש אי הוי ב' סככים וכו' והנה הטור ז"ל כתב וז"ל ומפני זה יש מחמירים וכו' וה"ר יחיאל וכו' ונ"ל שהוא מותר וכו' עש"ב וכתב עליו מרן בב"י וז"ל ומפני זה וכו' כלו' דלרש"י שרי וכו' עד ומשמע דגזרינן הא אטו הא ע"ש בלשונו באורך והנה מ"ש בתחילה דלרש"י שרי דכת' דמסככין ע"ג הלאטש וכו' משמע מדבריו אלא דלרש"י דמכשיר בסוכה שצילתה מרובא וכו' לפי' מכשיר בלאטש ולכאורה דבריו אינם מובנים חדא דהתו' לא כתבו אלא דאם הסוכה צילתה וכו' לא מסתבר שתפסל משום צרוף משמע דמכח סברא הוא דמכשרי ולא ממשמעות הגמ' ועוד דמלשון רש"י שכתב אחר פי' חבטן ש"מ דמסככין וכו' משמע מע דתקון זה בחבטן ולא מטעמא דהסוכה צלתה מרובה מחמתה דאל"ה למה כתב וש"מ אחר תי' רב פפא דמשמע דרש"י ז"ל מכשיר בענין רב פפא אבל אה"נ דאי הוו למעלה הלאטש וכעניינא דיש מחמירין לעולם אימא לך דרש"י פוסל בענין זה ואדרבה אית לן למימר כיון דרש"י מכשיר בענין זה מטעמא דחבטן אית לן למימר דגם המחמירים מודים דבכה"ג שרי ולא פסלי אלא בענין שהלאטש עומד למעלה ומבטלו אבל אי חבטן וכתקון ר' יחיאל כ"ע מודים דשם וע"ק לס' הב"י שהבין בדעת רש"י שהכשיר במסכך ע"ג הלאטש היינו מטעמא דכי שתלת לפסול אכתי צלתה וכו' כס' התו' ולא מטעמא דחבטן דאי מה"ט הרי אפילו המחמירים מודים בתקון חבטן ודבר זה תימא דהא כתב רש"י ואומר רבי דזה השיעור וכו' משמע דאי שקלת לפסול ליכא צלתא וכו' דהאויר נראה לפנינו למטה יותר א"כ מוכח דלאו מטעמא דהתו' מכשיר רש"י בדבר זה וא"כ אין הדין תלוי במחלוקת התו' וריב"א דבשלמא אי הוה הלאטש למעלה ומכשיר רש"י ז"ל ניחא דברי מרן הב"י אלא עכשיו שמוכח להדיא דלא הכשיר אלא מטעמא דחבטן א"כ איך כתב הב"י כלו' דלרש"י שרי וכמ"ש שמסככין וכו' הא הלאטש הן עומדים גבי הכשר ולא למעלה הימנו אלא ודאי דרש"י דמכשיר לאו מכח משום דמכשיר בשצלתה מרובה מחמתה נולד דין זה שמסככים על גבי הלאטש גם מ"ש ויש לתמוה על רבי' שכתב תקון זה סתם וכו' לע"ד דאין כאן תימא דהא רש"י שכתב ש"מ וכו' היינו מתני' דהמקרה סוכתו בשפודין דמכשרינן ביש ריוח ביניהם כמותם והיינו לרב פפא אבל לרב הונא אוקימנא במעדיף והוי רוב ומבטל למועט אע"ג דנראה וניכר ועכ"ז הכשיר רש"י ז"ל אלא ודאי אית לן למימר כשזה עומד בפ"ע וזה עומד בפני עצמו עדיף טפי מכשהוא מעורב דאם הוא מעורב ביחד בענין דלא יהא ניכר כלל וכמ"ש הר"ן ז"ל וזה ג"כ דעת רש"י דהא איהו ס"ל כדעת רש"י בפי' חבטן ועכ"ז כתב דהיכא דעומד בפני עצמו עדיף טפי ויתכן שזהו שכתב הב"י ותיקון זה דה"ר יחיאל לא מצינן לאוקמי אלא לדעת הר"ן אבל לא משמע הכי מדבריו דמשמע דדוקא לדעת הר"ן אבל לרש"י לא"ה וליתא דגם רש"י ז"ל אזיל ומודה בהאי חילוקא והב"ח תי' דתקון דה"ר יחיאל וכו' הוא בענין שאינם ניכרים הלאטש עכ"ל וקשה דהא ניח' לדע' ה"ר יחיאל אלא לרש"י מאי איכא למימר דמשמע מלשונו דעדיין הם ניכרי' שהרי כתב ואומר רבי וכו' אלא מאי אית לן למימר לדעת רש"י החילוק שכתבנו וא"כ גם ה"ר יחיאל והריף דעתייהו הכי ומ"ש הב"ח דגם לרש"י דהלאטש אינם ניכרים ליתא דלא משמע כן מדברי רש"י וכדכתי':

וראיתי להרב מגן דוד שהאריך הרבה בזה וז"ל עמ"ש הטור ומפני זה וכו' משמע שטעם המחמירים הוא מצד הדין וכו' עד מטעם זה וכו' עכ"ל:

:

ואחרי המחי' הראוייה מכת"ר חדא דלישנא דמחמירים לא משמע מדינא ומה שהכריח ממ"ש הטור שהוא מותר אין זה הכרח דטעם המחמירים היינו מטעם דגזרי הא אטו הא וכמ"ש הב"י וע"ז כתב הטור ונ"ל שהוא מותר לכתחילה ולא גזרינן הא אטו הא דכיון דהסוכה מסוככת בהא לא שייך למגזר ובזה ג"כ הלכה תמיהתו ולא מצאה מנוח דודאי הם מודים דכשרה מן הדין וזה פשוט גם מ"ש ואגב זה נזכיר וכו' כי הם הבינו וכו' וזה ודאי אינו דא"כ וכו' לבד מן הפסול וכו' עכ"ל:

ודבריו תמוהים דעל מה שתמה על מה שהבין הב"י דתקון ה"ר יחיאל וכו' תמה אני על תמיהתו כי בודאי דתקון ה"ר יחיאל והרי"ף בשוים דבר הכתוב שהוא גם כן היה מצוה לזקוף את הקנים לערבן יחד וסיים עלה הר"ף בעצמו דליהוי כמו חבטן דלעיל דמשמע דתיקון זה במקום חבטן ומאן שם לך לחלק בין ה"ר יחיאל והר"ף כיון דדבריהם שוים ואת"ל דדעת ה"ר יחיאל דלאו מטעם חבטן מה נעשה להר"ף שכתב להדיא מטעם חבטן ומה שהקשה דאיך סיים הטור וכו' הנה במ"ש לעיל כבר הלכה קושיא זו דהם מן הדין מכשירים וטעם שמחמירים משום דגזרינן הא אטו הא והטור כתב עלייהו דמותר לכתחי' ולא גזרינן וכן דייק לישנא דמותר לכתחי' ר"ל אף לדברי הפוסל לא גזרינן והבו דלא להוסיף עלייהו:

גם מ"ש אלא נ"ל הכל נכון ונקדים דברי רש"י בגמ' וכו' עד אבל תחת הלאט"ש לא דהוי ב' סככים וכו' עכ"ל. ונוראות נפלאתי בדבריו שכתב דאפי' אם האילן חמתו לדעת רש"י ולה"ר יחיאל פסול משום שני סככים דאין נעלם מכת"ר מאי דאיתא בגמרא דף יו"ד ע"א פשיטא תחתונה כשרה אצטריכא ליה ופרש"י פשיטא דכי חד מנייהו חמתה מרובה וכו' לאו סוכה תחת היא ומאי אשמעי' ר' ירמיה ודין שהוציא הרב נאמר בגמרא בפשי' להפך ונפל כל בנינו ארצה ולא מצינו לשום א' מהפו' שפסל כשחמתה מרובה וכו' מטעם ב' סככים:

ומה שהקדים דברי רש"י אחרי המחי' רבא דלא כן כוונת רש"י כי מ"ש לאו משו' ב' סככים לאו משום דחבטן אלא משום דכיון דהאילן חמתו מרובה וכו' הוי כמאן דליתיה וזהו מדוקדק בדברי רש"י שכתב בתחילת לשונו האי לאו תחת ב' סככים דכיון דחמתו מרובה דענפיו מועטים וסכך כשר רבה עליו מהיכא תיתי למפסל לא משום שני סככים איכא דהא חד סככא הוא דהיינו כמו שביאר דכיון דהאילן חמתו מרובה וכו' ובספרים מדויקים כתוב דכיון דחמתו מרובה וכו' ואף לפי גירסתו וכיון מפורש שפיר כמ"ש וליכא למילף מניה כלום באופן דכל דבריו קשים לשמוע בין לדין בין לפלפולא ודוק:

וראיתי להתו' דף יו"ד ע"א בד"ה פרס עליה סדין וכו' כתוב בתשו' הגאונים וכו' היכא דחמתה מרובה בלא סדין עכ"ל ר"ל שאם תהיה בלא סדין תהיה חמתה מרובה וכו' אבל מתחילתה צלתה מרובה וכו' וכן נראה מדברי הסמ"ע שהעתיק דברי הגאונים ודברי ר"ת בחד גוונא אבל הרא"ש ז"ל הבין דמתחילתה מיירי בחמתה מרובה מצלתה ולכן הקיפם בכמה קושיות ע"ש ולפי מ"ש ניחא ולק"מ על הגאונים:

עוד כתבו התו' אבל לפי' הקונט' קשה וכו' מאי שנא לנאותה וכו' עכ"ל ר"ל אף ע"ג דיש לחלק דלהגין הוי צורך עצמו ולא בטיל אגב סוכה אבל לנאותה דלצורך הסוכה הוי בטיל אגב סוכה מ"מ ס"ל להתוס' דאין לנו טעם נכון לחלק בזה ולא תיקשי לר"ת דא"כ למה לא אשמעי' תלמודא דאם הניחה להגין כשר דהוי רבותא טפי מלנאותה דכבר כתב הרא"ש אליבא דר"ת דכיון דמניחה להגין היינו לנאותה:

עוד הקשו התו' על רש"י מהא דלקמן דר"י בר אלעאי וכו' ע"ש והר' מגן דוד תי' דההוא מעשה איירי שהגיעה חמה למרגלותיו דנראה לעין כל שעשה כן בשביל שהחמ' הגיעה למרגלותיו לותיו ומתני' דהכא לא איירי מזה אלא שפירש סדין שלא תגיע חמה וכו' ע"ש וקשה חדא דמתני' סתמא קתני ועוד קשה דא"כ ליפלוג ולתני בדידה במד"א כשלא הגיעה חמה וכו' אבל כשהגיעה כשרה ועוד דהא רש"י כתב ל"ש אלא מפני הנשר דשויה סכך להגין הילכך מפסיל משום מקבל טומאה וא"כ גם התם שאיירי בהגיעה חמה שויה סכך להגין עליו וא"כ לרש"י אסורה ואינה תלויה לדעת רש"י בראיית אינשי גם מ"ש ומזה קשיא על דברי התוס' שהקשו על רש"י מ"ש לנאותה ודאי יש חילוק זה וכו' איני מבין דבריו דמשמע דלרש"י ה"ט כיון דלעין כל לנאותה והא ליתא דהא רש"י כתב לנאותה אין שם סכך עליה ובטלה אגב סוכה ולא מטעמא דרואין גם מאי דמשמע מדבריו דלהגין דחיישי' דלימרו מסכך בדבר המקבל טומאה הא מדינא שרי ליתא דהא כתב רש"י להדיא מדינא פסולה שהרי כתב דשויה סכך להגין הילכך מפסיל משו' מקבל טומאה ועל זה שפיר הקשו התו' עליו מ"ש לנאותה מאי אית לך למימר מה שחלק הב"י בשם המרדכי וכבר כתבנו דכוונת התו' לו' דאין לנו טעם לחלק בזה וכמ"ש הסמ"ג והמרדכי עוד הקשה הט"ז דההיא דלקמן אוקימנא דלאו בחג הסוכות איירי אלא ברגל אחר הואי ואין לו' וכו' דידיה אדידיה עכ"ל. ותימא על תמיהתו דיותר נכון לפרש כן בדעת התו' ממה שנעשה אותם טועים ח"ו בדבר משנה בההיא אוקמתא דאוקימנא ברגל אחר הואי ומאי שהקשה דעדיפא מנה וכו' נלע"ד דאע"ג דפריך מר"א דידיה אדידיה מ"מ ההיא קושיא דנגד מתני' עדיפא דההיא דדידיה אדידיה אינה קושיא כ"כ אע"ג דאיהו אמר דאין יוצאים מסוכה לסוכה אפשר דלשום דבר מצוה שבת אצל ר"א אדעתא לחזור אבל בלא"ה משני שפי' וא"כ עדיפא ליה לאקשויי ממתני' דפירש עליה סדין ובודאי דהתו' קא מקשו מס"ד דהמקשן ולרש' אינה קושיא כ"כ דחדא מתרי פרכי נקט ועי"ל לקושיית התו' דהתם יש לדחות דמיירי שלא בשעת אכילה וקצת משמע כן מדהפליגו בדברים דבכה"ג מותר וכמ"ש הרן ז"ל והנה הרן ז"ל הקשה על ר"ת מההיא דמנימין רעיא עש"ב ולע"ד דלק"מ על ר"ת דמתני' איירי מדינא שרי והוא לא אכשר אלא מדינא אבל מודה הוא משום מראית העין ולא אכשר אלא דוקא שיעשה באופן שנראה לכל שמגין וכמ"ש הטור וסיים וכתב ודוקא שניכר וכו' ואיהו כתב כר"ת אלא ודאי שג"כ ר"ת איירי בהכי שניכר לכל דליכא ביה משום מראית העין ודו"ק:

נאום אברהם בכמהר"ר יצחק ענתיבי

שאלות ותשובות

תוכן העניינים

שות מר ואהלות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה