אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה פ

תשובה עט

כבוד הרבני המופלג מ' ישראל מעלליר נ"י מראזלי

ע"ד שאלתו. אם אמנם כי לא ידעתי את רו"מ וגם את השו"ב שכנגדו איני מכיר. הנני להשיב למען המצוה לבל יפול לבבו. הן אמת כי רו"מ לא טוב עשה להוציא ש"ר על איש ישראל בחנם ובפרט בעתים הללו אשר השקר גובר בעולם וקנאת איש מרעהו וכ"א עוטף בוז וקלון על רעהו כ"מ שיכול לעטוף. ומהגם בשו"ב בעיר מצער אשר חייו תלוים לו מנגד. ועיניהם של עניים נשואות לקבל מעות חתימה מחדש ומחייב רו"מ לפייס אח השו"ב. ומ"ש רו"מ שכ' לישנא דמשתמע לתרי אפי ולפמ"ש הרמ"א חו"מ סי' ת"כ סל"ח והסמ"ע שם בשם מהרי"ו בקרא לחבירו בן הזונה די"ל דכונתו בן הפונדקית ובקראו פסול י"ל פסול קורבה. אבל המהרש"ל ביש"ש פ' החובל והחו"י. חולקין ע"ז דהכל הולך אחר פשיטו של דבר ולפי הבנת השומעים החירוף ודלא כהרמ"א. וגם מ"ש שהשו"ב בעצמו הסכים לו לבזותו אינה טענה כמבואר בחו"מ סי' תכ"א סי"ב באומר לחבירו קטע את ידו דאפ"ה חייב לכ"ע בלא אמר ע"מ לפטור אך הטענה שלו באשר השו"ב ביזה את אביו ע"כ עשה זאת בחום לבבו. זהו טענה גדולה כמבואר שם סי"ג וכפי שהגי' הסמ"ע שם דגם לענין הכאה אם א' התחיל וחבירו חבל בו אח"כ מיד פטור השני וכ' שם הרמ"א דה"ה לענין חירופים וביושים המתחיל משלם הקנס. ומבואר שם בט"ז דגם במכה את קרובו כגופו דמי וא"כ י"ל דה"ה לענין ביוש כן הוא כאן כשבייש את אביו יכול לבייש אותו אח"כ. ואף דכ' שם מיד מבואר בחו"מ סי' ק"ץ דכל ביומי' כמיד דמי ועיין ברטנורה פ"ט דטהרות משנה ד' ובתשו' חו"י סי' ס"ח פ' דשיעור דכי יחם לבבו לענין זה זמנו עד הלילה כי השינה מפיגה כעסו כצואת החסיד לבנו שילין כעסו בסח"ס תרנ"ה. ולפי"ז יש לדון את רו"מ לזכות שתבע עלבון אביו כמאחז"ל ראובן עלבון אמו סבע. אך החו"י שם באות י' מחלק דאם ביזה את אביו באופן שנוגע גם אליו הש"ר כגון שקראו ממזר או כיו"ב מותר גם הוא להוציא ש"ר על חבירו. אבל אם קראו רשע וכדומה אינו רשאי להוציא ש"ר על חבירו ול"ד להכאה דמותר גם עבור קרובו עיי"ש וכ"ז לענין הפיוס. אבל לענין נידוי ודאי דלא הי' חייב נידוי אף די"א בסי' ת"כ סל"ח דמבייש בדברים מנדון אותו עד שיפייס היינו בביישו בפניו או בהוצאת ש"ר. ועיי"ש בחו"י סי' הנ"ל אות ואו דדיני ש"ר הוא רק באסור לאו או שפסלו מלבא בקהל משא"כ בתובע לזנות דמעמידין על חזקת כשרות דלא נעשה מעשה בפועל כמבואר בתשו' מהרשד"מ חיו"ד סי' רט"ו וא"כ אין בזה דין הוצאת ש"ר כלל ול"ה חייב נידוי ובפרט שכפי שבא בשאלה לא הכריזו עליו שים נידוי רק הכריזו שכל מי שר' יבא ויודה. והרי בא והודה והוי כמו שמחרימין אחר עדות שיבוא ויעוד וכי ס"ד שהעדים צריכין אח"כ התרה. וגם אפי' בדבר שצריך התרה הדבר פשוט שאם הכריז השמש אח"כ שהחרם אינו כלום א"צ לחוש עוד כמבואר בט"ז יו"ד סי' של"ד דהתרה סגי בינו לבינו והכרזת השמש הוא כדי להודיע שאינם נכשלים באסור ח' וא"כ ממילא מובן שאחר הכרזת השמש בודאי התירו הח' מקודם דאל"כ הם מכשילים הרבים ואיך נחשוד הרבים המנדים שיכשילו את הרבים מכ"ש בנ"ד של"ה צריך כלל ההרה וגם ל"ה חייב נידוי כלל. ע"כ לא יחוש רו"מ כלל לזה ואין כאן לא נידוי ולא ח'. ורק לצי"ש מחויב לפייס את השו"ב על עלבונו ובזה יכופר עונו. זאת ראיתי להשיבו למען המצוה ולמען השלום:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה