שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה עא
ברכת שמים מעל לכבוד ידידי הרב החריף ובקי המפורסם לתהלה מו"ה דוד רייז נ"י האבד"ק מאהל יע"א:
מכתבו היקר השגתי. וע"ד אשר הק' בש"ס מעילה כ"א בנפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל דר"ע. לפ"ד התוס' תמורה ל' בשם הרמ"ר דהיכא דהאסור ל"ה מבורר קודם התערובות סמכינן אברירה. ה"נ נימא ברירה עכ"ד. באמת לא ק"מ ועיין בש"ס שם מעילה דפריך אהא דמודה ר"מ באומר פרוטה בכיס זה הקדש עד שיוציא כל הכיס מהא דלוגין דר"י ור"י ור"ש אוסרין משום דאין ברירה וכאן נמי נימא דכל פרוטה הוי הקדש. ולתוס' שם גם מר"מ ק' דקאמר דוקא שאני עתיד להפריש עיי"ש. הרי דס"ל לש"ס בפשיטות דלר"ע אין ברירה כיון דהלכה דאין ברירה ודאי ניחא לאוקמי לר"ע אליבא דהלכתא ואיך נקשה על ר"ע להיפוך דנימא ברירה. ובש"ס תמורה שם דמקשה הש"ס ולברור כ"כ התוס' שם דהכי פריך כאן דאיכא תנאי דאית להו ברירה ולדידהו תיקשי מתני' וא"כ דוקא שם דהוא סתם משנה שייך להקשות כן אבל כאן דפליגי ר"מ ורבנן א"א להקשות אמאן דאי"ל ברירה מר"ע די"ל דס"ל כרבנן ועל ר"ע בודאי ל"ק למה לא פ' י"ב כיון דאין הלכה כן:
וראיתי בס' מנחת חינוך מצוה תקע"א שהק' לפמ"ש הפמ"ג דאם האסור נולד בתערובות אף דברים חשובים בטלו א"כ ק' למה נברור הא בטל אפי' בע"ח עיי"ש. ואנא גברא חזינא ותיובתא לא חזינא דהא ביטול ל"ש רק אם נפל אסור בתוך היתר משא"כ כאן שכל הטלאים נכנסו בס' אסור ואיך שייך בזה ביטול. ועיין בתשו' בית אפרים חיו"ד סי' ע' דקו' התוס' במעילה שהק' ליבטל ברובא ל"ק רק אפרוטה של הקדש שנפלה לכיס. אבל אהא דפרוטה בכיס זה הקדש ל"ק דכל הכיס נכנס בס' אסור ואיך יבטלו זא"ז:
וראיתי בס' קדושת יו"ט סי' י"ח הק' לר"ע אמאי כיון שהוציא הראשונה מעל נימא כל דפריש מרובא פריש כמו בט' חניות דהוי קבוע דאורייתא ול"ב ואפ"ה אמרינן כל דפריש מרובא פריש. וכ' דקו' התוס' מעיקרא לק"מ דל"ש כאן ביטול כלל דהא יש דררא דממונא דמה לי ממון חבירו או ממון הקדש וממון חבירו שנתערב א"ב להיות כולו שלו וכמ"ש ר"א ביצה ל"ח הרי שנתערב קב חיטין כו' יאכל הלה וחדי ואף לאביי שם דוקא באסור אחר הבא מחמת ממון כגון תחומין י"ל דבטל אבל אסור מעילה דזכות ממון הקדש הוא גופו של אסור דאסור להוציאו ל"ב. ולכך נמי לא אמרינן כל דפריש מרובא פריש עיי"ש. ובאמת דבריו תמוהין דהרי מבואר בחו"מ סי' רצ"ב בשנים שהפקידו מטבעות ונגנבו דאמרינן כל דפריש מרובא פריש ואף להסמ"ע והש"ך שם דבמעות ל"א כן היינו משום דאין מקפידין משא"כ בפרוטה של הקדש דודאי מקפידין ודאי אמרינן כל דפריש. אמנם לפע"ד אין כאן קו' כלל דדוקא היכא דאנו דנין רק על הדבר שכבר פירש שייך לומר דפריש מרובא משא"כ כאן דאנו דנין על הגברא אם מעל בעת שהוציא הראשונה או לא ל"ש לומר כל דפריש דהא אנו דנין על השעה שהוציא מהכיס ואז ודאי מיעל בכל פרוטה שיוציא. וז"פ וברור למי שבקי בש"ע:
ומ"ש רו"מ עוד בהא דאמר ונברור חד מינייהו דהא כל ברירה הוא מטעם ס' ואין מבטלין אסור לכתחילה ג"כ לק"מ חדא דבכגון זה ל"ש כלל אין מבטלין אסור לכתחילה כמבואר בתויו"ט פרק ד' דתרומות משנה ט' וז"ל ואף דאין מבטלין אסור לכתחילה ה"מ להרבות בהיתר כדי לבטל האסור אבל בכה"ג שאינו מרבה בהיתר אלא משנה האסור הכמות שהי' ומפרידן כדי לערבן בכה"ג נ"ל דשרי לבטל לכתחלה. וא"כ ה"נ אינו מרבה בהותר רק בורר להפרידן ל"ה מבטל אסור. ועוד דגוף הדבר שהחליט דברורה הוא עדיין בס' אסור. במח"כ זה אינו כמבואר להדיא בתשו' בית אפרים סי' הנ"ל דדוקא למ"ד אין ברירה עכ"פ אף שלא הוברר הדבר מ"מ עדיין בס' עומד משא"כ למ"ד י"ב אמרינן דהוברר הדבר ואין כאן שום ס' אסור עוד. והרי שם פריך למ"ד י"ב והוברר הדבר כמ"ש תוס' שם ואין כאן ביטול אסור עוד. ואדרבה לפ"ד רו"מ דאף דיש ברורה עדיין בס' עומד. א"כ בלא"ה ל"ק קושייתו הראשונה במעילה לר"ע דנימא הוברר הדבר דהא התוס' שם כ' דר"ע לשיטתו בכריתות כ"ב דמחייב בס' מעילות אשם תלוי א"כ אף דנימא הוברר אכתי חייב בהוציא את הראשונה. אמנם באמת ז"א דאי נימא ברירה שוב אין כאן שום ס' כמ"ש הב"א הנ"ל.
וע"ד השלישות הנני בא במי שנזהר מבשר מיעוך ונתערב לדידי' אי מקרי דשיל"מ כיון דהוי כמו נדר זה דבר פשוט ומבואר בש"ס ופוסקים דדוקא היכא דמצוה לאיתשולי עלי' חשוב דשיל"מ. ומהגם דכאן ל"ד לשאר נדר כיון דהוא מחשש אסור שחששו לדעת הרשב"א ז"ל שאוסר המיעוך וגם הב"י פ' כן בש"ע וגם הרמ"א כ' שהוא קולא גדולה והבודק צריך להיות ירא ה' שיודע למעך בנחת. ואם ירצה אח"כ לסמוך על המקילין וכי זה נחשב דשיל"מ. ובעוה"ר בזמנינו הרבה אסורים החמורים יש להם מתירין והדבר פשוט דל"ש בזה דשיל"מ ואין להאריך בזה ידידו הדו"ש: