שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה סט
דברי שלום ואמת אל כבוד ידידי הרבני המופלג חריף ושנון ירא ה' מו"ה אלטור דוד גאטליב נ"י:
מכתבו הגיעני. וע"ד שאלתו אם הזובחים יכולים למחות ביד ר"מ שו"ב לשחוט ולבדוק להם באמרם כי הוא שונא להם ומטריף בחנם הנה כפי המבואר בלשון השאלה אשר לא הי' שום בירור ע"ז שהטריף שלא כדין רק הזובחים חושדים אותו ע"ז ודאי פשוט דא"י למחות בידו דלאו כל כמינייהו לאחזוקי אינשי ברשיעי לאסור שלא כדין כמבואר בש"ך יו"ד סס"י רמ"ב בקיצור הנהגת הוראת או"ה אות ט' כשם שאסור להתיר האסור כך אסור לאסור המותר והוא מהירושלמי ועיין פמ"ג במשבצות סי' א' ומלבד זה עובר השוחט על כפה לאוין אם מטריף שלא כדין כמ"ש בתשו' דברי חיים להגאון מצאנז זצ"ל ח"א סי' ב'. א' השו"ב שלנו מקרי מורי הוראות ועובר על לאו דלא תעשו עול במשפט והשני משום לא תעמוד על דם ריעך דאפי' ביכול להציל ממון חבירו ולא הציל עובר בלאו כמ"ש הרמב"ם בסה"מ מל"ת סי' רצ"ג מכ"ש במאבד ממון חבירו בידים והשלישי כיון שקבל שכר על השחיטה ובודאי כונתו ע"מ שיורה לו כדין ונמצא עבר על לא תגזול ועיי"ש. וא"כ איך אפשר לחשוד איש המוחזק בכשרות וכל אנשי העיר סומכין על שחיטתו ובעיניהם הוא ירא ה' מרבים ואיך יחשוד אותו שיעבור על כמה לאוין בלי שום בירור ואין זה דומה כלל למ"ש הט"ו בשם הר"ש דלא יורה היכא דאתחזק אסורא היינו רק בשוחט לעצמו דאיכא חימוד ממון כדי להרויח וגם בזה השיגו עליו הפוסקים הבית הילל סי' שי"ב והל"ח וכתבו דאפי' באתחזק אסורא נמי שרי להורות וגם בבאה"ט תמה עליו מתוס' נדה כ' ד"ה כל יומא דמותר לראות דמי אשתו. ובאמת אין סתירה משם לדברי הט"ז. לפמ"ש הבי"ה דדוקא למכור לאחרים חיישינן מתוך שהוא מרויח שמא יקל בשחיטתו אבל לעצמו ודאי מותר להורות גם התוס' בכורות ס"פ עד כמה גבי ונשאל על טהרותיו דהא חזי לי' בימי טומאתו דהקשו מתרומה טמאה דלא חזיא לי' וכי לא יהי' נאמן וכן מכל אסור והיתר דנאמן להורות לעצמו מבואר משם דאף למכור לאחרים מותר להורות בכל או"ה דאל"כ לק"מ די"ל דהוצרך הש"ס לטעם דחזי לי' בימי טומאתו דמה"ט מותר להורות אף למכור לאחרים. וע"כ דגם בשאר או"ה נאמן להורות לעצמו אף למכור לאחרים וכ"כ שם בפסקי תוס' בסתם דבכל או"ה נאמן להורות לעצמו ולא חילק. וכ"ז באיכא חימוד ממון להרויח אבל לחשוד אותו שיעבור על כמה לאוין כדי להפסיד לחבירו משום שנאה לא מצינו בשום מקום. וכן יש להוכיח מגוף לשון הש"ס כל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורות עצמו משמע דלא משכחת כלל בעולם שום בכור שאינו רשאי לראות רק בבכור עצמו והא להר"ש דהטעם משום דאתחזק אסורא א"כ משכחת לה גם אצל שונא שלו שא"ר לראות וע"כ דאין שום חילוק. ועיין פמ"ג באו"ח בפתיחה דאיך נאמן בהוראה באתחזק אסורא ולאו בידו. ובהגהת מהרש"ק שם תי' כיון דהוי מלתא דעל"ג דאפשר לשאול לאחר נאמן וה"ה כאן. ואף אם יש איזה מקום לחשוד אותו כגון שרואין שמשום השנאה מתרבה טרפות אצל זובח זה ג"כ אין לחוש לזה כמבואר בתשו' רמ"ץ חיו"ד סי' ט' דאף אם יש ב' עדים שבזמן שהי' שלום בין השו"ב והקצב הי' כשרות יותר מזמן שיש מריבה ביניהם אף אם אירא כן ג"פ מ"מ אין לחשוד את השו"ב בכך שמשום שהתקוטט עם הקצב יעבור על אסור גזל והרי אף באומר אלך ואמסור אינו פסול לעדות רק בשונא ומ"מ דוקא כשאומר בפירוש אלך ואמסור אבל אם לא נשמע מהשו"ב שום דבר מה"ת לחושדו בהכי ותלינן דמה שנתרבה כעת טרפות הוא מסיבה אחרת. עיי"ש שהאריך דלא פסלינן לי' זולת כשיש שני עדים שהטריף שלא כדין ג"פ. ובאמת גם בזה יש מקום לומר דחשוד על הגזל אינו חשוד על השחיטה. ועיין בס' עיקרי הד"ט חיו"ד סי' א' אות נ"ג. אך היטב אשר דבר בזה בתשו' דברי חיים הנ"ל כיון שיש לנו כמה חומרות אשר במדינות אחרות נהגו היתר וא"כ אם השו"ב חשוד לעבור עבירות קלות אין להאמין לו אשר ינהוג בחומרות שלנו. וכ"ז במברר שהטריף שלא כדין אבל בלי שום בירור ודאי א"י לחשוד את השו"ב ולמחות בידו מלבדוק. ואף שכ' הרמ"א חו"מ סי' תכ"א ס"ו דאם י"ל משרת וחושש שיגנוב לו יוכל להוציאו קודם זמן השכירות ואם יסרב יכול להכותו. וי"ל דכאן נמי יאמר הזובח שאינו רוצה בו משום שחושש שיפסיד לו ממון. עיין בתשו' שבות יעקב ח"א סי' קע"ד דלענין להוציא מחזקת כשרות בעי עדות ברורה. ואף שבחבורי מ"ש סי' ל"ו הוכחתי בראיות דאף דלענין ממון צריך עדות ברורה ומחויב לשלם לו שכירותו אבל עכ"פ יכול להוציאו מביתו ולומר שאינו מקובל לו. מ"מ היינו בבעה"ב שקבל משרת לעצמו או גם בשו"ב אם כל אנשי העיר אומרים שאינו מקובל להם. אבל באנשי העיר שקבלו שו"ב ודאי א"י היחיד לומר אינו מקובל לי כמבואר באו"ח סי' נ"ג סי"ט דאחר שהסכימו עליו אם נעשה שונאי אין היחיד יכול לעכב על ידו. ועיין בתשו' מהרש"ל דאף אם פשע א"י היחיד לעכב. וגם בזה יפה כ' מעלתו דאף אם הי' מקום לחשוד אותו כיון שהולכין שני השו"ב להבדיקה וגם הרב אב"ד עמהם בכה"ג ודאי לא חשידי כמבואר בש"ס בכורות דמשני דוקא ביחיד מומחה אבל בתלתא ודאי מותר. אשר ע"כ נראה ברור ופשוט דא"י הזובחים למחות בידו ומהגם דאיכא עוד שנים אצל הבדיקה אשר אין עליהם שום חשד ודאי אין בזה שום חשש ואדרבה טוב יותר אם השו"ב אין לו אהבה עם הזובח כי באהבתו אותו לא יוכל להקפיד עליו כ"כ בענין נפיחת הריאה וכדומה ולהטריף שלא כדין ודאי לא חיישינן כאמור ואף לענין אין לחוש שמא ישתנה דעתו להטריף כיון דאיכא תלתא ונתבטל דעתי ברוב. והנלפענ"ד כתבתי וחתמתי ידידו הדו"ש: