שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור
תשובה סז
מרחוק אקרא בשלום כבוד ידידי האברך חריף ובקי זך הרעיון ויפה נוף במעט שנותיו הרבה מקנתו כ"ש מו"ה ישראל גינצבורג נ"י בן הה"ג אבד"ק חאדרוב כעת הרב הגדול האבד"ק זאדאווא בוקאבינא יע"א:
אחד"ש מכתב יקרתו שם ח"ה הגיעני עוד קודם ר"ה ואין מדרכי להשיב ביומי דתושבנא זולת להלכה למעשה ולא על פלפולים. ומחמת גודל אהבתי לאביך הה"ג נ"י נתתי למכתבך משפט הקדימה עיינתי בדבריך וראיתי כי הם בנוים על אדני השכל ונכוחים הם למבין:
אמנם בגוף קושייתך על הרמב"ם ז"ל בפ"י משמיטה ויובל דפ' דשנת חמשים אינו נמנה לשבוע הבאה. ופ' שם דמר"ה ועד היובל ל"ה עבדים נפטרים לבתיהם והוא נגד ש"ס ר"ה ט' דלמ"ד שנת היובל מתקדשת מתחלתה אצטריך מיעוטא דיובל הוא שאינה מתקדשת בסופה למשוך עד יוה"כ אחר ולרבנן דאינה מתקדשת מתחלתה אצטריך יובל הוא לומר דאינה מונה שנת חמשים ואחת עכ"ד. ולפענ"ד אין כאן קושיא כלל כשתדקדק היטב בתוס' שם ד"ה ורבנן דכתבו וז"ל לרבנן כיון דאינה מתקדשת מתחלתה אצטריך לי' קרא להכי ולא אצטריך לי' קרא למעוטי סופה מחמת דמוסיפין מחול על הקודש דהשתא מבצר בצר אסיפי מבעיא ולכאורה מ"ש אצטריך לי' קרא להכי נראה כמיותר והי' די לומר לא אצטריך קרא למעוטי סופה כו'. אמנם באמת דבריהם בדקדוק גדול דבלא"ה צריך להבין דהא בעיקר פלוגתא בנדרים ובשאר דוכתי דפליגי רבנן ור"י אי נמנה לשבוע הבא דרשי רבנן מוקדשתם את שנת החמישים שנה שנת חמישים אתה מונה וכו' הרי דמההיא קרא גופי' מוכח זאת וכאן דריש מיובל הוא דשנת חמשים אתה מונה ולא מגופי' דקרא [וצ"ל דבאמת פשטו' דוקדשתם את שנת החמשים שנה משמע כר"י דשנת חמשים עולה לכאן ולכאן דאל"כ הי' די לומר וקדשתם את שנת החמשים ותיבת שנה מיותר ונ"ל דבא ללמוד דנקרא שנת החמשים וגם שנה ליובל הבא אך כיון דדרשינן קרא דוקדשתם שנת החמשים לומר דמתקדש מתחלתה. ועכצ"ל דהאי חמשים שנה בא לומר דאי אתה מונה חמשים וא' וא"צ שום מיעוט לזה משא"כ כאן בר"ה דרבנן ס"ל דאינה מתקדשת מתחלתה וא"כ שנת החמשים שנה הוא כפל לשון והי' מקום לדרוש כר"י דנמנה גם ליובל הבא ולכך אצטריך יובל הוא למעט דאינו מונה חמשים ואחת] וזה כונת התוס' שכ' לרבנן כיון דאינה מתקדשת מתחלתה אצטריך קרא להכי דאינו מונה חמשים וא' וז"ב ונכון ומעתה לק"מ על הרמב"ם כיון דהוא פ' דמתקדשת מתחלתה שפיר מוכח מגופי' דקרא דאינו מונה חמשים וא' כמו בש"ס דנדרים וא"צ יובל הוא למעט ודרשינן מיובל הוא דאינה מתקדשת בסופה ומיושב הכל ודו"ק. ומ"ש ליישב ע"פ דברי התוס' שכ' דכיון דל"ש טעמא דתוס' ממילא בלא שום ייתור ממעט כו' וא"כ הרמב"ם לשיטתו דל"ל תוס' רק בעינוי א"צ קרא לזה אם כי דברי חכמה הם וגם אני רציתיו לומר כן במושכל ראשון אח"כ חזרתי בי דהרי הברייתא לא בא ללמוד דמתקדשת בסופה מהא דמוסיפין מחול על קודש בכ"מ וה"ה כאן דאז הי' אפשר לומר דלהרמב"ם דליכא תוס' רק בעינוי א"צ מיעוט. אבל באמת א"א לפרש כן דמה דמיון מזה לשאר תוספות דתוספות שבת ויו"ט הוא רק זמן קצר ולא מר"ה עד יוה"כ זולת אם נילוף מתוס' שבועות. וגם בזה יש לחלק דשם חל האסור על הפירות ועיין תוס' ר"ה י"ב ד"ה מנהג משא"כ ביובל דהוא אסור גברא לשלוח עבדים וכדומה רק דבפירוש מבואר בברייתא יכול כשם שמתקדשת מתחלתה כך מתקדשת בסופה הרי דעיקר לימוד הוא מתחלת היובל ורק דאמר ואל תתמה והיינו דאיך אפשר ללמוד מתחלת היובל דהוא בשנת החמשים גופי' לסופה שהוא בשנה האחרת. ולזה קאמר דהרי מצינו גם במקום אחר דמוסיפין מחול על קודש א"כ נילוף כאן סופו מתחלתה וע"ז טרח בש"ס להביא באיזה מקום מצינו הוספה מחול על קודש למר משביעות ולמר מוענותם. וא"כ ה"ה להרמב"ם כיון דמשכחת עכ"פ תוס' בעינוי שפיר נוכל לומר דגם כאן מוסיפין דילפינן סופה מתחילתה והתוס' לא כתבו שם רק לרבנן דס"ל אינה מתקדשת מתחלתה א"כ פשיטא דל"ש תוספות בזה דהא בתחלתה מצינו דפוחתין א"כ למה נימא בסופה מוסיפין ואף דליכא שנה שלימה מ"מ כיון דידעינן דביובל אין מוסיפין א"כ ממילא ממועט אבל להרמב"ם דמתקדשת בתחלתה ודאי מצינו למילף גם סופה כיון דעכ"פ משכח תוס' וז"ב ודו"ק:
ובזה מיושב מה שתמהו על הרמב"ם דל"ל תוס' בשבת ויו"ט מסוגייא זו דהרי בברייתא קאמר בפשיטות דמוסיפין מחול על הקודש וגם ר"ע ור"י תרווייהו ס"ל דמוסיפין רק דר"ע יליף מבחריש ובקציר תשבות ור"י יליף מועניתם וא"כ הרמב"ם דלא כמאן. ולהנ"ל הדבר נכון דהרמב"ם מפרש דהברייתא לא בעי לאשכוחי רק דמצינו באיזה מקום דמוסיפין ור"ע לא ס"ל באמת רק בשבועות ולכך פריך שם ור"ע האי ועניתם מאי עביד לי' דאי הוי דריש האי ועניתם כר"י לכל שבתות ויו"ט ל"ה צריך קרא לשבועות:
ומה שהק' עוד על הרמב"ם מש"ס יומא פ"א דמייתי שתי ברייתות וז"ל ותנא מייתי לה מהכא ועניתם את נפשותיכם כל מלאכה לא תעשו יכול יהא ענוש על תוספות מלאכה ת"ל כי בעצם היום הזה על עצומו של יום ענוש כרת יכול יהא ענוש כרת על תוספות עינוי ת"ל בעצם כו' יכול יהא מוזהר על תוס' מלאכה כו'. ואח"כ מייתי ברייתא דתשבתו שבתכם דמוסיפין מחול על הקודש והרמב"ם פ' דלא כמאן. דהא גם בברייתא דעצם עצם מבואר דיש עכ"פ אסור בתוספות כמ"ש רש"י ז"ל לפרש בגמ' גבי ותנא דעצם עצם האי ועניתם מאי עביד לי וז"ל מדאצטריך למעט תוס' מעונש ומאזהרה ממילא שמעינן דמוסיפין. ובאמת גם על הב"י ק' קו' זו דבסי' תר"ח הק' על הטו"ר דדריש קרא דועניתם לדר"ח מדפתי דכל האוכל ושותה בתשיעי ופ' דיש תוס' בשבת ויו"ט. והוצרך לתרץ דיליף דיש תוס' מבחריש ובקציר תשבות כר"ע. ותמי' דהא גם תנא דעצם עצם דריש כר"ח מדפתי ואסור תוס' יליף מדאצטריך למעט מעונש ואזהרה כפיררש"י ביומא. אמנם באמת ברש"י פסחים ס"ח כ' להיפוך גבי מר ברי' דרבינא יתיב כולא שתא בתעניתא בר מעיוה"כ כו' כר"ח מדפתי ופירש"י וז"ל ביומא מוקמינן להך דרשא אליבא דמ"ד דאינו מוזהר על תוס' עינוי ומאן דאי"ל יליף מחריש ובקציר ולכאורה הוא מיותר וגם הוא נגד דברי רש"י דכיון דגם תנא דעצם עצם דאית לי' תוס' דריש הא דר"ח מדפתי. וכבר תמה בזה השעה"מ הל' שביתות עשור. והנ"ל בזה דבאמת בס' ק"א פ' אמור הק' בש"ס שם דכיון דתנא דברייתא הוצרך עצם עצם למעט מעונש ואזהרה. א"כ כי קאמר אח"כ אבל אזהרה ליום עצמו לא למדנו אמר רבינא עצם עצם גמר מופנה ולמה הוא מופנה דהא הד' לאווי דריש להו חד לעונש דיממא ודלילא ואזהרה דיממא ודלילא א"כ ליכא תרי קראי למעט מעונש ומאזהרה ותי' בזה דלרבינא מפרש הברייתא דבתחלה רצה ללמוד מעצם עצם למעט מעונש ואזהרה ואח"כ באמרו אבל אזהרה ליום עצמו לא למדנו הדר בי' מזה. דאם נדרוש כן לא נדע אזהרה ליום עצמו רק דעצם עצם לג"ש וכיון דצריכי ד' קראי לעונש דיממא ולילא ולאזהרה דיממא ולילא ממילא נתמעט תוס' דאם הי' בתוספות עונש ואזהרה מכ"ש בלילה שאח"כ ול"ל קרא ומה שפיררש"י ותנא דעצם עצם מדאיצטרך למעט מעונש ואזהרה כו' ע"כ אינו אליבא דרבינא רק אליבא דר"פ ור"א דילפי אזהרה לעינוי מג"ש או מגופי' דקרא אייתר עצם עצם למעט ולדידי' פריך האי ועניתם מאי עביד לי' עכ"ד הק"א. ובאמת דברי קדשו עדיין מחוסרין תבלין דאכתי תיקשי מנ"ל לרש"י לפרש ותנא דעצם עצם היינו מאן דממעט מעצם תוס' הא גם רבינא דריש עצם עצם לג"ש וג"כ ממועט תוס' כנ"ל ולדידי' ג"כ ק' האי ועניתם מאי עביד לי', וצ"ל דכונת רש"י ז"ל דפשיטא לרבינא דל"ל תוס' כלל ודאי ל"צ קרא דועניתם כיון דל"ל תוס' ע"כ דריש כר"ח מדפתי רק דהוקשה לרש"י דקאמר בש"ס סתמא ותנא דעצם עצם והרי גם ר"פ ור"א דרשי עצם עצם ובא למעט עונש ואזהרה מתוס' ע"כ דאית להו תוס' ולדידיה י"ל דדרשי ועניתם באמת על תוס' א"כ למה הק' בש"ס סתמא ותנא דעצם עצם האי ועניתם מאי דריש בי'. וע"כ פיררש"י דגם למאן דבעי למעט תוס' מעונש ואזהרה ממילא ידעינן דיש אסור בתוס' וא"צ קרא דועניתם וז"ב. וא"כ בש"ס דפסחים דקאי אליבא דמר ברי' דרבינא דודאי כאבוהי ס"ל כרבינא דדריש עצם עצם לג"ש ולדידי' ל"ב למעט מעונש ואזהרה וע"כ הוצרך רש"י לפרש דביומא מוקי להא דר"ח מדפתי למאן דל"ל תוס' או דדריש כר"ע דהא ביומא קא' סתמא ותני דעצם עצם וגם רבינא בכלל וע"כ מוקי גם מר ברי' דרבינא כר"ח מדפתי וא"כ דברי רש"י מדוקדקים היטב דבא לבאר דגם לרבינא מוקי לה ביומא ומה שחסר שם גילה כאן ודו"ק ומיושב קו' השעה"מ. ומעתה י"ל דהרמב"ם ס"ל כרבינא דעצם עצם לג"ש ול"ל תוס' ומה דפסק דיש תוס' לענין עינוי י"ל כמ"ש הפנ"י דלמד זאת מהש"ס סוכה כ"ח דדריש שם מקרא דהאזרח לחייב נשים בתוס' עינוי. ובזה מיושב ג"כ קו' הכ"ת והק"א שהקשו על רש"י ז"ל דאיך נימא כאן דממעט תוס' מעונש ואזהרה א"צ קרא דועניתם אדרבה נימא כיון דמקרא דועניתם מוכח אסור תוס' ע"כ בא אח"כ למעט מעונש ואזהרה דכל כמה דלא ידענו אסור א"צ מיעוט והוא קו' עצומה. ולהנ"ל נכון דהא אסור בלא"ה ידענו מקרא דהאזרח ודו"ק ולכך גם הב"י לא הביא תי' זה כיון דאינו פשוט כ"כ ורש"י כ' זאת רק לרבותא והי' ניחא לי' יותר לתרץ דהטו"ר פ' כר"ע דדריש מבחריש ובקציר ודו"ק. ויש עוד הרבה לדבר בזה רק הפסוקוני טרדות שונות וגם כי לבי בל עמדי לאשר אחי הרב יחי' אינו בבריאות ולא כתבתי זה המעט רק למען אהבתך ואהבת אביך הרב יחי'. ידידך הדו"ש ושלום תורתך וח"ה והרמת קרנך למעלה: