אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה נח

תשובה נז

שנית להרב הג"ל.

מכתבך קבלתי ואם אמנם כי הקשית לשאול בזה ביען כי כבר השבתי לך דעתי בזה להלכה למעשה בעזה"י וכן כתבתי גם לאנשי ריבך לבל יעוררו מדנים ואם אתה כתבת עוד להה"ג הידוע אין אחריותו עלי ואני רואה שלא ירד לעומק הלכה כראוי לכל מורה רק לחדודי הוא דבעי וסתר דבריך הבנויים עפ"י הרמ"א ע"מ לבנות במקומו בנין שוא ותפל עפ"ד המנ"י והעלה חרס בידו לפרש פי' זר. ולבסוף הסכים ג"כ להתיר בדיעבד ודומה בעיני כמו שיש לפניו פתח פתוח. והוא חותר חתירה בכותל ליכנס לבית ולמה לי לבלות זמן להשיב על חלומותיו ועל דבריו עכ"ז למען אהבתך אשיבך בקצרה:

בראש דבריו מ"ש הרב המשיב דהרמ"א לא התיר רק בשעת הדפק ולא בדיעבד במח"כ שגה בזה מלבד דמבואר להדיא דגם בדיעבד מהני רק דבכ"מ השוו דיעבד לשעה"ד ואדרבה בט"ז יו"ד סי' צ"א סק"ב הביא בשם הת"ח דבשעה"ד שנתאכסן בבית עכו"ם כדיעבד דמי משמע מזה דדיעבד עדיף משעה"ד דמי נתלה במי. קטן נתלה הגדול כמבואר בפ"ק דב"ב גבי ונביא לבב חכמה ומלבד כ"ז מוכח כן מיני' ובי' מדהתיר רמ"א בשעה"ד כשאין לה בגדים. ובבל"י ובתוה"ש מבואר דה"ה באין לה מים. אטו כ"ז מיירי כשהיא במדבר כל הז"נ ואין לה בגדים ומים כל הז"נ. וה"ל לפרושי דאם תמצא אח"כ בגדים ומים היך הז"נ מחויבת לרחוץ וללבוש דשוב אינו שעה"ד וא"כ נפל ההיתר של הרמ"א בבירא. וע"כ דכיון שבשעת זמן הפסק טהרה ל"ה לה בגדים ומים אפי' אם אחר עבוד הזמן תמצא מים הוי דיעבד וא"צ לרחוץ עוד וז"פ לכל בר שכל. ומ"ש לדמות לבדיקת הריאה שהחמירו אפי' בדיעבד כמ"ש הש"ך יו"ד סימן ל"ט סק"ח. אין לו דמיון כלל. ולפ"ד גם בבדיקת הסכין אחר שחיטה דכ' צריך לבדוק ואינו רק לכתחילה. ואפי' לכתחילה כ' הרמ"א דמי שרוצה להכניס עצמו לס' א"צ לבדוק בין כ"א. ואמאי לא החמירו אפי' דיעבד וע"כ דשאני בדיקת הריאה כיון דשכיח בה טריפות ואדם בהול על ממונו חששו לקלקול במזיד כמ"ש הב"ח והש"ך שם דאם יתירו פ"א בדיעבד ישליך תמיד הריאה בלא בדיקה ע"כ החמירו גם בדיעבד משא"כ בבדיקת הסכין דלא שכיח וליכא הפסד כ"כ לא חשו. וא"כ הה"נ באן כיון דליכא הפסד מים תרחוץ ותלבש לבנים. למה נחוש שתעשה במזיד ע"כ החמירו בשעה"ד וה"ה בדיעבד וז"פ ובחנם נסתבך בזה:

ומ"ש הרב המשיב להביא ראי' מדברי המנ"י והוא בתוה"ש שם שכ' וז"ל והטעם בכ"ז דאולי נתלכלך גופה או חלוקה באיזה כתם ותמצא תוך ז"נ דאז אין תולין. ובס"ט הק' דשפת יתר הוא דאדרבא אם היו תולין כ"ש שיש לחוש שמא תראה אח"כ ותתלה שהי' עליו מקודם. וע"כ דחק הרב לפרש דכונתו דבא ליתן טעם על מ"ש דהוא רק מנהג כשר דאלו הי' תולין הי' צריך רחיצה אבל אי אין תולין הוא רק עצה טובה ומנהג כשר שלא לבטל מצות עונה. ומזה הוכיח דעכ"פ בדיעבד אם לא עשה כן ג"כ כשר שלא לבטל מצות עונה. ע"כ. ובמח"כ כמה מהדוחק יש בפירוש זה. דהעיקר חסר מהספר. ומלבד זאת אין טעמו עולה יפה דהרי באמת בכל הז"ן תולין רק בג' הראשונים אין תולין כמבואר שם ס"י. ואפי' אם יש ס' שמא הי' תוך ג"י מ"מ אם מצאה הכתם אחר ג' תולין כמבואר בתשו' ח"ץ ובפמ"א. וא"כ אכתי תיקשי אמאי הוא רק מנהג כשר והלא צריך רחיצה מה"ד שמא תמצא אחר ג"י. ולפע"ד דברי המ"י נכונים וברורים וכונתו במ"ש דאז אין תולין היינו דאז אחר שתרחץ ותלבש לבינים שוב אין תולין שום כתם שתמצא תוך ז"נ בימי נדתה דהרי רחצה עצמה ולבשה לבינים. ולא תוכל לבא לידי מכשול. משא"כ אם לא תרחוץ ותלבש ותוכל לתלות בימי נדתה תוכל לבא לידי מכשול דשמא באמת הכתם נולד אח"כ ולכך נהגו מנהג כשר הזה וז"ב ופשוט בכונת המנ"י. ותמהני גם על בעל עצ"ל שסיים אחר דברי המנח"י וז"ל ואף אם תולין אתר ג"י חיישינן להיפך שמא תראה ותחלה בו עיי"ש. ובאמת זה גופי' הוא החשש של המנ"י ועיי"ש שסיים ג"כ דבדיעבד מותר ומ"ש בעל התשובה לחדש כאן דקיי"ל בנדה ס"ט דבעינן ספורים לפנינו א"כ לפי המבואר בסוגיא דבכורות דהא דקרא לעשירי תשיעי מקודש היינו משום שעשירי קדוש מאליו אבל בקרא לשמיני תשיעי או לשביעי שמיני המנין מקולקל א"כ ה"נ כיון שהתחילה למנות אח"כ מחדש וקראה לשלישי ראשון ולשביעי חמישי אין כאן ספורין לפנינו. במח"כ טעה בזה דהרי בזב וזבה ודאי בעינן ספורין לפנינו כמבואר שם בש"ס. ופליגי שם בש"ם בלא בדקו בימים שבנתיים דלר"י אין להם אלא ראשון ושביעי בלבד ומשלימין עליהם ה' ימים. ולר"ע אין להם אלא שביעי בלבד ומשלימין עליהם ששה וקשה נ"כ דאיך שביעי נעשה ראשון והרי כבר קראו שביעי ואין כאן ספורין לפנינו וגם בב"י וש"ע סי' קצ"ו סי"ב בטעתה במנין יום א' וטבלה ושמשה צריכה להמתין ואו עונות ותמנה יום א' נקי ותטבול ואמאי לא נימא כיון שטעתה במנין. וסברה על יום ואו שהוא שביעי. א"כ קראו לשישי שביעי ול"ה ספורין. ול"מ השלמת יום א'. וגם בנוב"י מה"ת סי' קכ"ה כ' דבדיקת נ' וט' הוי כמו בדיקת ראשון ושביעי. הרי דאינו מעכב מה שחשבו לג' וט'. ובאמת אין דמיון כלל להא דבכורות לענין מעשר דשם צריך למנותם בשבט א' ב' כמבואר בחינוך מצוה ש"ס ולזה ודאי מעכב בשטעה במנין וקרא לשביעי שמיני המנין מקולקל כמו בספירת העומר משא"כ בספירת זב וזבה דאינו מחויב למנותם בפה כמבואר בחינוך מצוה ש"ל דהא דכתיב וספרה לה היינו ליתן לב על הימים ולהשגיח עליהם וכן לענין נדה כ' הנוב"י מה"ת סס"י קכ"ג דגם לר"ע דבעי ספורין לפנינו אינו בפה רק שנדע שהם נקיים ועיין בתשו' ח"ס חיו"ד סי' קע"ח דספורין היינו שיהי' להם הכנה וכונה לספור ובדיקת יום א' הוי הוראה שמכנת עצמה לשמור ולספור הימים שלא יהי' דברים שבלב. ובדיקת יום הז' הוא להורות שפסקה זמן ספירתה אבל בימים שבנתיים א"צ כלום עיי"ש. וכיון שאינו רק במחשבה אם החליפה איזה יום בחבירו מה בכך, וז"ב:

ומה שתמה רו"מ על הכ"מ פ"ד ממו"מ ה"ז במ"ש הרמב"ם שם דאם ל"ה עסוקה בטהרות א"צ בדיקה שכל הנשים שי"ל וסת הם בחזקת טהרה לבעליהן. והשיג עליו הראב"ד דמאי אריא בי"ל וסת הרי אפי' אין לה וסת א"צ בדיקה. ותי' הכ"מ דבאין לה וסת עכ"פ צריכה בדיקה אתר תשמיש כמ"ש הה"מ בא"ב והק' רו"מ דהא הרמב"ם שם מיירי קודם תשמיש. לק"מ דכונת הכ"מ דלכך כ' הרמב"ם בי"ל וסת משום דהוא מלתא דפסיקא דהם בחזקת טהרה לגמרי משא"כ באין לה וסת דעכ"פ צריכה בדיקה אח"ת ולכך לא כ' הרמב"ם סתם לכלול כל הנשים. וז"פ:

גם מ"ש על החו"ד סי' קפ"ו שכ' דהא דא"ל וסת א"צ בדיקה היינו בחו"ס אבל קינוח צריכה עכ"פ. והק' רו"מ ע"ז מש"ס נדה י"ב בעי ר"א מר"ה אשה מהו שתקנח עצמה בשיעור וסת כו' א"כ לבו נוקפו ופורש. הרי דגם קינוח ל"ב – הנה החו"ד עצמו נשמר מזה בסופו וכ' דבגמ' ל"א לבו נוקפו רק על הבעיא מהו שתבדוק לחייב א"ח. ולא על הבעיא דמהו שתקנח ודו"ק. ובזה אשאר ידידו:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה