אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה י

תשובה ט

ברכת שמים מעל לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף ובקי בנש"ק מו"ה יצחק מייאיר נ"י אבד"ק ראזינטוב:

מכתבו היקר עם שאלתו השגתי ואם אמנם כי אנכי מוטרד מאוד הן בטרדא דמתא והן להשיב שאלות הנחוצים עכ"ז למען כבוד תורתו וכבוד אבותיו הקדושים נ"ע לקחתי לי מועד להשיבו אך בקצרה:

אשר שאל בשתים אודות הכשר חביתין מיין של כל השנה אם יכול להגעילם לתת בהם יין של פסח מחמת החשש שבזמנינו כמעט רוב היינות של חמץ מערבין בו שפירסוס מיי"ש וכבר כ' הלבוש שאינו מועיל הגעלה לכלי היי"ש אם לא שבשלו במים ואפר והשנית אם אפשר בהגעלה אם צריך דוקא לפתוח השוליים. ויש בזה הפסד גדול אי אולי די להגעילם דרך נקבי הברזות כי בנקל אפשר לנקר היטב ע"י הנקב הנ"ל בכלי העשוי לכך וגם יוכל להכניס שם נר ע"י כלי מדראט לראות אם הוא מנוקר היטב ובלא"ה היין שלנו מסונן היטב ואין בו חשש שישאר בין הנסרים כי אם אינו נקי מתקלקל היין עכת"ד שאלתו:

תשובה הנה כבר נשאל ע"ז הגאון מלבוב מהרי"א הלוי ז"ל בתשובותיו ח"א סי' מ"ו אם נתנו יין לחביתין הנ"ל בלא הגעלה כלל קודם פסח והעלה להתיר ובלבד שיערה אותם קו"פ לכלי של פסח משלשה טעמים הטעם הא' דאפי' אם נימא דיי"ש הניתן ביין לחזקו הוי כדבר המעמיד ול"מ ס' אפי' קו"פ מ"מ אותה בליעה מועטת שנבלע בכלי בודאי אין בו כח להעמיד היין השני דהא היין הראשון לא נאסר כולו דל"א חנ"נ קו"פ כמ"ש המג"א סי' תמ"ז סקל"ח וא"צ לשער ביין השני רק לפ"ע וכיון דל"ה עכשיו דבר המעמיד שפיר בטיל ביין השני ול"ד למ"ש הט"ז סי' תמ"ב סק"ד לאסור המע"ד שנתחמץ בשמרי מעד מחמת שהמעד הראשון נתחמץ בשמרי שכר עיי"ש דשם השמרים במעד גם עכשיו הוא דבר המעמיד כמ"ש הט"ז שם משא"כ בנ"ד דל"ה עכשיו דבר המעמיד עכ"ד ודבריו צריכים ביאור דהא גם במעד שכ' הט"ז מיירי בשמרים של מעד שאין חשש רק משום שהמעד הראשון נתחלף בשמרי שכר ובמג"א שם הביא בשם הרמב"ן דאפי' אם המעד הזה הוא רביעי או חמישי מזה שנתחמץ בשמרי שכר ואפ"ה אסרו בפסח א"כ בכה"ג ודאי לא נשאר משמרי שכר רק מעט דמעט שאין בו כדי להעמיד ובט"ז שם מבואר דאפי' נתחמץ בכלי הבלוע מהמעד ואותו הבלוע יש בה כח חימוץ מהמעד. א"כ ודאי אותי חלק הבלוע בי מהשמרי שכר אין בי כח להחמיץ ומותר הבלוע הוא של מעד ההיתר ואפ"ה אסור וצ"ל בכוונתו עפמ"ש המקו"ח שם דהא הוי זוז"ג דהא אין המחימץ מחמץ אלא לפי חשבון והרי רוב שמרים הם ממעד ותי' עפמ"ש המג"א שם בשם הרדב"ז בגבינה שהועמד בקיבה שהיתה בכלי חמץ דאסור לאוכלה ומותר להשהותה ובגוף התשובה ברדב"ז ח"א סי' תפ"ז מבואר הטעם משום דהחמץ גופי' אינו מעמיד והא דאסור לאוכלה משום דהקיבה נאסרה כולה ואוסרת הגבינה ואף דהוי נב"נ לא שרי נטבנ"ט אלא בב"ח ולא בחמץ והא דאינו בטל בס' משום דחמץ בפסח במשהו עכ"ל (ועיין בבאה"ט שהביא בשם הבאה"ט ישן ונ"ל שהעמיד בפסח ולא ידעתי למה ובפמ"ג תי' משום דחמב"פ במשהו וגם במה"ש תמה דהא הבליעה חמץ אינו מעמיד ותי' דמשום משהו אסר לה וכנראה אשר לא ראו גוף התשובה דכ"כ בפירוש) וע"ז ה"ק המקו"ח דהא נתבטל קו"פ ואינו חו"נ. ועכצ"ל כיון דחשבינן למעמיד כאלו היא בעין והקיבה אלו היתה בעין ודאי דהי' אסור לאכלה דהחמץ לא נתבטל בקיבה דבקיבה הי' טעם גמור וא"כ ה"נ בשמרים כיון דהם מעמיד הוי כאלו אוכל השמרים בעין והשמרים ודאי אסורים דבשמרים ניכר פעולת השמרים הראשונים האסורים וע"כ ל"ה זוז"ג דגם השמרים של מעד הי' אסורים עיי"ש ודבריו נכונים מאוד ומעתה כ"ז ניחא בשמרים דגם עתה השמרים מעמידים המעד אף דאין בהם רק חלק קטן מהשמרים של אסיר מ"מ כיון דמעמיד והוי כח המעמיד גם בתוך הפסח והוי כאלו הם בעיני' והשמרים כולם אסורים כמ"ש המקו"ח משא"כ כאן דאף שהיי"ש הי' מעמיד היין הראשון אבל עתה היין הא' אינו נותן שום חיזוק ביין השני והבלוע מחלק היי"ש שבחבית גם אם הי' בעין לפ"ע ודאי אין בו כח להעמיד היין השני א"כ עתה אין שום כח המעמיד בפסח ול"ה כמי בעין כלל בתוך הפסח. וקו"פ ודאי לא נעשה היין הראשון נבילה. וא"כ הבליעה המועטת שפיר בטיל ביין השני. וכדברי הה"ג מלבוב הנ"ל וראיתי בס' עיקרי הד"ט חאו"ח סי' י"ח הביא בשם קיל אליהו תמה על הרדב"ז שכ' שהקיבה היתה מלוחה בכלי חמץ דהא אין מליחה לכלים להפליט ולא מצא מענה עיי"ש. ובאמת המג"א בסי' תמ"ב נשמר מזה וכ' דמיירי שהיתה הקיבה מעל"ע בכלי חמץ אבל בתשו' רדב"ז עצמו שם מבואר דאסר הגבינות מטעם מליח כרותח וצ"ל בזה עפמ"ש הא"ר דהא אחר מעל"ע הוי נטלפ"ג ועיין במחוקק יהודה שכ' ליישב דכיון דהי' מלוח והציר הזב מהקיבה הוא חריף ואף לאחר מעל"ע משוי לשבח עיי"ש וי"ל דלכך הוצרך הרדב"ז לומר מטעם מליח כרותח ובאמת מיירי בכבוש מעל"ע כהמג"א. וזה י"ל גם בכוונת הב"י סי' תמ"ז שתמה למה התירו בשר מליח שנמלח קו"פ בכלים שהם בלועים מחמץ וכ' שדוחק לחלק בפליטת כלים בין דבר המליח לדבר המבושל. ועיין בפמ"ג והח"י שדחו קו' זו דהא אין מליחה לכלים להפליט ולהנ"ל שפיר תמה הב"י דהא אכתי יש נ"מ לענין קיבה שנכבש במלחו מעל"ע ודו"ק. ועוד טעם אחר כ' הגאון הנ"ל דאף אי נימא דהוי מעמיד הא מעמיד אינו אלא דרבנן ולענין דרבנן חמץ מקרי היתירא בלע א"כ מועיל נטבנ"ט ומ"ש המג"א ס"ק כ"ד דבחמץ אינו מועיל נבנ"ט היינו היכא דאסורא בלע ושמו עליו. משא"כ לענין מעמיד דרבנן. ועוד כיון דסתם כלים אב"י וכאן יש עוד ס' שמא גם ביין הראשין לא נתערב יי"ש ואף דיי"ש חריף טפי מ"מ כיון שכבר בטל ביין הראשון אין כאן חריפות גדול עיי"ש – ובאמת כפי המבואר בתשו' רדב"ז הנ"ל דלענין לאכול בפסח ל"מ נטבנ"ט אפי' במעמיד דהא שם הגבינה לא נאסרה רק משום שהקיבה מעמיד ואף שהבלוע חמץ אינו מעמיד עיי"ש. אך הגאון לא התיר רק באופן שיערה אותם קו"פ לכלי של פסח. ובתשו' פמ"א ח"א סי' ע"ה אסר ג"כ בנתן יין לתוך כלים ישינים של יי"ש לשתות תוך הפסח ובצירוף כל היתרים הנ"ל התיר לאחר הפסח. ובתשו' שבס"ס לסי' רצ"ג פקפק על ההיתר של הפמ"א עיי"ש:

ומעתה נבא לשאלה השני' אם רוצה להכשירם שיהי' ראוי למלא בהם יין לפסח אי מהני ואיך יהי' ההכשר והנה בפמ"א בתשו' הנ"ל כ' דאף שכ' הט"ז והמג"א דיי"ש הוא דבר חזק ונו"ט לשבח ואפי' אב"י אסור מ"מ זה דוקא בדבש אבל ביין הוא בהיפוך שהוא נו"ט לפגם עיי"ש – אמנם היתר זה ל"ש בנ"ד דאדרבה הוא משביח מאוד ביין ע"י השפירטוס האלו כמ"ש הגאון מצאנז ז"ל בתשו' ד"ח ח"א סי' ס"ב שביאר היטב ענין מלאכה זו שמערבים יי"ש ביין ונותנים עוד דברים חמוצים ומיני בשמים ויש שעושים ממנו יין טוב לשתי' בפ"ע ויש שנותנים ממני רק מעט ליינות אחרים להמתיקם עיי"ש הרי שעכ"פ אינו נוטלפ"ג ביין. אך בזה יפה כ' כת"ר דכיון דעיקר החשש דל"מ הגעלה בכלי היי"ש הוא משום הריח וכאן לא ניכר כלל הריח גם ביין הא' מכ"ש ביין שנותנים בו עכשיו ואפי' לטעם שהביא הח"י סקנ"ז דל"מ הגעלה בכלי יי"ש משום דלא גרע מבית שאור מ"מ הרי סיים ג"כ דאם בישלו במים ואפר עד שנסתלק הריח מותר להגעילו מבואר דאם נסתלק הריח ל"ה כבית שאור וכ"כ האחרונים לענין כלים שהיו מחזיקין בו סובין ובארשט דכ' הט"ז סק"כ דאם מחזיקין בו מים איזה זמן קו"פ מותר אף דהיו כבית שאור מ"מ כיון שהמים מפיגין טעמן וריחן ל"ה כבית שאור א"כ כ"ש כאן דמעיקרא לא הי' שום ריח מיי"ש:

אך לפמ"ש הט"ז סי' תנ"א סקכ"ד בשם הב"ח שאין להכשיר חבית של שכר שא"א לנקר בין הנסרים שלא ישאר שם משהו זוהמא והוא חמץ גמור וכנראה שכן הסכמת המג"א שם סקל"ט ומ"ש המג"א שם אח"כ דעת הלבוש הוא רק לענין דיעבד וכן הסכימו כל האחרונים א"כ י"ל דה"ה ביי"ש יש חשש זה אפי' במקום דליכא ריחא אבל באמת נראה מכל הפוסקים דלא הזכירו ביי"ש חומרא זו. וגם בט"ז סקכ"ז כ' סתם ביי"ש דאם נסתלק הריח מותר להגעילו ולא הזכיר דברי הב"ח וכן כל האחרונים נראה מזה דדוקא בשכר הנעשה משעורים ונשאר החמץ בשולי החבית לכך חשש הב"ח שנשאר בעין משא"כ ביי"ש דאין בו ממש רק זיעה בעלמא ומהגם בזמנינו דהרוב הם מתפוחי אדמה והדגן הוא מועט כמ"ש הח"ס אין בו חשש כ"כ. ואפי' אי נימא דגם בחבית מיי"ש שייך חשש זה מ"מ בנ"ד שלא הי' יי"ש בעין רק מעט ממנו מעורב ביין ודאי לא גרע ממ"ש המג"א שם להדיא אחר דברי הב"ח הנ"ל דבמי דבש אף שנתבשל ביורה שבשלו בו שכר תוך מעל"ע מ"מ יש להתיר החבית של מ"ד הנ"ל בהגעלה עיי"ש ול"ח שנשאר הזוהמא מהשכר מכ"ש דאין לחוש על מעט יי"ש הנבלע ביין הראשון.

אולם עדיין נשאר עלינו לבאר במ"ש הט"ז לענין בארשט מסיבין הנ"ל דמהני נתינת מים איזה זמן קו"פ ולא הזכיר שם החשש של הב"ח דהא נשאר הסובין בין הנסרים יותר משעורים הנ"ל ועיין בס' מחוקק יהודה שכ' באמת בזה דבכלי עץ העשוים מנסרים ל"מ נתינת מים וגם פקפק שם על הראי' שהביא הט"ז משקים ישינים דשם משפשפן ומתכבס היטב כמ"ש הח"י שם וגם בט"ז סי' תנ"ג החמיר גם בשקים ולפענ"ד נראה ליישב דברי הט"ז עפמ"ש הב"ח בתשו' הישינות סי' ק"ז בנפה שניפו בה קמח ואח"כ שאבו בה הזוהמא של מי דבש בשעת בישולו קו"פ וכ' שאין חשש משום קמח הנדבק בדופני הנפה דבשעה ששאבו הזוהמא של מ"ד נימוח הכל ולא נשאר שום דבר בעין ובטל בס' קו"פ והביא ראי' ע"ז שהרי מהרא"י התיר לכבס השק שהי' בו קמח רק שיתיר התפירות ול"ח שמא יש שום דבר בעין בין אריגת החוטין שבשק ויתערב בקמח של פסח. א"ו דאמרינן כיון שבאו עליו מים נימוח כל הקמח שהי' בשק ולא נשאר שום דבר בעין וכ' שהוא דבר פשוט וא"צ לראי' עיי"ש וא"כ הן הן ממש דברי הט"ז בכאן ול"ק מ"ש עלי' במחוקק דשם בשקים אינם משתמשים בהם בדבר לח שיתן טעם דהרי גם בשקים יש חשש מהנדבק בין הנקבים שיתערב בקמח וע"כ דבמים נימוח הכל כמ"ש הב"ח ומ"ש להתיר התפירות הוא משום דבמקום התפירות אין מגיעים מים ואף שהט"ז החמיר בסי' תנ"ג לירא שמים ה"ד בשק שדרכי לידבק בו יותר ע"י המים משא"כ בכלי עץ דודאי נימוח הכל במים ואין חשש כלל ודו"ק. ולפי"ז יש לומר דגם בחבית של שכר מהני נתינת מים ומה שלא הזכיר זאת בחבית שכר היינו משום שעפ"י הרוב עשויים בשתי שוליים ואין רגילים להחזיק בו מים משא"כ חביות מבארשט עפ"י הרוב הוא פתוח ובנקל להחזיק בו מים וכ"כ להדיא בס' ח"א כלל קכ"ה דגם בחבית שכר מהני מים רק שהביא אח"כ חומרא של הב"ח ולפע"ד נראה כמ"ש. ואם כי לא מלאני לבי להקל בחבית של שכר נגד האחרונים הנ"ל אך בנ"ד דאין כאן רק חשש תערובת מעט יי"ש בין הראשון ודאי לכל היותר א"צ רק נתינת מים וג"ז הוא לחומרא יתירה:

אמנם לענין המנהג שכ' הט"ז וכל האחרינים לפתוח א' משוליו ובא"ר הביא בשם הפרישה להחמיר בזה אפי' בדיעבד בלא פתח השוליים משום חמץ בעין שבין נסר לנסר אבל בש"ע של הגאון מלאדע ז"ל סי' תנ"א סס"ד פ' דאם הדיחה היטב ולא פתח השוליים מיתר היין בדיעבד עיי"ש וצ"ל דאף דכ' בעצמו סי' תמ"ז אות נ"ג גבי חבית שדבקו בו נסרים בבצק דאסור לשתות היין בפסח דהטעם של הרמ"א משום כיון שנתן היין בידים הוי כמתכוין לבטל האסור ולכך מה שנפלט מהבצק תוך הפסח ביין ואף שנתנו קו"פ כיון שהי' במתכוין עיי"ש ולכאורה גם בלא פתח השוליים יש חשש זה. וי"ל בזה עפמ"ש הט"ז ביו"ד סס"י קל"ח בגת שבא לנגבה מכבד כדרכו ואין מחייבין אותי ללקט חרצנים וכ' בט"ז שם דאף דהיכא דאפשר בע"א הוי כמבטל אסור לכתחילה מ"מ כאן הוי כא"א בע"א דאחר שכבס אותו כראוי לא הטריחוהו עוד לחפש אחר החרצנים דכ"מ שהי' בעין אזיל לי' ע"י הכיבוס עיי"ש ולהסביר דבריו י"ל עפמ"ש בחבורי מ"ש סי' צ"א דהא דשרי באין כוונתו לבטל האסור היינו ביש הוכחה דאין כונתו לבטל והבאתי מפר"ח או"ח סי' תנ"ג בדבש שנפלו בתוכו נמלים כיון שרוצה להפריד האסור מן ההיתר אין כאן מבטל אסור דאל"כ איך התירה התורה להגעיל וע"כ כמ"ש הר"ן פא"מ כיון שכוונתו להכשיר הכלי ואינו נהנה מהאסור שרי הרי שמפרש דברי הר"ן כיון שעוסק בהגעלת הכלי ורוצה להפריד האסור ודאי אין כוונתו לבטל עיי"ש שהארכתי בזה ומובן בזה היטב החילוק של הט"ז דהא דאסרו באפשר בע"א היינו דכשאפשר בע"א אין הוכחה דאין כוונתו לבטל משא"כ כאן שעוסק להכשיר ולכבס הגת וחזינן דרוצה להפריד האסור הוי הוכחה גדולה דאין כוונתו לבטל לכך מותר גם באפשר בע"א. ומעתה ה"ה בנ"ד שעוסק בהדחה וניקור והחזקת מים והגעלה אף אם ישאר איזהו משהו בעין ל"ה מבטל אסור דאין כוונתו לבטל וכפי מ"ש כ"ת יוכל לנקר היטב גם בלא פתיחת השולים. וגם דהוי ס' אולי גם ביין הראשון לא נתערב בו יי"ש. והיכא דיש ספק אם נתערב אסור כלל מבטלין אסור לכתחלה כמ"ש הש"ך יו"ד סי' פ"ד וצ"ב וכאן דיש טורח והפסד גדול בפתיחת השוליים לדברי כ"ת מכל הנהו טעמי הנ"ל דעתי מסכמת להתיר לנקר היטב ע"י נקב הברזא ולעיין שם אח"כ ע"י נר אם הוא נקי ואח"כ ימלא שם מים ויעמדו שם ב' או ג' ימים ואח"כ לשפוך המים ולנגבם מהמים צוננים ולהגעילם ויוכל להכניס בהם יין לפסח. והנני ידידו דו"ש:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה