אור ברסלב

שות מנחת שי חלק ב· רבי שמואל יצחק שור

תשובה א

מרחוק אקרא בשלום כבוד ידי"נ רחימא דלבאי חביב עלי כגופאי הרב הגאון חריף ובקי מו"ה אברהם מתתי' חלפן ממדינת רוסיא עיר יאליסיוועט יע"א:

אחרי תת שלום להדרת תורתו כמשפט מכתבו היקר עם בשורה טובה מבנו היקר יחי' הגיעני שמחתי כמוצא שלל רב. ואחר עד עתה מרוב טרדותי ולמען כבודו לקחתי לי מועד להשיבו בענינים הנוגעים להוראה על ראשון ראשון:

ע"ד שאלתו בציקאריע עם חלב הנשפך תחת קדירה של בשר אם צריך ס' נגד כל הנשפך או לשער רק לפי חשבון החלב שבו וכ' שבאו"ה יש סתירה בזה:

הנה לדעתי הדבר פשוט דא"צ לשער רק כפ"ע החלב המדומע בציקאריע כמ"ש האו"ה בכלל ל"א הובא בט"ז יו"ד סי' צ"ב ס"ק כ"ד. ומ"ש כ"ח דהאו"ה סותר עצמו ודאי כונתו למ"ש האו"ה כלל כ"ד דין ח' וז"ל ומיהו ברוטב של בשר שנפל לחלב צריך ס' נגד כולה דהוי שם בשר על כל המים וכן ראיתי בתשו' שו"מ מהגאון מלבוב ז"ל מהד"ת ח"ד סי' י"ב שהקשה כן על האו"ה ורצה לחלק בין בשר לחלב אח"כ הביא גם דברי החו"ד סי' צ"ג שכ' ג"כ לענין בשר דאם נשתמש בקדירה כזית בשר עם מים א"צ לשער אח"כ נגד כל הכזית רק לפי שיעור המדומע ועז"כ דע"כ דעת או"ה לחלק בין אם נפל רוטב בעין לחלב צריך ס' נגד כולה משא"כ כשנבלע בקדירה דא"צ ס' אלא כנגד הבשר עיי"ש ובאמת במח"כ שני החילוקים אינם נכונים דהרי האו"ה בכלל כ"ד סיים שם וז"ל ועוד כמ"ש המרדכי פכ"ה דקיי"ל כמ"ד שמשערים כאלו היו המים בשר ולא כמ"ד במה דבלעי מיא וסברא הוא דא"א לשער כמה בלע וכן בתחיבת כף של בשר וכל כה"ג. וה"ה לח בלח היתר בהיתר צריך ס' כמו כן נגד דימוע ראשון כגון רביעית חלב שנפל לה' רביעית מים צריך ס' נגד המדומע עיי"ש הרי מדכ' וה"ה משמע דחלב ובשר חד דינא אית להו. ואפ"ה בלח בלח אפי' בעין א"צ ס' רק נגד הדימוע וסותר רישא לסיפא דברישא כ' דבבשר צריך ס' נגד כולה:

ובאמת נלפע"ד ברור דאין כאן שום סתירה וחזרה כלל דודאי אין סברא כלל לומר דאם היו ברוטב זית א' בשר וארבעים זיתים מים יצטרך ס' נגד מ"א זיתים בשר דאיך נעשה מזית א' מ"א זיתים רק כונתו עפמ"ש הרמ"א בסי' צ"ח ס"ד בחלב שנפל לתבשיל דיתן מים צוננים להקפיא וכ' בט"ז שם סק"ז בשם או"ה דדוקא בדאיכא ס' ובהגהת או"ה בשם המרדכי דאפי' בדליכא ס' והט"ז תמה עליו דמאי מהני מים צוננים בליכא ס' דהא אפי' בכף צריך ס' נגדו אף שלקחו משם. וע"כ שהטעם נשאר עיי"ש. ומעתה גם כונת או"ה כאן כן דברוטב של בשר אף שהסירו הבשר מ"מ צריך לשער נגד כל הבשר כאלו היו המים בעצמם בשר דהא לא ידעינן כמה נפק מיני' כמו שסיים באמת דלא כמ"ד במה דבלעי מיא דא"א לשער כמה בלע ובא לומר דל"ת דוקא בלח בלח דנבלל הכל צריך לשער נגד כל החלב ולא בבשר שהסירו משם ע"כ אמר דגם בבשר נחשב כאלו נשאר הכל במים אבל באמת א"צ ס' רק נגד הכזית בשר ודוקא אם כל הרוטב נפל לתבשיל. ואם נפל מקצת צריך ס' רק נגד שיעור המדומע וע"כ כ' שפיר וה"ה בלח בלח כו' דבאמת חד דינא אית להו. ומעתה דבריו בכלל כ"ד ובכלל ל"א א' הם דדוקא בנבילה לא סגי כנגד המדומע ולא בב"ח ומיושב הכל ודו"ק:

אך דברי החו"ד הנ"ל שכ' דבקדירה שנשתמש בה בשר עם מים א"צ ס' נגד כל הבשר אינו מובן דהא א"י כמה נפק מיני' כמ"ש האו"ה וגם הוא עד דברי הרמ"א סי' ק"ג ס"ד דאע"ג דהאסור נוטל"פ והמאכל מותר מ"מ אם בשלו בקדירה אח"כ תבשיל אחר שהאסור הראשון נטל"ש נאסר התבשיל השני אם לא הי' ס' נגד האסור הראשון הרי דצריך ס' נגד כל האסור ולא סגי כפי שיעור המדומע. וצ"ל דהחו"ד לשיטתי' שכ' שם לפרש דמיירי דוקא, שהקדירה הי' מחזיק כשיעור שיוכל לבלוע כל התבשיל עם האסור כגון שהתבשיל עם האסור היו כשיעור נ' זיתים והקדירה היו מחזיק נ' זיתים. אבל אם לא הי' הקדירה רק כחצי התבשיל א"צ לשער רק נגד חצי האסור עיי"ש. וא"כ י"ל דבסי' צ"ג מיירי שלא היו מחזיק כ"כ ע"כ א"צ נגד כל הבשר:

אמנם ראיתי בתשו' משיב דבר להגאון מוולאזין ז"ל (ששלח לי כת"ר למנה) סוף ח"ב שכ' על מי שרצה להורות בעירה מכלי בשר ב"י על כלי חלב דכיון שאין מבשלין בשר כ"א לערך רבע מהקדירה וג' חלקים תבשיל וא"כ יש בתבשיל השני ס' נגד רבע דופן הקדירה שבלע מבשר ומותר הכלי חלב והביא ראי' מהפ"ת סי' צ"ה לענין כף שהגיס קדירה של שעורים שי"ב חמאה א' מארבעים. וכ' עליו דלא טב הורה דודאי לענין התבשיל שנבלל בו החמאה נתחלק בשוה בכל התבשיל. אבל הקדירה או כף שבולע התבשיל אינו דומה בליעת החמאה לבליעת התבשיל דשמנונית מפליט ומבליע יותר. וא"א לשאר כמה בלע הקדירה מן החמאה וצריך ס' נגד כולה וע"כ גזרו אפי' באין שמנונית עיי"ש. ודבריו נכונים ולפי"ז דברי הרמ"א פשוטים דצריך ס' נגד כל האסור דבלוע בקדירה א"א לשער נגד המדומע ודלא כהחו"ד:

ובזה מיושב דברי הט"ז סי' ק"ג סק"ו שהביא בשם או"ה בתבשיל שנפל שם אסור פגום ונפל אותו תבשיל לקדירה אחרת ובאותו תבשיל הי' האסור בעין א"צ אלא ס' נגד האסור שבקדירה עיי"ש. ובפמ"ג שם הקשה דהא ע"כ ט"ס הוא בט"ז וצ"ל כמ"ש בד"מ שעם האורח מישור. אלו הי' האסור בעין אף שהסירו משם צריך ס' נגד האסור, וק' מה חידש בזה דהא גם הרמ"א כ"כ דצריך ס' נגד האסור הראשון עיי"ש. ולהנ"ל נכון דהא הרמ"א מיירי בבלוע בקדירה דצריך ס' נגד כל האסור והט"ז חידש בשם או"ה דאפי' בתבשיל בעין והוסר האסור כיון שכל התבשיל נפל למק"א צריך ס' נגד כולו דלא ידעינן כמה נפק מיני' וכפי פירושי באו"ה כלל כ"ד ודו"ק:

אבל באמת לפעד"נ ליישב דברי זקני הט"ז ז"ל בלי שום הג"ה ובמח"כ הפמ"ג ז"ל אין כאן שום ט"ס ותה"ל יש תח"י הד"מ עם האורח מישור ולא כ' שם הנהו תיבות אעפ"י שהסירו האסור רק אלו הי' האסור בעין הי' נו"ט לשבח וכנראה שהפמ"ג הוסיף תיבות אלו בכדי לפרש הלשון אלו היו האסור בעין דמשמע דעכשיו אינו בעין רק שהסירו משם ולפענ"ד פשוט כונתו אלו היו האסור בעין היינו אם הי' האסור בעיניו בלא תערובת התבשיל הפגום הי' נו"ט לשבח ע"כ גם עכשיו שהוא בתערובות צריך ס' עכ"פ נגד האסור ולכך בכונה הוסיף הט"ז תיבות האלו ובאותו תבשיל הי' האסור בעין דלא נטעה לפרש אלו הי' האסור בעין היינו שהוסר האסור ורק שעדיין בעין בתבשיל רק שהוא בתערובת עם האסור הפגום וז"ב ואמת בס"ד ואין כאן ט"ס:

נחזור לענינינו דבין בחלב בין בבשר א"צ ס' רק נגד החלב או הבשר ואם נפל מקצת צריך לשער לפי שיעור המדומע והפמ"ג או"ח בהנהגת השואל והנשאל אות ב' כ' גם לענין תחיבת כף בבשלו ירקות בקדירה חולבת ומעט חמאה בתוכה ותחבו כף לשם ומשם לבשר א"צ לשער רק לפי חשבון ול"ח שמא בלע רק מחמאה עיי"ש. וזה שלא כדעת הג' מוולאזין הנ"ל:

אולם אדמו"ר הגאון מוהרש"ק ז"ל מבראדי בספרו סת"מ הל' תפלין סי' נ' כ' לענין כף דאף דמה"ד הי' צריך לשער כפי המדומע אך לפעמים נגע הכף בגוף הבשר. וגם לפעמים הוי הרוטב שומן למעלה ע"כ יש לנהוג בנתחב לחלב ממש יש לשער בכל הכף אבל בנתחב לשאר מינים רק שבקדירה נשתמש בתחלה חלב דיש היתר מכת נטב"נ ומכ"ש אם הכלי אב"י לענין החומרא לערות כמין הכלי ב"י יש להקל לפי המדומע. וכן אני נוהג תמיד. וכ"ז לענין כף. אבל בתבשיל הן בבשר ורוטב או בחלב עם מים או ציקאריע וכדומה דל"ש טעמים אלו ודאי א"צ לשער רק נגד החלב והבשר. כן נלפע"ד לדינא:

ב) וע"ד שאלתו איך לכתוב בגט שם טאמערע בפתח המוזכר גם בספרו היקר ודעתו לכתוב בטית ועיין לבסוף כי אולי אינו עזר משם חמרה. ומדמה לה לשם רבקה וריבה דאם א"י שם העריסה אין לכתוב רבקה כמבואר בבא"פ:

הנה הדבר מבואר בט"ג ש"נ אות ח' בשם תמרה דאם א"י שם העריסה יש לכתוב תמרה ודוקא בשם טעמירל בסגול דאין הנקודות שוות לשם תמרה אמרינן דהוא שם לעז וי"ל בטית ומ"ש משם רבקה וריבה אין הנדון דומה לראי' דשם הס' רק אם לכתוב שם רבקה או ריבה ע"כ טוב לכתוב ריבה דהוא שם החניכה שהכל קורין בו דכשר עכ"פ אפי' אם היו שמה מעריסה רבקה משא"כ אם נכתוב רבקה אולי ל"ה שמה מעריסה רבקה והוי שינוי השם משא"כ כאן דהס' איך לכתוב השם שקורין בו בזה ודאי אמרינן דאם הנקודה שוה לשם הקודש יש לכתוב בתיו כמו שם הקודש כמבואר בש"נ אות ס' ואות ש' ואפי' בשם סירקא דאינו שוה בנקודה לשם שרה כ' המהרש"ל והט"ז לכתוב בשין אף דיש חשש שיקראנו בשין ימנית מ"מ כיון שקרוב לשם שרה ועיי"ש בב"ש שהקשה עליהם דא"כ הי' צריך לכתוב בהא בסוף. ולפע"ד י"ל עפמ"ש בחא"ש סי' קכ"ד לענין שם מליא דאף די"ל דנגזר משם מלכה מ"מ כיון די"ל ג"כ דהוא שם לעז וגם י"ל דנגזר משם ארמי כמו מליא כל ארעא או כמה מעליא הא שמעתתא יש לכתוב בא' עיי"ש. הרי דהיכא דמצינו שם כזה בלשון תרגום י"ל בא' ע"כ גם לענין שם שירקא דמצינו בחולין דף נ' שירקא דמטיא ע"כ י"ל בא' ובשין. ואף שהב"ש כ' לכתוב בס' היינו משום שאין הנקודה שוה לשרה. אבל בנקודה שוה לשם שרה לכ"ע כותבין בשין כמו שם הקודש. ועכ"ז כ' הב"ש בעצמו אות ב' בש"נ לענין שארקה דאף דהנקודה שוה אם א"י שם העריסה אין לכתוב שם שרה. וע"כ דאין לדמות זל"ז וא"כ ה"ה בשם תמרה יש לכתוב בח' כמו בשם הקודש כיון שהנקודות שוות וז"פ:

ג) וע"ד מה שנסתפק כ"ת בדבר שא"צ שיעור לבטל רק שהעירוב מתירו כמו בחלב אשה אם מותר לבטל לכתחילה יפה כ' כת"ר דאין שייך בזה אין מבטלין אסור לכתחלה כיון דא"צ רק לשנות האסור שלא יהי' בעין. והוא מבואר במשנה ח' פ"ד דתרומות בתאנים שחורות מעלות את הלבינות וכ' שם התויו"ט וז"ל ואף כי אין מבטלין אסיר לכתחלה ה"מ להרבות בהיתר כדי לבטל האסור אבל בכה"ג שאינו מרבה בהיתר אלא משנה האסור מכמות שהי' כו' י"ל דשרי לבטל לכתחלה עיי"ש. א"כ ה"ה ממש בנ"ד ובזה י"ל ג"כ דברי המג"א סי' תנ"ה סקט"ו לענין מים שלא לנו דמותר לבטל לכתחלה כיון דא"צ ביטול טעם רק תיקון שיצטנן ודוק דברי ידידו הדו"ש:

תוכן העניינים

שות מנחת שי חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה