אור ברסלב

שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן עב

סימן עא

ומה ששאלת על אשר לא נהגנו לומר קדיש דרבנן על משניות שלומדים כ"א לעצמו כמו שנוהגים הרבה בעולם. הנה ע"ז הקפידו אאזמו"ר הגה"ק מפה ואאמו"ר הגה"ק זי"ע במי שנהג לומר קדיש דרבנן ביום היא"צ או תוך יב"ח אחרי משניות שלמד בעצמו כיון שקדיש תיקנו כמו קדושה (כמ"ש בטוש"ע ריש סי' נ"ה) ושאין לאומרו רק כשרבים היינו עשרה לומדים. ומצאתי אח"כ מפורש כדבריהם לחד מן קמאי בשו"ת אבן השוהם ומאירת עינים (סי' י"ט) דאותן הלומדים משניות וגמ' אפי' שלשה ביחד אין לומר קדיש אח"כ רק כשלומדים עשרה יחד ועכ"פ רובא דמינכר של עשרה שילמדו אז יכולין לצרף המיעוט שיהי' עשרה כשיאמרו קדיש. אבל לא כשלומדים רק מיעוטן ואין לדמותו לפורס על שמע או קדושה שא' אומר כשיש עשרה שם עיי"ש טעמו ונימוקו. ועיי' במג"א (סי' נ"ד ס"ק ג') דגם כשלומדים משניות יש לומר הגדה אחריו כדי לומר קדיש (שיהי' איש"ר דאגדתא דקאים עלמא כשאחז"ל בסוטה מ"ט ע"א) ומקורו מד' הרמב"ם (בפי' לסוף פרקי אבות בר"ח בן עקשיא וכו') אך ברמב"ם (בנוסח התפלה) שכ' כשעוסקים בש"ס או מדרשות וכו' אומר א' מהם קדיש דרבנן משמע דלאו דוקא אגדה וכדי שלא יסתרו דברי הרמב"ם אהדדי תי' שם בתשו' אבן השוהם ומאירת עינים עפי"ד הפסיקתא דדברי אגדה הכל מבקשים לשמוע ע"כ בדבר הלכה אין מתאספין ואין עשרה דצייתי ע"כ יאמרו ר"ח בן עקשיא שיהי' דברי אגדה ויאמרו קדיש ומ"ש הרמב"ם בס' הי"ד (בנוסח התפלה) כנ"ל היינו כשלומדים עשרה ביחד מתחלה עכ"ד בתשו' שם ולפי"ז לכאורה יוכל כ"א גם כשלומד משניות בפ"ע כשיקרא סביבו עשרה אנשים ויאמר בפניהם ר"ח בן עקשיא אומר וכו' לומר אח"ז קדיש דרבנן אך באמת נראה דל"ק דברי הרמב"ם אהדדי דגם כשלומדים ברבים גמ' או משניות וכשאומרים דברי אגדה אז ברוב עם הדרת מלך מלכו של עולם ית"ש כשאומרים דברי אגדה הכל מבקשים לשמוע ויש צייתי הרבה והרבה יותר ע"כ זהו ליתר שאת ועוז לומר קדיש דרבנן. אבל כשלומדים באמת עשרה א"צ לדברי אגדה כנז' וגם כשאין לומדים עשרה או רובן עכ"פ ביחד לא מהני דברי אגדה שיאמר אח"כ ואין לומר קדיש כנ"ל. ושוכט"ס:

תוכן העניינים

שות מנחת אלעזר חד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה