אור ברסלב

שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא

סימן סט

סימן סח

כבוד ידידי הרב החו"ב וכו':

הגיעני מכתבו ע"ד שנסתפק באשה פנוי' שהיתה אכסנאי בחנוכה שהדין מבואר בש"ע או"ח (סי' תרע"ז סעי' א') שצריכה להשתתף בפרוטה אצל בעה"ב ובעה"ב צריך להוסיף שמן, ואמר לה בעה"ב הרי את מקודשת לי בפרוטה זו שאתה חייב לי ליתן מי הוי מקודשת או לח, מי נימא דכאן לא נתן לה כלום רק זאת שזיכה אותה במצוה והו"ל כמו שאמר לה הריני מוציא אותך בביהמ"ז ושם בודאי אינה מקודשת או י"ל דשם הי' יכול להוציאה בביהמ"ז בלי שום חסרון כיס אבל כאן אין לה מציאות שתצא במצות נר חנוכה רק שתתן לו פרוטה וכו' ועוד האריך כת"ה בזה וכ' שאת"ל דמקודשת בכה"ג יש להסתפק אם צריך להוסיף שמן בשבילה די"ל כיון שהוא מקודשת א"כ הו"ל כבני ביתו ואף דלא הוי רק ארוסה ע"י הקידושין מ"מ הרי דארוסה נקרא "ביתו" דאיתא בריש יומא ר' יהודא אומר אף אשה אחרת מתקינין לו וכו' שנא' וכפר בעדו ובעד "ביתו" ושם אינו כונסה לחופה דהא גם הקידושין הם על תנאי שכשתמות אשתו תהא מקודשת ואפי"ה מיקרי "בביתו" וכו' ובביתו זו אשתו הו"ל כשאר בני בית שהוא נותן שמן לשיעור חצי שעה וכל בני הבית יוצאים בזה. ועוד האריך כמעת"ה בזה: הנה משום הראי' דארוסה נקרא ביתו לענין וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו אין ראי' לכאן דהארוס מוציאה בנ"ח לארוסתו. וי"ל שאין נקראת הארוסה לענין זה בכלל בני ביתו כיון דאינה דרה עמו ומה דאמרי' בכתובות (דף י"ב ע"א) ובשארי דוכתי בראשונה היו מייחדים החתן והכלה קודם החופה שעה א' וכו' היינו רק שעה א' וכן מה דאמרי' שם במתני' האוכל אצל חמיו ביהודה שלא בעדים אינו יכול לטעון טענת בתולים מפני שמתייחד עמה היינו רק בדרך מקרה בהיותו החתן בבית חמיו אבל פשוט שאינה דרה עמו בביתו בימי ארוסתה כלל וא"כ לא נקראת מבני ביתו לענין נ"ח שהוא רק איש וביתו משום פרסומי ניסא שתדע ותכיר זכר הנס בהיותה דרה בביתו ורואית בכל לילה את הנר משא"כ בארוסה כנז'. אמנם יכולין לשאול ולהסתפק בשאלה זו אם הוא אומר לה כזה בהיותה תחת החופה כמו דפסקינן חופה קונה ומיד אח"ז מדליק הנ"ח ואז הוי בודאי כבר מבני ביתו זו אשתו שכנסה כבר בחופה:

אולם לענין מצות ללה"נ (שהזכיר גם מעכת"ה בקצה דבריו)( הנה נודע מד' השער אפרים ומובא ג"כ בבאה"ט (ס' תרע"ג) דמותר להדליק נ"ח מאיסורי הנאה משום דמללה"נ גם מדרבנן ועיי' בשו"ת אמרי שפר להג"מ נפתלי הירץ ז"ל הנדפס בסוף ס' מרגניתא דר"ב (או"ח סי' ו') מה שחולק בזה על השער אפרים, אמנם עיי' בדברינו במנח"א (חלק ג' סי' מ"א) מ"ש מהירושלמי בענין מללה"נ לענין שוקל את שקלו במודר הנאה דפריך מה קמתהני ומתרץ כיון דממשכנין על השקלים והפי' שם כיון דמללה"נ א"כ אין זה הנאה במה שנותן בעדו השקל כיון דאם לא רצה ליתן כלל השקל אינו רק עובר על מ"מ וכיון שמצות ללה"נ אין זה נקרא הנאה אלא בע"כ כיון דממשכנין על השקלים אם לא יתן וזהו נותן בעדו השקל ע"כ הוי הנאה גשמיות עיי"ש במנח"א. ולפי"ז לכאורה אין זה הנאה שתתקדש ידי זה דהוא רק הנאה רוחניות היינו מצות נ"ח ומצות ללה"נ כיון דלא פסקינן כהרז"ה לחלק בין מצוה דאו' לדרבנן ועיי' מ"ש בזה במנח"א חלק א' (סי' ל"ט) ואיך מתקדשת בזה. אך נראה כיון דרוצית להשתתף בפרוטה הרי חפיצה לקנות זה החלק במצוה והוי כמו שתרצה לקנות חפץ של מצוה מהבעל. או אתרוג (ואע"ג שאינה מחוייבת באתרוג משום מ"ע שהז"ג מ"מ כבר קיבלו עליהם ליטול ולברך כמ"ש התוס' בעירובין פ' המוצא תפילין ובשארי דוכתי) והוא נותן לה זה בחנם בשביל שתתקדש, בזה פשיטא דהוא מקודשת:

אמנם נ"ל בזה כיון דאם נאמר דמתקדשת בזה בהאי שמשתתפה בפרוטה (כשלא תתן המעות והוא מקדשה בזה) וכיון שמתקדשת (ותחת החופה הרי היא אשתו ושוב אינה צריכה ליתן לו פרוטה כלל להשתתף בשמן כיון דהיא כבר אשתו ויוצאת בשל בעלה ושוב נמצא דלא נתן לה מאומה ואין לה במה להתקדש וכיון שאינה מתקדשת שוב צריכה ליתן לו פרוטה להשתתף ושוב מתקדשת וכיון שמתקדשת שוב א"צ ליתן פרוטה כנז' וחזר הדין והיתר כרוך וכו' ומתהפך לבלתי תכלית. והנה מקור ההיתר כרוך בתוס' פסחים (דף כ"ו ע"ב) ובב"מ (דף ל') כנודע באחרונים, ובתשו' כבר העירותי מקורו בד' הש"ס יבמות (ל"ב ע"א) עיי' (בסי' הקדום) בדברינו ואזלינן בדאו' לחומרא ה"נ ה"ז ספק מקודשת לחומרא בכה"ג דהיינו שצריכה גט משניהם אם קידשה אחר וכיוצא:

וא"ת למה לא נאמר כן בכל אשה המתקדשת בכסף כיון דמתקדשת תחת החופה ונעשית מיד בזה אשתו גמורה לכל דבר וקיי"ל כל מה שקנתה אשה קנה בעלה (כיון דאין זה נכסי מלוג או צאן ברזל או מעשי ידי' רק מה שהוא נותן לה) א"כ מיד (בפעם א') ה"ז הכסף של בעלה ולמה מתקדשת בכסף. הא לק"מ כיון דקידושי כסף מה"ת מגז"ש וכמ"ש רש"י בכתובות (ג' ע"א) ובגיטין (דף ל"ג ע"א) ובשארי דוכתי וכיון שהוא גזה"כ ל"ש שוב לומר היתר כרוך וכו' כמובן:

אך לענין נ"ח גם כשנא' שהיא ספק מקודשת וכיון שאינה אשתו גמורה א"כ לא יצתה י"ח בהדלקתו וגם לא נשתתפה עמו בפרוטה כיון דלא נתנה לו מאומה מ"מ כיון דנ"ח דרבנן והוי ס' דרבנן להקל וכמו כן בהיתר כרוך וכו' כזה כמו שכתבנו כ"פ בדברינו בעה"י א"כ א"צ להדליק או להשתתף עם אחר עוד הפעם. ואין לומר בזה כיון דהוי ס' מ"ע גם שהיא רק מדרבנן מ"מ במקום חזקת חיוב הוי לחומרא כמו שכ' האחרונים וגם אנחנו בדברינו כ"פ ז"א דהא כיון שבעלה זיכה בעדה זה שמקבלה להשתתף גם כשלא נתנה לו הפרוטה והוא נותן לה זה במתנה הגם שלענין הקידושין י"ל היתר כרוך לחומרא מה"ת דהוי ספק מקודשת מ"מ לענין נ"ח הרי יצאה י"ח כיון שנתן לה הזכות בנר חנוכה זה מרצונה ובמתנה בהדלקתו בזה וחיים ושוכט"ס ידידושתו"ט:

תוכן העניינים

שות מנחת אלעזר חד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה