שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן סה
כבוד ידידי החריף וכו':
לתשו' יקרתך ע"ד שנהגתי לברך שהחיינו בעת גמר חיבוריי בעה"י והביאום מביהד"פ כלול בהדרו. הנה כבר ראו עיניך המובא בשע"ת (סי' רכ"ה ס"ק י') ואת אשר ציינת שם במכתבך. אמנם תמהתי מ"ש כי בשע"ת לא נזכר מספרים רק מכל דבר שיש לו שמחה. הלא מפורש שם בשע"ת מגמר ספר ח"ת בכתיבתו ומכ"ש בהדפסתו עכ"ד ומ"ש שם בשם מחזיק ברכה שטוב לברך בלא שם ומלכות הנה מה יפה דברי הב"ח (או"ח סי' כ"ט) והחזיק אחריו בסברתו בישועת יעקב (או"ח סי' רכ"ה ס"ק ג') דדוקא בשארי ברכות ספק להקל ואין לברך בשם ומלכות משא"כ ברכת שהחיינו דהוא רשות כמ"ש הטור (או"ח סי' תל"ב) ע"כ בהנאת האדם תלוי שאם הוא נהנה ומרגיש הנאה ושמחה יוכל לברך דכיון דהוא רשות ע"כ אינו מברך לבטלה גם אם ספק הוא שאינו מחוייב ע"כ צריך לברך גם בספק. אם רק נתרגש בשמחה ובדין ברכת שהחיינו בכתיבת ס"ת כשגמרו נמצאו דיעות למכביר כמו שהביאם בס' משנת אברהם דיני סת"ם (שער ברכת ס"ת סי' ד'). ומ"ש המג"א (סי' רכ"ג ס"ק ה') דלא יברך על קניית ספרים משום דמצות לאו ליהנות נתנו. פשוט דשאני משאר מצות דהא לא גרע מקנה כלים חדשים חשובים עיי"ש בסי' רכ"ג (סעי' ג' וסעי' ו') החילוק בין עני לעשיר ועכ"פ בגמר ס"ת חדשה נתרגש כ"א וא' וע"כ נהגו לברך שהחיינו ובחתם סופר (חאו"ח סי' נ"ג וסי' נ"ה) עיי"ש שכ' שאם יודע בעצמו שנהנה ואינו מברך הוא חוטא. וכן נהגו אאזמו"ר ואאמו"ר הקדושים אשר בארץ החיים זי"ע בעת גמרו ס"ת שלהם וקראו בו פעם ראשונה ובעלייתם אחרי ברכה שני' ברכו שהחיינו ברבים. וכן המנהג בפה"ק מקדם לברך אז שהחיינו מי שהניח לכתוב לו ס"ת חדשה. ולפענ"ד מכ"ש בגמר חיבור ח"ת בדפוס אשר לאו כל אדם זוכה והוא דבר חשיבות ביותר וגם שוה סך רב שנגמר בהדרו ולאדפוסי אדרא בעה"י ע"כ נהגתי לברך שהחיינו גם בהוצאת חיבוריי מנח"א ח"א וח"ב בפני אאמו"ר רבן של ישראל זי"ע בחיים חיותו נהגתי כן. ומחי' חיים יזכנו לזכות את הרבים תמיד ויעמדנו בקרן אורה. בכח התורה. ונזכה לגאולת עולם בב"א ידידושתו"ט באהבה: