שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא
סימן מט
כבוד ידידי הה"ג וכו' הנה כפי הבטחתי לשלוח אליו התשובה שהוא ישלחנה להה"ג וכו' ע"ד שאלתו בא' שנתן גט ששמו אדאלף בן אזיאס ושמו מעריסה הי' אברהם יוסף בן יהושע אך לא יקראוהו לתורה מעולם בשם אברהם וגם אינו חותם א"ע בשם הזה וכדרך הקלים והפושעים ובפרט במדינת אשכנז שגם בקריאת התורה אם יעלה לא יקראוהו בשמו רק מראים בטבלא העליי' שקנה שלישי או רביעי וכיוצא וא"כ הוי שם שנשתקע. רק לפי"ד החת"ס (חאהע"ז ח"ב סי' ל"ח) ע"ד אשה ששמה מעריסה לביאה ודרכם דרך עקש לשנות לשם הגויים לענ"י וכ' החת"ס דאפי' נקבה שאינה עולה לתורה מ"מ אם יארע שמברכי' אותה בביהכ"נ במי שבירך או מתפללים בעדה בחולי' או בימי עיבור ולידה וכדומה רוצית הוא להזכיר שם יהודית א"כ אינו נעקר לגמרי וכותבים שם עברי עיקר המכונה לענ"י עכ"ל החת"ס. עוד יותר מזה ראיתי בשו"ת חי' אנשי שם להג' מהרש"ק ז"ל (ח"ב סי' מ"ב) שהעלה ה שאין לכתוב בגט השם של הגויים היינו של הערכאות הגם שמקפידים האנשים האלו שלא לכתוב רק שם הגויים מ"מ אין לכתוב בג"פ השם הלז רק שם יהודית עיי"ש ובשו"ת דברי חיים (ח"ב אהע"ז סי' קס"ב) חולק בזה על החי' אנשי שם ודעתו היטב דמה דקיי"ל דאין כותבים שם גויית בגט היינו משום דשם זה העבירתו מאמונתו ודתו ר"ל שניתן לו בעת השמדתו ר"ל אבל לא זולת כדאמרי' בגמ' דישראל בחו"ל שמותיהן כשמות הגויים (ועיי' באהלי שם כלל ז' ובשו"ת כתב סופר חאהע"ז סי' נ"ג) וכן בשו"ת מהר"ם שיק (חאהע"ז סי' קי"ב) חולק על החי' אנשי שם בזה עיי"ש וכן בהגהות במפתחות בשו"ת בנין ציון (החדשות סי' קע"ב) וכתבתי מזה ג"כ בתשו' במנח"א (ח"ג סי' טו"ב) ועיי' עוד בתשו' דברי חיים (ח"א אהע"ז סי' ס' ס"א ס"ו) ועוד בכמה תשו'. אמנם מכל אלו אין שום ראי' לנידון דידן דמ"ש החת"ס הוא התשו' לק' פאפא באונגארן בקהלות היראים ובימים ההם שהיו עושי' מי שבירך ליולדת ולחולה וכיוצא משא"כ באשכנז בימינו ובמדינות שכבר בטלו קריאת שם לס"ת וכיון שלא יקראוהו בשמו גם לס"ת הוי שם שנשתקע לגמרי כי כפי הנראה גם במי שבירך לא יברכו בשם הקודש שמה (כי אם יזכירוהו במי שבירך הרי מזכירין שם הקודש והוו"ל להזכיר מזה) ואינני בקי בדיוק בדרכם זה כסל למו וכנראה שלא יזכירו כלל שם הקודש. וא"כ הוי נשתקע. ואם נאמר להחמיר לכתחלה היכא דאפשר. הלא אין זה חומרא רק קולא גדולה כשיזכירו שם הקודש שנשתקע לגמרי והוי שינה שמו דפסול בדיעבד דל"ש בזה כהאי דש"ס גיטין פורתא קורין לה שרה דאינו פורתא וגם לא יחיד יקראהו כן והוי כשינה שמו דגרע מלא כתבו כלל וז"פ ומסתבר סברת השואל בחי' אנשי שם (ח"ב סי' כ"ב) דגם לסברת רבינו יואל דלא בעינן שמו ושמה רק מדרבנן מ"מ בשינה שמו י"ל דמודה דהוי דאורייתא עיי"ש ועיי' בתשו' דברי חיים (ח"א אהע"ז סי' ס"ג) לענין הקוויטיל שנותנים לצדיק להתפלל שמזכירין שם זה אם לא הוי נשתקע ועיי' בזה בס' אהלי שם ובשארי ס' אחרונים תשו' שמגדולי זמנינו שנסתפקו אם ע"י זה הוי לא נשתקע אם הצדיק קורא הקוויטיל בפיו או רק למראה עיניו (או אולי כשמזכירין שם זה כשאומרים אותו לפני הכותב הקוויטיל גם כשהרב הקורא קורא כדרכו רק בהרהור א"כ הוי לא נשתקע כיון שאמרו לפני הכותב. כן נ"ל) אך לנידון דידן אין שום נ"מ כי אנשים כאלו אינם מאמינים בכמו אלה וגם הי' לפני כמה גבירים ונכבדים מערי מדינות אשכנז להתפלל בעדם ושאלתי להם מה שמותם ולא ידעו כלל רק בשם קארל וכיוצא (ולא בשם הקודש) והרי אין לך נשתקע יותר מזה גם אם אירע שאותו המגרש נזכר בשמו שהגידו בעת מילתו:
והנה ראיתי בס' צרור החיים להג' מהר"א עמדין ז"ל נגד המתחדשים (במאמר ונגינותי ננגן) שכ' איסור לשנות מלקרוא לס"ת בשמו עיי"ש והג' מהר"צ חיות בס' אמרי בינה (מאמר מנחת קנאות) כ' עליו שהפריז על המדה אמנם אין ראי' מדברי מהר"צ חיות בענינים כאלו אשר נודע דרכו קצת נוטה לדעתם של המתחדשים ספון בקרבו. כמו שהבאתי עליו בחיבוריי במק"א אולם י"ל דגם מטעם זה צדקו ד' הצרור החיים (אם כי לא מטעמי') דכיון שעי"ז יבואו לשאלות בגיטין ובחשש איסור כרת דא"א בשינוי השם שנשתקע ע"י שלא יקראוהו גם לס"ת בשם הקודש אך י"ל דלענין זה אין חשש דאם לא יקראוהו לס"ת כלל וממילא הוי שם שנשתקע לגמרי ואם יבא לגרש באמת לא יכתבו כלל השם הלז שנשתקע כנז':
ומ"ש בשם שו"ת בנין ציון הנה ראיתי שם (בחדשות סי' קע"ב) והוא מרעיש על השואל מ"ש שברוב גלילות אשכנז נתפשט המנהג שאין קוראין לס"ת בשמו והוא כותב רק שבגלילות מועטים הוא כן. אמנם זהו הי' בדורותיו של הגמהר"י עטלינגער ז"ל (בטל בנין ציון) והוא רצה להעמיד הדת על תלה כפי האפשרי במדינתו ולא רצה בעצמו להאמין או באמת כן הי' שלא נפרץ כ"כ במילואו אולם מאז ועד עתה, יוכלו לשער. וכיון שעכ"פ בעירו ומדינתו אין נוהגי' לקרותו בשמו הוי שם שנשתקע. וגם כ' שם בבנין ציון כיון שקורין שמו לאמירת מי שבירך וכיוצא הנה ע"ז אנו דנין וכי עדיפא הא ממ"ש בחתם סופר כנ"ל ג"כ מטעם שעושין מי שבירך גם לאשה בשם הקודש וזה הי' בזמניהם שקורין אשה בשם הקודש בעת מי שבירך כנז' ול"ש לנידון דידן במדינתו. אך מ"ש בבנין ציון שם לענין הכתובה שיכתבו שם הקודש כן נראה בדבריו דכיון דהיא מוציאה השטר בפני ב"ד אין קפידא רק לשם העברי מעריסה שיש לה וא"צ לשם הנכרי:
והשתא דאתית להכי י"ל כיון דנכתב שם הקודש (אברהם) של בעלה בהכתובה שוב לא הוי נשתקע דהרי קראוהו המסדר קידושין ברבים בעת החופה (ואינו דומה לקוויטיל שנותני' להצדיק ושיש שאין קורין אותן בפיהם כנ"ל) ואם כן הוא עכ"פ היו צריכין לכתחלה לב' גיטין ובא' יכתבו אברהם המכונה אדאלף וכן בשם אביו ובגט השני רק אדאלף בלבד. ולענין שם אביו שהי' אולי מדור הקדום ואולי קראוהו לס"ת בשמו יהושע אך הנה בשם אביו מבואר בש"ע אהע"ז (סי' קכ"ט סעי' ט') דבדיעבד כשר אם לא הזכיר כלל שם אביו וכ"ש אם הזכיר שמו בלא הכינוי עיי"ש:
ע"כ י"ל בכה"ג כיון שנאמר שצריכין לכתחלה ליתן ב' גיטין וע"ז יש חשש מטעם ברירה כמבואר בש"ע אהע"ז (סי' קכ"ט סעי' י"ט) וכתבתי מזה במק"א בתשו' מנח"א ח"ג (סי' ל"ה) לענין חליצה בב' רגלים עיי"ש ואכמ"ל והנה בנו"ב (קמא אהע"ז סי' צ') כ' מנהגו שלא ליתן ב' גיטין ביחד רק זאח"ז ושלא לגלות להבעל שצריכי' ליתן עוד גט אחר והעירותי בתשו' הנ"ל דלת"ח המגרש כמעט זה אינו באפשרות שלא ירגיש וידע מקודם שרוצי' ליתן גט אחר מפני ספק השם אך בנידון הלז י"ל שלא יהי' שום חשש כשיתן עתה גט אחר כיון שכבר נתן הגט בלי שם הקודש אברהם (אם כי זהו העיקר לדעתי כנ"ל). אך עכ"פ אם יהי' באפשרות לפעול שיתן עוד גט אחר כעת בשם אברהם המכונה אדאלף כיון שאז לא ידע ולא עלתה גם על לב המסדר שיצטרכו עוד גט אחר כלל א"כ לא הוי חשש ברירה כלל כמובן: