שות מנחת אלעזר חד· רבי חיים אלעזר שפירא
הקדמה
בעה"י. תרעא זעירא לשו"ת מנח"א חלק רביעי:
מנחת עני זה יכתוב ידו לד'. ידכה ישוח לפני אדון כל ית"ש אשר עזרני עד כה. כה יוסיף לטובה בכ"ע שיעור"א דענ"י משעה שנכנס לאכול פ"ת (גי' תלמו'ד) במל"ח (גי' מזל"א כמספר התשובות שנדפסו בחלק ד' הלז וגם בג"ח הקודמים) משעה שהכניסוני לבית הספר לזכות לתלמו"ד בימי אבותי הקדושים והגאונים זי"ע המה אאזמו"ר ואאמו"ר זצללה"ה המה הרהיבוני הם הדריכוני ואל בית ה' ועבודתו הביאוני. ומנעורי ועד עתה האיר בחסדו ית"ש עלי הצעיר ממזל"א עילאה להיות מוסיף הולך ואור עד נכון היום. בזכות אבותי הקדושים. לחדש חידושים. חדשים לבקרים. לייסד מאמרים. ולחבר ספרים. ואקדם ואכוף לאלקי מרום. מי אנכי כי הביאתני עד הלום גם בחלק הרביע"י אשר הבאתי מנחתי היום. כן תעזרני בחלקים הבאים. ועד זקנה ושיבה אל תעזבני תמיד הי' לי לצור מעון להושיענו. ולתקן עוננו. ונזכה להביא מנחה טהורה בסל טהור לה' בקרוב בימינו. ינהלנו קוממיות לארצנו. אשר נחלו לפנינו אלעזר: מנחת ביכורים. הקדמתי באמרים. אשר יצא ראשונה בחלק הראשון אשר זהו שמו קראתיו מנח"ת אלעז"ר. כמ"ש בשם הראשונים. המה המחברים חכמים ונבונים. ראשי הבונים שציינו שמם בראש הבנינים. והנה הוא ר"ת מנח"ת (חידושי תורה מאתי נאום) אלעז"ר אשר זה שמי נקראתי בתחלה על שם זקיני הגה"ק זי"ע אבד"ק לאנצהוט (בע"ס יודעי בינה) ושם חיי"ם נוסף אח"ז בהיותי בן שתי שנים מחמת חולי ל"ע וה' רפאני כן יוסיף לי עוד שנות חיים לאורך ימים ובשם חיי"ם קראתי חיבוריי "אות חיים ושלום' יחדיו מתאימים. (וכן חיבורי בכת"י חיים ושלום עה"ת עיי"ש בהקדמתי הרמזים וטעמים. וחי' השו"ת קראתי בשם האחד אלעזר:
מנחת מרחשת רחשי לבבי. להועיל לבני גילי המה אוהבי וכמאמרם ז"ל הדבק במדותיו ומדרך הטוב ומטיב לאחריני כמ"ש בתרעא זעירא לחלק א' בדרוש הענין כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו (עיי"ש) ולא יה' תלמודו משתכח ויהי' מנח"ת זכרו"ן לה'. כי אין שכחה לפני כסא כבודך. ולמען יהי' תועלת ודבר השוה לכל נפש. ויש אדם מבקש לשמוע דבר אגדה. ע"כ הקדמתי בזה קצת ח"ת בדברי אגדה. לצירוף דבר הלכה שו"ת ופלפולא לחדודי ויהיו יחדיו שלובים. כא' מחוטבים. בצרור צרורה לאלעזר:
מנחת תורה על העבר ובקשה על העתיד. אחתום בברכה. מעין הפתיחה. באשר באו בנים עד משבר (בכל הסימנים המובהקים שאחז"ל) יהי' נא כח ללידה מאי"ן סוף ית"ש ויתעלה. ושא נ"ס (בדרך נ"ס לקבץ גליותנו במהרה דידן. ובקרוב בימינו. נזכה למבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלהיך. אליהו זהו פינחס בן אל אלעזר:
מנחת תמיד יעלה לריח ניחוח על קיר מזבחך לרצון לפני ה' ואז יחזי לן סתרי' דאתאמר בלחישא ברוב טהרה וקדושה. בעת יגלה צפונה לטהרת עם אליעזר:
מנחת פתי"ם. פ"ת במל"ח תאכל שהמל"ח ממתק הבשר והיסורים. דבר העתים. דבר בעתו מה טוב אין טוב אלא תורה דרושים לכל חפציהם. קיימים ומתקבלים בזמניהם. וכאשר יעדתי לעיל לפתוח בדברי אגדה. ובימים האלו בעוה"ר באבל אם קודר שחותי והנני תוך יב"ח לפטירת אמי מורתי הרבנית הצדיקית המפורסמת אשה יראת ה' היא תתהלל בגודל חסידתה ובחכמתה וצניעתה וכ' מרת אסתר הכ"מ וזי"ע [בת ההצה"ק מו"ה חנינא הורווץ זי"ע אבד"ק אולינוב. בן הרב הקדוש המפורסם נר ישראל וכו' מו"ה יעקב זי"ע אבד"ק מעליץ. בן הגה"ק המפורסם וכו' רבשכבה"ג מו"ה נפתלי צבי זי"ע אבד"ק ראפשיץ ואמה הרבנית הצדיקת המפורסמת מרת רבקה זי"ע בת הרב הקדוש המפורסם נר ישראל וכו' מו"ה אליעזר זי"ע אבד"ק דזיקוב. בן הגה"ק מראפשיץ הנז' ויחוסי למעלה בקודש דור דור כבר נודע מפי סופרים וספרים אשר נסתלקה לחיי עוה"ב ביום אחרון של פסח (תרפ"ט) בקדושה וטהרה והתעוררות בהכנה דרבה ופסוקי תפלה ויחוד הש"י וכנודע צדקתה ודברי הן שכל נפלא בעבודת הש"י ויראתי. מימי נעורי' ועד הרגע האחרונה ותשחק ליום אחרון (ש"פ) למעלה עם הורי' ואכות' הקדושים אשר באו אז לקבלה וללותה וכאשר שמענו מפי' קודם פטירתה. אמנם מאוד גדול כאב לבנו המר ולב כל רואי' ומכירי' [כאשר רשמתי על ספר דברי תורה (מהדורא ה' אות צ"ה) קצת ד"ת שאמרתי אז ובעת הקמת מצבתה באהל אבותי הקדושים זי"ע ושפכנו שיח בין אלפים מישראל הקרבנו מנחת נסכים נסכי פלגי מים ירדו עיננו. יעלו לרצון לפני אדון כל ית"ש לרחמנו ב"ב. ואין עת האסף פה לתאר אפי' מקצת שבחה וגם כי לא יכילו הרבה ניירות אך הגני לקיים מילי דאבו"ת וכדרך אאמו"ר הגה"ק זי"ע בהקדמת שו"ת צבי תפארת רשומי דברים אשר רשם ת"ח בדברי אגדה בשמו ושם אמו הצדיקת זי"ע בראשי תיבות כן גם אני עכ"פ בעת הזאת ארשום קצת חי' אגדה מחי' חיים ושלום עה"ת בפ' בראשית התחלת התורה וגם בעסקי אז בפרשת בראשית בסידור הכתבים לביהד"פ) ובר"ת שם אמי מורתי (אסת"ר) כנז' ותהי למנח"ת זכרון וריח ניחוח. ותליץ טובה בעדנו. לישועתנו וגאולתנו. ויקיצו וירננו שוכני עפר בקרוב בימינו. אנא ה' לא תכלא רחמך ממנו. חסדך ואמתך תמיד ינצרוני' ובכ"י. כעתירת עבדך בן אמתך. חיים אלעזר:
אמרה התוה"ק (בפ' בראשית) באזהרה לאדה"ר ביום אכלך ממנו מות תמות. וי"ל מליצת זכות על אדה"ר כי הנה הוזהר בעונש מיתה ביום אכלך ממנו מות תמות ועפ"י הלכה צ"ל בכל מקום התראה בעונש זה של העבירה אם יעשה כן ושהוא יתיר עצמו למיתה היינו שישיב אעפ"י כן והטעם הוא כדי שידע שקיבל והבין ההתראה ולכך ס"ל לר"י בר"י חבר א"צ התראה ושלא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד היינו אם הבין ההתראה וקיבלה במזיד בדעתו ורק אז באופן כזה מגיע לו העונש משא"כ אדה"ר שלא ידע להבין אז מהו העונש מיתה כי לא ראה מעולם לפניו אדם שמת ולא ידע מרות ויסורי הדבר גם בעיקר הדבר (מיתה) אם טובה אם רעה וכשאחז"ל ופירש"י בפ' אחרי מות שני בני אהרן אראב"ע משלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא א"ל אל תאכל בצונן ואל תשכב בטחב בא אחר וא"ל אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב "שלא תמות כדרך שמת פלוני" זה זירזו יותר מן הראשון לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן מכל"ה וממילא באדה"ר שלא הי' שייך לזהרו ולהתרות בו "שלא תמות כדרך שמת פלוני' כיון שהוא לא ראה מימיו האיך מת פלוני א"כ אין זה התראה ואזהרה גמורה, עפ"י משפטי התורה, ע"כ הוא לימוד זכות לבטל עונש המיתה עפ"י התורה שאין זה התראה גמורה, כנז'. (וה' יעזרנו שיקויים ב"ב כדחז"ל בסנהדרין מה"כ כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו שיבוטל המיתה לגמרי בתיקון הגמור בקרוב):
א"י למ"ד אדה"ר חסיד גדול הי' ואיך יאונה לו עון הזה לעבור על מצותו ית"ש בחטא עה"ד א"ו כי היצה"ר הנחש גבר עליו והוא אשר הקב"ה מתחרט עליו כביכול כמ"ש אשר הריעותי ובשלמא באדם אחר י"ל כיון שנשתלשל עכ"פ מתולדתו בתאות אביו ואמו, כמ"ש דוד מלכנו הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי (אם כי אביו הי' מאותן שמתו בעטי' של נחש) עאכו"כ בדורותינו, ובאנשים כערכנו. אבל באדה"ר שהי' יציר כפיו של לבדו כביכול ואם נאמר שהוא חטא ע"י שהסיתו אותו נמצא חסרון ח"ו בבריאתו של הקב"ה יציר כפיו ית"ש א"ו שלא הי' ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה לדורות שגם בע"כ הי' כן הרצון הקדוש ית"ש כיון שהתורה אלפים קדומה ובה נאמר אדם כי ימות באהל וכיון שלא הי' ראוי לאותו מעשה ורק שכך הי' רצונו ית"ש בהשתלשלות הדורות והגם שיש בחירה גם אחרי שהי' ידיעה ורצון מקודם וכנודע מד' הרמב"ם (הל' דיעות) מ"מ לגבי אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה ולמ"ד חסיד גדול הי' כנ"ל הוי זה שפיר מליצת זכות לגבי' בבחי' ושפטו העדה והצילו העדה גם כשנדחקו א"ע לזכות (משא"כ לגבי הנחש שהוא מסית, קיי"ל בדרז"ל שאין טוענין בעדו שאין טוענין למסית) וכנודע. (ועיי' בדברי תורה מהדורא תניינא אות ל"ה. צ"ט ובמהדורא ה' אות ע"ד]:
סדר פרשתנו כתיב מאשר נאמר לאדם הראשון ובמסורה ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך. ולאדם ג' ולאדם לא מצא עזר כנגדו. ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך. ולאדם אשר לא עמל בו יתננו חלקו וי"ל דהנה מבואר בזוה"ק (בפ' בראשית) שהקב"ה מזווג זווגין בת פלוני לפלוני וכשאדם חוטא נסתלק ממנה בת זוגו ונזדווגה לאיש אחר וכשזה האיש ישוב בתשובה זוכה לזיווג הראשון. וגם מבואר בראשונים שם שמחליפין לו בת זוגו מן השמים ונותני' לו אחרת (בחטאיו) ולאחרת (היינו לא אותה שהכריזו עליו מקודם יצירתו בת פלוני לפלוני) כשיקחנה אז היא מושלת עליו. ועיי' ש"ס מ"ק (י"ח ע"ב) שמא יקדמנו אחר ברחמים ובעין יעקב בפי' הרי"ף בארוכה שם ובמהרש"א חי' אגדות שם ובזה יש להבין מה דאמרינן בברכות (דף ה' ע"א) ממערבא כד נסיב איתתא אמרו מצא או מוצא. היינו מצא (הוא לשון עבר שזהו האשה שמצא כבר שהכריזו ונזדווגה לו בת פלוני עוד קודם יצירתו. זהו) מצא אשה מצא טוב ויפיק רצון מה' (כי כן הוא רצון הש"י מתחלה וכיון שלא חטא לה' ע"כ הפיק ונתקיים רצונו ית"ש) מוצא (היינו מוצא עתה שנתנו לו עתה ע"י עונותיו וחטאיו בחלופין תמור זווגו שהוכרז מכבר. זהו) מוצא אני את האשה מר ממות (כיון שאז היא מושלת עליו כנז'.) וזהו י"ל דאמרי' בריש סוטה קשה לזווגן כקריעת ים סוף היינו שיש להבין דהן אמת דהידיעה אינה מכרחת הבחירה (וכנ"ל מד' הרמב"ם) על כן יש לו עוד בחירה לחטוא גם אם נתנו לו מקודם זיווגו ההגון כשהכריזו קודם יצירתו וכשחוטא לוקחים אותה ממנה היינו קודם שישאנה (כנ"ל מזוה"ק) אבל מעיקרא מה קס"ד (בהכרזה) בעת שהכריזו לו בת זוגו כי אם עפ"י הידיעה מקודם שיחטא אז לא הי' שייך לו בת זוגו שאין הגון מעיקרא ולמה הכריזו אותה לו ואם לא הכריזו (את בת זוגו השני כנז') בהידיעה מקודם ולא השליחו במעשיו הרעים שיחטא אח"כ א"כ למה השגיחו במעשיו הטובים מעיקרא להכריז על בת זוגו ההגון היינו עפ"י מעשיו הטובים. וכן הוא הענין בקי"ס שהי' המקטרג שר של מצרים מערער וצווח והקב"ה המליץ בעדם כי המה הולכים לקבל התורה והלא לעומת זה אמר פרעה ראש הס"א של מצרים ראו כי רעה עד פניכם היינו כוכב דם מחטא הידוע במדבר וממ"נ אם ראו להם מקודם זכותם הלא גם חטאם ראו והי' להם לחשוב אלא בע"כ שזהו הי' נס דקי"ס שחשבו להם בידיעה מעיקרא הטוב שיעשו אבל לא הרעה וע"כ נצולו בקי"ס וזהו הענין גם בזיווגו שיכריזו שיחשבו מעיקרא בידיעה זו לו רק הטובות שיעשה ולפי ערך זה יתנו לו בת זוגו ולא לפי מה שיחטוא וזהו קשה לזווגן כקריעת ים סוף היינו שדומין בזה זל"ז. והענין אינו קשה לפני הש"י כי לא קשיא קמי' כלום כביכול (וכמבואר בזה בזוה"ק בשלח עה"כ ויושע וגו') רק לשבר את האוזן לפני בנ"א וגם. לפני שרי המשפט (והמקטריגים) כי מלך במשפט יעמיד ארץ רק הוא ית"ש ברצונו יעשה כן מעיקרא לחשוב בידיעתו (כביכול) את הטוב ולא את הרע כנז', וזהו י"ל מה דפרכי' שם בריש סוטה מהא דתניא אין מזווגין לו אשה אלא לפי מעשיו ומתרצי' כאן בזווג ראשון כאן בזווג שני היינו כונת הגמ' כד' הזוהר וזווג שני היינו עוד קודם נשיאתו מה שהחליפו לו ונתנו לו זיוג שני היינו אחרת כנ"ל. וז"ש קשה לזווגן כקי"ס בזווג ראשון שחשבו לו מעיקרא בהכרזה רק מעשיו הטובי' משא"כ בזווג שני (לאחר חטא) לפי מעשיו (ולאשר חטא) יתנו לו אחרת קודם נשיאתו כנז' וז"ש המסורה ולאדם לא מצא עזר (היינו "שלא מצא עזר" מכבר מה שהכריזו לו מקודם רק שהחליפו לו באחרת. קודם נשיאתו כנ"ל. אז הוא) כנגדו (כדאמרי' בגמ' לא זכה כנגדו. ואז הוא) ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך (היא מושלת עליו והוא מוכרח לשמוע בקול אשתו הלז. וכאשר תשאל אי' אפוא בת זוגו שהכריזו לו מקודם ע"ז קאמר הכ') ולאדם אשר לא עמל בו יתננו חלקו (שנתנו בת זוגו וחלקו לאחר כנז') ה' יעזרנו לתקן כראוי בכ"ע וב"ב בכ"י:
תא חזי מה שנתפייס אדם וחוה במ"ש ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. ומבואר שזהו תפילין ועיי' בס' צמח דוד הספרדי והובא במדבר קדמות להחיד"א ז"ל (ערך כתנות אור) שהקשה במה נכתבו אלו התפילין הא בעינן ממשקה ישראל ומן המותר בפיך ולא הותר להם בשר לאכילה. ונ"ל לתרץ דממ"נ נתיישב דהנה לכאו' קשה דהאיך עשו להם תפילין הא מבואר בשמושא רבא דע"ה אסור להניח תפילין (והובא גם בקרניים ודן ידין בסופו), והנה כ' הרמ"ע מפאנו ז"ל דמה שנאסר להם בשר מאדם עד נח משום דע"ה אין לו לאכול בשר וכיון שלא למדו תורה עד נח שלמד תורה ע"כ עד אז נאסר להם הבשר וכיון שהיו בכלל ע"ה מאדם עד נח א"כ קשה איך עשו להם תפילין, אולם י"ל שפיר דחדא בירך חברתה מתורצת דהא מצינו בדרז"ל בש"ס סנהדרין (דף נ"ט) כשהי' אדה"ר בג"ע מלה"ש צולין לו בשר והרי שאדם עצמו הי' אוכל בשר ולא הי' נחשב בכלל ע"ה (ובע"כ) כיון שלמדו רזיאל המלאך תורה (וכדאשכחן ספרא דרזיאל דאדם קדמאה וכיוצא משארי מלה"ש שלמד וכיון שהי' לומד תורה שפיר הי' מניח תפילין (וי"ל דמדרשים חלוקים הם דלמ"ד דמלה"ש צולין לו בשר אז אדה"ר לא הי' בכלל ע"ה כנז' רק מאדם ואילך עד נח ולא אדם בכלל) וכיון שאינו ע"ה שוב הותר לו לאכול בשר ע"כ צלו לו בשר בג"ע ושוב הוי העור (בעבורו) מן המותר בפיך ע"כ התפילין כשרים (וגם למ"ד דגם אדם בעצמו בכלל האיסור שלא לאכול בשר י"ל דזהו הי' רק לאחר החטא ואכמ"ל) והגם שהיו הכתנות עור לאחרי החטא מ"מ כיון שהותר כבר (מטעם ממ"נ כנ"ל) ע"י שצלו לו מלה"ש בשר א"כ שוב הוי מן המותר בפיך והיו יכולי' לכתוב על העור תפילין כנז':
רוב מפרשי' וספרים האריכו (בפרשתן) מענין הפלוגתא בין קין והבל מ"ש ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן וישע ה' אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה ויחר לקין מאוד ויפלו פניו ויאמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ וגו'. הכתובים האלו צווחים ואומרים דרשוני וחיו. כי הלא לכאורה אין זה שום תשובה ממין הטענה מה שהשיב הש"י לקין על אשר חרה לו ולמה לא שעה אל מנחתו מה שהביא מן הגרוע (כפירש"י) מפרי האדמה והי' לו ית"ש להשיב לקין יען שלא הביא מן המובחר כמו שהוא מצות התורה כל חלב לה' ע"כ לא שעה אל מנחתו רק אל הבל שהביא מבכורות וחלבהן. אבל מה זה ענין שייכות לאם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ הנז'. וי"ל כי הנה המחקרים נחלקו בזה בענין הקרבנות ומצות ה' שהם בגשמיות רובן ככולם והנה המחקרים בעלי תורה ויר"א האמתיים יסבירו הדבר כי זהו רצון הש"י לעבדו בדברים גשמיים וזהו נ"ר לפניו כי כאשר יעבדוהו המלאכים והשכליים הנבדלים הרוחניים הלא אינם בעלי בחירה ונסיון אולם כאשר יעבדוהו בני אדם החומריים והם ישראל עם קרובו יתקרבו אליו ית"ש לעשות מצותיו בגשמיות ויעלו לריח ניחוח וזהו הרצון המעולה לפניו ית"ש לפי ערך ריחוק הסיגים ולפי ערך הנסיון כמובן. והמחקרים הנכרים הקדמונים אשר ידעו את ה' אמנם לא את תורתו המה חשבו כי כל התכלית אשר יחפוץ ה' הוא לבטל הארציות והגשמיות ותאות הגופניות ע"כ חשבו הקרבנות מטעם לבטל הגשמיות החומריות מבעלי חיים הבהמיים (כי מבני אדם. יודו ויכירו כי אסור להרוג ולהקריב קרבן) ולשורפן לעולה וזהו הנ"ר לריח ניחוח וזה בערך דיעות ושיטות הנזירים הקדמונים אשר לא מבני ישראל המה שסיגפו גופם ונפשם והתבודדו במערות צורים ויערות להתרחק מתענוגי עוה"ז וכיוצא כנודע דרכיהם מפי ספרים וסופרים. ואמרתי כבר בזה דהנ"מ בין שני השיטות האלו הוא אם הקרבן מצות ה' להעלאת הגשמיות וממנו נקח לעבוד את ה' א"כ הוא מצוה בעצמותה ראוי לכבדה בעשותה מן המובחר שבמובחרים כמ"ש כל חלב לד'. ואם הוא רק ביטול הגשמיות כטעם הנזירים והחוקרים הטועים וסוברים שלא כתורה אין נ"מ ואדרבא ראוי ליקח מן הגרוע לראות ביזוי וביטול הגשמיות. וזהו י"ל הפלוגתא הי' אז בין קין להבל מה שהביא קין (אשר רובו משורש הרע. כמבואר בכהאריז"ל) מפרי האדמה. מן הגרוע כשיטת החוקרים שלא כתורתנו כנ"ל משא"כ הבל (אשר רובו טוב וממנו נמשך שורש נשמת משה רבינו ודעימי' כנודע) הביא מבכורות צאנו ומחלבהן כל חלב לד' ומן המובחר. כדעת התורה, (כנ"ל) וישע ה' אל הבל ואל מנחתו (כדעת התורה אשר בשבילה ברא הקב"ה את עולמו) ואל קין ואל מנחתו לא שעה. ויחר לקין מאוד ויפלו פניו (כי חשב בדעתו שהוא ודרכו ישרים כי זהו כונתו לטוב להביא דוקא מן הגרוע כשי' הנ"ל כי אין חפץ לה' בחלב כרים ועתודי בקר השמנים ושאר עניני גשמיים א"כ אין המעלה מן המובחר בחומריות ע"כ הביא במכוון מן הגרוע להורות כנ"ל ע"כ חרה לו באשר נדמה במחשבתו כי מאלהיו משפטו יעבור, אשר לא הצדיק כונתו:
ולא שעה אל מנחתו. רק אל מנחת אחיו הבל) ואמר ה' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך (כי תחשוב דרכך נכוחה ועל כן על ה' יזעף לבך במה שלא שעה אל מנחתך. אמנם באמת לא כן הוא כסברתך. כי הנה הנ"מ עוד בין שני השיטות האלו כי אם יצטרכו למצות ה' מן המובחר וזהו תכלית בעצמיתו נמצא כשלא יעשה המצות ה"ז חוטא במה שלא עשה מצות ה' ותורתו. משא"כ לשי' הנכרים והנזירים כנ"ל אם א' ישב ולא עבר עבירה ופורש מאכילה ושתיי' בכל האפשרי למנוע א"ע מכל עניני עוה"ז הגם שלא קיים במעשה מצות ה' כלל הרי לשלימות ונ"ר יקרא אצלם ואך זה חפץ ה' לפי דעתם. וז"ש) הלא אם תטיב (לעשות מצות ה' במעשה ופועל טוב) שאת. ואם לא תטיב (לעשות מ"ע הגם שישב ונמנע מעבירה וחומריות כנז'. מ"מ) לפתח חטאת רובץ (ה"ז חטא נגד הש"י במה שנמנע עשות רצונו במצות מעשיות) נמצא מכוון בזה תשו' הש"י לקין על מה שחרה לו ובזה שצריכין לעשות מ"ע בפועל גשמיי מזה הוכחה שלא כשי' קין רק כשיטת הבל וע"כ צריכין מבכורות צאנו ומחלבהן מן המובחר לה' וכשיטת התורה ועל כן שעה אל הבל ואל מנחתו. וא"ש ונכון:
ובזה אמרתי בש"ס פסחים (נ"ז ע"א) ביששכר איש כפר ברקאי דהוי כריך ידי' בשיראי ועביד עבודה. היינו שהי' מאוס בעיניו ודעתו הקרבנות יען שחשב בשיטה הנכזבה הנ"ל כי טעם הקרבנות רק ביטול הגשמיות ולא מצוה בעצמותה לעשותה (ומן המובחר) וכנ"ל ע"כ הי' כורך ידו בשיראי כי לפי"ז הי' מואס בבשר הקרבנות. ואמרי' בגמ' מאי סלקא בי' ביששכר איש כפר ברקאי. מלכא ומלכתא הוו יתבי מלכא אמר גדיא יאי ומלכתא אמרה אימרא יאי אמרי מאן מוכח כ"ג דקא מסיק קרבנו כל יומא אתי איהו אחוי בידי' (בלשון צחוק) כפרש"י) אמר מלכא נפסקי' לימיני' וכו' שקלי' למטרפסי' ליששכר איש כפר ברקאי היינו גמולו השיבו לו מאת ה' שקטעו ידיו והוא נסובה מדה כנגד מדה אשר נחרץ עליו המשפט הלז יען שאחוי בידי' דרך צחוק ולמה עשה כזאת כנגד המלך אך הם אמרו מאן מוכח (מה שהוא מוטעם וטוב יותר) כ"ג שמקריב קרבנות והמה ידעו כי עפ"י התורה כל חלב לה' להקריב קרבן מן המובחר ע"כ ידע זאת הכ"ג (שמקריב קרבנות) אם גדיא יאי או אימרא ועל כן השיב יששכר איש כפר ברקאי בצחוק כי בעיניו הי' לצחוק מה שחושבין שצריכין מן המובחר ולפי"ד הנכזבה א"צ לזה ואדרבא העיקר הוא ביטול הגשמיות כנז' ועי"ז נסובב המשפט מה שחשבו עליו ע"י צחוק שלו ושקלו למטפרסי' וכו' כנ"ל ה' יצילנו ויעזרנו ב"ב על דבר כבוד שמו ותורתו. ואחתום מעין הפתיחה ברוב שלום וברכה המצפה בכ"י לישועה ושמחה. המחבר.