שות מוצל מאש (רבי יעקב אלפנדרי)· רבי יעקב אלפנדרי
הקדמה
יתברך הבורא ויתהלל הנורא הנותן תורה לעמו ישראל, להאיר עיני עבר"ים הדרך אשר ילכו וימצאו מרגוע לנפשם ולכל בשרם מרפא' כי עץ חיים היא למחזיקים בה וכל הוגיה, דעת אלקים ימצאו ותאודנה עיניו להביט נפלאות מתוה"ק, אולם לא רבים יחכמו להבין אמרי בינה, לדלות פניני זהב מים התלמוד ועמוק עמוק מי ימצא, רק לשרידים אשר נוצרו בבטן להיות צופים לבית ישראל, אשר להורות נתן בלבם להטעים מנועם המושכלות הפנימיות הגנוזות בחדרי משכיות סוד אלקי' להשקות צאן קדשים המתאוים וצמאים למים חיים הנוזלים מפלג אלקים לשמוע כלימודים, בפי' ר"י הקדוש ז"ל ואתה חונן לאדם דעת, ומלמד לאנוש בינה ופלא להבין דברי חכז"ל, כי בינה יותר מדעת, ואדם מדריגה גדולה מאנוש, וראוי לאסור וליתן בינה לאדם, ודיעה לאנוש, ופי' שכוונה, השי"ת חונן לאדם גדול דעה, שיוכל לעצור כוח גבורתו, ולהלביש במעטה משל ומליצה עד שגם עניי דעת ורזי השכל ודלי השנה יוכלו לקבל ולהבין דברי אלקים חיים, היוצאים מפיו וז"כ אתה חונן לאדם דעת, שזה האדם יוכל ללמד לאנוש, אנוש מכל בינה אלקי מתנוסס באדם גדול אשר עומד לנס עמו שיוכל ליתן דמן ובל יעפיל למעלה או העמיק שאלה, כי סגר הדרך לפני המון עם לפי מיעוט ערכם, היגבה בעל קצוץ כנפים לעוף עם נשר שבשמים [ואחז"ל עי' י"א ערך נבואה אית יב, לעשות לרוח משקל, א"ר אחא אפי רוה"ק ששורה על נביאים אינו שורה אלא במשקל כוונה לפי משקל הכנה של דור ודור ע"ש] בכ שפתי כהן ישמרון דעת ותורה יבקשו מפיו כי מלאך ה' צבאות הוא, [ואחז"ל אם רב דומה למלאך ה' אז תורה יבקשו מפיו,] שמר את הדבר אם כהן מורה הדרך ישמר דעת שיוכל לעצור, דבש וחלב תחת לשונו, שו פיהם כל ריב ונגע, נגעי נפשות להבדיל בין קודש לחול, ורק תורה אשר יעשה האדם וחי בהם יבקשו מפיהם, כי מלאך ה' צבאות הוא כמו אלים תרשישים שיעשו במלאכת מתלבשים בענני קדרות במעבי עפריי, איש כגבורתו הגבור כבכורתו, והצעיר כציערתו, גם הרב יתלבש במחלצות המוני' שדבריו חוררים גם בלב שוכני צחיחה רשתה לדרה, אז תורה יבקשו מפיו, כי אוזן מילין תבחין ואיך יטעם לו כי פריו לחיים, ועלהו לא יבול וחפץ ה' יצליח בידו, וזאת הי' עוז חכמתו של חכם מכל אדם שאמר [ויתר שה' קהלת חכם עוד למד דעת את העם אזן וחקר תקן משלים הרבה בקש קהלת למצא דברי חפץ וכתוב ישר דברי אמת, אחז"ל שיצא ב"ק לא קם נביא כמשה,] מונה כי שלמה המלך אשר כל מגמתו הי' לחפץ דעת ומזימה לתת לפתאים ערמה להבין אמרי בינה, הי' מלבש במשל דבריו ותוכו רצוך מוסר השכל תוכחות חיים על אוזן שמועת, וכאשר נתעלה והוסיף חכמה על חכמתו, לעומת זה הי' צריך להתלבש המשל, במשל ומליצה עד שהי' מדבר שלשת אלפים משלים, וזה וכוונה, ויותר שהי' קהלת חכם עוד למד דעת את העם ואזן ותקן משלום הרבה, וכאשר רעיונתיו על משכבו סליקו, וכי ממשל משלים אני, מה בצע לעמל לדוק, לתהו ולהבל כוחי אכלה, מתי אעשה לביתי, ובקש לחקור לפי חכמתו ולמצוא דברי חפץ ענינים נשגבים ונחמדים מצד עצמם כתב יושר דברי אמת, ולא משלים, ע"כ יצא ב"ק לא קם נביא וכו' כי זה גדולתו של מש"ר אשר ישב מבוקר עד ערב להודיע חוקי אלקים ותורתו, והשליך נפשו מנגד, וירד משה מן החי, מגבעת השגתו כפי' רמב"ם חד נקרא השגה מי יכלה בהר ה' ע"ב, אל העם, לטובת עמו, וכפועל אדם ישולם לו ע"כ זכה שלא קם אחריו כמהו, כמבואר כמ"ר [מניין זכה משה לקרני הוד, ר' שמואל אמר עד שמשה כותב את התורה נשתייר בקלומוס קמעא והעבירו על ראשו וממנו נעשו לו קרני הוד,] עי' י"א ערך קרני הוד אות ה' כוונה, כי הלשון קולמוס הלב, ומידות התורה אשר נגלו לו, לבא בסוד ה' סגר בחובו בל יעבור פיו להמון עם רק הקדש עתותיו לדברים אשר הכל נשמע אשר יעשה האדם מדי יום ביומו לידא את ה' ולשמור מצוותיו חוקותיו ותורותיו וחי בהם וזה הכוונה שנשתייר בקולמוסו קימעא, ספון וטמון בקרבו, ולא חש על עצמו לעלות בגדולות ובנפלאות העביר זאת על ראשו ע"כ זכה לקרני הוד, רק ביום אחרון כאשר נתעלה ודמה לנר אלהיך, אז אמר לא אוכל עוד לצאת ולבא יעי' ילקוט וילך [ומאי לצאת ולבא, אילימא לצאת ולבא ממש והא כתיב ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו, ותניא שתים עשרה מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת, אלא לצאת ולבא בדברי תורה, מלמד שנסתמו ממנו שערי חכמה] כוונה שנתמלא על גדותיו כיתר שאת למעלה ראש, ער שלא הי' לו עוד אפשרי להקטין את עצמו לצאת ממרכז רעיוניו ודביקות בד' ב"ה, ולהביאם במומרות התורה בשערי החכמה כי בשער לא יוכל עוד לפתח פיו, ונסתם ממנו המבוא לשערי החכמה, אולם השפעתו על ישראל לא נסתלק עד רגע אחרונה וז"ב י"ב פסיעות פסען משה בפסיעה אחת, ואקדים ילקוט [וימת שם משה, ר"א אומר כ"ק יוצאת בתוך המחנה יב מיל על יב מיל והיתה מכרזת ואומרת מת משה] כוונה נ"ל כאשר פי' ר"י ז"ל שכני נביאים אומרים לאלישע גם אתה ידעת כי היום ה' לוקח את אדונך מעל ראשך ויאמר גם אני ידעתי החשו ופלא וכי לא ידע אלישע שקרוב אליו יותר מבני הנביאים העומדים מר חוק וכתב כי הנביא אשר יוצק על ראשו שמן השפע הנבואה ולו מוצקת לנביאים אשר יציקו מים על ידיו דמיונו כמו הלב של אדם בין איבריו, כי הלב מקור החיים וכל איברים הקרובים אל הלב יאוחר אצלם הסתלקות החיים והטיבו שאמרו הידעת אנחנו הרחוקים ידענו, אבל אתה קרוב למקור הנבואה אפשר שלא ידעת עדין, והשיב גם אני ידעתי כי כבר קרוב הסתלקות עי' באפ"י בהספר על גאון ז"ל אבל גדול כח חיות הנבואה של משה שלא כהתה ולא נס השפעה אפי' מקטן בישראל שעומד בקצה המחנה עד רגע אחרונה שנסתלק מכל מחנה ישראל בפעם אחת, וקול משמיא נפל בכל המחנה י"כ מיל, שמת משה וזה"כ יב פסיעות ומעלות נגד מחנה ישראל פסען משה בפסיעה אחת וו"ק, ואחז"ל מש"ר לא מת עדיין עומד ומשמש, זכה ודכה רבים וזכרו לא יאסף לנצח, וגדולי צדיקים אשר מנת חלקם בחיים עלי ארץ להפיץ ענני קדרות אשר נסך עלי אדמה, ומנוגה ברק הכמתם יאירו עלי תבל, אחוזים בקשר עבותות אהבה בנשמת אבי הנביאים ועודנה בחיים חיתו כמו שאחז"ל אגורת באהליך עולמים כו' וטובה חכמה עם נחלה, מי שזכה להנחיל תורתו אחריו שמניח ברכה לרורות חידושי תורה אשר רבים ילכו באורו גם אם יזקין בארץ נזעו, מריח מים חיים יפריח, ואחרון על עפר יקום, כן גורל גאון קדוש ישראל המחבר ספר זה, כי גדולת חכמתו נודע לרבים ממת שמובא במשנה למלך ושעה"מ וברכי יוסף ושאר אחרונים וכאשר נראה בסימן ז' כתב המל"מ אליו ילמדנו רבינו מי יבא אחרי המלך עוד לשכח ולפאר גדולתו, והנה ספר היקר הזה נראה עין שהי' ספון וטמון ביד חכמי ספרדיי' ולא הי' ביד האחרונים של חכמי אשכנזי כי לא נזכר בספריהם, וכמה דברים אשר כתבו וחקרו ככר כתוב בספר אבל במאה אחרונה כבר בא מטמון זה ליד ח"ס ורעק"א ושעה"ת כאשר ציינתי בכל סימן, והנה בימי בחרותי זכיתי לראותו וטעמתי מנופת עוף דבשו ותאורנה עיני ומתוק לחכי במעט הצרי אשר ינקתי משדי חכמתו, חפשתי עשרים שנה להביא לביתי ולא מצאתי שאהבה נפשי נס בדמים יקרים, ומגלגלין זכות ע"י זכא ה"ה ינ"פ הרב המאו"הג צדיק נשגב כמו"ה משה סופר אב"ד ק"ק סענדערע ני' ואחיו הרבני המופלג ירא ושלם הנדיב כמו"ה פישל סופר ני' בני אחי מורי הגאון מו"ה יעקב שלום זק"ל, שהביאו ספר זה לידי ותשאות חן חן להם והנה ספר זה ישן נושן לא מצאתי לא בית שער ולא מפתחות, נם לא צרין הגאון ז"ל לא פרק ולא דף, שנסתי עט סופר אשר במתני לתקן את הכל עד שידי יד כהה בבקיאות מגעת, וגם ציינתי בסוף התשובה, מי שמביא אותו ובסוף הספר עשיתי מפתחות עם איזה הערות אשר הנני השי"ת, בזכות המחבר ז"ל אשר טרחתי הרבה לתקן ולחדש הספר באופן נאה אשר צפיתי שישמחו כל אוהבי תורה לקראתו ויתענגו בו, וח"ו לא בעכור בצע כסף נדדתי שינה מעיני, כי מלאכה הי' עלי, לא יום או יומים או חודש ושנה, כמה שנים עסקתי בו, וכי אדפוק על פתחי נדיבים לקרוא הביאו תרומת נדבתכם לקנות ספר יקר זה, לעומתי יאסרו על ראשונים אנו מצערין מי יחוש לאחרונים, הלא נודע חטאת נדיבי עם לרבים כאשר מחבר מביא ספר, דמיו נשפכים ארצה וה' כעד עמו יכפר וב"ה לא אלמן ישראל עוד בני עליה המכבדים ומוקרים ת"ח ועם קדושים נאמן, הטיבה ה' לטובים בכלל אשר מטיבים עמי מאז, ובפרט לנגיד מיקיר רבנן, ירא ה' הנדיב כ"ה יוסף פריינד ני' אבן יקר בק"ק פאקש יע"א אשר נתן לכסף מוצא סיועא לדפוס לזכות נשמת אשתו התשובה אשת חיל מ' רבקה ע"ה תהי' נשמתה צרורה נצרור החיים ועי' מ"ת [כפר לעמך אלו החיים, אשר פדית אלו המתים, מכאן שהחיים פודין את המתים לכך אנו נוהגין להזכיר את המתים ביו"הכפ ולפסוק עליהם צדקה שכן שנינו בת"כ יכול משמתו לא יועיל להם הצדקה ת"ל אשר פדית מכאן כשפוסקין צדקה בשבילם מוציאין ומעלין אותן כחץ מן הקשת ע"ב פ' האזינו]:
ועי' ב"ב דף צ"ט מסורת בידינו מאבותינו מקום ארון וכרובים אינה מן המדה פרש"י שרוחב בית ק"ק מצפון לדרום לא היה אלא כ' אמה ושני כרובים היו כנפיהם כ' לבד הגופים ע"ב, וצ"ב הלא כמה ניסים נעשו לאבותינו בב"המק מה רצו בזה, ונראה מוסר השכל להלה"ב נדיבי עם אלקי אברהם שיעריפו מטל עשרם ויעניקו מטובם לעוסקי תורה כאחז"ל ככתובות דף קי"א כי טל אורות מלך כל המהנה ת"ח מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה ע"ש, כי עמור דתורה בנוי על אדני צדקה וחסד, יחדיו נצמדים יתלכדו ולא יתפרדו כי אם אין קמח אין תורה, ואם כל היום יחריש החורש וישדר אדמתו תלמיה ירוה לזרוע קצח, וברנה יקצור אלומותיו. תורה מח תהא עלי' על כן מבני יששכר יודעי בינה אשר הקדישו עיתותם לתורה ולתעודה יושבי אוהלי יעקב, וימאסו בהבלי עולם, כפי' מהרם אלבילרא יששכר חמר גרם וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד, כוונה שרובץ בין משפתים יען שראה בעין שכלו כי מנוחת הנשמה ונפש זה טוב באמת, וכל קניני ארץ רק נועם אבל לא טוב, ע"כ הטה שכמו לסבול, והי' לו לטורח ולמשא אם הי' צריך לעבוד איזה עבודה נשמיי הי' לו לסם ע"ש, וזבולון לחוף ימים ישכון, והביא טרף לאחיו יששכר חלק כחלק יחלוקו, וליום מחר יבא על שכרו וימצא הטוב אשר עשה, כפי' ח"ס שמח זבולון בצאתיך. כאשר יצא מעו"חז שם חלקו ספון, אבל אז לא שמה ישככר כי חסר לו חלק מתורתו ויששכר ישמח באוהליך שיושב באוהל תורה ולא צריך לעבוד אדמתו בעבור לחמו ודו"ק ושמעתי כשם הגאון הקדוש רבי יודא אסאד ז"ל שפי' מדרש נפלא, ושמחת בכל הטוב אין טוב אלא תורה, ע"כ משה מזהיר עשר תעשר, ופלא, ופי' כיונה הנ"ל אם עישר בשביל שתתעשר והון ועושר בביתו ולא צריך להחזקת אחרים אז יוכל לשמוח בכל הטוב בתורתו אשר עסק יהי' לו לבדו ואין לזרים עמו ודו"ק, והנה לא לבד שנותן מלחמו אל דל שימצא חלק בחיים עלי ארץ כאשר פי' שלה לחמך ע"פ מים כי ברוב ימים תמצאנה, כוונה כי גדולה צדקה שמאריך ימים עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא, וז"כ שלח לחמך כו' כי ברוב ימים באריכות ימים ושנות חיים ימצאנה שכרו שנתן לחמו גם שכר רוחניי יש למחזיק כמשאחז"ל בצל החכמה על הכסף עתיד הקב"ה לעשות חופה למחזיקים אצל ת"ח ערך יששכר אות וק, וז"כ מש"ט פליאה זה הים גדול, אלו דברי תורה כו' חיות קטנות עם גדולות אלו ת"ח. לויתן זה יצרת כל מי שמתלוה עמהון עתיד הקב"ה לשחק עמהן בעו"הב, ופלא להבין שהוציא פשטות כוונת לויתן, ונראה שרמזו בזה לא לבד שיש שכר למחזיק בעו"הז, גם מלויתן שכרו יאכלו וישבעו ומנחל ערנים ישתו לרויה, והנה לפנים בישראל די' מחזיקים רבים כמעט לא הי' בית שלא נשמע קול קול יעקב, או בניו מגודלים על ברכי תורה או לוקחי בנותיו הי' ת"ח לכ"הפ הי' ביתו פתוח לבחורים ולת"ח וכבוד שמים מתרבה, להגדיל התורה לכבוד ולתפארת כעת בעו במר חילל כי חולל תפארתה, כמ"שכ הזוהר וירא כי לא יכל לו ויגע בכף ידך יעקב אלו המחזיקים, ותקע כף ירך יעקב, כשל עוזר ונפל עוור, תשתכפנה אבני קודש ת"ח בחוצות. נודד ללחם ואין, אין איש מאסף הביתה, אין דוריש ומבקש, היא ישבה בגוים השקט ובמה, ושמש הצלחה וחירות יחל באהלי יעקב, אין תורה, טרם ידע הנער לקרוא שמע ישראל, אל, ידריכו לשונם לשון עמים אשדודית עמונית מואבית, ובילדי נכרים ישפיקו ותו"הק כספר חתום לא ידעו ספר, כי חדרים חדרי לבותם בדעת אפיקורסות ובספרי חיצונים מלאו מפה אל פה, ע"כ בעו"הר תפוג תורה, ויראת ה' יעזבו נזורו אחור, לולי ה' הותיר לנו שרידי סגלה בכל עיר ועיר אשר לא עזבו צור אמונתם ומגלי רוח הזמן לא נשטפו, כמעט נשכח תו"הק ח"ו, ע"כ שמעו רודפי צדק מבקשי ה' חזקו והתאמצו התקשרו לעשות חיל להרים קרן התורה ודגל היראה, הזילו ורב להחזיק הבדק להעמיד מלמדים שבני עניים ומצאו מנוח לנפשם, ולהשביע הרעבים ולהלביש עירומים הזהרו בבני עניים כי מהם תצא תורה אשריכם הזורעים על מים אין מים אלא תורה, קצרו לפי חסד ליום מחר תדויון מדשן נפשיכם כי קבלה מאבותינו מקום ארון וכרובים אינם מן המדה, מובן ע"פי עקידה שפי' המאמר אין הברכה מצויה לא בדבר המשקל ומדה ומנין אלא בדבר שסמוי מן העין כוונה כי כל הצלחת עו"הז גם אם רכ היא בכל זאת יש כבול דקין באמור לכל תכלה ראיתי קין, ועל הצלחת גשמי אשר יש לה משקל ומידה ומנין לא שייך לאמור בה ברכה כי יש עושר שמור לדעתו, ואין ברכה מצויה רק בדבר אישר סמוי מעיני כשר רק עושר נפשיי ורוחניי אשר עין לא ראתה אלקים זולתך על זה שייך לאמור ברכה ע"כ. וע"כ המליצו מקום ארון זה ח"ח וגם הכרובים המחזיקים פורשים כנפיהם לשמור ולהחזיק הארזן קורא אני עליהם יחדיו שיקבלו שכרם שכר רוחניי אשר אין בו מידה וקץ, זאת לא ידענו שהמחזיק יקבל שכר רוחניי בעבור משקלי כסף אשר נתן, ע"כ קבלה זאת מאבותינו שבצל החכמה צל הכסף, וכן יברכו אנשים יראים ושלמים אשר מטיבים עמי בני עירי תוך אמוני ב"ני ב"ה אנכי יושב כמה שנים ומחזיקים בחורים ועושים עמהם אך טוב וחסד ק"ק האלאש וק"ק מיישא ישלם ה' פעלם ומשכורתם שלימה אמן.
הטיבה ה' לטובים אשר מטיבים עמי מנעורי, אשה אחת מאלף ש"ב הצנועה מ' פיגלא ווערנדארפער תחי' עם משפחתה, ולש"ב הנגיד הצדיק מוקיר רבנן כ"ה אברהם רצ"ד ני' עם משפחתו, ולש"ב הנגיד הנדיב החבר ר' זלמן ניימאן ני' עם משפחתו ישלם ה' פעלם וצדקתם עומדת לעד.
אליך ה' דלפה עיני, מה רבו חסדיך עלי עצמו מספר, יתום היית עוור, מנעורי לא עזבתני שזכיתי למנת חלקי לישב באוהל תורה ללמוד וללמד, מה כחי שאיחל, מה אני שזכיתי להוציא חיבורים אשר גדולי ישראל שקטנם עבה ממתני ישמחו לקראתם אין זה רק ברית אבות לבנים תזכור, זכות הורי ומורי המה בעוזרי, נא אלקי אבותי אל תעזבני לנצח הורני מה שאדבר שאזכה לזכות רבים ולראות כל יוצאי חלצי גדולים בתורה וביראת ה' טהורה, ולא תמוש התורה מפי ומפי זרעי עד עולם, גם זכות הגאון המחבר ז"ל תעמוד לי שאזכה עוד להוציא ה"ה להפיץ כישראל ישוטטו רבים ותתרכה הדעת עד ביאת הגואל בב"א. יום עש"ק ר"ח אלול תרל"ח לפ"ק. הכורע בברוך ומתפלל על העתיד זעידא מן חבריי' זוסמן אליעזר בן לאה