שות מוהרץ· רבי צבי הירש חיות [מהרצ"ח]
הקדמה
אמר המחבר! זה תשע שנים הוצאתי לאור, מאמר קטן הכמות אגרת בקורת שמו יכונה, שמה דברתי בקצרה, על עניני התרגומים ומדרשים, ומצא המאמר חן בעיני כל רואיו, עד שהחכם המפואר הכולל מוה' יוסף אלזרי, מכונה דאקטר פירשט, פראפעססאר באוניווערזיטעט לייפציג, התעורר להעתיק תמצית הדברים ללשון אשכנז בעלי אויריענט, ונפשי יודעת מאד כי עבודתי לא היתה אז מלאכה שלימה, רק קובץ מאיזה הערות שונות אשר לי, אשר כל אחת לעצמה טובה ונכונה, אולם עדיין נחסר שמה יחס וערך המאמרים זה לזה, גם לא היה אז לפני הספרים, מגדולי המחברים אשר קדמוני בפינה זו, כמו ספר מיני תרגומא להגאון מהר"י ברלין ז"ל, וספר היקר אוהב גר להרב החכם המופלא מוה' שד"ל נ"י מפאדובה, אשר התעוררו בהרבה ענינים אלו, וגם אני מזכיר היום, מה שהכחדתי תחת לשוני, את ספר הדרשות מהחכם המופלא מהו' יום טוב ליפמאן צונץ מברלין, אשר היה הראשון בזמנינו, לדבר מעניני התרגומים והמדרשות, בבקיאות נפלא, ובא במשפט על כל נעלם בענינים אלו, עד שלא הניח דבר גדול ודבר קטן מה שיש לו יחס לעניני בקורת ולא התעורר עליו, ולא יצאתי ידי חובת הנימוס ודרך ארץ, במה שלא הזכרתיו רק ברמז, וכבר שאלני ידידי הרב החכם הכולל המנוח מוה' נחמן הכהן ז"ל במכתבו אלי בזה הלשון, על אדוני יוקשה שאלת ר' שמעון ברבי לאביו (הוריות י"ד ע"א) מי הם שמימיהם אנו שותים, ושמותם אין אנו מזכירים? ומה שהשיב רבינו הקדוש לבנו, בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד בית אביך, אין נופל לענין שלנו, כי מעולם לא יצא החכם רי"ל צינץ נגדו, להשפיל כבוד אדוני ומעלתו, אכן אנכי מצדי חשבתי למשפט כי ענינים קלים כאלו לא יכאיבו לבבו, ואולם הרב הגדול החכם המפורסם כש"ת מוה' שלמה יהודא ראפיפורט נ"י המכונה שי"ר, הקדיש עלי מלחמה במחברת כרם חמד ח"ו, ולא לבד יצא להשיג על הענינים, כאשר יאות בחוק החכמים התאבים וחפצים להרחיב שדה החכמה, לחקור אחר האמת כמטמונים, רק נצב כאויב נגדי, ודרך קשתו לתת אותי כאיש יהיר, וכמתלבש בטלית שאינו שלו, והנה בשכבר הימים הכל נשכח, וכבר מחלתי לו ג"כ ולא רציתי לשלם לו כגמולו, להוציא מפי דבר שלא לכבודו, ואחשוב גם כן כי הרב הנ"ל נחם על דרכו, ובפרט במה שנוגע למצב עם ישראל, נשתנו הזמנים לטובה, וכתיב ביום טובה היה בטוב, ובא העת ללחום במלחמתה של תורה במקל נועם ולא במקל חובלים, ולהרחיק עד קצה אחרון מכל מה שיוכל להכאיב לב איש, על צד היותר רחוק, ובפרט לאנשים מבעלי הסגולה אשר זה חלקם מכל עמלם, רק לירד לעמקי מצולות ים התורה ולדלות פנינים יקרים, וכלם אהובים כלם ברורים כלם מתאחדים בפינה זו, לשדד תלמי החכמה, ולא באתי במאמר זה לצאת נגד הרב הנ"ל ונגד שום חכם מפואר בזמנינו, בדברי חידודין, רק להצדיק איזה ענינים אשר החלטתי במאמר אגרת בקורת, וברוב השגותיו אשר לא השבתי עליהם, אדמה בדעתי כי שדה חכמת הבקורת ינסב היום למעלה, בענינים עמוקים ונשגבים, ואין ראוי עתה להתעסק בדברים מעטי התועלת, וכבר שמתי לנוכח עיני להטריח עצמי, רק בענינים העקרים בתורת משה ודת יהודית, ולא בסעיפים: ואמרתי להציג פה ג"כ בקצרה מהות ענין בקורת וקורות חכמה זו בעמנו, אשר לא חדשה היא בזמנינו כאשר ידמו קצת הרבנים, רק היא חכמה אשר אשר נתעסקו בה רבותינו בעלי המשנה והתלמוד מני אז, לחקור אחר כל דבר הסתום במקום זה ולהאירו ממקום אחר, ותוצאות החכמה הלזו רבו פארותיה על פנים שונים, א') לחקור על האנשים המפוארים באומה לאנשי מופת, באיזה זמן היו? כמו אויב באיזה זמן היה (ב"ב ט"ו ע"א וע"ב) חבקוק באיזה זמן היה (סדר עולם מובא אברבנאל שם) דהיה בימי מנשה, וקצתם אמרו בן השונמית שהחיה אלישע היה ע"ש, ב') מאיזה עם או שבט הי'? כמו איוב ישראל היה, או נכרי (ב"ב שם וירושלמי פ"ה דסוטה), יונה משל שבט זבולון או משל אשר היה (ירושלמי סוכה ר"פ החליל) מאן נינהו אנשים אשר לא ראו המראה של דניאל (מגילה ג' ע"א), ג') על מהות הספרים אשר נעלם שם מחברם, כמו משה כתב ספר איוב, שמואל כתב שופטים ורות, ירמיה ספר מלכים וקינות, תילים על ידי עשרה זקנים (ב"ב ט"ו ע"א), הלל המצרי משה וישראל אמרו (פסחים קי"ז ע"א), ד') לישר המעוקלות אשר נראו בכתבי קודש, כמו בקשו לגנוז ספר יחזקאל (מנחות מ"ב ע"א שבת י"ג ע"ב), ובקשו לגנוז ספר קהלת ומשלי (שבת ל' ע"ב) וישבו ודרשו להסיר הסתירות, ה') לקחת מהספרים הנקובים בשמות, ליחסם לאיש אחר, כמו יהושע כתב שמונה פסוקים בסוף תורת משה, פינחס ואלעזר כתבו סוף ספר יהושע, נחמיה סיים ספרו של עזרא (ב"ב שם שם), הושע אביו של בארי כתב שני פסוקים דרשו אל האבות והידעונים וכו' ולא הי' בהם כדי ספר, ונטפלו לישעי' (ויקרא רבה פ"ו), ה') לברר שמות המסופקים התך זה דניאל, (מגילה ט"ז ע"א) מלאכי זה עזרא (שם שם) הוא כורש הוא דריוש (ר"ה ג' ע"א), ו') להציע פעולת אנשי מופת הללו לטובת כללות האומה, כמו ראוי היה עזרא שתנתן תורה על ידו ונשתנה על ידו (סנהדרין ך"א ע"ב) וכדומה הרבה, וכל אלו החקירות מכונים היום בקורת, אולם אין עסקנו לברר ספיקות כאלו בכתבי קודש אחר כי כבר קדמו אותנו חז"ל, ובפרט במה שנוגע לפינה ה' נידון הסרת איזה פסוקי' מכתבי קודש ממחברם, וליחסם למחברים אחרונים, ענין זה דרך חול אצלנו ונהגו בו רק חכמי האומות היום, ואצלנו המסורה מקובלת בכל עוז, ואין לזוז ממנה ימין ושמאל, אכן עסקנו בזה לבקר אחר כל ספר וחיבור מחכמי המשנה והתלמוד ובעלי המדרש, ולברר דרכי חז"ל ועשתנותיהם והשתדלותם, ואחר כל חכם הנזכר שמה, ולקבץ דיעות חז"ל והחכמים הבאים אחריהם, מה שדברו הם במקומות מפוזרות, להביאם למקום אחד, למען יהי' הכל מבואר ומבורר נוכח (עיןינו) [עינינו] כשמלה, והנה נוסף על חכמי המשנה כמו התנא ר' יוסי אשר חיבר סדר עולם, ודברי חז"ל במקומות שונות, מצינו ג"כ כי גם הדורות הבאים אחריהם לא סרו מלהשתדל להשלים חכמה הלזו, כמו רבינו שרירא גאון באגרתו על ענין המשנה ועל ישיבות חכמי בבל, ועל דורות הגאונים, רבינו יוסף טוב עלם בסדר התנאים והאמוראים, והי' נמצא לפני רבותינו בעלי התוס', ונעתיק ג"כ בספר כ"ח - לא ידעתי באיזהו חלק מפני שאין עתה הספר נוכח עיני - ואח"ז הרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשנה - אם כי לא יצא ידי חובתו כאשר ראוי לנשר הגדול כמותו, וכבר תפסו הרב חוט השני והרב חות יאיר סי' קצ"ב - ואח"ז רבינו שמשון בספר הכריתות, וכן הרב ר' יושיע בספר הליכות עולם, ועוד איזהו גדולים, אחר זה חיבר הרב החכם הכולל הגאון מוה' אברהם זאקוטי ספר יקר מכונה יוחסין, והפליא לעשות בזה יותר מחכמים אשר קדמוהו, ואחר זמנו הפליא החכם המפורסם מוהר"ר עזריה מן האדומים מק"ק מאנטובה לעשות בחיבורו מאור עינים, ולא הספיק עצמו לכתוב על שמות התנאים והאמוראים לבד רק כתב על ענינים שונים בתלמוד וחקר ובחן על המאורעות אשר נזכרו בתלמוד, במה שנוכל להתאימם עם מה שמסופר בספרי העמים בענינים אלו' וכל ספרי היוונים והרומיים והאיטליאנים המדברים מקורות קדמוני ישראל הי' לו למעיין, וספרו כבר מפואר בישראל, ונדפס ג' פעמים בק"ק מנטובא וק"ק ברלין וע"מ וויען, אף שאיזהו חכמי הזמן עוררו מדנים נגדו, בכ"ז הי' למופת בישראל, גם בני דורו לא סרו מלדרוך בדרך אשר סלל החכם הנ"ל, כמו הרב ר' מנחם די לונזאנו החכם ר' שמואל שלם, הגאון רבינו משה איסרלש, הגאון ר' משה פראווענצלא, החכם הגדול מוה' יש"ר מקנדיא, אשר כתב בהקדמת ספרו נובלת חכמה כי חיבר על ענינים אלו חיבור נפלא והרבה חכמי ספרד ואיטליא, בחרו להם שאר סעיפים מחכמת התורה והתלמוד ובררו דרך לעצמם, קצתם להבין מלות הזרות, אשר יבאו בתלמוד ובירושלמי ובמדרשים, וכבר התחילו הספרדים והאיטליאנים, להשלים המלאכה כמו ספר הערוך לר' שלמה פרחון ולר' נתן איש רומי, ובזמן מאוחר ר' דוד מן התפוחים בספרו צמח דוד והאחרון הכי נכבד החכם ר' בנימין מוספיא מאמסטרדם, בספרו מוסיף הערוך, ועוד רבו בישראל חכמים שונים במדינות ספרד ופוירטיגאל פראווענץ ואיטליא והאללאנד וצרפת אשר חרשו זרעו וקצרו בשדה התלמוד לבאר ענינים בדחז"ל ע"פ יסודי חכמת הלשון, ורבים המה החכמים המפורסמים בכל דור ודור וא"א לפרטם, ובדור הקודם הוציא החכם איטליאני דע ראססי מעיר פארמא באיטליא, ערוך ע"פ אלפא ביתא על תולדות גדולי החכמים אשר היו בישראל, וכן בימינו יוציאו חכמי איטליא ואשכנז, כמו החכם יש"ר מגערץ והחכם שד"ל מפאדובה וידידי הרב גירונדי מפאדובה והחכם דוקס מפרעשבוג והחכם פירשט בעלי אויריענט והחכם כרמולי מבריסל, קיצורים מהרבה ספרים מגדולי ישראל, ויתענג שמה עין רואי לחזות כי בכל דור לא אלמן ישראל מאנשי מופת בכל פינות המדע, וקצת חכמים בארו התורה ע"פ היסודות אשר הונחו בחכמת הנהגת המדינה כמו רבינו יצחק אברבנאל וכדומה, והנה אין המקום לדבר פה מחכמי ישראל אשר עסקו בחכמות שונות רק לפרט החכמים אשר עסקו בקורות ימות עולם מאומתנו, במה שיש להם יחס לבאור שמות התנאים והאמוראים מחכמי התלמודים, והוא החכם מהו' דוד גאנז בספרו צמח דוד, והרב החכם בעל קורא הדורות, על דור הגאונים וסדרהם, והאחרון הכי נכבד הגאון מהו' יחיאל בסדר הדורות אשר כתב חיבור נפלא, על סדר תנאים ואמוראים, בבקיאות גדול, אולם בא הסדר שמה מעורבב ומבולבל ונדפס ה"פ, וכלם בלי הבנה (וכבר התחלתי לסדרו מחדש בסדר נאה ובהוספות רבות, אולם עדיין לא נגמר כלו), והגאון מוה' חיים יוסף דוד אזולאי, בספר שם הגדולים, ובספר ועד לחכמים, דבר בארוכה הן מתולדות גדולי ישראל, והן ממהות החיבורים אשר הוציאו, וכן דבר מאיכות ספרים ישנים, הן מאותן אשר כבר נדפסו וספו תמו, והן מאותן אשר עדיין טמונים וספונים באוצרות המלכים והשרים, ובימינו השלימו חכמי ישראל ממדינות איטלי', גאליציען, ואשכנז, כל פינות חכמת הבקורת, בכל השרשים והענפים המסתעפים, ולא הניחו דבר קטן וגדול, אשר לא הכניסו תחת כור הבחינה, ובאו במשפט על כל נעלם, מהם על חיי התנאים ופעולותיהם, כמו הרב ר' משה קונץ מאובין בספרו בן יוחאי ותולדות רבינו הקדוש, הרב הגדול החכם המפורסם מוה' שי"ר נ"י בתולדות הגאונים רבינו סעדי' רבינו האי רבינו ניסים רבינו חננאל, ובפרט בתולדות רבינו נתן בעל הערוך ותולדות ר' אליעזר הקאליר, ובשאר מאמריו המפוזרים בכ"ח ובבכה"ע, והחריץ המשפט בארוכה על מחברים שונים, ועל ספרים ישנים, החכם הגדול מהרי"ל צונץ מברלין בספרו הדרשות, כתב דברים יקרים בעניני התרגומים והמדרשות והפסיקתות ועל כל ספרי אגדה בסדר נאות, החכם הגדול מהר"מ יאסט הוציא לאור ספרו קורות עם ישראל מזמן חשמונאים עד זמנו, ענינים נפלאים, מגלה צפונות ונעלמות בסדר נאה, על מצב עם ישראל בכל מקומות מושבותיהם, משך שנים ועשרים מאה שנה, ובפרט בחלק חמישי מספרו דיבר ממצב עם ישראל, באשכנז וצרפת ומדינות יון במאה רביעית וחמישית לאלף החמישי ענינים נכוחים, אשר אין לנו ע"ז שום מקור נאמן בספרי ישראל, ובספרו הקצר מבריאת העולם עד זמנו, דיבר גם כן נכוחות, הרב החכם שד"ל במאמריו על חכמת הלשון, ובספרו היקר אוהב גר על התרגומים ובמכתביו המפוזרים במחברת ציון ובבכה"ע, החכם הכולל יש"ר באגרותיו ובחבוריו ובמאמריו המפוזרים, החכם הכולל מהר"י אלזרי, מכונה פירשט במאמריו על סדר הגאונים ועל חיבורי רבינו סעדי' גאון, ובפרט ספרו הגדול קאנקארדאנץ על חכמת הלשון ומכתביו הרבים על החכמים ועל מצב היהודים בארצות שונות, ובפרט על מצבם בארץ הצבי, ושאר ארצות מזרח ומערב, וכן שאר העלים היוצאים מידי שבוע בשבוע, כמו עלי היהודים, ועלי אננאלען - אשר ספו תמו איזהו שנים - דברו ממצב היהודים במקומות פזוריהם בארוכה, ונוסף על החיבור ישן נושן מכונה כפתור ופרח מהרב ר' יצחק הפרחי אשר הי' (תפלת) [תחלת] אלף הששי, ודבר בספרו על גבולות ארץ ישראל מה שראה בעיניו, חברו בזמנינו על כל המקומות הנזכרות בכתבי קודש ובדברי חז"ל בכלל, ועל מקומות ארץ ישראל בפרט, החכמים בעל מחקרי ארץ ובעל ארץ קדומים, ועל כל חלקי אזיא ואפריקא החכם בעל שבילי עולם, ובזמנינו חיבר הרב מוה' יוסף שווארץ מירושלים תוב"ב ספר אחד מכונה תבואות הארץ ג"כ על ענינים אלו, וכל אלו בתועלת אשר נמשך מהם, להבנת המקרא והמשנה ושני התלמודים, המה חיבורים טובים, וכן חברו בזמנינו ביאורים על כתבי קודש בדרך הבקורת הרב מוהר"ש אבד"ק קעניגסבערג מכונה הכתב והקבלה, והרב ממאגדיבורג, ועל העתקת השבעים הרב הגדול החכם הכולל מוה' זכריה פראנקעל הרב מדרעזין, ועל הרבה פרשיות בנביאים וכתובים, מצינו מפוזר בעלי העתים במקומות שונים ענינים יקרים, ועל איזהו פרשיות בתהלים ועל איזהו נביאות ישעי' כתב הרב החכם הגדול המנוח מוה' נחמן הכהן בכ"ח ח"ד וח"ה, דברים נחמדים, ובפרט בספרו מורה נבוכים החדש -עדיין בכתובים - עיני ראו איזהו מאמרים על אגדות בתלמוד, ועל דרכי התלמוד ועל כתות קדומות, ועל מצב עם ישראל צמיחתם עמידתם ירידתם הן בבית ראשון והן בבית שני, ענינים נפלאים, ועוד רבו כמו רבו היום בארצות איטליא אשכנז גאלליציען וליטא והללאנד חכמים גדולים ומשכילים שונים, המושלמים במדעים, המשתדלים לבאר כל סתום בקורות עם ישראל, וכל חתום בתלמוד ומדרשים ע"י סיוע ממה שידעו קורות הלאומים ומנהגיהם בזמן קודם, גם מתאמצים לפרסם ספרי חכמי ישראל מדורות הראשונים אשר נמצאו באוצרות המלכים, וכבר נדפסו היום ספרי קדמונים שונים מועילים וטובים, ומהרבה ספרים הודיעו זמנם טבעם ומהותם ושם מחברם ע"ד הבקורת וג"כ דברו היום ברוב ענין ממטבע התפלות ומנוסחאות השונות, ומן הפיוטים ומחבריהם וזמן חייהם, ומהשינויים בין הספרדים והאיטליאנים והאשכנזים, וזה ערך שלשים שנה אשר התחילו איזהו חכמים מבני עמנו לאשר בדרך זה, ויסד החכם מהרי"ל צונץ מחברת עתי, מכונה חכמת דת יהודית, בסיוע חכמים שונים, ובזמן לא כביר הצליחו ועשו פרי בחיבורים מועילים, קצתם בלשון עברי והמרובים בלשון אשכנז - אף כי קטן יעקב ודל ואין תומכים ידי החכמים למען יוציאו פרי עשתונותיהם לאור, בכל זאת לא יניחו ולא ישקוטו החכמים, לבצע מטרתם אף במקום חסרון כיס, כי אהבת החכמה והאומה והאמת יקר בעינינו מכל החמודות - והמעריך בהשקפה חודרת פעולות והשתדלות חכמי דוד הקודם, בספרי המאספים ובמחברת השולמית, נגד התאמצות חכמי זמנינו, יבין וישכיל כי אם אמנם בידיעות לשון הקודש ובענין מליצה ושיר יש להם משפט הקדימה, אולם במה שנוגע לידיעות קורות האומה וחכמת הדת, כחגבים נחשבו נגדנו, ובפינה זו מוכרחים אנו להחליט, אם יאמרו לך אין תורה בישראל (במה שנוגע להלכה ולמעשה ולפלפול) תאמין אין חכמת קורות הדת והאומה בישראל אל תאמין, ומזה הצד ראוי לומר עליהם, כוונתם ומטרתם רצויה ומקובלת - ורק זה שנה מחמת התרגשות העתים ושינוי בסדר הממשלה, וע"י המרידות אשר נתהוו ברוב חלק אירופא, שבתה כל חכמה ומדע מבעלי הסגולה, אולם רק לשעה, ובד' נשים מבטנו כי לא יארכו הימים ותשוב חכמת ישראל לאיתנה -ועוד לא אלמן ישראל מגדולי הדור וחכמים מופלגים אשר מתעסקים בתורה, ואנו רואים ושומעים כי במדינות ליטא ורייססען, רבים המה הגדולים והמופלגים ובתורה ובחכמה, המחברים ספרים יקרי הערך, בביאור המדרשות והפסיקתות והתרגומים ומאמרי חז"ל, לא על דרך הפלפול הנהוג מזמן ישן נושן, רק בדרך האמת אשר הי' מאז חביב לרבותינו הגאונים חכמי אשכנז צרפת ספרד בזמן קודם: וגם אנכי שמתי מאז המטרה לנוכח עיני בחיבורי אשר הוצאתי לאור עד כה, כמו בספרי תורת נביאים וספרי עטרת צבי ובספרי מבוא התלמוד, ובפרט בחיבורי על תלמוד בבלי הנספח להש"ס דפוס וויען, לא הרחקתי עצמי לפרש המאמרים שלא על דעת אומרם, רק טרחתי להשוות מאמרי הבבלי עם מאמרים כיוצא בזה בירושלמי והמדרשות, והחרצתי המשפט לאיזה נוסח יאות משפט הקדימה: ולמשל אציג לך איזהו מהן לדוגמא להראות איך ע"י הבקורת יצאו הדברים מבוררים (ע' סנהדרין צ"ג ע"ב) בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא פרש"י ממלכי הורדוס, ומדברי הירושלמי פ"ד דתענית ומדרש קינות וכן ע"פ קורות העתים ידענו דבר כוזיבא הי' בחורבן ביתר אחר חורבן ירושלים נ"ב שנה, בזמן ר"ע, והי' מורד ברומיים בזמן הדריאנוס, ומלכי הורדוס כבר ספו תמו עוד קודם בזמן החורבן, וע' (לקמן צ"ד ע"ב) מלכות ראשון שבעים שנה מלכות שניה נ"ב שנה ומלכות בן כוזיבא ב' שנים ומחצה, וע' רש"י שם בשם סדר עולם, וע' ג"כ ירושלמי פ"א דמעשר שני מטבע שמרד כגון בן כוזיבא אין מחללין עליה, וע' רש"י (ב"ק צ"ז ע"ב) ד"ה מעות כוזביות. ועיין תוס' (ע"ז נ"ב ע"ב) ד"ה דינרי הדריינא דר"ת פי' בדרך רחוק אולם איך שייך לפסול דינרי הדריינא דהרי אחר חורבן הי' ולא הי', מעות קודש בירושלים דכבר פסקו הקרבנות, ואולם האמת דרבותא קמ"ל אע"ג דדינרי הדריינא טריונא שיפא היינו שנשוף צורתן, ואינו ניכר ויוכל לטעות על מעות ירושלים, אבל אם לא הי' נשוף צורתו בודאי ליכא לטעות דהרי מעות אלו מזמן מאוחר הם, ועיין תוס' (סנהדרין ס' ע"ב) ד"ה מרקוליס דפי' היינו חילוף הקילוס והשבח, ואנחנו ידענו דמערקור הוא אלוה של היוונים וכל הדרכים והרחובות היו מקודשים אליו, והי' המנהג כל אחד נותן אבנים לגל המקודש לו. (ע"ז ט"ז ע"ב) דימוס פטור אתה פרש"י היתה שם יראתו ונשבע בה, היינו אלילה, טהמיס אשר ממונה אצל היוונים על המשפט ור"א נתפס למקום המשפט ובשביל שאמר נאמן עלי הדיין, לכן נשבע לו באלילה שהוא פטור: (גיטין נ"ד ע"א) אבא סיקרא ריש בריונא, והנה במדרש קינות שמו בר בטיח, ואולם האמת יורה דרכו, כי ריש בריונא הוא העתקה מן אבא סיקרא, כי אבא הוא ראש, וסיקרא הוא בלשון יון רוצח והיינו ראש הרוצחים: וע' ירושלמי רפ"ק דברכות שלשה כוכבים ודאי לילה א"ר יוסי בר בון ובלבד דיתחמון תלתא כוכבין בר מן הדא כוכבתא, ועיין ר"ן ספ"ב דשבת דהביא הגירסא משונה, אולם האמת יורה דרכו, דבלשון סורי מכונה כוכב נוגה בשם כוכבתא, וע' ג"כ בתולדות רבינו חננאל, ואמר בירושלמי דשלשה כוכבים אלו צריך להיות נראים חוץ מן כוכב נוגה, כי כוכב זה מרוב זהרו ותאפרתו נראה ג"כ ביום, ועיין לקמן בירושלמי שם ג"כ, מאמר ר' יוסי בר בון הדא איילתא דשחר מאן דאמר כוכבתא היא טעיא זמנין דהיא מקדמא וזמגין דהיא מאחרא, כי כוכב נוגה המזהיר בערב, הוא ג"כ כוכב השחר, ואמר ר' יוסי בר בון, דאילת השחר אינו כוכבתא (היינו נוגה) רק פעם דאילת נראה קודם לכוכב נוגה ופעם נראה מאוחר. וכוכב השחר נקרא אצל היוונים אוירוירא, והיה לו צלמים ומזבחות בארצות היוונים, ול"נ דזה כוונת הירושלמי ברכות פ"ב סוף ה"א, מהו מיעבור קומי אהרורי צלמא, (היינו אם מותר לעבור לפני צלם של אלילה אוירוירא), א"ל מה את פליג לי' איקר, אלא עבור קומוי וסמי עיניו (והשיב מה כבוד אתה חולק לצלם במה שאתה עובר לפניו, רק סמי עיניו, היינו שיהא סותם עיניו ולא יסתכל בו, משום דאסור להסתכל בע"ז (שבת קמ"ט ע"ב) ורמב"ם פ"ב מה' ע"ז, והרב בעל יפה מראה לא יצא ידי חובתו בזה.) ובזה אשים קנצי למלין, ואחשוב למשפט כי חכמי הדור יבינו וישכילו כי הרבה טרחתי ויגעתי, במקום שאיני דורש להנאתי, אחר כי אין לי שום תועלת מזה, רק נזק ממון מהוצאות הדפוס המרובים, אכן זה חלקי מכל עמלי לפרסם ספרי בעולם, ואם רק איזה מופלגים בתורה ומשכילים במדע, ישמחו על מחברתי אזי כבר יש שכר לפעולתי, כי אין עיני ולבי בדור היתום הזה, רק להשלים חכמת הדת בכל הענפים המסתעפים, ואם הצלחתי במלאכתי או לא ישפטו המבינים:
כ"ד הכותב יום ד' ה' ניסן תר"ט פה זאלקווא:
צבי הירש חיות