שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן פד
שוכט"ס לכבוד מחו' הרב וכו' וכו' ירו"ש כש"ת
מו"ה פישל פעלדמאן נ"י
עד"ש בראובן שהקדיש בית א' בביתו לבהמ"ד הכל כמבואר השאלה בת' בית שלמה סימן כ"ה וקרא שמה ראובן ומבואר שם שהודה בעצמו על הקדישו ורצה בו וזכה בדינו כמבואר שם אולם אח"ז נתרבו בני הישוב ובנו להם בהמ"ד אחר וברוב הזמן נתרבה עוד בני הישוב ובקשו את ראובן שישתדל לבנות בהמ"ד גדול שיכיל את כולם וכן עשה והבהמ"ד הגדול נגמר ובקשו הקהל עתה את ראובן כי מעתה יבטל הוא את בהמ"ד שלו וגם הוא יתפלל עמהם בבהמ"ד הגדול ונענה להם ועתה יש כמה אנשים שאינם רוצים בביטולו וטוענים שאין בכח ראובן לבטל אחר שכבר הקדיש אותו להתפלל זה מ"ה שנים ויותר נוח להאנשים להתפלל במקומם הראשון מצד כמה טעמים וראובן משיב היות שמאז אשר נשרפו כל החדרים ולקח ג"כ אסיקאריציון ובנה אח"כ בית אחר ונתן ג"כ חדר א' לבהמ"ד אולם הותנה שיהי' בכחו לבטלו ולא יהי' עליו קדושת בהמ"ד הדין עם מי.
והנה לפענ"ד כיון שהקדיש לחלוטין לביהמ"ד כמ"ש בשו"ת ב"ש בשם הרב דשם גם בהקדיש רק בית בביתו כיון שבירר את זה וכבר זכו בו אינו מחיוב ליתן בית אחר וגדולה מזו מבואר בש"ת ב"א יו"ד סימן ע"ג ביישוב דברי הרא"ש בגיטין ס"ו דאפי' אם המוכר בעצמו בירר עבור לוקח כבר זכה בזה והגם שבתשו' א' לזאלישטשיק דחיתי ראייתו אבל בנ"ד שכבר זכו בו לכ"ע הוי כן וכשנשרף לא הי' מחיוב ליתן בית אחר וכיון שנתן ג"ד, כי מה שגבה דמי הבטחה עבורם גבה ולכן הגם בשוכר ששילם דמי הבטחה ונשרף זוכה לעצמו ואין לבעה"ב זכות בה כמ"ש בתשו' שידפוס אי"ה כעת בחלק ב' אבל בני"ד אינו כן דכשנתן להם בית אחר בסתם אמרינן דאדעת הראשונה נתן כמ"ש בסוף סימן של"ג ועיין באה"ע סימן קי"ד וב"ש סקט"ו והפלאה בקו"א אות ט' במה שהשיג ע"ד הב"ש ובנ"ד שהוא להקדש דיד הקדש על העליונה ועיין מנחות ק"ט אומדנא דמוכח שגבה דמי הבטחה עבור הקהל. ועוד דעכ"פ כיון שבנה הבהמ"ד והקהל החזיקו בו ג"ש אינו נאמן לומר שהתנה בינו ובין עצמו שאינו חוזר ומקדיש דהמע"ה דאפי' בשט"ח שכת"י יוצא ממק"א אין הלוה נאמן לומר שהי' תנאי לשי' כמ"פ ואף שהתומים שם סק"ח צידד דבטען לוה ליכא עולה ובתשו' א' הבאתי מתשו' מהרי"ט ח"א סימן קל"ח להיפוך דהבע"ד לכ"ע אינו נאמן ושם תמהתי עליו וגם הבאתי מת' הרא"ש שבב"י חו"מ סימן ס"ו מחודש ח"י ומהמל"מ פ"ו ממכירה הי"א שכתב דתלוי' בפלוגתת רמב"ם וראב"ד וגם הבאתי מתשו' מהרשד"ם חו"מ סימן ר"ס ולחם רב סימן רכ"ד באמצע התשו' מכמ"ק אבל היינו בשט"ח לבד אבל אם כבר החזיקו בו והוא מודה שלא התנה בפניהם לכ"ע אינו נאמן להוציא מידם ולכן אם יש מוחים שלא לבטלו אין בידו לבטל. ועיין תשו' ד"ח ח"ב ח"מ סימן כ"ג ות' פני יצחק הספרדי ח"מ סימן י"ט ובכ"ז אני מתרחק מלדון ד"ת גם בעירי מכ"ש למק"א לכן אינני פוסק את הדין ורק כתבתי חוו"ד להלכה לבד והב"ד שהדבר מוטל עליהם ידונו כטוב בעיניהם.
וע"ד שאלה ב' בעת שעלה ראובן לתורה ועשה לו הש"ץ מי שבירך ונדר איזה סך לצורך הסקת הבימ"ד החדש ורוצה לשנות כעת ליתנו לביהמ"ד הישן יען כי לע"ע לא נגמר תנור בית החורף בביהמ"ד החדש
הנה לפמ"ש בת' מהרי"א יו"ד סימן שי"א הוי בכה"ג כאומר אתן מתנה לעשיר דיוכל לשנות ליתן לאחר דציבור לא מעני ואף שכתב שם עוד טעמים אחרים מ"מ ע"י שאלה בפני ג' שאינם מבהמ"ד האחר בודאי מהני אך דבטעמו של מהרי"א י"ל דבנ"ד הוי נדר, ורו"מ האריך לפקפק במ"ש במפתחות למהרש"ם ח"א סימן ר"א מד הא"ז, ואני תמה שהרי הרגשתי בכ"ז בקיצור בדברי שם שכתבתי דנשאר רק לדון מכח המחשבה, אבל בגוף דין מחשבה הגם שמצאתי גם ברדב"ז דחייב לקיים מחשבתו ע"ש ח"ד סימן קל"ד וכ"ה בש"ג פ"א דב"ב ות' לחם רב סימן רכ"ג וע' שבו"י ח"א סימן ע"ב ע"ד ת' ר"מ גלאנטי ות' נ"ש בזה אבל הנה בט"ז א"ח סימן תקס"ב סק"ח האריך לדחות ראיית מהרי"ק ודבריו מוכרחים בדעת הטור שנדחק בו הלח"ר שם ובהגהת מק"ח שם תמה שנעלם מכולם ש"ס נדרים ז' דהוי בעיא בש"ס והר"ן פסק לקולא והגם שרבים פסקו לחומרא וע' ח"ס יו"ד סימן ר"מ בד' הש"ך סימן רנ"ט בזה אבל בת' מהרי"ט מבואר כהש"ך וע"ש בבית מאיר שהביא גם ראי' מעירוכין. ומ"ש רו"מ דבנ"ד שאמר הש"ץ בעבור שנדר וכו' והוא הזכיר הסכום חמיר טפי, מלשון הא"ז שהבאתי שם שכתב דכל שהוא אינו אומר אני נודר אינו אלא הרהור נראה להקל ויותר נ"ל דאדרבה כל שאינו גומר בלבו בלבד אלא סומך על אמירת הש"ץ ודיבורו וזה אינו כלום לכ"ע אין לחוש משום מחשבתו כמ"ש הט"א לחגיגה י' באבני שהם שם דגם למ"ד גמר בלבו צריך לקיים אם גמר בלבו להוציא הדבר בשפתיו ולא הוציא אינו כלום והגם די"ל דבנ"ד שאני מ"מ עכ"פ להחמיר יותר מבחשב בלבו בודאי אינו סברא כיון שדיבור הש"ץ בלשון עבר והוא אומר רק סכום מעות ואינו בכלל דיבור כלל וע' בש"ך סימן רנ"ח סק"ה דמשמע דדוקא בחשב בפי' שלא יהא לצדקה עד שיוצא בפיו אין המחשבה חלה ומד' הט"א ל"נ כן. ומ"ש בשם ער"ש לדון מכח סתומתא אינו נ"ל כלל ולדבריו בנדר לצדקה אמאי לשי' כמ"פ אין כופין וע' קצה"ח סכ"ו ולכ"ע אין יורדין לנכסיו כמ"ש התוי"ט פ"ד משבועות מ"ח והא כיון שהמנהג לקיים הנדר ושאלה לא שכיח כמ"ש תוס' ב"ק ס"ז ד"ה מעיקרא (ואין סתירה מתוס' גיטין ל"ג ומכות ט"ז שהקשו דהוי ה"ס אף דבדאיכא רוב ל"ה ה"ס כתוס' נדה מ"ו שא"ה שכבר עבר ושתה וז"פ) א"כ איכא חיוב ממון מכח סתומתא א"ו דליתא אף שאינו דומה למ"ש בת' הרא"ש דסתומתא לקיים דיבור לבד אינו כלום דהכא חייב עכ"פ לקיים משום נדר מ"מ כיון שמקיים רק מצד איסור נדר אינו קנין כמ"ש כה"ג תוס' כתובות נ"ד סוע"ב ד"ה ולעוברת וכו' אין דעתו לכתיבה אלא כמו שחייבוהו חכמים ובמק"א ביארתי בשם ארי' דב"ע דמה"ט למ"ד כתיבה דרבנן אף שכבר כתבה ונתחייב בה הוי רק דרבנן דלא כהפ"י ואכמ"ל. וה"נ בזה אין בו אלא משום נדר וגם לשי' הפ"י גיטין ל"ה ועט"ח בחי' לשבועות ל"ב דבכתב שטר מתחייב מה"ת ומצאתי כה"ג בב"י חו"מ סימן צ"ז סמ"ב י"ל דמודה בנ"ד שמקיים משום איסור נדר שא"ב שייכות קנין ותדע דאל"כ כיון דאיכא קנין לא יועיל שאלה כעין מה שכתב הר"ן פרק ה' גבי הפקר. ובדבר החביות של סתם יינם ושמו בתוכו היין והביא מהחכ"א ואמרי אש ידעתי מזה ומאז כתבתי שלא ראו ד' הח"צ ס' ע"ה שכ' על הש"ך דבמחכ"ת לא דק בזה וגם במח"א פי"א ממ"א יש תשו' מבנו מהר"י נבון וחולק על הש"ך ע"ש והלכה כבתראי ואחרי שראו עיניו גם בנוב"ת שכתב אנו מתירים אין לחוש עוד ובפרט ששמע כן מהגאון אבד"ק סעליש שהתיר למעשה למה יחוש עוד ובפרט במקום הפ"מ ובצירוף כששרפו החביות מקודם באש בפנים כפי הצעת שאלתו פשי' שיש להקל. ובדבר החביות יין שהחותם מקולקל הנה לפ"ד העכו"ם שערל א' הניח שם מלבושו ואולי עי"ז נתקלקל יש בזה חשש לענ"ד כי הנה בגוף דינו של תה"ד שברמ"א ע' ת' מהר"י מברונא (שהי' ג"כ בדורו) סימן קנ"ה שפסק לאסור ובת' רדב"ז ח"א סימן ב' מבואר שלא התיר אלא ביין שי"ב דבש וגבי ישמעאלים בצירוף שהרמב"ם מתיר לכן יש להקל בספק נסתר ע"י סיבה ע"ש ובת' עה"ג סימן נ"ז נראה שלא התיר אלא בצירוף סיתום המגופה שהי' בו חותם א' עכ"פ ע"ש ועוד דבתה"ד מבואר דעיקר טעמו דיש לתלות שלא בא שום עכו"ם אצל היין כלל ובנ"ד הרי כבר הי' שם עכו"ם שהניח כסותו, אך די"ל דאין העכו"ם נאמן גם להחמיר ובפרט שלא הי' מסל"ת ובשו"ת שע"צ סימן קי"ט העיר ג"כ מסתירת ד' מרדכי שהעיר מהר"י מברונא הנ"ל וגם מד' הר"ש בטהרות שהעיר גם הנו"ב והוא תי' בע"א וע' שו"ת מראה יחזקאל סימן קנ"ה קנ"ו קנ"ז שהחמיר הרבה ובשע"צ עיקר היתרו ע"י ביטול ברוב והיתר שצידד מתחצה סיים שאינו מחליט למעשה וע' שו"ת ברכת יוסף יו"ד סימן ל"ט, אך מטעם שהי"ל שומר בחצירו והי' יכול לראות למעלה מהמחיצות יש להקל אבל דוקא אם הי' הלילות מאירות מאור הלבנה דאם הי' חשיכות קשה להקל כיון שא"י לכנוס לשם רק לראות אם הלבנה זרחה זהו הנלענ"ד. והנני ידידו הדו"ש מחו' המברכו ברפ"ש.
(א"ה השואל הנ"ל היא אאמו"ר ז"ל ועמ"ש בספרו דגל אפרים בדבר ב' שאלות האחרונות ובהגהותי שם).
סוף הספר