שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן סד
להרב החריף מו"ה רש"פ נ"י מבוטשאטש. מכתבו הגיעני ביום ועש"ק בשעה שאין הלבלר יוצא בקולמסו והנני להשיבו בקצרה אבל רק במה שנוגע לדינא וזה החלי בס"ד.
בדבר אשר שאל בדין ר' שעשה שותפות עם ש' על זמן ידוע באופן שיתן ר' מעות עד שמונה מאות ר"כ וש' יהי' העוסק במו"מ ומה שיהי' ריוח או היזק יהי' לחלק ר' הא 70% ולחלק ש' 30%, ובכל שבוע יקח ש' ג' ר"כ למחייתו והשליש טראטע עם מאה ר"כ לבטחון קיום מה שמחויב מצדו עד זמן המדובר ואח"ז נודע לש' כי ר' רוצה לצאת מהשותפות השתדל ש' לחפוס מתבואת העסק כדי שיהא מוחזק וטרם בואם לדין הכריח ר' את ש' להשליש בגדיו ובגדי אשתו נגד מה שתפס וגם ר' השליש חמישים ר"כ ובבואם לדין נולד הכחשה ביניהם בסכום הריוח שהי' עד עתה ור' טוען שהי' בס"ה ריוח 150 ולפ"ד ש' הי' הרבה יותר:
גם טען ש' שלא הניח ר' מעות כפי חיובו וכמ"פ דרש מאתו שיתן ולא נתן ולכן טען ש' שרוצה שיחלקו בהריוח חלק כחלק אחרי שלא קיים ר' כפי המדובר להניח ח' מאות ר"כ גם תבע ש' את הטראטע אחרי שר' בא לבטל השותפות קודם הזמן, ור' טען שלהד"ם שנתן מעות כפי הצורך וע"ד ביטול השותפות הלא אמר מאז לש' מזה שיעמיד לו שותף אחר במקומו והסכים לזה וגם הוא בעצמו הי' מקיים השותפות לזמן המדובר רק ע"י ששלח ש' ידו לתפוס משלו לכן אינו רוצה בו וגם השותף האחר שרצה לכנוס במקומו חזר בו עי"ז, וש' טען שלא הסכים לשותף אחר רק ששתק לראות מה יעשה האם יבחר בו אם לא וגם הרי לא העמיד שותף אחר ומה פשע בתפיסתו עד אחר הדין עכת"ד השאלה, וכת"ר העלה בדבר ההכחשה בענין סכום הריוח כמה הי' דכל א' ישבע על טענתו כפי מה שהוא מוחזק וש' הוי מוחזק במה שתפס משותפות ואף שהשליש כנגדו הבגדים הרי בדבר המושלש שניהם מוחזקים וגם ל"ה מחויב להשליש כמ"ש הש"ך רס"י ע"ה בשם רד"ך עכ"ד, ואמנם באמת יש מקום עיון בזה דהא בתוס' ב"מ ב' ע"א ד"ה ויחלוקו כתבו בהא דמנה שלישי דמדמי בגמ' לטלית דכל א' ישבע על חציו משום דהאי שהנפקד תופס בחזקת שניהם הוי כאלו שניהם מוחזקים בעצמם בו עי"ש א כ מבואר דכל א' נקרא מוחזק על חציו וא"כ גם בנ"ד ל"ה שמעון מוחזק על כל מה שתפס רק כפי חצי שיוי דמי הבגדים שהשליש, (ואולם במה שהשליש בגדי אשתו יעוין בח"מ סימן ע"ב ס"ג ובש"ך שם וע' בב"ש אה"ע סימן צ' סקמ"ט וס"ק נ"ב מ"ש ע"ד הש"ך בזה וע' בב"מ אה"ע סימן ע"ג היטב בזה ותבין,) והן אמת דהמל"מ בפט"ו מטוען הל' ט' העלה דבכל מקום ספק במטלטלין דמוקמי' לממונא בחזקת נתבע היכי דהם מיד שליש ואין שום אחד מהם מוחזק מוקמי' ממונא בחזקת מרא קמא והביא ראי' מדברי רמ"ה שהובא בטוח"מ סימן ר"מ ואח"ז הביא סתירה מדברי הרי"ף ורמב"ם וסיים דמ"מ נראה דסברת רמ"ה מוסכמת וחסר שם סיום דבריו יעו"ש ולא הזכיר כלל מדברי תוס' ב"מ הנ"ל וכפי הנראה דס"ל כדעת תה"ד סימן שי"ד דדוקא לגבי דינא דכל דאלים גבר דדמי קצת לדינא דפרסאי ולכן בטעם כל דהו דחינן לי' ומוקמינן לממון בחזקת שניהם אבל מ"מ לא הוי מוחזק גמור ולכן פסק שם דנגד הרוב ל"מ חזקה כזו גם על חציו והוי כאינו מוחזק בו יעו"ש וא"כ י"ל דבכה"ג מוקמי' לי' בחמ"ק עכ"פ ועקצה"ח סימן ר"פ בדין אם הולכין אחה"ר נגד חמ"ק במ"ש בשם תשו' מהריב"ל ובמק"א פלפלתי בזה ואכ"מ, ועי' בשו"ת מהרשד"ם חח"מ סימן קמ"ה ובשער משפט ח"מ סימן ק"ד סעי' ג' מ"ש בזה, ולפ"ז הי' נראה דבנ"ד הוי ש' מוחזק בכל הסך של הבגדים המשולשים כיון דאית לי' חמ"ק ואולם הגאון בס' בית מאיר באהע"ז סימן ע"ז דחה דברי מל"מ הנ"ל והוכיח מהפוסקים שם דהעיקר דכל א' מוחזק על חציו וע' בס' ישי"ע יבמות ל"ז מ"ש בזה מהתוס' סופ"ק דגיטין אבל דברי הב"מ נראים נכונים למעיין וכן מצאתי בשו"ת רמ"א סימן פ"ו שפסק דמעות המושלש הוי כל א' מוחזק על מחצה ואם אמנם נראה דאם משלישים ביד ב"ד ע"פ ציווי ב"ד קודם הדין לבטחון קיום הפס"ד דאין מפסיד המוחזק את חזקתו כיון דבשעת השלשה הי' לו מיגו וכדמוכח בח"מ סימן ע"ב סי"ז וסי"ח בהג"ה ובש"ך ס"ק צ"ג במ"ש בשם תשו' מהר"ם אלשקר בשם ר"י הלוי והרמב"ם ונהי דלא מיירי בהשליש ביד ב"ד מ"מ כיון דמטעם מיגו קאתי עלה א"כ ה"ה בכל הכחשה אף שכבר השליש כיון דבכה"ג ל"ה מיגו למפרע כיון דכבר נודע אז לב"ד הכחשותיהם בהטענות א"כ י"ל דנאמן וע' בב"ש אהע"ז רס"י ק"ז סק"א במ"ש דאומרי' לה הב"ד שלא יהא תפיסתה תפיסה ומוכח דאם נותנים אדעתא דהכי שלא תהא מוחזקת מהני שפיר ומוציאים מידה וע' ברא"ש כתובות דף כ' בשם הר' יונה דתפיסת ב"ד ל"מ כלל ואין אחתינן ואין סלקינן יעו"ש היטב ותבין, אבל מלבד כי לא אדע אם הי' ההשלשה בב"ד דהא אם השלישו ביד שליש קודם שנודעו טענותיהם בב"ד מבואר ברמ"א שם סימן ע"ב סי"ח דאבד המיגו וע"ש בש"ך ס"ק צ"א ותומים שם וע' בשו"ת הגאון ר"ע איגר סימן קל"ה מ"ש לחלק בזה לדינא וע' בשע"מ שם אך גם בלא"ה הרי הדין מבואר בסימן קע"ט דכל סחורה של שותפות הוי בחזקת שניהם וא"כ לפמ"ש רו"מ שתפס ש' מהתבואה של שותפות גם אם לא השליש ש' כלום אין לו דין מוחזק רק כפי ערך חלקו בהשותפות היינו 30% בהתבואה שהוא מוחזק ובפרט דהא הקרן הוא הכל של ר' וא"כ אם נעשה ביניהם שטר שותפות או שנעשה השואה בעדים כל מה שתפס ש' הוא בחזקתו של הנותן וכדמוכח גם בהא דח"מ סימן צ"ט ס"א לענין גביית בע"ח דאם ידוע שיש לו עיסקא מאחרים הוי בחזקת מרי' ואין בע"ח יכול לגבות מזה כלל ואף דהש"ך שם פסק דדוקא פלגא פקדון אבל פלגא מלוה הוי בחזקת מקבל כבר השיג עליו הגאון אהעו"ז בהגהותיו בחו"מ סימן מ"ז מהש"ס דב"מ ק"ד ויו"ד קע"ז וכן מצאתי בחמ"ח אה"ע סימן ק"ב סק"ו שפסק כן להדיא דגם פ"מ הוי בחזקת נותן ואין ב"ח גובה ואפי' עדות ברורה א"צ בזה רק אומדנא בעלמא סגי בזה יעו"ש בשם פסקי מהרא"י ז"ל, ועמ"ש בחיבורי סימן קע"ט בשם תשו' מבי"ט דדוקא בידוע כל חפץ שהוא של שותפות הו"ל בחזקת שותפות אבל באין ידוע כל פרט אם יש ת"י א' מהם הוי מוחזק אבל בכ"ז כפי שכ' כת"ר שתפס תבואה וכבר כתבתי דבאומדנא סגי א"כ י"ל דאינו מוחזק אבל י"ל דבידו לטעון שהחזיר כבר ליד נותן ולא אדע אם יש ע"ז איזו בירור או אומדנא בנ"ד כי לא ביאר רו"מ דבר זה במכתבו, וע' בתשו' מהרי"ט ח"ב חו"מ סימן ק"ח והובא בחיבורי סימן קע"ו סעי' ט"ו בדין שותפין אי הוי מוחזקין וגם בסעי' י"ח שם הבאתי בשם תשו' שב"י ג"כ לחלק בזה, ולא אוכל לחתוך הדין בנ"ד במה שלא נתברר לי גוף הנידון, ועכ"פ העירותי בכל הצדדים וכת"ר יראה וישפוט עפ"י דברינו כדת של תורה, ונפלאתי על כת"ר שלא העיר בכ"ז כלל, ובמה שטען ר' שקיים כפי תנאו ונתן מעות כפי הצורך צידד כת"ר דאין בזה כפירת ממון כיון שלא התנו שאם לא יתן מעות יוגדל חלק ש' בהריוח ושוב דחה די"ל דה"ל כלא התנו כלל ובסתמא חולקים בשוה כמנהג השותפין והמוחזק ישבע כפי דבריו, ולכאורה עלה בלבי דבהכחשה זאת אם קיים התנאי או לא אין הדבר תלוי במוחזק כלל רק על הטוען שעשה מעשה עליו הראי' כיון דתנאו תלוי בקום ועשה וכמ"ש הר"ן בגיטין פמ"ש דמוקמי' בחזקת שלא נעשה מעשה והטוען שעשה מעשה צריך לברר דבריו והובא בב"י וש"ע ח"מ סימן רמ"א סעי' יו"ד להלכה וע' בש"ך סימן מ"ו סקכ"ז ונה"מ שם וכבר קדמו מהרי"ט בחי' לכתובות שם בזה וע' באהע"ז סוס"י ל"ח וב"ש שם ג"כ בזה וכן מצאתי בשו"ת, ח"צ סימן ד' שפסק להדיא דגבי שותפין שהיו חיוב ליתן מעות, ונולד הכחשה אם נתן הטוען שנתן עליו הראי' והובא בחיבורי סימן קע"ו סט"ו בהג"ה ועמ"ש שם מכמה דוכתי ואמנם לפמ"ש הב"מ באהע"ז סימן קי"ג דדוקא לגבי מקבל שהא להוציא אמרינן לחלק כן א"כ י"ל דבשותפין ל"ש זאת, וגם כפי הנראה בנ"ד אין הכחשה אם נתן רק שהנותן טוען שלא היו נחוץ מעות יותר מכפי שנתן ושנתן תמיד כפי הצורך א"כ לא תליא במעשה הנתינה שנאמר עליו הראי' דעיקר הוא אם הי' נחוץ מעות יותר ושוב תליא בדין מוחזק לכ"ע, ואמנם מ"ש דכיון שלא נתן מעות כפי טענות ש' וגם מבטל השותפות קודם זמנו דיוכל ש' לטעון שלא נתרצה בריוח קטן ורוצה מחצה בזה הדין עמו ובאמת כפי שכ' כת"ר שקיבל עליו ש' גם חלק היזק וכפי הנראה הי' הכונה שישלם ההיזק מביתו ועמ"ש בחיבורי סימן קע"ו סעי' ו' בשם תשו' פ"י להמג"ש בזה, א"כ גם בלא"ה לא נעשה המדובר כדין כי עפ"י שורת הדין המקבל נוטל ב' שלישי ריוח ושליש היזק או שנוטל ש"ט בכל יום אם לא התנת בדבר מועט וכמבואר ביו"ד סימן קע"ז ובנ"ד שקיבל ע"ע 30% היזק מגיע לו ששים % בריוח כמובן לפי ערך פ"מ ופ"פ ולפמ"ש בש"ע שם סעי' כ"ז וט"ז שם ס"ק ל"ה עולה החשבון בענין אחר והיינו ריוח ⅓ 53 פרוצענט והיזק 30 פ' וא"כ הוי בעיסקא שנעשית באיסור ואפי' בשטר הו"ל כשטר שיש בו ריבית באדם שאינו גדול ולא יטול הנותן ריוח כלום כמבואר ביו"ד סימן קע"ז סעי' כ"ה וע' בשו"ת ח"צ סימן קכ"ז ושע"ד שם ס"ק א', ואף די"ל דכיון שהמקבל לא טען זאת אין לנו לטעון עבורו ותליא בדינין המבוארים בח"מ סוס"י י"ז מעובדא דדוניא אבל כבר כתבתי בתשו' א' לפרעמישלאן דבמלתא דתליא באסורא ב"ד טועין עבורו דכל ישראל ערבין זל"ז והבאתי ראי' מהריטב"א קדושין כ"ז דגם אי נימא דבגלגול שבועה בעינן טענת בע"ד מ"מ גבי סוטה דהוי גם מלתא דאיסורא כ"ע בע"ד נינהו והוי הכהן בעצמו בע"ד וטוען עבור הבעל משום דכל ישראל ערבים זל"ז ועוד הבאתי ראיות לזה, וכבר הסכימו האחרונים דגם בדרבנן כל ישראל ערבים זל"ז ובמק"א פלפלתי בזה וא"כ בדרך עיסקא ג"כ נוכל לטעון עבורו וגם אי נימא דבדרבנן ל"ש ערבות וע' צל"ח ברכות מ"ח מ"מ עכ"פ לא נוכל לפסוק שישלם מה שאסור ע"פ דין מדרבנן עכ"פ דגם בדרבנן שייך לפ"ע וכנודע, וא"כ לפ"ז בנ"ד כל הריוח למקבל ועיין בט"ז יו"ד סימן קע"ז סק"ז בדין אם כבר נתן הריוח ולא קרן דיכול לנקות לו מהקרן גם באבק רבית וה"נ בנ"ד, אבל אם לא הי' ביניהם שטר רק בע"פ שוב גם אי התנאי בטל עכ"פ לא יטול המקבל רק % ⅓ 53 בריוח או יטול כפועל בטל ועיין בש"ך סימן קע"ז ס"ק נ"ב בשם פרישה ותבין וע' בט"ז שם ס"ק כ"ו בשם הרא"ש וב"י בזה ובח"ד שם דאם נעשה באיסור הן מצד ש"ט הן בגוף העסק פחות מהשער בכל גווני אינו נוטל כלום ומוכח דגם בע"פ הוי כן וע' תשו' פרמ"א ח"א סימן קט"ו, וע"ע בשו"ת רדב"ז ח"א סימן קצ"ב בענין נעשה באיסור ואמנם אני מסופק אולי מ"ש כת"ר שהתנה שגם בהיזק יהי' ל"ש 30% הוא לאו דוקא כיון שלא נתן מעות להעסק לבטחון נגד היזק כלום ובכל כה"ג תלוי כפי ראות עיני הדיין אי ישלם היזק מביתו וכמ"ש בחיבורי סימן קע"ו ס"י שם בזה א"כ באם א"צ לשלם היזק שוב לא נעשה העיסקא באיסור כלל כיון שהמקבל יש לו חלק לריוח ולא להיזק, אך לפ"ז שוב נדחה גם מ"ש רו"מ דכיון שנתבטל בתוך זמנו בטל התנאי דמה בכך מ"מ לא יוכל לתבוע יותר ריוח דסתם שותפים הם לריוח וגם להיזק משא"כ בזה, ובדין הטראטע שהשליש לבטחון ולא נעשה בקנין המועיל לענין אסמכתא וכ' כת"ר דכיון דמחויב לקיים השותפות עד כלות זמנו ורוצה לפטור א"ע מזה ע"י הטראטע שוב לכ"ע מהני דל"ה אסמכתא דלא קנס א"ע כלל הנה זה דוקא אם נעשה השותפות בשטר בחיוב הגוף ולא הי' בידו לחזור גם להבא אז י"ל שפיר כסברתו ויש סמוכין לזה ממ"ש בחיבורי סימן ר"ז בשם הפוסקים, אבל אם הי' בידו לחזור להבא מדינא א"כ גם ההשלשה בטלה אם לא נעשה כדין דהא לדידן קי"ל דגם בשותפין דגמרו ומקני זל"ז אפ"ה בעינן קנין ועמ"ש בחיבורי רס"י קע"ו בשם תשו' נאות דשא ושאר שו"ת בזה ועמ"ש סעי' ז' על דברי הט"ז שם ובהג"ה שם הבאתי מתשו' הרשב"א בענין חיוב בשותפות אי מהני יעו"ש היטב וימצא כל הדינים מבוארים, ובזה ישכיל כדת מה לעשות בהן דינא דנד"ד ואנכי לא ידעתי איך יעשה עסק התקשרות השותפות בזה וגם כת"ר לא הודיעני במכתבו כל הפרטים הנחוצים בזה ויתר הדברים שכ' כת"ר דבמה שתפס ש' כדי שיהי' מוחזק לא נתבטל השותפות דל"ה פסידא דלא הדר וכמ"ש בסימן קע"ו סט"ו ונה"מ שם דבריו נכונים ופשוטים ועמ"ש בחיבורי שם בזה, וגם במה שנתרצת לקבל שותף אחר הדבר פשוט דכל זמן שלא נגמר הענין לא נתבטל שותפותו ולאשר הדברים פשוטים קצרתי.