אור ברסלב

שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן כח

סימן כז

ב"ה ג' חיי תרל"ח. הרב המופלג בתורה ויראה מו"ה אברהם

עבר עדילשטיין נ"י מו"צ ד"ק פוסטין. מכתבו הגיעני ובדבר מה ששאל דין מי ששידך בנו ששמו הר' ליב עם א' ששמו יעקב ליב וחמיו של המחותן הי' שמו הירש ליב וכבר עברו ב' שנים וקודם החתונה נודע לזה שהשמות משולשים וכפי צואת הר"י החסיד והובא בחכ"א כלל קכ"ז יש קפידא בכה"ג אי מותר לו לבטל הקשר ויופטר מקנס ורו"מ הביא ד' נו"ב מ"ת חא"ע סימן ע"ט וגם בנ"ד החתן בן תורה וגם הביא ששמע דבשו"ת שב יעקב סימן כ"ג כ' דאין לבטל שידוך עבור צואת ר"י החסיד וכי כמה גדולים לא הקפידו כלל בזה וגם צידד רו"מ דבנ"ד דיש לא' ב' שמות והחתן רק שם א' וגם חמיו של המחותן הי' שמו השני בשינוי י"ל דבכה"ג לכ"ע ליכא קפידא עכת"ד שאלתו, והנה מ"ש מפי השמועה בשם ש"י כן האמת שכ' כן בשו"ת ש"י שם ומ"ש דצואת ר"י החסיד במשולשים כבר נדפס בספר א' מחכמי זמנינו בשם אדמו"ר הגאון הקדוש מבעלז זצ"ל דזה טעות דהא דמבואר בס"ח סימן תע"ז דדוקא במשולשים זה לא קאי בחתן וחמיו או בכלה וחמותה רק קאי על מה שכ' לעיל באיש אלמן שיש לו בן ולקח אשה ששמה רבקה והבן שיש לו מקודם מאשתו ראשונה לקח ג"כ אשה ששמה רבקה וגם אותו הבן הי"ל בן מאשה אחרת ולקח ג"כ אשה ששמה רבקה וכיון שהם משולשים אף דאין כאן כלה בחמותה כלל כיון דהבנים הם מאשה אחרת מ"מ לא תצלח וכן להיפוך שהאשה ובתה ובת בתה כל א' לקחו ג' שמות שוין לא תצלח וכגון אשה אלמנה ולה בת מבעלה הראשון ונשאת לבעל ב' ששמו ראובן וגם בתה נשאת לבעל כזה ואותה בת היתה ג"כ אלמנה ולה בת מבעלה הראשון וגם היא נשאת לבעל ששמו ראובן אף שאין כאן חתן בחמיו מ"מ כיון דמשולשים לא יצלחו ובזה אין סתירה בדבריו למ"ש בצואתו בסתם לאסור חתן בחמיו וכלה בחמותה ולא ביאר דדוקא במשולשים עכ"ד ודלא כהחכ"א שטעה בזה בכונת הס"ח, וכבר נדפס זאת במהרש"ם ח"א סימן קל"ו ובאמת שהצואה בזה לפי"ז היא נגד הש"ס כמ"ש בסדר הדורות אות ש' מש"ס דסוטה י' שמואל סבא חמוה דר' שמואל ונהירנא שראיתי בס' מראה אש בברכות מ"ב בהא דרב יהודה איעסק לי' לברי' בי רב יהודה כו', והכונה נישואין כדאי' שם לשון זה בדף כ"ח ועוד בכמה דוכתי ותוכיח מזה ג"כ דלא כהס"ח ומזה נראה דהצואה הי' רק לזרעו או דבחתן בן תורה אין להקפיד דשומר מצוה לא ידע דבר רע וכמ"ש הנו"ב הנ"ל וכן מצאתי בשו"ת ח"ס ח"ב חא"ע סוסימן קט"ז (וגם הוא נמשך שם אחר דברי חכ"א הנ"ל דהס"ח מיירי רק במשולשים וכבר נתבאר דליתא) (והנה בהא דסוטה י"ל דכיון דחתנו הי' מוסמך לרב ולא נקרא בשמו לבד זהו עצמו שינוי ושרי ועיין פסחים פ"ו ע"ב גבי רב הונא בעל השם אני וגם בשו"ת אבני צדק חא"ע סימן י' י"א הביא קבלה דאם ג' רבנים מסכימים אין קפידא וכן השבתי להג' ר' משה מישל שפירא אבד"ק ראגאווע נ"י), ואמנם בנ"ד שיש לא' מהם ב' שמות כבר כ' בשו"ת השיב משה חא"ע סימן ס"ט בשם הגאון הצדיק מו"ח ארי' ליב אבד"ק קראקא דבכה"ג הוי כשינוי השם ואינו בכלל צואת ר"י החסיד ז"ל ע"ש וכן מצאתי בכתבי הגה"ק בעל ד"ק ז"ל שכ"כ והביא סמוכין לזה מדינא דהוי כשינוי השם וגם בשו"ת אמרי א"ש חיו"ד סימן ס' להגאון מהר"מ אבד"ק אונגוואר ז"ל וכ"ה גם בשו"ת שם ארי' חא"ע סימן מ"ה שנדפס מחדש מבואר כן, וזה כמה שנים שמעתי מהרב הגדול הצדיק מו"ה יצחק אייזיק מזידיטשוב זצ"ל ששמע מפי דודו הרב הגדול' הקדוש מ' צבי הירש מזידיטשוב זצ"ל שאמר דבכה"ג ליכא קפידא כלל כיון דא' מהם נקרא בב' שמות, (וכן מצאתי בס' נזיר השם בסופו נדפס תשו' מהג' בעל הפלאה שכ' ג"כ כן דב' השמות הם כשם א' ואם יש שינוי בא' הוי כשם אחר ובפרט אם שם שנקראת בפ"כ הוא בשינוי רק יש עוד שם א' שוה בודאי לית מאן דקפיד ע"ש), וכדאי הם כל הגדולים הנ"ל לסמוך עליהם אפי' שלא בשעה"ד, ומכ"ש שכבר נעשה השידוך ונודע תקנות הקדמונים בגזירת נח"ש עז וא"כ אפי' אי נימא דהוי רק ספק אי גם בכה"ג תיקן הרי איכא כמה ספיקי בצירוף ד' נו"ב הנ"ל וא"כ לא מיבעיא אי נימא דס"ס מהני גם בסכנתא פשי' דא"א לבטל השידוך רק גם אי נימא דל"מ מ בזה ס"ס וע' במש"ז או"ח סימן קע"ג דתלי לה בפלוגתת פוסקים אי ס"ס מהני במקום חזקה ואי עדיף מרובא (א"ה ע' תוס' פסחים קט"ו דבסכנה חשי' למיעוט וע' יומא פ"ג) מ"מ הרי נודע מ"ש ז"ל בש"ס פ"ק דסוטה נוח לו לאדם שישליך א"ע לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו ברבים ובתוס' שם דף י' כ' דהוי אביזרי' דשפ"ד ויהרג ואל יעבור ומהגם כיון דמחויב בדבר עפ"י דתה"ק מכח תקנת הקדמונים ובפרט בחתן בן תורה הרי קיי"ל דשומר מצוה לא ידע דבר רע וכבר כ' בשו"ת ח"צ סימן א' דגם במצוה דרבנן שייך זה כדמוכח בכמה דוכתי בש"ס ס ואפי' באינו מצווה ועושה ורוצה לקיים המצוה שייך דבר זה ע"ש ואף דהיכי דשכיח היזקא לא אמרי' הכי הרי כיון שכתבתי דאיכא כמה ספיקי בזה א"כ שוב לא הוי שכיח היזקא ואמרי' שפיר דשומר מצוה וכו', ובפרט דאין כאן ספק כלל וכמ"ש בשם כמה גדולים וצדיקים דבכה"ג בב' שמות ליכא חששא כלל, ולכן חלילה לו לבטל הקשר של קיימא, ועתו"ס שבת ד' במש"ש דכיון שמניח מלרדות ע"י מה שאנו אוסרים לו לא מיחייב סקילה ומוכח דהיכי דאנו מחייבים אותו הוי אנוס ופטור מסקילה וכה"ג כ' הכ"מ פ"ג מחו"מ והובא במג"א רס"י תמ"ו סק"ב, וה"נ בנ"ד בודאי הוא בכלל שומר מצוה ולא ידע דבר רע ח"ו, וגם בשו"ת א"א שם ב' דבכה"ג שכבר נכנס בקשר שידוכין דיש לחוש לח' הקדמונים אין ראוי לבטל מפני חשש בעלמא אם אין החתן מוחל ושומר מצוה וכו' ע"ש.

ומה ששאל בדין ב' שותפים שקנו כמה מאות שאך עץ למכור לאחדים וקדם א' מהם ומכר כל העץ ביחד קודם זמן המכירה וכשנודע להשותף הב' צווח על המכירה והמכירה הי' בתק"כ וערבון כנהוג אבל לא קיבל הקונה עוד העץ ורו"מ הביא דברי הב"ש באה"ע סוס"י פ"ו בשם הב"ה וצידד דלא נזכר שם רק דאין הלוקח צריך להחזיר המקח אבל בנ"ד ד שהמקח עדיין ביד השותף י"ל דלכ"ע לא עדיף משליח שעבר ע"ד משלחו דהמקח בטל ובפרט דבנ"ד אין הסחורה צריכה שומא לחלק א"ע וי"ל דכשמכר חלקו הוי כחלק א"ע מן השותפות עכת"ד והנה לפמ"ש הב"מ בא"ע שם דטעמא דלגבי אחרים הו"ל כהתנה בין לתיקון בין לעיוות ודוקא נגד השותף הב' צריך לשלם מה שעיוות משא"כ לגבי אחרים דאל"כ לא יעשה שום אדם עסק עם א' מהשותפים יעו"ש וכפי הנראה דכונתו דגם אי נימא דלא כהש"ך סימן ע"ז לענין מחילה מ"מ לענין קיום המקח לכ"ע מהני מעשה א' מהשותפים מטעם הנ"ל דכן הוא דרך השותפים א"כ אין סברא לחלק בין אם כבר בא ליד הלוקח או לא כיון דכבר נעשה מעשה קנין המועיל בד"ת, ומהגם דלפמ"ש בשו"ת ת ח"ס חחו"מ סימן ס"ו דהמוכר עצים לקבל ביער לאחדים הוי בכלל המקח גם שכירות מקום העצים לזמן שקצב לו שיעמדו שם ביער והוי כחצר הקונה ע"ש וא"כ כיון דבאמת אין העצים ברשות השותפים רק עומדים ביער של האדון שמכר להם וכיון שמכר כל העץ להקונה הוי כהשכיר לו גם מקום היער כפי שזכו הם מהאדון א"כ שוב הוי כבא ליד הקונה כיון שעומדים ברשותו דהא אי נימא דהמקח קיים באו כבר לרשותו ואף דאי נימא דהמקח בטל ל"ה כבאו לרשותו מ"מ איך נימא דאף דאם בא לרשותו המקח קיים מ"מ כאן לא באו לרשותו הרי אי המקח קיים הוי כבאו לרשותו ואינם עוד ברשות השותף המעכב כלל, ואמנם לדינא נראה דבנ"ד הדין עם השותף המעכב מכמה טעמים חדא דנראה דאף דבסתמא בשותפים אף שמכר קודם זמנו וכדומה הו"ל כהתנה בין לתיקון כו' היינו בלא הי' שום מדובר ביניהם באופני השותפות ומכירת הסחורה אבל בנ"ד שהי' הקנוי' בשותפות בפירוש למכור לאחדים א"כ לא נשתתפו כלל אדעתא למכור הכל ביחד ולכ"ע אם אין השותף הב' מסכים יוכל לבטל המקח וכיוצא בזה כ' הכ"מ בפ"ד מה' תרומות ה"ט בשם מהר"י קורקס בישוב ד' רמב"ם שם דאף דבתרומה דעומד לתרום לא אתי דיבור ומבטל דיבור מ"מ היכי שא"ל לתרום בדרום ותרם בצפון אף דשינוי זה אין בו קפידא ואין דרך להקפיד עלי' כיון שעומד לתרום ולכן בלא ביטל אח"כ שליחותו אין זה בכלל שינה בשליחותו ותרומתו תרומה מ"מ היכי שחזר בו מצאה הקפידה מקום לחול כיון שא"ל לתרום בדרום ותרם בצפון ולא עשה כפי דבריו ונתבטל שליחותו למפרע ע"ש היטב וה"נ י"ל בזה דאף דאין דרך בין השותפים להקפיד נגד אחרים אפי' במכר קודם זמנו מ"מ בכה"ג שא"ל למכור לאחדים אף דאם לא חזר בו המקח קיים מ"מ בחזר בו זה וצווח מצאה הקפידא מקום לחול ונתבטל המקח, וביותר נראה ראי' לזה מדין מפורש בחו"מ סימן קפ"ב ס"ב דאם עבר השליח ע"ד משלחו המקח בטל וכ' הט"ז שם דאפי' אם התנה עמו בין לתיקון בין לעיוות היינו כשטעה בשיווי המקח וכדומה אבל כאן שעשה בשינוי מכפי דברי משלחו אינו שלוחו כלל לזה ע"ש ובתשו' מהרי"ט ח"ב חו"מ סימן פ"ה מבואר כה"ג בדין מורשה ששינה מכפי דברי המרשה שהוא צוה לו לעמוד בדין עם ראובן ולהתפשר עמו והוא התפשר עם בנו וכ' מהרי"ט דאף שהרשהו בין לתיקון בין לעיוות היינו רק היכי דטעה ועיווה במה שהרשהו כגון דנתאנה אבל היכי דשינה מכפי דבריו פקע תורת שליחות מיני' ודוגמא לזה בש"ס דב"ב פ' המוכר את הבית גבי האי דזבין לחברי' ביתא אע"ג דכ' לי' עומקא ורומא ולא שיירית בזבינא כלל מ"מ צריך למיכתב מארעית תהומא עד רום רקיעא כי היכי דנקני בור ודות דלא מהני הך לישנא רק למה שבתוך המצרים ע"ש וה"נ לענין שליחות עכת"ד שם, וה"נ בנ"ד דנעשה השותפות למכור לאחדים א"כ לענין מכירת הכל ביחד לא נעשו שותפים כלל ואינו בגדר שלוחו ובפרט לעיוות, וע' בתשו' לחם רב סימן ק"ד דגם היכי דהשותפים פטורים בפשיעה משום דהוי פשיעה בבעלים מ"מ אם שינו מדעת השותפים חייבים ובתשו' פרח מט"א ח"א סימן פ"ה תי' בזה הא דמבואר בטוש"ע סימן קע"ו דאם שינה ממנהג המדינה או עבר ועשה שלא מדעת שותפו חייב לשלם ואמאי לא חילקו דהיכי דהתחילו להתעסק ביחד פטור ובע"כ משום דבכה"ג דשינה הו"ל כנעשה ממון השותפות מלוה אצלו ואיננו בגדר עסק השותפות כלל וחייב ע"ש ולכאורה מזה ראי' לדברינו דבכה"ג דשינה אינו בגדר שותף כלל אך לפ"ז תיקשו א"כ אמאי לא יבוטל כל המעשה שעשה כיון דלאו שליחותי' קעביד וצ"ל דמיירי בדא"א למיהדר המעשה ולבטלו וזה דלא כמ"ש הב"מ א דהבה"י למד ד"ז מדכתבו הפוסקים דחייב לשלם בשינה או שמכר קודם זמנו ודוחק לאוקמי בדא"א למיהדר ומדברי הפרמ"א הנ"ל מוכח דבשינה אינו בגדר שותף או שליח כלל וצ"ע, (א"ה גם בע"ש סימן קע"ו פסק כן דבלא בא עדיין הבחורה להקונה א"א להוציא כשהשותף מוחה). – ועוד דהא באמת גוף חילוק הש"ך שכ' דשותף עדיף משליח אין לו שורש בש"ס ואדרבא מצינו בש"ס דקידושין מ"א ע"ב בהא דפריך לר"ש דפוטר תרומת נכרי מחומש אתם גם אתם למ"ל ומשני דסד"א הואיל ואמר מר אתם ולא שותפים כו' אימא אתם ולא שלוחכם קמ"ל ומבואר דשליח עדיף משותף והא דקאמר הש"ס שם מ"ב א' דלמא שא"ה דאית לי' שותפות בגוי' כבר כ' התוס' שם דהכונה שותף שעשאו ג"כ שליח דאיכא תרתי וע' בפ"י שם בביאור היטב, אבל בשותף שלא עשאו שליח ודאי דגרע משליח וכמ"ש (וע' בתוס' תמורה י"ג ע"א ד"ה ר"ע בענין שותפין שתרמו ובמ"ש רש"י שם דתרם כשיעור א' מנ' ע' בר"ש פ"ג דתרומות מ"ג בשם ירושלמי להיפוך אבל בפיהמ"ש להר"מ ביאר ד' הירושלמי כדעת רש"י ובאמת שד"ז תלוי במחלוקת רמב"ם וראב"ד פ"א דמעשרות בדין מפריש מקצת מעשרות ומזה יש לדון בדברי המל"מ פ"א ממתנות עניים ואכמ"ל), ואמנם הא דשותפין כשלוחין היינו משום דאדעתא דהכי נעשי' בשותפות ודרכן בכך א"כ הכל תלוי כפי האומדנא וא"כ לפי"ז נראה דזה דוקא בשותפין בכל עסקיהם לזמן קצוב או לעולם אבל היכי דקנו שנים איזה סחורה ולא עשו ביניהם זמן להשותפות ובידם לחלוק א"ע בכל עת ובכל שעה ודאי דאין ביד א' למכור חלק חבירו בדרך עיוות בלא ידיעתו, וכיוצא בזה כ' התומים סימן ע"ז סק"ט ובב"מ אה"ע סוס"י פ"ו דגם להש"ך דסובר דשותף שמחל מהני מחילתו דוקא בשותפים בכל עסקיהם דבזה אמרי' דהוי כהתנה בין לתיקון בין לעיוות משא"כ בשותפים בדבר א' לבד וכיון דכל טעמו של הב"ה וב"ש דשותף שמכר קודם זמנו המקח קיים משום דהוי כהתנה בין כו' וכמ"ש הב"מ שם להדיא א"כ דוקא בשותפין בכל עסקיהם ואפי' אי נימא דגם במסחר א' הוי כן היינו עכ"פ בעשו ביניהם שותפות לזמן וכיוצא בזה כ' בשו"ת תוע"ר להג' מהר"מ טוביש אבד"ק יאס דגבי יורשים ל"ש כלל דין שותף מה שעשה עשוי דהכל לפי האומדנא ע"ש וכבר כתבתי בקצרה בחיבורי סימן קע"ו שם דנראה דדוקא בשותפים בכל עסקיהם שייך דין זה וכעת ביארתי יותר, וא"כ בנ"ד ביד השותף הב' לבטל המקח, ואח"ז ראיתי תשו' בכת"י מבעל נט"ש וכ' כדברי תוע"ר הנ"ל והביא ראי' מב"ב קכ"ז בכור שמכר חלקו וחלק הפשוט כו' והעלה דדוקא בשותפים שנתעסקו בעסקיהם ונתקשרו לכך הוי עשוי אבל ביש להם בית או חפץ בשותפות אין ביד א' למכור.

ועוד דהא מבואר בשו"ת פרח מט"א ח"א סימן פ"ט בדין ראובן ושמעון שהי' שותפין עם לוי ויהודה היינו רו"ש כת א' ולוי ויהודה כת א' ושמעון חלק א"ע בחלקו וחלק ראובן מהשותפות וראובן הי' בעיר ושתק ורצה ח"א לדמותו לירד בדין ואיתא במתא וכ' הוא ז"ל לדחות הדמיון מכמה טעמים ולבסוף כ' ואעיקרא דדינא לא דמי כלל דהתם כיון שירד שותפו לדין והי' בעיר ולא בא לטעון ודאי קיבל עליו כל מה שיגזרו הדיינים ושליחותי' קעביד אבל מה שעשה שותפו בעצמו יש ביד שותפו לסתור מעשיו בכל עת ואף שלא מיחה בשעת חלוקה מה בכך הרי יוכל לסתור מעשיו גם אח"כ וא"ל מדשתק הוי כהסכים למעשיו כבר כ' הסמ"ע דל"מ בזה שתיקה וכ"ה במהריב"ל ח"א סימן ל"ט דשתיקה בזה לאו כהודאה דמיא ולכן אין החלוקה מועלת כלל לחלק ראובן ועוד דהא דמהני הסכים למעשיו גם בלא קנין זהו רק אם השתדל לתועלת השותפות אע"פ שבא אח"כ להפסד הרי סביר וקיבל שותפו כיון דמעיקרא הי' מעשיו לתועלת השותפות וקיומו ושליחותי' קעביד אבל כל שהשותף בא לחלוק שלא מדעת שותפו לא אמרי' במה ששתק שהסכים למעשיו או שליחותי' קעביד דמעולם לא עשאו השותף שליח אלא לקיים השותפות ואפי' בזה מצי אמר לתקוני שדרתיך כו' וכ"ש בהא עכת"ד שם, וא"כ ה"נ בנ"ד דנשתתפו למכור לאחדים בשותפות והוא עיוות שלא מדעת שותפו וביטל כל השותפות א"כ בכה"ג ודאי דמצי מעכב דלאו שליחותי' קעביד ואף דהכא אדעתא למכור העץ נשתתפו מ"מ הרי לא נשתתפו רק למכור לאחדים שהרוח עולה הרבה כידוע משא"כ במכירה ביחד.

ועוד נראה דגם עיקר הקנין כיון שמדינא אין כסף לבד קונה ובפרט ערבון קונה רק נגד המעות רק דע"י התק"כ קונה בתורת סטימותא והיינו משום שכן נהגו הסוחרים א"כ כיון ששינה מדרך השותפים ועשה שלא כדין ומה"ט חייב הוא לשלם לשותפו א"כ שוב הוי דבר שאינו מצוי דודאי לא הי' דעתו לקבל ע"ע ההיזק ולהשלים מכיסו וא"כ היכי שעושה שלא כדין עביד איסורא וכבר כ' רש"י בבכורות ט"ו והתוס' בחולין כ"ט דדבר האסור לכתחילה לעשותו הוי מילתא דלא שכיחא וכ"ה בש"ס דגיטין ס"ז כיון דלא יעשה כן בישראל הוי מלתא דלא שכיחא ע"ש א"כ שוב אינו בגדר סטימותא ול"מ הקנין כלל, (ויש לדון בזה מתשו' הר"ן שהובא ברמ"א חו"מ סימן רל"ה גבי תקנת פעוטות דאי עבדי איסורא ל"מ התקנה כלל ועמ"ש בחיבורי שם מכמה מקומות אבל יש לחלק וקצרתי), וידעתי כי יש לדון בסברא זו וכתבתיו רק לסניף בצירוף שאר טעמים שכתבתי ואמנם בעיקר דין שותף מה שעשה עשוי לפמ"ש בנה"מ סימן קע"ו סקמ"ח דהא דאמרי' דמסתמא הו"ל כהתנה בין לתיקון בין לעיוות דוקא בדאפשר לתקן העיוות אבל היכי דא"א לתקן המעוות אמרי' דמסתמא אינו מסכים ע"ש א"כ לפ"ז נראה דהיכי דהשותף גבר אלם ולא ציית דינא אינו רוצה לשלם שוב גוף המעשה בטל ואם כי י"ל דנה"מ מיירי רק היכי דא"א לתקן המעוות משא"כ בנ"ד ומ"מ מסברא נראה דאיכא אומדנא דבכה"ג ל"ה כהתנה בין לתיקון כו', והנה במש"ל בשם הלח"ר ופרמ"א דהיכי דשינה אינו בגדר שותף כלל הנה מתשו' הרי"ף שהובא באס"ז ב"מ ק"ה גבי הני תרי דעבדי עיסקא בהדדי מבואר דשותף שמכר באשראי והתחילו להתעסק ביחד פטור משום דהוי פשיעה בבעלים ומבואר להיפוך וגם בשו"ת ב"ש אחרון סימן השיג ע"ד הפרמ"א בזה וגם הוא לא הביא דברי הרי"ף ואס"ז הנ"ל וע' בשע"מ סימן קע"ו שם ואמנם יש לחלק דהיכי דשינה רק מכפי המנהג שפיר דינו כשותף אלא שעיוות אבל היכי דשינה מדברי שותפו בזה שפיר י"ל כסברת הלח"ר ובכה"ג גם המקח בטל אפי' בדאפשר למיהדר וגם הבה"י וב"ש מודים בזה וא"כ גם בנ"ד כל המקח בטל (א"ה כ"מ גם מרמ"א קע"ו סט"ו ובסעי"ד ובקצה"ח שם מלשון רש"י דדינו כשותף אלא שמשלם עיוותו).

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה