אור ברסלב

שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן יד

סימן יג

הנה נשאלתי מהרב אבד"ק לאשקיוויץ בדין מי ששכח למכור קמח של דגן ובע"פ אחר חצות שאל מה לעשות והורה הרב הנ"ל דכיון דסתם דגן אינו חמץ ואין מלחלחין אותו במים קודם טחינה א"כ עכ"פ מותר למכרו לעכו"ם וכן עשה ואחה"פ שאל בעל הקמח להאיש שמכר לו הקמח וא"ל המוכר שהי' הדגן יבש יותר מדאי והוכרח לזלף עליו מים הרבה ושהה כן קצת ונולד הספק אם הגיע לשיעור חימוץ ונתבקע או לא, ונסתפק אם יש לסמוך על הח"י סימן תמ"ט שפסק דספק חמץ שעעה"פ מותר באכילה או יש להתירו עכ"פ בהנאה, והשבתי לו דלכאורה י"ל דבנ"ד יש להחמיר דכבר נודע דכל ספק שנולד בשל תורה ונתגלגל לדרבנן אזלי' להחמיר רק אם לא נודע מקודם עד שנעשה דרבנן בזה יש להקל בהפ"מ מ וא"כ בשלמא בנידון הב"ח והח"י שנמצא אחה"פ ולא נודע אם הוא של ישראל או של עכו"ם א"כ לא נודע הספק מקודם ולכן שפיר יש להקל אחה"פ שהוא רק קנס דרבנן אבל בנ"ד שנודע הספק לבעל הדגן י"ל דאזלי' להחמיר וא"ל דבעינן שיהי' נודע להבעלי' של הקמח ז"א דאף דמבואר בירושלמי פ"ב דערלה דהוי בעיא דלא איפשטא בכל מקום דבעינן נודע הספק או סגי בידיעת אחר או בעינן ידיעת בעלים והובא בהרא"ש שם וד"ז נעלם מהל"ש ז"ל בחידושי' דינים שלו וע' בספר הארוך מהש"ך ז"ל סימן צ"ד מ"ש בזה, אבל בנ"ד הרי כשנודע הספק לבעל הדגן הי' הוא הבעלים מזה ואם כבר נאסר שוב אין להתיר, ויש להעיר בזה מדברי הט"ז ביו"ד סימן ט"ז ס"ק אי שייך לומר בכה"ג מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו וי"ל דתליא אם כל איסורי תורה הם איסור גברא או איסור חפצא וע' בריטב"א סופ"ק דנדרי' ובריש פ"ב שם ועוד בכמה דוכתא וע' בתשו' הרשב"א שהובא ברמ"א חו"מ סימן קנ"ד דבמלתא דהוי רק אגברא ל"ש לומר מה מכר ראשון כו' ע"ש ותבין ואמנם לענד"נ דבנ"ד הרי בשעה שנולד הספק לבעל הדגן הרי אז לא הי' עדיין שום איסור חמץ קודם פסח וא"כ לא הוי כנודע הספק כלל וכמ"ש כה"ג המג"א סימן תל"ט סק"ג דאף בשעה שנטל העכבר החמץ ונכנס לבית נולד הספק הראשון ואח"כ נולד ספק ב' שמא אכלו מ"מ הוי ס"ס דכיון דלא חל איסור חמץ קודם שעה ו' הוי כנודעו ב' הספיקות ביחד וע' כה"ג במהרש"ל יבמות ל"ג דאי טומאה הותרה הוי כאילו לא חל האיסור עדיין רק כשבא ג"כ איסור בע"מ ע"ש ותבין וע' יומא ס"ב ע"א בעידנא דאתחזאי קמייתא לא אתחזי בתרייתא אלא ר"י דפסח כו' ואח"כ נמצא ראשון וע' רש"י שם בדף ס"ד ע"א ותבין וכיוצא בזה כ' הה"מ בפ"ב מה' שבת הל' כ' לענין כל דפריש מרובא פריש דאם לא הי' נ"מ בשעת הקביעות הוי כנולד ספק אחר שפירש ע"ש וא"כ ה"נ בנ"ד וא"כ הוי כנודע הספק אחר הפסח והוי סד"ר ולהקל, וגם בלא"ה יש דיעות היכי דעבר על עשה דלא נאסר אחה"פ וע' בשו"ת פ"י להמג"ש שהובא בפמ"ג בסימן תמ"ח וע"ש בא"א סוס"י תל"ה סק"ב ובמש"ז סוס"י ת"מ וסימן תמ"ג סק"ג וע' בצל"ח פסחים ו' ע"ב ברש"י ד"ה דאמר ר"א כו' שפסק להקל אם מכר במשיכה ואכמ"ל כיון דלענ"ד יש להקל מטעמא דכתיבנא וא"ל דגם בנ"ד הרי נולד הספק אחר חצות לבעל הקמח ז"א כיון דרוב פעמים אין חימוץ בקמח דגן א"כ ל"ה כנודע הספק וע' נדרים דף פ"ז דמקצת ידיעה אינה ככל ידיעה וע"ש בר"ן וש"פ היטב ויעוין בר"ש פ"ב דערלה שם אי ידיעת ספק מיחשב ידיעה היכי דבעינן נודע האיסור אבל לגבי סד"א ונתגלגל לדרבנן בוודאי הוי כנודע אבל דוקא בנולד ספק שקול אבל אם ע"פ רוב כשר לא מיחשב כידיעה ואנן אזלי' בתר רובא בכל מקום וגם לשי' האס"ז ב"מ ו' בשם ראש מלוניל דגם רוב הוי ספק מ"מ הרי התורה התירתו והו"ל כלא נודע דהא עיקר טעמא דסד"א ונודע ואח"כ נתגלגל לדרבנן דאסור הוא משום דכבר החזקנו הספק להחמיר בשל תורה אבל בזה שלא הי' דינו להחמיר שוב הו"ל כלא נודע, וז"פ, ולכן לענ"ד יש להקל בזה גם באכילה.

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה