שות מהרשם חלק ה· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן א
ב"ה יום ה' נצבים כ"ו אלול תרל"ג לפ"ק.
להרב מו"ה אבא מו"צ דק' טאלמיטש נ"י.
מכתבו הגיעני בליל ד' ואם כי אין הזמן גרמא כעת לצאת ולבא בעיונים קשים ואולם למען כבוד ביהכ"נ הקדושה לפאר ולרומם בית אלקינו חשתי ולא התמהמהתי לפנות א"ע מטרדותי בכל האפשרי להשיבו בקצרה וזה החלי בס"ד:
בדבר השאלה בדין הביהכ"נ דק' שנתיישן מאוד והוא בנין עצום עומד מכמה מאות שנים והיסודות שקורין פודוואליניס נרקבו ועכ"ז הכותלים עומדים בלא מיחוש סכנה רק ירדו למטה והגבוה נעשה נמוך והנה צר להם המקום כי ת"ל רב העם הש"י והסכימו כל העיר לבנות ביהכ"נ חדש חומת אבני גזית ולהרחיבה יותר ובצד מזרח וצפון ומערב יש מקום פנוי להרחיב הבנין ואולם בצד דרום אין שם מקום פנוי זולת שהי' עומד שם ביהכ"נ של נשים מחובר להביהכ"נ של אנשי' והכניסו הע"נ להביהכ"נ ויעשו כעת הע"נ מעל הפאליש והנה נפשו בשאלתו בכמה ספיקות שנולדו בענין זה, א' היות שיבנו כעת חומת אבנים רחבה שני אמות כנהוג וא"כ בצד דרום במקום הכותל הדק של עצים יען שאין שם מקום להרחיב הבנין חוץ להביהכ"נ מוכרחי' להכניס הכותל לתוך אויר של הע"נ ולמעט האויר שם ונסתפק אולי הוי הורדה מקדושה כי מתחלה הי' מתפללים שם במקום האויר ועכשיו נעשה בנין הכותל שם במשך כל האורך ברוחב ב' אמות ורו"מ הביא דברי השע"ת סוס"י קנ"א בשם יעב"ץ דאסור לסתור הכותל גם מבחוץ ומוכח דכל הכותל י"ב קדושה ול"ה הורדה ובפרט דמתחלה הי' במקום ההוא רק ע"נ ועתה נעשה עא"נ וגם העמדת בנין לא מיקרי הורדה מקדושה וכמו שהקיפה גזוזטרא בעזרה בסוכה ד' נ"ג, ב' היות שא"א לבנות כותל החומה החדשה אם לא שיסתרו מהביהכ"נ ישן מקודם כי צריך להעמיד רעשטיוואניעס ובפרט בכדי לעשות הגג ההכרח בוודאי לסתור בנין הישן אם יש לסמוך על דעת הט"ז סי' קנ"ב דאי איכא ביהכ"נ אחר מותר לסתור אך המג"א אוסר בזה וחולק על הב"ח ובאם לאו יתבטל הבנין לגמרי וכבר הכינו לבני וכשורי ומעות כפי הצורך, ג' אם מותר להכניס הע"נ שבונים בגובה ע"ג הפאָליש ורוצים להכניסו בתוך הביהכ"נ למעלה מקומת איש ויעמוד ע"ג עמודים שיעמידו מתחתי' בתוך הביהכ"נ אי הוי הורדה מקדושה דהא הוי רק ממעט באויר של הביהכ"נ ולא בגוף הביהכ"נ, ד' מה לעשות בהעצים של בנין הישן דאולי ביהכ"נ שלכם הוי כשל כרכים ולדעת מג"א סי' קנ"ג סק"ט העצים אסורים ודלא כהמ"ב והביא בשם שו"ת מ"מ סי' נ"ה שפסק כהמ"ב, ה' את"ל להתיר למכור העצים הנה יש עצים שכתבו עליהם תפלות ושמות הקודש בכתיבה וחקיקה ואם יבנו אותם בתוך הביהמ"ד אולי ע"י העשן של הסקה בחורף משחירים הכותלי' ויגרמו ח"ו מחיקת השם, וא"ו, בענין מקומות של הביהכ"נ כי הגם שמבואר בנה"מ סי' קס"ב בנשרף או נחרב הביהכ"נ דאין להראשוני' רק לפי שומת המקום בחורבנו מ"מ בנ"ד הרי הבנין ישן יכול לעמוד עדיין א"כ יאמרו בעל המקומות שאין רצונם לסתרו כלל וא"כ יש להסתפק אם יש להם חזקה בהמקומות אחרי שהכותלים יהי' נמשכים להלן ממקומם הראשון וגם יתרחבו הכותלים הרבה ואיך יהי' עתה חזקת המקומות על הסדר ואם מחויבים לשלם בעלי המקומות וכמה ישלמו, עכת"ד השאלה.
והנה בדבר ספק א' לכאורה הי' נראה דתליא במה שנסתפקו המרדכי פ"ק דשבת והמהרי"ק והובאו בב"י סוס"י קנ"א אי ביהכ"נ שלנו דומה להיכל או דמי לעזרה ונ"מ לענין אם גם העליי' קדשה דגבי היכל גם העליי' קדשה משא"כ בעזרה ע"ש וא"כ גם בנ"ד תלוי בזה וטעמא דידי דהנה בש"ס דפסחים דף פ"ה מבואר גבי עזרה דהחלונות ועובי החומה כלפנים ופריך הש"ס מהא דאמר רב גגין ועליות לא נתקדשו ומשני דהחלונות היינו בשוים לקרקע עזרה ועובי החומה משכחת לה בשורא ובר שורא ופירש"י בנמוכה ושוה לקרקע גובה העזרה ע"ש ובאמצע הסוגי' שם פריך מהא דאמר אבא שאול עליית קה"ק אין נכנסין לה אלא פ"א בשבוע לידע מה היא צריכה ומשני דשאני היכל דחמור טפי יעו"ש ומבואר דעובי החומה דמי לעלי' וגבי היכל כבפנים דמי אבל בעזרה אינה כפנים וא"כ אי ביהכ"נ דמי לעזרה אין עובי החומה כלפנים (ועי' בכ"מ פ"ה ממעה"ק ה"ד שהוכיח דגם בהיכל הגג לא הי' מקודש רק העליי' ע"ש ולפ"ז הגג דביהכ"נ לכ"ע לא קדיש ובלח"מ שם הביא מרש"י פסחי' שכ"כ להדיא), (א"ה יש לחלק בין פתוחות לקודש או לא וכמ"ש ג"כ הצל"ח שם לענין עלי' ע"ש.) והנה בש"ס דשבועות י"ז ע"א בעי רבא תלה עצמו באויר העזרה מהו כי גמירי שהי' דבת השתחוואה כו', או דלמא ל"ש כו' וכ' בתוס' אית ספרים דגרסו אויר עזרה כעזרה דמי או לא והקשו מהא דזבחים ל"ב גבי טמא שהכניס ידו לפנים דחייב וגם מהא דפריך היכי מעייל ידי' לבהונות וגם דא"כ כשמוליך דם ואיברים למזבח באויר העזרה יופסל ביוצא ודחו גי' זו והוכיחו דהעיקר כגי' הספרים דהבעיא רק אי בעינן שהי' דבר השתחואה אבל אויר עזרה כעזרה דמי יעו"ש וע' בלח"מ ומל"מ פי"א מהל' שגגות שביארו דגם הרמב"ם ס"ל כהתוס' בזה והביא שם עוד כמה מקומות בש"ס וקצת מהם עלו בלבי ג"כ, ומצאתי אח"כ במל"מ שדיבר מזה ועתו"ס מכות י"ב דאויר ירושלים כירושלים וע"ש במהרש"א וג"ז הביא המל"מ וא"כ אי נימא דביהכ"נ כהיכל דמי וגם עובי הכותלים כלפנים לא הוי בנ"ד מוריד מקדושה בזה שמרחיב החומה לתוך האויר וממעט באוירה אבל אי נימא דכעזרה דמי א"כ הרי האויר הוי כעזרה עצמה אבל עובי הכותלים אינו כבפנים וא"כ הוי מורידו מקדושה, וא"כ כיון דהמרדכי נסתפק בזה אנן נמי נעביד לחומרא מספיקא, ועלה בלבי די"ל לפמ"ש התוס' בפסחי' שם מהא דשבועות דקרי פנימית הך דמיקרבא לחומה דהא דקתני הכא לפי הס"ד שנתקדשה עובי החומה דהקידוש הי' תלוי בדעת ב"ד וקידשה שפיר עובי החומה וחלונות ע"ש א"כ כיון דתלוי בדעת ב"ד א"כ נוכל לקדש גם עובי החומה שתהי' קדושה כבפנים ול"ה הורדה מקדושה כלל אבל יש לפקפק בזה דכל זמן שמתפללין בביהכ"נ מוסיף בקדושתה והיינו במקום האויר משא"כ במקום עובי החומה, (א"ה גם בירו' מגילה פ"ג ה"ג מוכח דאויר בהמ"ד קדוש) ובזה יש לדון גם בדברי ספק ג' דממעט באויר הביהכ"נ של אנשים דכיון דמבואר במשנה פ"א דכלים דעזרת אנשים מקודש יותר מעז"נ א"כ גם בביהכ"נ דהוי מקדש מעט הוי ע"נ הורדה בקדושה לגבי עא"נ ועמ"ש בגליון ש"ע א"ח מתשו' מהר"ם סי' נ"ט דעיקר קדושת ביהכ"נ בעז"א ולא בע"נ ובפרט דבעא"נ קורין בתורה ומתפללי' בכל יום ומשא"כ בע"נ (ועיי' ברש"י ותוס' קידושין נ"ב ב' בהא דפריך וכי אשה בעזרה מנין שנחלקו בדין אי אשה מותרת לכנוס לעא"נ ומהירושלמי במס' מע"ש יש קצת ראי' לדעת רש"י וע' בשעה"מ פ"ז מהל' ביהב"ח הל' י"ח מ"ש בזה) וכיון דאויר עזרה כעזרה דמי א"כ הוי הורדה בקדושה ויש לדון בזה לפמ"ש הט"ז בסי' קנ"ד דהיכי דלא חזי לקדושה חמורה שוב מותר להורידו לקדושה קלה א"כ בזה דהאויר לא חזי לעמידת אנשים שוב מותר להורידו וגם בזה אי נימא דבביהכ"נ גם העלי' נתקדשו א"כ מכ"ש דגם מקום של ע"נ הנכנס למעלה באויר הביהכ"נ שהוא קדוש כביהכ"נ וא"כ ל"ה הורדה מקדושה, אבל הרי המרדכי מסופק בזה וגם סברת הט"ז כבר דחה התב"ש בבכ"ש ואם כי האחרונים הריכו ליישבו וע' בשו"ת גור ארי' יהודא ואינו ת"י כעת, עכ"ז הדבר צ"ע להקל (שוב מצאתי בשו"ת ב"ש חא"ח סי' כ"ח שפלפל הרבה בחקירה זו ולא הסכים הזמן לעמוד על דבריו וע"ש שהביאו מרש"י יומא נ"א ע"ב בענין להוסיף בעובי ולמעט חללו) אבל העיקר נראה לפענ"ד דהנה מה שנסתפק רו"מ בספק ד' אי בהכ"נ שלכם הוי כשל כרכים לפע"ד לית בי' ספיקא כלל דודאי עיר קטנה ובפרט כפי שהי' מצב העיר לפני כמה מאות שנים קטנה ביותר אין לחוש כלל שמא היא כשל כרכים ומבואר במרדכי וברמ"א דבשל כפרים אפי' נתנו להם אחרים מעות לצורך הבנין אדעתא שלהם נתנוה לחלוטין ועיקר החילוק בין כפרים לכרכים הוא דמקום שבאים לשם ע"פ רוב אנשים ממק"א ויושבים שם בתמידות בכה"ג הוי כרכים ודבר זה לא שכיח כלל בעיירות קטנות וכשבאים לשם הוי רק דרך ארעי וחוזרים תיכף ביתם ולכן לדעתי לפני כמה מאות שנים טרם היתה שם הפאבריק בודאי אין לחוש לזה וגם עתה אין להסתפק בכך וסוחרי הפאבריק אין עסקם עם הביהכ"נ כלל וא"כ יש ביד זט"ה למכור הביהכ"נ הישן גם הקרקע במעמד אנה"ע בפרסום ויחול הקדושה על המעות והאבנים ושוב יהי' בידם לבנות מזה כותלים עבים ולמעט באוירה ולהכניס הע"נ בלא חשש כלל שהוא גם למישתי שיכרא שרי וכמו שביאר הר"ן פבה"ע דטעמא משום דקדושה שני' קלשא לה ומיפקעא בנקל ומייתי מהא דלקוח בכסף מע"ש (וע' בר"ש פ"ג דמעשר שני משנה י' במה שביאר שם דברי ירושלמי דטעמא דר"י מקרא ולא משום דלא אלים למיתפס פדיונו ולפי דבריו יש לפקפק בראיית הר"ן ז"ל ע"ש ותבין וע' בש"ס דזבחים דף מ"ט.) וא"כ מכ"ש להוריד מקדושה דשרי, ואפי' אי נבוא לחוש שמא לפני כמה שנים היתה עיר גדולה ודין כרך עלה הנה לפמ"ש הר"ן שם דקדושת ביהכ"נ הוי רק דרבנן שהטילו עלי' קדושה א"כ הוי רק ספיקא בדרבנן ולהקל וכן מצאתי בשו"ת פ"י להמג"ש ח"ב סוס"י צ"ט שכ' כה"ג בנידון אחר דלשי' הר"ן בספק יש להקל משום דהוי סד"ר רק שצידד שם די"ל דלהרמב"ן דסובר דטעמא משום ביזוי מצוה י"ל דהוי איסורא דאורייתא ולכאורה הי' נ"ל להביא ראי' דהוי מה"ת מהא דמבואר בש"ס מגילה כ"ח וברא"ש וש"פ דבביהכ"נ בעודן בישובן ל"מ תנאה להשתמש בהם והנה התוס' בשבת כ"ב ועוד בכמה דוכתי העלו לחלק דעצי סוכה דקדשו מדאורייתא דיליף לה מקרא ל"מ בהו תנאה אבל בנוי סוכה דאסור רק משום ביזוי מצוה מדרבנן מהני בי' תנאה וא"כ ה"נ אי נימא דקדושת ביהכ"נ הוי רק מדרבנן א"כ אמאי ל"מ בי' תנאה אבל באמת לפמ"ש התוס' דנוי סוכה אסור רק מדרבנן א"כ הרי הרמב"ן מדמה דין ביהכ"נ לנוי סוכה ע"ש בר"ן שכ"כ בשמו א"כ מוכח דגם ביהכ"נ הוי רק מדרבנן והא דל"מ בי' תנאה צ"ל דהחמירו בי' טפי מבשאר מצות משום מקום קדושה ותפלה וגם בגוף סברת תוס' יש לעיין מדברי נימוק"י שהובא בא"ח סי' מ"ב דגם בתפילין מהני תנאי לעשות מש"ר ש"י ואין פנאי כעת לעיין וע' נדרים כ"ט בסוגי' דב"פ ואולם דעת הרמב"ם נ"ל להוכיח דס"ל דהוי מה"ת שהרי במנין המצות במצות ל"ת מצוה ס"ה כ' וז"ל שלא לאבד ביהמ"ק או ביהכ"נ או ביהמ"ד או שמות הקודש כו' מבואר דס"ל דהוי מצות ל"ת דאורייתא, וד"ז נעלם מכל האחרונים במחכ"ה וגם בס' יראים להרא"מ סי' שצ"ד מבואר דקדושת ביהכ"נ הוי מה"ת, וגם לשי' הר"ן יש לעיין דכיון דעד השתא הי' בחזקת קדושה א"כ כיון דבאין להפקיע קדושתה ע"י המכירה ולהוציאה מחזקתה שוב י"ל דגם בדרבנן אזלי' להחמיר לשי' כמ"פ הסוברי' דסד"ר היכי דאתחזק איסורא להחמיר וע' באחרוני' ביו"ד סי' ק"י אך לפמ"ש ביו"ד שם דבתרי דרבנן לכ"ע יש להקל ע"ש בדיני ס"ס וראייתו שם נכונה וכן העלה גם בשו"ת טור האבן א"כ לפ"מ שצידד הפמ"ג באו"ח סי' קנ"ג במש"ז דהא דאין מורידין מקדושה חמורה לקלה הוי רק דרבנן א"כ הוי בנ"ד תרי דרבנן ולכ"ע סד"ר להקל, ועוד נ"ל דגם אי נימא דהוי מה"ת י"ל דהיכי דמספקא לן איך הי' לפני כמה מאות שנים יש לנו לתלות לקולא שהרי מבואר בר"ן פ"ק דמגילה בדין עיירות המסופקים אם הם מוקפות חומה מימות יב"נ או לא והביא בשם הגאונים דאזלי' בתר רוב עיירות שאינם מוקפות חומה וקורין בי"ד ואח"כ סיים דאפי' תימא דהוי ספק השקול הו"ל סד"ר ובטעם ב' פקפקו האחרונים ממ"ש הר"ן עצמו פע"פ גבי הסיבה וע' במל"מ פ"א מהל' מגילה וא"כ העיקר כטעם א' וגם בשל תורה יש להקל אבל דעת הרמב"ם וש"פ סי' תרפ"ח אינם כדעת הגאוני' בזה וס"ל דקורין בי"ד וט"ו בלא ברכה (ואפשר דס"ל דהוי קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי וע' בשעה"מ שם וצל"ע מדברי ר"ש מקינון גבי נחל איתן וה"נ הרי העיר שניכר בה שהיא מ"ח מיב"נ אינה בכלל הספק ובאותם שאינם ניכרות ל"ש קבוע כיון דאינו ניכר ויש לחלק וקצרתי כיון דאין נ"מ בזה לדינא) אבל בדין הוקפה ולבסוף ישבה הרי קיי"ל דסמכי' ארוב עיירות ע"ש ותבין וא"כ ה"נ בנ"ד הרי רוב מקומות הם ככפרים וא"כ הגם דאי מספ"ל האידנא י"ל דהוי כחסרון ידיעה אבל במלתא דמספ"ל איך הי' לפני כמה שני' הוי שפיר ספיקא בדרבנן וגם י"ל דסמכי' ארובא, ולכאורה עלה בלבי דכיון דעיקר הספק אם הוא כרכים ושייך הביהכ"נ לכל העולם ג"כ או רק של בני העיר לבד א"כ אית לן למיזל בתר רובא דעלמא וקיי"ל דרוב וקרוב הולכים אחר הרוב אפי' בדרבנן כמ"ש הט"ז באו"ח סי' שכ"ה סק"ז ראיי' מהש"ס פ"ק דביצה אבל ז"א דבקירבה שהוא במקומו ממש לכ"ע אזלי' בתר קרוב וכמ"ש הרמב"ן וע' בט"ז וש"ך יו"ד סי' קכ"ט בשם הרשב"א במשה"ב ובסמ"ע ח"מ סי' רנ"ט ובט"ז יו"ד סי' רצ"ד סקי"ז ועוד בכמה דוכתי וע' בשו"ת נט"ש סי' ס"ד באורך.
והנה עוד יש לדון בזה דלכ"ע הוי רק איסור דרבנן בענין סתירת הכותלים כיון דעושין ע"י פועלים עכו"ם ואמירה לעכו"ם שבות וע' בב"מ צ' בשאר איסורים אי אמרי' אמלע"ש וכן מצאתי בשו"ת ח"ס חאו"ח סי' ל"ב שכ"כ בפשיטות, אך לשי' המח"א ה' שלוחין דבפועל דידו כיד בעה"ב י"ש לעכו"ם א"כ ה"נ בזה ולכאורה י"ל דבשותפין המח"א מודה והוא לפי המבואר בש"ס דב"ק צ' גבי מוכר עבדו לאחר כו' שניהם אינם בדין יום או יומים דבעינן כספו המיוחד לו וליכא וכן איש ואשה שמכרו בנ"מ וכן עבד של ב' שותפין אין יוצא בראשי איברים דבעינן עבדו המיוחד לו וא"כ ה"נ י"ל דלא הוי בכה"ג ידו כיד בעה"ב ולכ"ע אין שליחות לעכו"ם אבל לפמ"ש רש"י ותוס' דדוקא בשותפות דגוף ופירות אבל בשותפין דעלמא הוי מיוחד לכל א' א"כ ה"נ בנ"ד ועמ"ש בחיבורי סי' קפ"ח ע"ד מח"א הנ"ל וגם בלא"ה יש לצדד דבמחיקת שם וסתירת קדושה גם ע"י עכו"ם אסור דמ"מ הוי ביזוי שם שמים שהרי הרואה ס"ת שנשרף בזרוע אפי' ע"י עכו"ם חייב לקרוע וע' ביו"ד סי' ש"מ בש"ך סקנ"ו דה"ה נקרע או נחתך, אפי' ע"י עכו"ם ע"ש בשם הב"ח בזה וא"כ מכ"ש אם העכו"ם עושה בשביל ישראל בשליחותו דהוי איסור תורה וע' בשו"ת ח"ס ביו"ד סי' שי"ז בסופו כעין סברא כזו לענין מטיל מום בקדשים ותעמיס כן בכוונת ראב"ד שהובא ברא"ש פ"ז דב"מ אבל אין דבריו מוכרחים, וע' בשו"ת בשמים ראש סי' של"ד בדין אילן מאכל דאין לעקרו אפי' ע"י עכו"ם דבכל מקום דגורם אסור אפשר דע"י עכו"ם לא גרע מגורם יעו"ש והן אמת שדבריו צ"ע דאמירה לעכו"ם גרע מגורם כמ"ש בשו"ת ב"א חיו"ד סי' ס"ב (וע' מח"א ה' נזקי ממון סי' ו' בזה) ובשו"ת ספר יושיע סי' מ"א להוכיח כן בראיות רק שלא הביאו דברי בש"ר הנ"ל וגם הרי במחיקת השם גרמא שרי כמבואר בש"ס דשבת דף ק"כ ע"ב מדכתי' לא תעשון כן הא גרמא שרי וע' ברש"י יומא דף פ"ח ובתוסי"ש שם ואני הארכתי במק"א ליישבו וע' בשו"ת נו"ב מהד"ת חא"ח סי' י"ז ג"כ בזה וא"כ הי' נראה דגם ע"י עכו"ם בוודאי שרי דגרע מגרמא וי"ל דתליא בפלוגתת הרמב"ם והרמב"ן שהובאו בס' החינוך להרא"ה מצוה כ"ז בדין לא תעשה לך פסל אי עובר במצוה לאחרים לעשות ולהרמב"ם בכל גווני עובר ואפי' ע"י עכו"ם כמ"ש המש"ח בהל' עכו"ם בזה וה"נ י"ל בזה ועדיין צ"ע כי יש לחלק, (א"ה ע' מהרי"ט ח"ב יו"ד סי' ל"ה בזה) ומהגם דבנ"ד הוי סותר ע"מ לבנות וליכא בזה ביזוי מצוה כלל דל"ה דרך השחתה וא"כ עכ"פ ע"י עכו"ם י"ל דשרי לכו"ע מדאורייתא עכ"פ ואינו דומה לנשרף בזרוע כמובן. (א"ה ע' ע"ז נ"ב ליתברינהו מוכח קצת דע"י עכו"ם שרי אבל שם הוא ע"מ לתקן).
ובעיקר ספק ב' של רו"מ אם יש לסמוך ע"ד הט"ז בזה נגד דברי מג"א יעויין בק"נ על הרא"ש מגילה ש כ' דלשי' הרי"ף וש"פ יש להתיר ג"כ בזה וגם מצאתי בא"ז הגדול ה' ביהכ"נ סי' שפ"ה שפסק דהלכה משום צלויי ולא משום פשיעותא וחזי ג"כ לאיצטרופי בהדי ש"פ המקילים וגם הרי ברא"ש פ"ק דב"ב מבואר דלהרחיב הבנין שרי וז"ל אבל היכי דחזי בי' תיוהא סתר ובני וכן כל בנין שא"א לבנותו בלא סתירה כגון להרחיב את הבנין כו' עכ"ל הרי מבואר דאם א"א לבנות בענין אחר שרי ולא דמי לסותר ע"מ לבנות במק"א שאפשר לבנות באבנים אחרים משא"כ בנ"ד שא"א לבנות בע"א כלל אבל אין כוונתו דוקא בסותר כותל א' דנקט רק לדוגמא כגון להרחיב כו' ועיקר החילוק רק בין היכי דא"א לבנות בלא סתירה ולכאורה יש לתמוה דא"כ מאי פריך הש"ס שם מהא דהורדוס ומשני דתיוהא חזי בי' הרי התם ל"ה אפשר לבנות בענין אחר א"כ גם בלא"ה לק"מ אבל י"ל דהתם לא הרחיבו כלל דהי' הכל במדה והכל בכתב מיד ד' רק דרצה לייפותו ובכה"ג אסור לסתור גם בכה"ג אבל היכי דרוצה להרחיבו משום דהמקום צר הוי כחזו בי' תיוהא וכן מוכח בתשו' מ"ב סי' ל"ג באמצע התשו' דמפני קטנה דמי לתיוהא וע' תשו' חרי' דב"ע סוס"י ג', ובפרט דבנ"ד דהיסודות נרקבו י"ל דדמי נמי לתיוהא וכמ"ש גם רו"מ מ בזה וחזי לאיצטרופי דסופו ליפול עכ"פ וכן מצאתי בשו"ת ארי' דבי עילאי חא"ח סי' ג' דאם היסודות נרקבו אף דאפשר לעשות אחרים מ"מ מותר לסתור הכל ולבנות מחדש, ובפרט לפמש"ל למכרו ע"פ זט"ה במא"ה א"כ פשיטא דשרי אח"כ לסתרו כלל הדבר כי בדבר ספק א' ב' ג' ד' נלע"ד להקל ע"י מכירה של זט"ה במא"ה להפקיע הקדושה על מעות ואבנים ושוב יוכלו לבנות כרצונם ובפרט כיון דבלא"ה יש צדדים להקל וכדכתיבנא וכן מצאתי בא"ר שהשיג על המג"א ופסק כמ"ב היכי שבונים בעד מעות זה הביהכ"נ וכן אם מתקנים אותו עי"ז כמובן וכ"ה בתשו' ד"ח ח"ב א"ח סי' ט"ו ט"ז, ושכן עשו מעשה כמה פעמים ע"פ גדולי הדור ע"ש.
ובהיותי בזה נתעוררתי להקשות בהא דכרכים א"א למכור ואפי' בדיעבד ל"מ מכירתם וכמ"ש בשו"ת פ"י ח"ב סי' צ"ט שם ג"כ בזה ויש להקשות דלפי לשון הירושלמי שמא יש א' בסוף העולם וקשה דתבטל חלק היחיד ברובא ואף דמבואר בש"ס ביצה ל"ט דממונא לא בטיל מ"מ הרי בזה דמבואר בש"ס דמה"ט לא הוי אחוזתכם ולא מטמא בנגעים א"כ ל"ה שלהם ונפקע זכות ממונם וגם בלא"ה הוי ממון שאין לו תובעים דא"א להוציא בדיינים ולברר בעדים מי נתן מעות לפני כמה שנים ובממון שאין לו תובעים קיי"ל דגם ממונא בטל כמבואר בש"ס דביצה שם להדיא ולא שני לי' למר בין ממון שיל"ת ובין משאל"ת כו', וא"ל דבזה הרי אי נימא דיכלו למכרו שוב הוי אחוזתכם והוי ממונא דז"א דמ"מ משום טעם ב' שכתבתי הוי ממון שאל"ת וקשה דליבטל וי"ל דכיון דחלק המועט הוא בגוף הבנין א"כ י"ל דמב"מ לא בטיל לר' יהודא דהוא מרי' דשמעתא במגילה שם ובזה י"ל קושי' התוס' במגילה שהקשו מפ"ק דיומא דס"ל לר"מ דאף דא"א למכור מ"מ מטמא בנגעים ולפמ"ש א"ש אבל מ"מ צ"ע דהא מבואר בתוס' יבמות פ"ב ומנחות כ"ב וכמה דוכתי דיבש בטל גם לר"י וגם דבדרבנן ס"ל להתוס' חולין צ"ט גם לר"י מב"מ בטיל וי"ל בזה דהוי הקדש בהקדש קודם שנמכר הרי איסור באיסור מב"מ ל"ב לכ"ע כמ"ש הר"ן נדרי' נ"ט גבי גידולים אבל הרי אחר שנמכר כבר יתבטל, וי"ל ג"כ דנולד האיסור בתערובות וכמ"ש המרדכי גבי יבמה שרקקה דם וע' באחרוני' ביו"ד סי' ק"ב וי"ל בזה וקצרתי, אבל באמת לק"מ דהתם בביצה מיירי באל"ת כלל כגון ששאלה מים ומלח ברצון משאיל ואדעתא דהכי נתנה לה והוי שלה אבל בעלמא גם בממון שאל"ת ממונא לא בטיל ותדע שהרי גבי תרומה קיי"ל דעולה באחד ומאה ואפ"ה צריך להפריש משום גזל השבט כנודע והרי תרומה הוי משאל"ת ובע"כ כמ"ש וה"נ בזה, וע' בש"ס דביצה שם בהא דמייתי מחפצי הפקר ובתוס' שם אליבא דרבנן דדוקא אם אין לו שייכות בעלים כלל.
ומה שנסתפק ספק ה' אי מותר לבנות בביהמ"ד דשמא ע"י העשן יושחרו השמות, הנה כבר הבאתי מהש"ס שבת ק"כ דגרמא שרי גבי מחיקת שם ואף דמבואר בשו"ת נו"ב מהד"ת חא"ח סי' י"ז דאסור לשרוף י"ש ולעשן בבית כזה היינו התם דהוי גורם בודאי משא"כ בנ"ד הוי חשש רחוק שע"י ההסקה יושחר כ"כ ובמקום ספק ל"ה גרמא ושרי וכמ"ש הרשב"א בחי' לשבת שם וע' בש"ג פ"ד דשבועות ובשו"ת ב"א חיו"ד סי' ס"א היטב בזה, ולדעתי הוי בזיון טפי להניח העצים כך עם השמות הקדושים, ושם שנכתב על הקורה י"ב קדושה ע' בש"ס דערכין דף ו' ובש"ע יו"ד וכמה דוכתי, ע"כ העיקר לענ"ד כמ"ש וקצרתי מאפס פנאי ובדבר ספק וא"ו, הנה בגוף דין חזקת מקומות ביהכ"נ נחלקו האחרוני' אם יש בהם קנין הגוף בקרקע או רק שיעמוד על המקום ההוא וקנין פירות בעלמא ובשו"ת שמן רוקח ח"ב סי' ב' העלה דהוי רק ק"פ שהרי אין בידו לסתור ולבנות ולשנות והביא מהרמב"ם שהובא בחו"מ סי' רי"ב והאחרוני' דחו ראייתו דבביהכ"נ משום בזיון ביהכ"נ אין לשנות ועקצה"ח סי' רנ"ז בהא דביובל נוהג אם יכול לסתור ולבנות שהביא מהרמב"ם וראב"ד וע' מל"מ פי"א מיובל מ"ש בשם הירושלמי בזה וע' בשו"ת ח"ס חא"ח סי' כ"ט דפשיטא לי' דיש להם קנין בגוף הקרקע ומצאתי בנה"מ סוס"י קצ"ב דפשיטא לי' דהוי רק שיעבוד בעלמא יעו"ש בזה אך דבנ"ד אין נ"מ בזה דכיון דהישן עומד עדיין וא"צ להרסו א"כ גם אי דינם כשוכרים הרי מבואר בח"מ סי' שי"ב סי"ז דהמשכיר בית לחבירו לזמן ורוצה לסתרו בתו"ז השוכר יכול לעכב עלי' ואם עבר וסתרו חייב להעמיד לו אחר כמותו וע"ש ברמ"א סעי' א' דאפי' לבית יפה ממנו א"י לכופו לצאת א"כ בעלי המקומות יכולין לעכב שלא לסתרו כלל ולכן מחויבים ליתן להם ג"כ מקומות בביהכ"נ החדש אם לא יתרצו בע"א וע' בשו"ת ח"ס חלק ה' הנקרא ליקוטי ח"ס סי' ל"ב שפסק בדין נשרף ביהכ"נ והעמידו במק"א אבדו חזקתם אבל אם בנוהו במקום ראשון לא אבדו חזקתם והם צריכי' ליתן להבנין כפי שומא ועיקר ההוצאה תהי' לפי נפשות ומה שיוסיפו ביופי והדר יהי' לפי ממון וע' בח"ס ח"מ סי' קנ"ט שפסק בענין ביהכ"נ שיהי' שליש לפי נפשות ושליש לפי ממון ושליש לפי המקומות וסיים שא"א לפסוק בזה ד"ת בעומק הדין ויש לעשות כעין פשר, וכ"ז אינו ענין לנ"ד מטעמא דכתיבנא, ואמנם אם יתרצו בעלי המקומות ג"כ לסתור הביהכ"נ ולבנותו מחדש באופן שיהי' להם מקומות כבראשונה ויתנו להוצאה מה שיופסק עליהם מחויבי' ליתן מה שיעלה יותר שיווי המקומות בביהכ"נ החדש משויו בהישן כי הלא הישן סופו ליפול אחר איזו זמן ואם א"א לברר אזי בכה"ג יש לפסוק שיתנו מחצה ממה שיתנו אחרים בעד מקומות שיקנו מחדש, ובכל כה"ג ממון המוטל בספק חולקים וע' בתוס' ב"ב קכ"ו ובתשו' תשב"ץ ח"ב סי' רע"ב וע' בח"מ סי' י"ב סעי' ה' דיש כח לדיין לעשות דין כעין פשר כשאין הדבר יכול להתברר, ואם יהי' אפשר לברר ע"פ שומא כנ"ל יעשו שומת ב"ד וכן ישלמו.
ובענין המקומות שיתוספו מחדש היכן יהי' מקומם כגון עד"מ בכותל מזרח בצד דרום הארון אם היו מקודם ששה מקומות ויתוספו עכשיו עוד ד' אם ליתן להנוספים בקצה הדרומי או באמצע יעוין בח"ס חא"ח סי' כ"ט מ"ש בזה באורך אבל בנ"ד אין בכ"ז נ"מ כיון דבידם לעכב שלח לסתור כלל הישן א"כ בע"כ יתנו להם המקומות כפי הסדר שהי' להם מקודם ועיי' ברמ"א חו"מ סי' קע"א בשם הרא"ש דיש קפידא בזה שישב רחוק יותר ממקדם וע' בדג"מ שהקשה סתירה בדברי הרא"ש והח"ס שם ביאר ליישב דבריו ע"ש היטב ואנכי הבאתי במק"א מהש"ס דסנהדרין ל"ז השתא מותיבותי לי בדנבי כו' יעו"ש היטב וגם מהירושלמי פ"ד דתענית הל' ב' דאיתא התם דבי שילא פלגון איקר לשמואל ואותיבינוי קדמוי עאל רב ופליג לי' שמואל איקר ואותיביני' קדמוי אמרין דבי שילא אנן תנינין אנן וקיבל שמואל עלוי מיתב תליתאי כו' יעו"ש ומזה ראי' דיש קפידא בדבר, ואמנם אם יתנו לבעלי המקומות חזקתם כמקדם רק שישלמו ע"פ שומא הנ"ל והם יעכבו בדבר נלע"ד דאף דבשאר דבר שותפות אפי' א' יכול לעכב מ"מ בכל דברי קהל הרוב יכולין לכוף המיעוט אם נוגע לטובת הכלל וה"נ בזה, וכבר הארכתי בחיבורי בקת"ע לסי' רל"א בכל ענינים אלו, וכבר פשט המנהג בכל המקומות לילך אחר הרוב וכמו שהעיד גם הש"ך ביו"ד סי' רכ"ח בזה וע' בט"ז ומג"א באו"ח סי' נ"ג, והנלע"ד כתבתי.
ובדבר הדו"ד שבא לפניו בשליח שנתחייב תק"כ נגד טענות משלח והראה רעציס בלשונם שפטרו מכל הטו"ת והתובע רצה שיאמר עכ"פ בה"צ וקפץ זה ואמר בה"צ הדבר פשוט דאין לו יותר שום טו"מ נגד השליח הן מכח הרעציס לבד והן מכח שכבר אמר בה"צ וכמ"ש בח"מ סי' כ"ב וכמ"ש רו"מ ומי שהעיז נגדו בזה ראוי למתחו על העמוד ולגעור בו בנזיפה, וגדולה מזו כתבתי במק"א במי שנתחייב לישבע וקיבל המשביע בקב"ח שאינו משביעו חנם כנהוג דשוב א"י הנתבע להפך השבועה על התובע דכיון דכבר עשה תובע מה שמוטל עלי' הו"ל כנגמר הדין דאל"כ כל א' יעשה כן בערמה שיקב"ח ואח"כ ישביענו ועדיין צ"ע בזה למעשה אבל בנ"ד לא ניתן ליכתב מרוב פשיטותו.
ומה ששאל בדין שם פיצי איך לכתוב הנה שם זה ע"פ רוב כינוי לשם יצחק והובא בט"ג שמות נשים אות ל' סק"ו והביא שם שנכתב יצחק המכונה פיצא וע"ש אות פ' סוסק"ז הובא ג"כ שם
כזה גבי אשה והועתק פיציא וכפי הנראה נקרא שם בציר"י כזה פיציא ולפי המבטא שלנו שאין נדחק החיר"ק ובסוף התיבה נרגש היו"ד היטב הי' נראה לכתוב פוציא אבל כיון דע"פ רוב הוי כינוי לשם יצחק ושם איצק נכתב בתחלתו ביו"ד וע' פ"ת אות י' בשם מ"ח בשם איציא וא"כ ה"נ יש לכתוב פיציא, וגם אם אינו כינוי ליצחק יש לכתוב כן ומ"ש רו"מ מצפני' ג' עתרי בת פיצי הנה שם הוי שם אומה של עכו"ם ולא מסקינן בשמיי' וע"ש ברש"י ומצ"ד וגם הרי שם מסיימת התיבה בפת"ח ולכן לענ"ד כפי מבטא שלנו הרי נדחק היו"ד בסופו ואם לא יכתבוהו הוי כשינוי השם וכמ"ש הנו"ב בשם טאלציא וגם הט"ג בכמה מקומות וע"ש בש"א אות ש' ט"ג סקט"ו וש"נ אות ג' סוסק"ד ובליקוטי שמות עיירות סקט"ו ובשם ליבוש כבר הביא הפ"ת אות ל' בשם מ"ח דיש לכתוב חסר ו' וגם בשו"ת מאמר מרדכי סי' נ"ו פסק כן ואינו ת"י כעת רק נרשם אצלי כן בגליון ומ"מ אם הוא חותם מלא וא"ו יש לכתוב כפי חתימתו (וע' ד"ח ח"ב סי' ר"ל דבסתם יש לכתוב מלא ובדיעבד כשכתב חסר גם בחתם מלא כשר וי"ל דהוי רק שם געגוע ויש לכתוב רק ליב וצ"ע).
ובענין רחל ונקראת רעכיל שכ' הב"ש אות ר' לכתוב המכונה רעכיל וכ' רו"מ דלעיל כ' לכתוב דמתקריא רעכיל ולא ציין מקומו אבל כן הוא באות ב' בשם הס"ש נ"ל העיקר לדינא לכתוב המכונה רעכיל כיון דמשתנה לכתוב בכ"ף במקום חי"ת ולפעמים הוי שם בפ"ע ואין פנאי כעת לבאר היטב, ובסתם יש לכתוב בלא יו"ד רק אם חותמת ביו"ד יש לכתוב ביו"ד.