שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן קמג
ב"ה ג' וירא תרס"ה ברעזאן לכבוד הרב הגדול החו"ב שלשלת היוחסין מ' מרדכי זאב האלבערשטאם נ"י אבד"ק גריבוב.
שאלה ברב אחד ששל"ח והניח שני בנים והי' סכסוך ביניהם בדבר הרבנות ושניהם היו ראוים לאותה איצטלא ומחמת מחלוקת עזב הבן הגדול הרבנות והלך לו לעיר אחרת ואמר אח"כ כו"כ פעמים בפני רבים שמוחל לאחיו הצעיר הרבנות במחילה גמורה "רק לו ולא לזרעו', ואח"ז של"ח ואחיו הנהיג עוד הרבנות איזה שנים ושל"ח ג"כ ושניהם הניחו אחריהם בנים ראוים לנהוג משרת הרבנות ועתה שיחל למי שייך הרבנות לבן אח הקטן או לבן אח הגדול מחמת שלא מחל הרבנות רק לו ולא לזרעו.
והנני בזה לתשו' מכתבו הנוכחי בצד מכתבו להקל מעלי טורח העתק השאלה כי בדבר החזקה הדבר פשוט שהחזקה לבן האח הצעיר דכיון שהאח הגדול עקר דירתו משם למקו"א הרי גם אם לא הי' מוחל זכותו לאחיו אבד הוא חזקתו כיון שעזב את החזקה מרצונו וממילא זכה בה האח השני דאפי' אם הי' אנוס לעזוב חזקתו זכה בה השני וכבר ישב על מדוכה זו בתשו' מהרנא"ח ח"ב סי' ע' והוכיח מש"ס דיומא י"ב דגם לר"י דפליג על ר"מ הוא רק מחשש איבה אבל מדינא זכה השני וע"כ לא נסתפק שם הרנא"ח אלא בדין מת הראשון אם זכה השני בחזקתו מדינא או רק אם רצו למנותו רשאים ובשעה"מ פ"א מעבודת יוה"כ הביא בשם הז"א שנסתפק בדין אם יש בן לראשון אם השני חוזר לעבודתו ופלפל בדברי התוס' נזיר מ"ז ע"ב אבל היינו התם דעכשיו לא זכה השני כלום אבל בנ"ד שבחייו זכה השני כי הראשון אבד חזקתו מרצונו א"כ פשיטא דגם אם יש בן לראשון אין לו זכות וגם הרי הרנא"ח שם פסק דבנתייאש הראשון גם באונס אבד חזקתו וע' תשו' כנסי"ח סי' י"ב מ"ש בזה וכל זה אם הי' באונס אבל בנ"ד לכ"ע הוי כן ומלבד זה כיון שכבר מחל חזקתו לאחיו כיון דאידחי אידחי ובזה יש אריכות דברים כמ"ש בחיבורי דע"ת סוסי' א' שבסופו ואכמ"ל כיון שבנ"ד א"צ לזה. ובדבר הספק אם מיעוט הצבור יכולין לכוף הרוב לקבל בן הרב הראוי לירש ירושת אביו עפ"י התורה הרי מפורש במשנה דפאה אפי' צ"ט אומרים לחלוק וא' אומר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה.
ומה ששאל בדבר העומרים של חטים שמורים שנסגרו במפתח שאין מצוי כ"כ כמוהו והם ברשות העכו"ם ידע רו"מ כי כבר הארכתי בתשו' להוכיח דעיקר שמירת חטים לפסח אינו רק לשמור מחשש חמץ ולא דמי לשמירה דתרומה ומי חטאת דפוסל בהיסח הדעת משא"כ הכא ודלא כהשו"מ ומהרמ"ש ואפס קצהו הבאתי בדפוס בהגהותי לאו"ח שנדפסו בארץ הגר עם הספר א"ח החדש ושם סי' תנ"ג נדפס ד"ז ושם סי' ת"ס הבאתי תשו' רדב"ז בזה ולכן החטים כשרים גם למהדרין וע"י תשו' ח"ס חא"ח סי' קכ"ח דמבואר ג"כ דשמירת החטים רק שלא יהי' חשש חמץ ובנידון הוצאת אש ביו"ט אם מותר ע"י עכו"ם (דבס' שבילי דוד או"ח אוסר) הנה כיון שעושה לצורך שמחת יו"ט יש להקל כמ"ש הטו"ז סי' תק"י ס"ק ז' וע' בנש"א כלל פ"ב מ"ש ע"ד הטו"ז בזה. ומ"ש בדבר אינדיקיס שהלעיטום בעיגולי קמח חטים שעם הסובין והמורסין אבל לא תחבו באצבע אלא שפותחין פי העוף וזורקין לתוכו העיגולין הנ"ל ונשחטו בלא בדיקת הושט והנה כבר נדפס ד"ז בחיבורי ליור"ד בסוף סימן ל"ג בדע"ת ס"ק ס"ה דיש לאסור במקומות שנהגו איסור בהלעטה ושם מבואר טעמי ונימוקי וגם פה"ק התחילו איזה בעה"ב לפרוץ הגדר ולהקל בכה"ג ואסרתי ונתתי פקודתי על השו"ב לאסרן ולכן יפה פסק רו"מ ומ"ש בשם איזו רבנים שהתירו עליהם אחז"ל ומקלו יגיד לו ומה לנו ולהם ועלינו יערה רוח הבורא.
וע"ד השאלה בכלוב שעמד בפרוזדור הבית ובתוכו אווזות מפוטמות קצת ובלילה הי' שם הבע"ב ולא הי' כלום ובזמן מועט שמע בבית קול צווחה ויצא בחפזון ומצא פתח שבכלוב כחצי אמה פתוח והגם שהי' קשור בחוט לפעמים האווזות קורעים החוט ונפתח והאווזות היו בחוץ והכלוב הי' גם פתוח מלמעלה קצת ידו ותפס ידו את הדורס שהי' בכלוב. הנה לפמ"ש בדע"ת סי' נ"ז סקכ"ה בשם טוטו"ד להחזיק בדעת מא"נ דגם הכא מחבואה אחת מצלת ואני הבאתי מתשו' רמ"א סי' נ"ד דמפורש דגם בשל תורה יש להקל ושכ"ה במרדכי פ"ד דע"ז א"כ כיון שלפנינו הפתח פתוח שתלשוהו האווזות ופתחוהו והם מבחוץ וטפי יש לתלות שהדורס נכנס דרך הנקב הפתוח מלמעלה וי"ל דכשהרגישו בו בעלותו למעלה יצאו משם בפתיחת הפתח וע"ש סוס"ק כ"ו במש':
בשם ת' שע"צ סי' נ"ט וכיון שגם הדע"ק סק"ד כתב דבכה"ג שמצא הדורס בפנים ותפסוהו שם קיל בודאי יש להקל לענ"ד: