שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן קמא
ב"ה ד' חקת ז' תמוז תרנ"ז ברעזאן. שוכט"ס לכבוד ידי"נ הרב הגאון החריף ובקי שלשלת היוחסין וכו' מו"ה צבי יחזקאל מיכללזאהן ני' אבד"ק פלונסק.
מכתבו הגיעני, וע"ד שאלתו בשו"ב א' שהוא אומן נפלא ומתנהג בכשרות וזה ב' פעמים הי' עליו רינון שהעלים מהחוכר מעות שחיטה ולא נתברר הדבר כי השו"ב השיב שהי' טעות מצדו ששכח ששחט באיזה כפר וקיבל מעות שחיטה עבור החוכר ונשתקע הדבר, ועתה נתברר שהעלים משותפו השו"ב השני ע"י שעמד בן השו"ב השני אחורי הכותל וספר ומנה מספר העופות שעלו במספר ק"נ והוא חשב שהי' רק שמונים עופות והוכרח להודות אלא שמתנצל שחושד את חבירו שמעלים ג"כ ממנו והו"ל כמ"פ בירור ע"ז ולכן מציל א"ע מההיזק והשו"ב הזה טפלי תלוי בי' וגם יוכל להתהוות מחלוקת בהעברתו עכ"ד השאלה.
והנה מ"ש רו"מ מד' הטטו"ד תליתאי סי' ה' שהחמיר מאוד להעביר שו"ב ע"י גניבה כבר הבאתי בדע"ת סימן ב' סק"מ מתשו' רמב"ם שהובא ביד אפרים סי' א' ס"ד וגם מש"ע הרב ועיקרי הד"ט ושאר מחברים בזה ג"כ כן וע"ש סימן ב' סקנ"א בשם תשו' רי"ן הרא"ש וזכל"א בזה. ומ"ש רו"מ מתשו' מהרי"ט ותשו' הב"ח ותשו' מהרמ"ט ועבה"ג דביש לו התנצלות מיקרי שוגג כבר הובא כל זה בדע"ת סי' ב' סקמ"ו יעו"ש. אך דבנ"ד ההתנצלות אינו מתקבל כלל שהרי אינו נאמן להחזיק את חבירו לגנב שיהי' ממש בהתנצלותו להיות כמורה היתר. ומ"ש רו"מ דכיון דבכ"פ הראשונות הי' רק רינון אף שעתה נתברר שגנב הוי רק פ"א וגם להרמב"ם א"צ בדיקת סכין וגם לפמ"ש בתשו' דברי חיים סי' י"א דיש להחמיר בב"פ כיון דהוי איסור תורה ויש דיעות דבב"פ הוי חזקה מ"מ בנ"ד הרי הוי רק פ"א בבירור והנה מש"כ בשם הד"ח יעיין בדע"ת סי' ב' סקי"א שהוכחתי מש"ס דתמורה דלהוציא מחז"כ בעינן דוקא ג"פ והבאתי מד' כמה פוסקים ומדברי מהרי"ט סימן ט"ו מה שכתב לחלק בזה. ומה שכתב דבנ"ד לא נתברר רק פ"א יעי' בדע"ת סי' א' סקכ"ב שהוכחתי מדברי רש"ל וט"ז וש"ך סי' י"א ותשו' בש"ר דבכה"ג הוחזק למפרע וע"ש סי' ב' סק"י עוד בזה וע"ש סק"ל בשם תשו' מים רבים בזה אבל כעת נראה להביא ראי' להיפוך מדברי הב"ח בחו"מ סי' ל"א בהא דמבואר שם דמלוה שיש לו על לוה ב' שטרות א' במנה וא' במאתים וכפר הלוה בשתיהן וכת א' מב' כתות המכחישים זא"ז חתומה בשטר א' וכת שני' בשטר ב' אם הוציאן כ"א ישלם רק מנה ומוציאין שטר של ר' מידו וקורעין אותו. והקשה הב"ח אמאי מוציאין של ר' מידו וקורעין אותו נימא שמא יבואו עדים ויפסלו כת של ק' בגזלנותא ונמצא אותו של ר' כשר. ותי' דאע"פ שיעידו על כת א' בגזלנותא לא אמרי' הוברר הדבר למפרע שזהו כת הפסולה דדלמא באותו עדות שהכחישו זא"ז היתה כת זו כשרה ואח"כ נעשית גם כת זו פסולה וע' בשע"מ שם סק"ב שתמה דנימא דהוכיח סופו על תחלתו שאותו כת היא הפסולה ומ"מ הביא ראי' דהעיקר לדינא כדעת הב"ח ע"ש וה"נ בזה, אך דבנ"ד כפי הנראה הודה גם מקודם שהעלים אלא שמתנצל שהי' בטעות ושוגג וכבר נודע דאינו נאמן לומר שוגג הייתי וגם באופן דנאמן לומר שוגג הייתי מ"מ כשנתברר אח"כ שעבר מזיד באיסור זה שוב י"ל דלכ"ע מחזיקין למפרע שגם בתחלה הי' מזיד כיון שנתברר שעבר ג"פ אלא שטען שהי' שוגג.
אך דיש לדון בזה דהא קיי"ל דהכופר במלוה לא נעשה חשוד דאשתמוטי משתמיט כמ"ש בח"מ סי' צ"ב ס"ד ומבואר בש"ך סי' ע"ה סקי"ד דגם אם הוא בידו במזומן מ"מ להוצאה ניתנה וכ"ה בט"ז א"ח סי' תנ"ד וע' בב"ש א"ע סי' כ"ח סקי"ט ובסי' צ"א וכ"ה באס"ז לב"ק ק"ד ע"ב וא"כ ה"ה במעות שותפות של שחיטה ידוע שהשו"ב מוציאים המעות לעצמם ומשלמים אח"כ ואין מקפידין כלל זע"ז א"כ גם בזה הי"ל התנצלות שנדחק למעות להוצאה ואם הי' נותן חשבון כהוגן הי' דוחק עליו השעה ואשתמוטי משתמיט ואף שהוא לא התנצל כן הרי הבאתי בדע"ת סי' ב' סק"י מדברי רשב"א ור"ן דגם בכה"ג אעמע"ר ושכ"ה בתשו' מ"ב סי' נ"א דגם בלא התנצל כן לא נפסל ע"ש וה"נ בזה:
ועוד נראה דבכה"ג קלקלתן של השו"ב הוא תקנתם כי בעוה"ר היא מכה מהלכת וברוב מקומות השו"ב מעלימים זמ"ז וכבר כתב גדול א' בתשו' רמ"א סימן י"ג לענין מסירה שאין לפסול לעדות בדור הזה שקלקול קצת ראשי העיר הם תקנתם ע"ש ולכן נ"ל שיעבירנו על איזו זמן ואחר שיקב"דח וגם יחתום שאם יתברר עוד יאבד חזקתו אז יחזירהו לאומנתו: