אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן קט

סימן קח

להרב מ' צבי הירש שיינהארין בוויזניצא ני'

מכתבו הגיעני וע"ד הדו"ד שבא לפניו בראובן שקיבל את שמעון לשותף על נ' כור חטים רק שהתנה עמו היות שהוא לוה סך מאה ר"כ על עיסקא על חיטים הנ"ל שיתן גם ש' עיסקא והי' ריוח בהחטים אם מותר השותף ליתן חלקו בהעיסקא ורו"מ הביא דברי הט"ז סי' ק"ע שכ' להדיא דשותף שלקח מעות בעיסקא להשותפות דגם הב' מותר ליתן העיסקא דכמו שלקח בעיסקא כן הוא נותן לשותפו בעיסקא והנה. גוף הנידון של הט"ז מבואר ביותר בתשו' פ"י להמג"ש ח"א חחו"מ סי' ג' והאריך שם בכמה טעמים להוכיח שהשותף הב' מחויב ליתן חלקו בריוח העיסקא שנתן זה להמלוה ואין לו ליטול חלק בריוח עד שינוכה העיסקא ואם כי קצת טעמים שלו שייכי רק בקיבל העיסקא בשעה שהיו שניהם שותפים מ"מ בנ"ד שהתנה עמו כן בתחלה והודיע לו שקיבל סך זה בעיסקא ושיהי' גם על חלקו שייך ג"כ סברת הט"ז דכשם שלקח בעיסקא כן נותן לזה וגם בלא"ה הרי היכי דזה נותן מנה וזה מאתים ונדבר שישלים ג"ז מנה ולא השלים אינו נוטל ריוח רק כפי מעותיו שנתן וכמ"ש בחיבורי סי' קע"ו סעי' ו' וא"כ הרי כאן הי' המדובר שיתן ש' עוד נ' ר"כ דהיינו שישלים העיסקא ואז יהי' נחשב לו כאילו נתן אבל אם אינו משלם העיסקא א"כ לא נתן המעות שהי' מחויב ליתן ושוב אינו נוטל חלק בריוח רק כפי מעותיו שנתן כיון שלא נתן מעות שהי' מחויב ליתן כפי חלקו ובזה נראה דגם אי נימא דהוי מתנה על משכ"ב גם בא"ר דרבנן ותנאו בעל ומעשה קיים מ"מ בנ"ד אינו נוטל בריוח רק כפי מעותיו כיון שנתן מעות פחות מחלקו דדוקא בזה נותן ק' וזה ר' בסתם אמרי' דכיון דלא התנו נוטלי' בשוה דמסתמא הב' חריף במו"מ יותר וכמ"ש התוס' והרא"ש וכבר כ' בחיבורי שם בשם תשו' הרי"ף והרמ"ע וח"ד דגם הרי"ף ס"ל הך טעמא וגם לשי' הסמ"ע בדעת הרי"ף הרי בפרקמטיא גם הרי"ף מודה דנוטל כ"א לפי מעותיו אבל בנ"ד שהתנה באמת אפי' נימא דתנאו בטל משום דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקן מ"מ עכ"פ איכא אומדנא שאין הב' חריף יותר במו"מ ושוב ממילא כל א' נוטל ריוח כפי מעותיו:

והנה הט"ז שם כ' דבלוה מעות מעכו"ם בריבית אין היתר ליקח מהשותפות אבל אני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' רמ"ז שפסק דאם יש ריוח בהעסק במעות שלקח מהעכו"ם פורעי' הריבית מן האמצע ומכ"ש בנ"ד שקיבל בעיסקא וע' בשו"ת ד"ח ח"א חחו"מ סי' כ"ט במה שדחה ד' הח"ד וקיים ד' הט"ז יעו"ש ואינו ת"י כעת וכמדומה שגם הוא לא הביא ד' רדב"ז הנ"ל:

ומ"ש רו"מ מדברי רשד"ם יו"ד סי' ס"ט דבדרבנן התנאי קיים תמהני שלא הביא ד' רמ"א אה"ע סי' ל"ח ס"ה בשם הגמי"י דס"ל דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון והוי מעמש"ב והב"ש כ' דרוב פוסקים חולקים אך לענ"ד יש לדון דגם לשי' הגמי"י ורמ"א י"ל דמודו בנדון הרשד"ם ונ"ד דהנה כבר כ' הפליתי סי' ק' לחדש דהא דאמרי' דכל דתיקן כעין דאורייתא היינו היכי דלא הקשו חז"ל בעצמם בגזירתם והושוו לשל תורה אבל היכי דחז"ל בעצמם חלקו בתקנתם והקילו מבשל תורה שוב א"א לומר דכל דתיקן כו' וע' כה"ג בט"ז ח"מ סי' פ"ט סעיף ב' ואני מצאתי בס' האשכול ה' תפלה סי' א' שכ' סברא זו לענין חציצה בט"ק יעו"ש ותבין וא"כ ה"נ גבי א"ר דהקילו חז"ל ואמרו דאין מוציאים בדיינים א"כ ל"ש לומר בזה דכל דתיקן כו ולכ"ע תנאו קיים ואולם מצאתי במח"א ה' ריבית סי' ל"ח שהאריך להוכיח דבמלתא דאיסורא גם בדרבנן תנאו בטל והן אמת דמ"ש מהא דשמטה בזה"ז וגם המל"מ פ"ח ממלוה הי"א הביא מזה י"ל לפמ"ש התוס' כתובות מ"ז לחלק בין היכי דעוקרי' התקנה לגמרי וכ"ה בתוס' ב"ב מ"ט וא"כ ה"נ אי נימא דבשמטה בזה"ז מהני תנאי א"כ מה הועילו חז"ל בתקנתם וכל א' יתנה כן וכה"ג הקשו התוס' כתובות צ"ו סוע"א ד"ה יתומי' ותוס' ב"מ צ"ד וע' בט"ז ח"מ סי' פ"ז סכ"ז אבל גבי א"ר הרי אם יתנה כן מתחלה יהי' ר"ק ולא משכח"ל תנאי רק בדרך מכר ועכ"פ לא מיעקר איסור א"ר לגמרי י"ל דשפיר מהני תנאי וזה נכון (ויש לפקפק דהא מ"מ יוכל להתנות בלשון שלא תשמטנו בשביעי' דמהני גם בשל תורה] אבל בכ"ז קשה לסמוך ע"ז ואמנם גם לשי' רשד"ם היינו דוקא בהתנה דרך תנאי ממש ואף דבמטלמלין קי"ל דא"צ ת"כ מ"מ עכ"פ לשון תנאי ממש בעינן וכמ"ש המק"ח סי' תמ"ח סק"ו דדוקא בהתנה אם יהי' כך וכדומה אבל באמר הריני נותן ואתה תעשה כו"כ אין דינו כתנאי כלל ואני מצאתי כן בתשו' רמ"א סי' נ"ב להדיא והן אמת דיש לעיין מהא דביצה ד' וחו"מ רנ"ג סי"ב וי"ל דהיכי דאמר תחלה התנאי מהני גם בכה"ג ולא אדע אם בנ"ד הי' תנאי ממש ועי' סי' קע"ג ס"ד בשם רמ"ה דאם עבר וקיבל המוכר אחריות תנאו קיים על הקרן לבד וה"נ בזה י"ל כן ובע"כ דהתם משום דל"ה תנאי גמור וגם מהא דמקח שנעשה באיסור מוכח לחלק כן דבכל הני הוי רק א"ר ואפ"ה ל"מ גם דיעבד לעשות האיסור דרבנן ובע"כ כמ"ש וגם המעיין ברשד"ם גופי' ימצא כן ובמה שהאריך המח"א שם לחלק בין מלתא דאיסורא לממון יעיין ברשב"א יבמות ל"ו ע"ב דמבואר כן אליבא דר"מ גופי':

ובאמת שיש לדון לפמ"ש בתוס' ישנים כתובות נ"ו בטעמא דמעמש"ב דתנאו בטל דהוי כמפליג בדברים וכהתנה בדבר שא"א לקיימו וכע"מ שתעלי לרקיע כיון שיודע שא"א לקיימו יעו"ש וא"כ לפמ"ש הה"מ פ"א מאישות דבדרבנן לאו כ"ע זהירי ועיין במל"מ פ"ד ממלוה ובהגהת מל"מ פ"ה מתרומות הי"ג א"כ עכ"פ ל"ה כמפליג בדברים ושוב תנאו קיים ונהי די"ל דמ"מ אין לו לעבור על האיסור מ"מ המעשה בטל אם א"ר לעבור על האיסור ופכ"פ לדינא הדבר פשוט כמ"ש רו"מ דמחויב לשלם העיסקא או יקח ריוח רק כפי מעותיו ויען כי אין הנושא סובל אריכות קצרתי. ובעיקר דין תנאי בדרבנן מצאתי בירושלמי פ"ט דב"ק הל' ה' בסופה זאת אומרת שאין שמין ערכין מן המטלטלין ד"ת וכו' וע"ש בפ"מ ומהרה"פ דמוכח דבדרבנן מהני תנאי:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה