אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן קה

סימן קד

להרב מ'

מרדכי זיידמאנן ני' ראב"ד ומו"צ דק' אוזיראן

מכתבו הגיעני וע"ד שאלתו בדבר הצוואה שעשה ר"ג שהניח ש' ר"כ על עולמית והסך הנ"ל יהי' ביד בנו ר"ש והוא יתן עיסקא על אופן שיחלק בכל שנה על היא"צ שלשים ר"כ לעניי אוזיראן ועפ"י פס"ד מהגאבד ק סקאלי ז"ל נגמר כן שישליש טראטע ע"ז לבטחון ושיתן בכל שנה הריוח ליד המו"צ דק' אוזיראן והוא יחלקם לעניי העיר וזה כמה שנים התנהג כן וחילק מחצה לעניי' קרובי המת ומחצה לשאר עניים וכעת הענו נכדי הר"ג הנ"ל ונשארו יתומים ורוצה ר"ש לשנות וליתן להם הריוח והם דרים רחוק ב' פרסה מאוזיראן ולע"ע בשנה זו נתפשר עמו רו"מ שיתן להם מחצה ומחצה לעניי העיר שאינם קרוביו ועתה שאל אם יפה עשה ואם מותר לשנות מכאן והלאה וליתן להם והנה במה שנהג ליתן מחצה לעניי' קרוביו ומחצה לשאר עניים מפני שכן המנהג שם באמת כן הוא עפ"י שורת הדין שכן מבואר בשו"ת גן המלך סי' ע' דהנודר ליתן לעניי העיר ויש שם קרוביו יתן מחצה לקרוביו ומחצה לשאר עניים ע"ש ואני מצאתי בא"ז הגדול ה' צדקה סי' כ"ב שחקר ג"כ בזה והביא מפלוגתא שהובא בר"ש פ"ח דפאה מ"ו דלחד מ"ד נותן להם מחצה ולחד מ"ד ב' שלישים וכ' דהיינו דוקא אם אמר בפירוש שיתנו לעניי העיר אבל אם נדר סתם צדקה מסתמא ע"ד תורה נדר וינתן הכל לקרוביו דענייך קודמים ע"ש וכ"ה בהגמ"ר פ"א דב"ב אות תרנ"ט והובא בב"י סי' רנ"א ומזה מבואר דענייך קודמי' היינו קודם לגמרי ודלא כמ"ש בשו"ת גבעת פנחס סוסי' ס"ד בפשי' דצריך רק ליתן לו יותר ביתר שאת אבל אינו קודם לגמרי ע"ש:

ובאמת דבש"ס דכתובות צ' ע"א מבואר מאי קודמת לגמרי קתני כדקתני בן קודם לבת אבל י"ל דתלי' בב' לישני שם וגם לל"ק י"ל דלאו כללא הוא שיהי' רק לגמרי ועי' תוס' שם דף ק"ו ע"ב ד"ה כדאמר רבא דמוכח דסתם קדימה משמעותו שיהי' גם להם אחרון וצ"ל דהכל לפי הענין וע' ריטב"א קידושין כ"ז ב' בהא דקדמה שכיבת בועל לבעל דאין הכונה שיהי' שכיבת בועל אח"כ דא"כ ליכא ונקה האיש מעון אלא קדמה לגמרי משמע וכדכתיב מי הקדימני ואשלם וכהא דחולין ח' חידודה קודם לליבונה שאין מתלבן כלל ע"ש ועי' תשו' שב"י ח"ג סי' פ"ד שלא הביא ג"כ מכל הנ"ל ועי' ח"ס יו"ד סי' רל"א וסוף סי' רל"ד ועכ"פ בנ"ד יפה עשה רו"מ שכן מבואר בא"ז ומי יבא אחריו. ובאמת י"ל דכיון דתלי לח בפלוגתא אי מחצה או ב' שלישים א"כ כיון דשניהם אין מוחזקים י יחלוקו המותר מן מחצה עד ב' שלישי' וכמ"ש בח"מ סוסי' קל"ט אבל הרמב"ם פסק דמציל מחצה וה"נ בזה וכ"מ בר"ש דהעיקר כמ"ד מחצה:

ואמנם בדין אם מותר לשנות כבר הארכתי בענין זה בחיבורי סוסי' רי"ב בהתשו' שם והבאתי מהמרדכי דב"ב דלשי' כמ"פ מהני אומדנא גם במה שיענו קרובי' אח"כ אלא שהגדולים חלקו ע"ז דמסתמא אין רצונו להיות נידון עד שיענו קרוביו ועפ"ז העליתי דהיכי דנדר רק לחלק הריוח בכל שנה והקרן קיימת בזה שוב כ"ע מודו דמהני אומדנא גם למה שיענו אח"כ דבזה ל"ש טעם הגדולים הנ"ל ואף דהיכי דנתן ליד גבאי ל"ש אומדנא הנה מלבד מה שהבאתי שם ממהרי"ט ומח"א בדין עניים שאינם מבוררים ורק שפקפקתי שם דכיון דאין נ"מ להמוחזק דבין כך ובין כך לא יהי' שלו א"כ ל"ש לומר בזה ספק ממונא לקולא וכמ"ש התוס' בב"ב פ"א ובב"ק ק"ג וש"ך חו"מ סי' צ"א סקי"ב וצ"ב סקי"ד וא"כ שוב נימא דלהחמיר דאורייתא יש ברירה יעו"ש אך דבאמת כיון דלא נוכל לומר שקנו הקרן ממש כיון דמונח לעולם רק די"ל דהוי כדקל לפירותיו וכמ"ש רו"מ ובזה תליא בפלוגתא שהובא בקצה"ח סי' ר"ט בד' מהר"ם אלשי"ך אי מעות לריוח דמי לדקל לפירותיו וע' במל"מ פכ"ג ממכירה בשם תשו' תורת חיים למהרח"ש בזה ואני מצאתי בתשו' רדב"ז ח"א סי' קע"ז שהביא בשם מהר"י בירב שפסק דהו"ל דשלב"ל וגם בנתן המעות ליד שליש לא מהני והרדב"ז חולק דהיכי דנתן ליד שליש הו"ל כדקל לפירותיו אבל אם הוא ביד לוה א"י להקנותו דהו"ל דשאב"ר ע"ש ולע"ד בנ"ד שהי' בעין אף שנתנו בעיסקא י"ל דזכו בו העניים שהיו אז בעולם וגם בהי' המעות בעיסקא ביד אחר מוכח בתוס' ב"ק ע' דיוכל להקנותו לאחר דהו"ל כדבר שברשותו וע' בנימוק"י שם ג"כ בזה ועי' תומי' סי' ס"ז בדין שמיטה בזה בשם רדב"ז ובאמת שיש סתירה ברדב"ז בזה ויש לי בזה כמה הערות מדוכתין סגיאין ואכ"מ. ואמנם באמת מבואר במהרי"ק שורש ה' והובא בקצרה בב"י יו"ד סי' רנ"ו דהיכי דנתן ליד גבאי שיהי' הקרן קיים ורק הריוח יתחלק יוכל הגבאי לשנותו לדבר מצוה דלא זכו בו העניים יעו"ש וגם מבואר במהרי"ט ח"א סי' ס"ג דאם נתנו ליד בנו ויורשו הו"ל כלא נתן ליד גבאי כלל והוי כמו ביד הנודר עצמו דבמקומו הוא יעוש"ה וע' בתשו' מהרשד"ם חא"ח סי' ל"ו באמצע התשו' בזה היטב וא"כ כיון דלא נתן ליד גבאי הרי כבר הוכחתי מהמרדכי דבכה"ג שציוה רק ליתן הריוח בכל שנה והקרן קיים מהני אומדנא גם לעניים שיענו אח"כ וא"כ ה"נ בנ"ד וע' מהרי"ע שם שכ' דגם משום מלקד"ה ליכא בזה דהעיקר לקיים כוונתו ודעתו במה דאמדי' דהוי ניחא לי' יעו"ש בכל התשו' ולכן נלע"ד דבנ"ד יוכל לשנות לצורך גידול היתומים עניים נכדי המת ובאופן שיהי' גם בהשגחת רו"מ אחרי שכן נפסק מהג' מסקאלי ז"ל ושיסכים גם רו"מ לזה ומ"ש רו"מ דא"צ לישבע שלא הרויח דא"ב רק טה"נ במח"כ לא דק דזהו אם רוצים ממנו רק הטוה"נ אבל כאן ממון גמור תובעים ממנו העניים ותליא בהא דח"מ סי' צ"ה וסי' ש"א אי נשבעי' על ממון עניים שא"ל תובעים ובכה"ג די"ל דהריוח ת"י י"ל דלכ"ע נשבעי' וע' בט"ו ח"מ סי' פ"ח ס"ג בשם תשו' הרא"ש ודו"ק גם מ"ש רו"מ דאם יש ספק איך נכתב הצוואה ס' ממונא לקולא כבר כתבתי דבכה"ג דב"כ וב"כ אינו שלו והספק רק בין עניים אלו לאחרים ל"ש בזה ס"מ לקולא ואמנם לדינא כבר כתבתי הנלע"ד. ויאבה לעיין הימה בזה ואם גם רו"מ יסכים לזה כן יקום. שוב ראיתי בס' תוי"ר לרו"מ סי' רי"ב בשם ת' ד"ש סי' ס"ו בדין א' שהקדיש שיהי' הריוח מתחלק כל שנה לעניי צפת דאסור לשנות לצורך היורשי' שנתדלדלו ואין הס' ת"י ואולי מיירי בנמסר ליד גבאי ולדינא נלע"ד דהעיקר כמ"ש וע' שו"ת גא"י ח"מ סי' קכ"ו בדין צוואה שלא יתחלקו יורשיו בנכסיו רק יהי' מונח ביד בטוח ובכל שנה יחלקו העאקא והעלה לבטל הצוואה ע"פ דברי רש"י כתובות ס"ט דדוקא בקטנותו מהני בכה"ג ובפרט עפ"ד אס"ז בשם כמ"ש שם ע"ש אבל אין לזה ענין בנ"ד דהתם משום דהוי מתנה עמש"ב פסק כן.

ומה ששאל בדין א' שהי"ל ב' פרות מבכרות ונתן אותם לעכו"ם שיטפל בהם על שותפות באופן כי הפרה שתלד ראשונה יקח הוא והשני' להעכו"ם והפרות היו בכפר ליבניטשאק ואח"כ מכר הישראל הפרה שתלד ראשונה לעכו"ם אחד מכפר קאסטאנציע ונתן לו דראן וגם עשה עמו ת"כ ואחר זמן הבין הישראל על פרה א' שהיא תלד ראשונה ולקחה מן עכו"ם הראשון וחלק א"ע מהשותפות וכעת ילדה זכר ורו"מ חשש להחמיר דאף דכסף ות"כ קונה כמ"ש האחרונים מ"מ הרי בדאורייתא אין ברירה וכאן מכר פרה שלא הוברר עדיין בשעת קנין אם היא שלו ואצל הישראל הוברר אח"כ קודם לידה ואף דהדראן הי' עדיין אצלו גם אחר שהוברר וקנה עכ"פ באותה שעה בכסף לבד אבל הרי לא הוברר עד אחר לידה ובאותה שעה כבר יש עליו קדושת בכור ואף די"ל דעכ"פ הפרה קנה באותה שעה ושוב יש ברירה גם למפרע כמ"ש המק"ח תו"ד ונה"מ סימן ס"א סע"ג דבכה"ג י"ב וא"כ ממילא נפטר מבכורה אך דכיון דהוא קנה הפרה והולד ולגבי ולד בטל המקח שוב י"ל דבטל הכל והביא מהא דסי' ר"ג בפרה וטלה וגם כאן א"א לחלוק בשעת מכירה שהיה הולד במעי אמו והביא בשם ח"א שכ' דכאן הוברר בשעה שהוא הבין שהיא תלד בראשונה ובשעה שכורעת לילד וגם י"ל דבקנין סטימותא כיון דהמנהג לקנות גם לברירה אין חשש ורו"מ פקפק ע"ז עכת"ד והנה בגוף הדין בכסף ות"כ גם אני רגיל לפסוק כן ויעוין בשו"ת נטע שעשועי' סי' ל' במ"ש בשם פמ"א ותשו' מהר"ם זיסקינד בזה וסיים דכל מורה יהא לבו נכון ובטוח להקל בזה ובדין ספק בכור אם מותר להטיל בו מום יעוין מ"ש בחיבורי סי' קצ"ח ובתשו' הארכתי יותר ובכ"ז הנחתי בצ"ע להקל נגד גדולי אחרונים ואמנם בנ"ד שחשש רו"מ מהא דא"ב הנה אם בשעת מכירה לנכרי כבר הי' מעוברת ושנתעברה א' מהם קודם לחבירתה ולכן היא היולדת ראשונה רק שלא נודע לישראל ועכו"ם מזה נראה דיש להקל דהא מבואר בש"ס דעירובין ל"ו ע"ב ורש"י ד"ה אר"י כבר בא חכם דדוקא היכי דתליא במה שכבר נתהוה אלא דחסר היגיעה גלוי מלתא בעלמא היא ולכ"ע י"ב וע' במהרי"ט ח"א סי' כ"ב שביאר בזה הא דפנ"פ המבשרני במה נפטר רחמה של אשתי אם תלד זכר יטול מנה ואם נקבה מאתים שזכה אע"פ שלא הי' מבורר באותה שעה משום דכיון שהוכר עוברה לא ישתנה עוד מזכר לנקבה ורק שהיה חסר הידיעה איך היא גילוי מלתא בעלמא היא ולכ"ע י"ב יעו"ש והרי התם הי' ג"כ ספק שמא תפיל ולא תלד כלום ובע"כ דכיון דרוב יולדות אינם מפילות גם בבהמות כדאיתא בב"ב צ"ג וכל עיקר המתנה הי' רק על א' משתי אלה אם זכר ואם נקבה ודבר זה כבר א"א שישתנה הוי רק גי"מ ולכ"ע י"ב וה"נ בזה דהמתעברת ראשונה יולדת ראשונה לכ"ע י"ב ועיין שעה"מ פ"ה מעירובין ה"א מה שהשיג בזה ע"ד תשו' פני משה אך די"ל לפי המבואר בירושלמי פ"ק דנדה דגם בהמה טהורה יולדת למקוטעין א"כ אף שנתעברה בראשונה ליכא הוכחה אם הב' לא תלד בראשונה דדלמא הב' תלד למקוטעין ועי' תוס' בכורות כ"א שהביאו מהרי"ו וכ' דהש"ס דידן בבכורות שם פליגי בזה תנאי אי בהמה טהורה יולדת למקוטעין והמעיין שם ימצא דלל"ב לכ"ע אינה יולדת למקוטעין ולח"ק פליגי ת"ק ור"ש והלכה כת"ק דאינה יולדת וכן מצאתי בתב"ש סי' ט"ו סק"ה שכ"כ וגם לשיטת ירו' באם שבנ"ד נתעברה חודש א' מקודם ודאי תלד מקודם דפלוגתא דמקוטעין תלוי רק עד חדש א' כמובן ואמנם באם שלא נתעברה עדיין בשעת מכירה הדבר צ"ע ואם אמנם מסתבר כדברי החכם שהביא רו"מ בשמו דבשעה שכורעת לילד כבר נתברר ואני מוסיף די"ל דחל הקנין כשיצא מקצת ראשו קודם שיצא רובו דלא חל עלי' קדושת בכורה עדיין ואף די"ל דתליא בפלוגתא דחולין ס"ט אי כשיצא אח"כ רובו למפרע קדוש או מכאן ולהבא ורמב"ם ורא"ש נחלקו אי הלכה כרבה או כר"ה וגם במכרו לנכרי פליגי שם יעו"ש אבל י"ל דבנ"ד הרי הא דאין ברירה הוי רק מספיקא ולחד צד שצידד התוי"ט פ"ח דפסחים הוי רק חומרא דרבנן א"כ י"ל דהוי ס"ס שמא י"ב ושמא מכאן ולהבא קדוש וחל הקנין בשעה שהתחילה לילד אך י"ל כיון דקנין הת"כ אינו חל עכשיו רק אי הקנין מהני בשעת ת"כ אז מהני וא"כ נשאר רק קנין כסף וא"כ גם אי מכאן ולהבא קדוש הו"ל ספק בכור וגם גוף דברי מק"ח ונה"מ שהביא רו"מ באמת כדבריו מבואר בתשו' רשב"א חלק תו"א סי' פ"ב וגם בתשו' הריב"ש סי' רכ"ח מבואר כן אבל בב"ש אה"ע סימן קמ"א ס"ק ס"א הביא בשם רשב"א גופי' להיפוך וגם בתשו' פ"א חא"ח סי' מה העלה דגם להרשב"א לא חל הקנין באמת למפרע רק מאותה שעה שמתברר יעוש"ה. וא"כ בנ"ד נשאר רק קנין כסף אבל י"ל לפמ"ש הרא"ש פ"ק דפסחים סוסי' ד' דהנפקד משאיל ביתו למפקיד לצורך שמירת ממונו א"כ להסוברים בח"מ סי' קצ"ח דידו וחצרו באי' כאחד ושכירות נקנה בכסף לבד א"כ שוב קונה העכו"ם בשעת כריעה ללידה גם החצר וממילא נקנה גם הפרה ואף דשכירות ל"ק לחומרא כמ"ש המג"א סי' רמ"ו מ"מ י"ל דבזה דגם הא דבדאורייתא א"ב הוי רק מספיקא שוב יש להקל דהוי כעין ס"ס ובפרט דאי נימא דמשעה שכורעת לילד הוברר הספק וחל עכ"פ באותה שעה שוב יש ס"ס דלמא כסף קונה ודלמא הוברר למפרע וקנה בכסף ות"כ:

גם יש לצדד לפמ"ש הר"ן בנדרים ר"פ השותפין דהיכי דרוב הדבר מתברר רק המיעוט אינו מתברר קיי"ל דיש ברירה וה"נ בזה י"ל דכיון דלענין גוף הפרה יש ברירה וכמ"ש רו"מ שוב העובר הטפל לגבי פרה ג"כ נקנה וע' ביו"ד סי' רס"ג בש"ך סקע"ה דהעובר טפל לגבי האם וע' בט"ז בשם פרישה אבל זהו רק בעודו במעי אמו וכאן עיקר הברירה מתברר אחר שנולד ועי"ז ממילא מהני גם למפרע ואחר שנולד שוב אין העובר טפל ובפרט לפמש"ל בשם הב"א דגם להרשב"א ל"מ למפרע ואולם מכח טעמי' הראשונים יש להקל ובכ"ז הלב מהסס להקל ואמנם עכ"פ נראה להתיר להטיל בו מום ע"י עכו"ם וכפי הנראה מסתמא כבר היתה פרה מעוברת בעת שמכר וא"כ הוי רק גי"מ וכמש"ל מש"ס דעירובין ומהרי"ט אבל יש לחלק בין נידון מהרי"ט ובין נד"ד דהתם א"א שישתנה מזכר לנקבה ואף דאפשר שתפיל מ"מ מה שאנו מסופקים לענין המתנה אם זכר אם נקבה כבר הוא נעשה וא"א שישתנה אבל כאן אף שנתעברה זאת תחלה אפשר שתפיל ולדה והשני' תלד תחלה אבל מ"מ י"ל לפמ"ש הרמב"ן בפ"ג דגיטין דדבר התלוי בשוא"ת לכ"ע יש ברירה וע' שו"ת שאג"א סי' צ"ג בזה א"כ ה"נ אין לחוש שתפיל עוברה ושפיר יש ברירה ועכ"פ להטיל בו מום ע"י עכו"ם נראה להתיר:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה