שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן פד
להרב המופלג מוה' אלעזר ריישיל ני' מו"צ דק' מיקאלאיוב וכעת מו"צ דק' ראזדאל.
מכתבו מד הגיעני וע"ד שאלתו בדין ב' מקואות קטנה בצד גדולה וכאשר ניקו המקוה הקטנה ולא נשאר בה כלום והוצרכו להמתין עשרה ימים טרם תתמלא ויש חשש שכל המים באים רק ממקוה הגדולה והמקוה הגדולה שואבים ושופכים לתוכה תמיד שאובין והגם שלא יחסר משיעור מ"ס ואין המקוה נפסלת מ"מ עלה בלבו חשש מהא דמבואר סי' ר"א סט"ו וש"ך סקמ"א בשם רי"ו דאם הלכו המים שהשליכו למעיין למקוה חסר שלא היה בתוכו כלום דיש אוסרים וא"כ ה"ל י"ל בנ"ד ואף דיש לחלק בין מעיין ובין מקוה של מ"ס אבל לפמ"ש הנוב"י מ"ת חיו"ד סוסי' מ"ה משמע דאין חילוק ורו"מ הביא מפ"ו דמקואות מ"ח דהיה בעליון מ"ס ובתחתון אין כלום ממלא בכתף ונותן בעליון עד שירדו לתחתון ומוכח להקל עכת"ד והנה בגוף הראי' אם כי קדמו בשו"ת מ"ת סי' ס"ג אבל מהתם אין ראיה די"ל דהיה בעליון הרבה יותר ממ"ס עד שגם כששופך גם מים שאובין יש רוב לנגדם אבל בר"ש ורע"ב ותוס' שם מפורש דמיירי בדאיכא רוב מים שאובים וא"כ הראיה נכונה אבל גם בלא"ה הדבר פשוט דדוקא במעיין שהוא בפחות ממ"ס וכל הכשר השאובין מכח המעיין שאין שאובין פוסלים בו א"כ דוקא כשהוא במקומו שם מעיין עליו אבל כשהולך למק"א שוב אין שם מעיין עליו כמ"ש הש"ך שם סי' ר"א סק"כ ואני מצאתי כן בס' האשכול הל' מקואות סימן נ"ז דכיון דפירש מן המעין לא סגי בכ"ש ודוקא בחיבורו עם המעיין סגי בפחות ממ"ס ובלבד שישמרנה שלא יפסקנה אדם וכו' עכ"ל ומבואר דאם נפסק מן המעיין אין דינו כמעיין אפילו אם עדיין זוחלין וזהו היפך דברי מהרי"ק שהביא הש"ך סק"ל ועי' רש"י זבחים כ"ה ע"ב ד"ה מים כו ג"כ בזה ועי' בלב ארי' חולין ל"א ע"א מ"ש ע"ד מהרי"ק וש"ך בזה ולכן אם הלכו המים של מעין למק"א כיון שהוא פחות ממ"ס יש אוסרים אבל במקוה של מ"ס דבכל מקום שהם ביתם עמהם מה חילוק יש אם המקוה בכאן או שנמשכה למק"א וגם בגוף דברי הש"ך בשה רי"ו בתשו' ח"ס יו"ד סי' רי"ב כ' דלית מאן דחש לחומרא זו והעיד שבקהלתו הנהיגו חכמי הדורות להקל לכתחילה בזה ואף דבתשו' ב"א החזיק בדעת המחמירים ע"ש סי' נ"ג שהביא מהש"ך ס"ק קי"ב מ"מ אין לו ענין לנ"ד לענ"ד וכה ראיתי בשו"ת ב"ש מ"ת סי' ס"ג וסי' פ"ו שהאריך ג"כ ממשנה פ"ו דמקואות וחילק ג"כ בין מעין למקוה של מ"ס ע"פ ר"ן נדרים מ' ע"ב ומ"א ע"א ובמח"כ נעלם ממנו דברי הש"ך ס"ק כ', ובפרט שכבר הבאתי שכן מפורש בס' האשכול וגם הבאתי סמוכין מהרמב"ם ועכ"פ לדינא פסק שם ג"כ בפשי' להתיר במקוה של מ"ס ע"ש ועי' בכנה"ג יו"ד סי' ר"א הגה"ט אות ל"ה שהביא בשם משבית מלחמות ומהר"ן טרבימו דבכל מקום שהחמירו לכתחילה היינו היכי דבאים לעשות המקוה אבל אם כבר נעשה הוי כדיעבד ושרי לטבול אפילו לכתחילה וה והובא ביד מלאכי כללי דינים כלל ל' אות שס"ט אבל מדברי ב"י שם בדין טבילה בתוך כלי שניקב בד"ה ולכן הי' נראה וכו' מוכח להיפך אבל בנ"ד כבר העיד בח"ס שכבר נהגו גם לכתחילה ואין אחר המנהג כלום אבל יש צד חשש מהא דכתב הש"ך ס"ק ס"ג גם כשהמקוה במקומה ועי' בשו"ת השיב משה סימן מ"ה ובצל"ח ביצה י"ז ע"ב מ"ש בזה:
ומה ששאל בדין שם טאבא שהפ"ת בשם תשו' מ"ח כ' דהגאון בעל ט"ג חזר בו וצוה לכתוב "טויבא" הנה ידע כי בשם הגדולים החדש מערכת ספרים אות מ' העיד בכתבי ט"ג ששקר ענה בו ולא חזר בו מעולם ופסק לכתוב טאבא כמ"ש בט"ג וגם הג' מהרש"ק ז"ל מבראד פסק כן וגם בשו"ת ארי' דב"ע סי' ל"א הגם שצוה לכתוב טויבא אבל כיון שגם הג' בעל הש"מ הסכים כמ"ש הט"ג ביטל דעתו וכ"פ בשו"ת חא"ש סימן פ"ד וע"ש עוד סימן קצ"ב בזה וא"כ כן יש לעשות זולת אם האשה חותמת א"ע כן וגם אם חותמת טאובה או טאיבה יש לכתוב כחתימתה אבל מ"ש הט"ג שם דאם חותמת טובא יכתבו כן צ"ע לענ"ד כי יהיה נקרא בחולם או במלאפום וצ"ל דהמלאפום במקום חולם ועי' ת' ד"ח ח"ב סימן ק"ד: