אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן פ

סימן עט

ב"ה ו' א"ק ז' אייר תרמ"ד ברעזאן. להרב המאה"ג מוה'

נפתלי הירץ טירהוז ני' אבד"ק וואלאטשיסק [רוסיא].

מכתבו הגיעני ובדבר שאלתו שסידר גט א' ששם אבי המתגרשת הי' "בעריל" וסידר לכתוב מלא יו"ד ובגמר כתיבת הגט בא רב א' עובר אורח וראה הגט ואמר שא' מהאחרונים הכריע לכתוב בלא יו"ד וכת"ר החזיק בדעתו לכתוב מלא יו"ד ובפרט דבשניהם כשר ובתוך כך לקח הסופר והמשיך את היו"ד אל הריש במעמד המגרש באמרו מאחר שזהו כשר לדברי שניהם טוב לתקן שלא יצטרכו לפלפל בו ואח"כ חתמו העדים וניתן הגט וכעת לב כת"ר נוקפו דכיון שכבר גמר הסופר הגט וכבר עשה שליחתו לחד דיעה בסי' קכ"ב ועוד דכיון דנרשם בגט הישן מלא יו"ד והבעל אמר לסופר כתוב גט לשמי ושם אשתי פב"פ עד שיהיה כשר לפ"ד המסדר הו"ל כאומר שיכתוב מלא יו"ד וא"כ שינה הסופר בשליחותו והביא ד' הג"פ ותו"ג סי' קכ"ב ופ"ת שם וסי' קל"ג בשם משכני' ובר"א בנידון כעין זה והביא מהא דהאומר לשלוחו צא ותרום כו' פיחת עשרה או הוסיף תרומתו תרומה ואם נתכוין להוסיף אפילו א' אין ת"ת ומוכח דיש חילוק בין עשה בטעות ל"ה שינוי משא"כ בעשה במזיד וא"כ הא בתשו' הרא"ש שהביא הג"פ דמיירי בהקדים הזמן במזיד בזה ס"ל דבטל שליחותו משא"כ בטעה בשוגג דגם הבעל בעצמו טועה לפעמים ל"ה שינוי וגם הביא מגיטין ס"ה ומב"מ כ"ב דבאמר אח"כ כלך אצל יפות אף דאין רגילות לתרום מן היפה והוי קפידא וכמ"ש התוס' שם אפ"ה אם הסכים אח"כ מהני דמסתמא מעיקרא נמי ניחא ליה והביא מד' משל"מ פ"ב משלוחין ומהא דכתובות צ"ט והאריך בזה] והנה לפענ"ד בגוף הדין בנ"ד איננו נוגע כלל להנך דינים דדוקא היכי דשינה בשעת כתיבת הגט שהוא שעת שליחותו בזה י"ל דבטל השליחות אבל כאן הרי כבר גמר כל כתיבת הגט כפי דברי המסדר והבעל רק אחר גמר שליחותו חזר ותיקן בקצת שינוי א"כ אינו מזיק כלום וראיה לזה מירושלמי פ"ד דתרומות ה"ד ר"ח בעי קומי ר"י תנינא תמן א"ל תן להם חתיכה והוא אומר טלו שתים והם נטלו שלש כולם מעלו והכא את אמר הכין ופי' הפ"מ דהכונה דפריך אהא דאמר דבהוסיף א' מדעתו אין תרומתו תרומה כלל והתם מעל בה"ב על חתיכה א' ואמאי לא נימא דכיון דהוסיף השליח וא"ל טלו ב' חתיכות בטל כל שליחותו לגמרי ומשני תמן מחתיכה ראשונה נסתיימה שליחתו של בעה"ב ברם הכא אטו כל חטה הוא בפ"ע והרי הכל מעורב [אבל מהא דכתובות צ"ח דמוקי לה באמר טלו א' מדעת בעה"ב מוכח דלא קיי"ל כהירושלמי בחילוקו וי"ל דהיינו משום דמסתמא גם בנטלו ב' החתיכות בפעם א' מיירי משא"כ בנ"ד והבן] ומבואר דגם באמר השליח בפעם א' טלו שנים אפ"ה כיון דכל חתיכה מסוים בפ"ע עשה בתחילה שליחות בעה"ב ולא נתבטל ומכ"ש בנ"ד שעשה הכל כפי דעת בעה"ב רק אחר גמר הגט עשה שינוי הו"ל כאיש זר דאינו פוסל הגט ולכאורה הי' נראה ראיה להיפך מש"ס דבכורות ס"א האומר לשלוחו צא ועשר עלי ר"פ משמיה דרבא אמר קרא לתשיעי עשירי קדוש ולי"א עשירי אינו קדוש ורפ"א אפילו קרא לט' יו"ד אינו קדוש דא"ל לתיקוני שלחתיך ולא לעוותי ומ"ש מהא כו' פיחת י' או הוסיף תרומתו תרומה התם כיון דאיכא דתרים בעין יפה או רעה א"ל להכי אמדתיך הכא טעותא הוא לא הו"ל למטעי ובתוס' ד"ה לתשיעי כ' דטעמא די"א אינו קדוש לר"פ דמשעה שיצא עשירי עבדי כבר לשליחתי' דעשירי מאליו קדוש ע"ש ומבואר דטעמא דר"פ הוא מכח סברת הירושלמי הנ"ל אבל ר"פ שם קאמר טעמא לתקוני שדרתיך ובע"כ דס"ל גם בכה"ג הוי שינוי. אבל באמת אין סתירה כלל דודאי היכי דקרא שליח לעשירי עשירי ואח"כ גם לי"א עשירי לכ"ע אינו שלוחו כלל אבל התם הרי לא קרא לעשירי רק דסברת ר"פ דממילא איתעביד שליחתיה כיון דמאליו קדוש בזה ס"ל לר"פ דהוי שינוי בשליחות כיון דהוא לא עשה מקודם שליחותי' רק דממילא קדוש משא"כ היכי דעשה שליח שליחתי' מקודם פשיטא דמה שעושה אח"כ אינו בגדר שינוי כלל רק כאיש זר וגדולה מזו מצינו במשנה פ"ד דפרה מ"ב הזה מששית שביעית וחזר והזה שביעית פסולה משביעית שמינית וחזר והזה שמינית כשרה וכתב הר"מ בפירושו וז"ל לפי מה שהודעתיך על כל הזאה טבילה ואע"פ שהוא שב אח"ז וטבל טבילה ז' והזה ממנה הזאה שביעית הנה זה לא יספיק לפי שכבר פסלה אמנם אם הזה מטבילה שביעית ב' הזאות ז' וח' הנה היא כשרה לפי שכבר נשלמו ז' הזאות כמצותה וכל מה שיבא אח"ז לא יפסידה וכו' עכ"ל וה"נ בנ"ד. ואי ניחוש מכח חתימת העדים הרי כבר ידע וראה הבעל השינוי קודם חתימתם ונתרצה לזה ונתן בעצמו הגט ובפרט דלשיטת הב"ש רסי' ק"ל כל חתימת העדים אינו מעכב כלל כיון דאיכא ע"מ ועי' בב"מ שם וגם בגוף לשון כשר מצינו בתוס' שבת כ"ג ע"א ד"ה כל דכשר משמע דיעבד ועי' בתוס' יבמות ק ק"ז סוע"ב דמכשירים דיעבד משמע וא"כ גם באמר לכתוב שיהי' כשר ל"ה שינוי כלל כיון דכשר דיעבד אך בתוס' גיטין ד' ד"ה חתמו מבואר להיפך ועי' בקה"י ש"ח אות כ' סי' רצ"ט שלא הביא מהנ"ל אבל הביא מהרא"ש ונימוק"י דס"ל דכשר לכתחילה משמע:

ואולם מ"ש כת"ר דהיכי דטעה בלא מתכוין אינו שינוי הנה מש"ס דבכורות שהבאתי מבואר דגם בכה"ג דוקא היכי דמצי אמר בהכי אמדתיך ועי' במרה"פ על הירושלמי תרומות הנ"ל שהוכיח ג"כ כן מש"ס דכתובות צ"ט וכן מוכח עוד בכמ"ד אבל בכ"ז י"ל דבנ"ד דעביד למטעי שאני וכמ"ש רו"מ. ומ"ש רו"מ מהא דכלך אצל יפות הנה בירושלמי פ"א דתרומות ומל"מ פ"ד דתרומות מבואר דמהני רק מכאן ולהבא ולא למפרע ועמ"ש לעיל בזה וא"כ בנ"ד הרי בשעת כתיבה שינה בשליחתו ולא נכתב כדין וגם ד' תוס' ב"מ כ"ב שהביא דאין דרך לתרום מן היפה צע"ג דהא משנה ערוכה פ"ב דתרומות אין תורמין אלא מן היפות אבל כבר כתבתי דבנ"ד לכ"ע אין חשש שינוי בשליחות הכתיבה וגם בלא"ה כיון דבין כך וב"כ כשר וכמ"ש המח"א הל' שלוחין סי' ג' וביאר הא דערב לי בתמרים משום דלא הול"ל בתמרים אלא ערב סתם וגי"ד בכך ע"ש א"כ בנ"ד דליכא הוכחה שוב ל"ה קפידא כלל] גם לכתחילה הוי דבר שאין דרך להקפיד בו ול"ה קפידי' קפידא ובפרט שתלה בדעת הרב המסדר א"כ הכל תלוי בדעת המסדר וכמ"ש רו"מ ולכן הדבר פשוט שאין בזה שום חשש ועי' רשב"א שבת צ"ג בשם י"מ בהא דהורו ב"ד וידעו שטעו דכיון דתלה בדעתם ועליהם הי' סומך ידיעתם כידיעתו וכמו שנזכר הוא דמי ע"ש וה"נ בנ"ד. ומה ששאל בשם מינצא שהאשה חותמת ביו"ד אחר המ"ם אם יש לכתוב במלאפום כיון שבמבטא אין היו"ד נדגשת הנה ע' בט"ג ש"נ אות נ' סק"ז מ"ש בשם תשו' רמ"א בשם "נוסיל' שפסק לכתוב ביו"ד ועדיף מלכתוב בואו דיש לטעות בו שהוא חולם ע"ש וה"נ בזה ומכ"ש אם היא חותמת כן ודאי דאין לשנות חתימתה ועי' שו"ת א"ש סי' קל"ה בשם בונא שכ' הב"ש בוא"ו דמ"מ אם חותמת ביו"ד יש לכתוב כחתימתה ומכ"ש בזה ויפה הורה רו"מ והמערער לא בדעת ידבר והנה בנידון עשו שליחותן הנ"ל יש להקל עוד, ע"פ ד' הרשב"ץ שבב"י ורמ"א סי' קכ"ב ס"א דכל זמן שלא חתמו העדים הו"ל כלא עשו שליחותן ואף דרמ"א כתב דנהגו להחמיר היינו לכתחילה אבל בדיעבד ודאי דאין חשש, אבל לפ"ז שוב יתעורר החשש דשינוי הנ"ל דל"ש הטעם דלעיל אבל גם משאר טעמים הנ"ל אין חשש כלל ולכן לא יהא לבו נוקפו [ובדין שם בעריל ע' שד"ח מער' גט סי' מ"ב אות י' וחא"ש סי' נ"ח]:

(לזלאטשוב.) בדבר הפר"פ השייך לגעמיינדע עכו"ם ויהודים ובררו ששה משגיחים ג' יהודים וג' ערלים והם הושיבו נאמן א' יהודי ובכל עש"ק מעמיד הנאמן ערל א' שכיר יום למזוג בשבת ונשאלתי מק' פלוני אם יש בזה חשש איסור והרב דשם התיר והנה עברתי על כל דבריו וראיתי כי אין בהם ממש ושום סמיכה להקל דהנה מ"ש מכח ברירה דבדרבנן י"ב ואמרי' דביום ש"ק הוא לחלק העכו"ם והא דסי' רמ"ד היינו דהתם מתחלה לא נשתתפו רק על ששת ימי החול כיון דבש"ק אסור לישראל במלאכה וכל דבריו תמוהים חדא דגם התם אדרבא נימא י"ב ומתחלה שייך יום ש"ק לעכו"ם לחלקו ועוד דאדרבא אם מתחלה לא נשתתף ליום השבת הרי העכו"ם נותן לו יום חול כנגדו במתנה ולא בחילוף יום השבת וראוי יותר להתיר ומדוע הוצרכו שם לתנאי אחר ביטול השותפות אבל באמת לק"מ ול"מ לשיטת הב"י ביו"ד סי' ה' דהיכי דאיכא חשש מ"ע גם באינו שלו אסור א"כ ה"נ בנ"ד ל"מ בזה סברת ברירה וגם לשיטת הט"ז שם נראה דלק"מ דכל דבר ברירה הוא רק בדבר שעומד לכך לחלק ביניהם אמרי' דהוברר הדבר לסוף למפרע אבל היכי דאינו עומד לכך ואדרבא היה עומד להיפך איך נאמר דהוברר למפרע ומה"ט קיי"ל דבב' מינים ל"ש ברירה כמ"ש הר"מ בפ"ו דדמאי מ"ח דבמין א' כיון דכופין על מדת סדום ל"ה כמוכר חלקו והוברר לכך משא"כ בב' מינים דא"י לכופו ע"ש [ובזה א"ש דברי תוס' חגיגה כ"ה ע"ב ד"ה חבר שהביא מרש"י דס"ל דבב' מינים ל"ש ברירה וגבי גר וע"א כ' משום ברירה אף דהוי ב' מינים ולפמ"ש א"ש ודוק] וא"כ בסתם שותפות שעומד לכך שיעבדו שניהם בשוה בכל יום וכשרוצה לחלק א"ע אח"כ עם העכו"ם מיום ליום הוי כלוקח יום חול נגד יום השבת ואסור וע' בתוס' רי"ד קידושין מ"א ובתשו' ב"א חא"ח סי' מ"ה דיש ראיה לזה אבל לפמ"ש האב"מ סי' מ"א סק"ב בביאור דבריו אין ראיה לנ"ד]:

ובזה א"ש דברי הר"ש פ"ו דדמאי שתמה עליו הרב הנ"ל דהרי כל דמאי רק מדרבנן וגם שבות דשבת דרבנן ולפמ"ש א"ש דהא בחו"מ סימן קע"א ס"ח מבואר דבמרחץ אינו יכול לכופו לחלק לימים ולכן תי' הר"ש שפיר דהא דמרחץ גר וכותי דהוא עומד שיעסקו שניהם יחד שוב דמי לב' מינים דאין ברירה וגם בלא"ה י"ל כונת הר"ש דהא אחר שנשתתפו ל"מ התנאי רק קודם עשיית השותפות ולזה קאמר דבירושת הגר דרבנן דמדאורייתא עדיין אינו שלהם כלל ואחר שיחזיקו שניהם בהנחלה יהיה נקנה להם מה"ת לכן הוי כתחלת שותפות דמהני בו התנאי כמו בתחלת שותפות ממש. גם העירני חתני הרב לי' די"ל דס"ל להר"ש דגם בדרבנן אין להקל רק בירושת הגר בלבד הקילו שלא יחזור לסורו כדמוכח מל' הש"ס בע"ז שם ומה שהקשה הרב הנ"ל בהא דקידושין י"ז איך מוכיח דירושת הגר דרבנן דלמא דאורייתא רק הא דבדאורייתא א"ב לשיטת שעה"מ פ"ג מגירושין הוי רק מדרבנן והקילו בזה בגר וגם לשיטת הסוברים דענין ברירה הוי ספק א"כ לרמב"ם הרי הא דסד"א להחמיר הוא רק מדרבנן י"ל לפמ"ש הש"ש ש"א פ"ד להוכיח מחולין ט' דתליא בפלוגתא דאביי ורבא ורמב"ם פסק כאביי ע"ש טעמו א"כ בקידושין שם הרי קאי לרבא ולשיטתיה הא דא"ב הוא מה"ת וגם בלא"ה י"ל דרבא לשיטתו דס"ל בעירובין ל"ז דבעיקרו דאורייתא גם בדרבנן א"ב ועי' עט"ח בהשמטות לחו"מ ומה שהאריך בסוגיא דע"ז דמייתי ברייתא דתנ"ה. ותמהו כולם לפום ריהטא נ"ל דהא י"ל דודאי ירושת הגר דרבנן ובדרבנן י"ב ומנ"ל דמשום יחזור לסורו הקילו אבל הברייתא הוא תוספתא וסתם תוספתא אליבא דר"ע כדאיתא בסנהדרין פ"ו ובתוס' סוטה י"ח הוכיחו ממעילה כ"א מעל ודאי דסובר י"ב גם בדאורייתא ובע"כ דהכא משום ב' מינים ודייק שפיר:

ולדינא בנ"ד דהנאמן שוכר השכיר עכו"ם בלא"ה אין צד קולא מהנ"ל כיון דהוא משלם לו שכרו והוא שוכרו בכו"כ הרי בסי' ת"נ הובא ד' ריב"ש דאסור לקנות חמץ לעכו"ם גם במעות עכו"ם דאין שליחות לעכו"ם וה"נ בזה וע' בא"ח סי' ש"ז סכ"א ומג"א סקכ"ט ובא"ר פסק דגם ליתן לו מע"ש בשר שיבשל לעצמו בשבת אסור ובפרט דהנאמן הוטל עליו דבר זה שיעמיד בכל ש"ק איזה מוזג פשיטא דאיכא משום שבות ובפרט דהוי שותפות עכו"ם וישראל ומשלמים להערל מכיס שותפות א"כ בודאי איכא משום שבות:

ומ"ש מתשו' מהרי"ט ח"א סימן ה' דכיון שלא יחזור המעות אצלו אינו שלו הנה תמהני מדוע לא הביא מתשו' מבי"ט וש"ך יו"ד סי' רכ"א סקמ"ט ובפרט דהמח"א הל' שבועות סימן ט"ז ובהל' ריבית סימן ז' הביא סתירה במהרי"ט עצמו ותלוי במחלוקת הראשונים אבל בלא"ה הוא טעות דהתם נתן זאת לקופת צדקה לחלק לעניים והוא לא יהנה עוד מזה אבל בכאן הוא שייך לקופת כל העיר ועושים מזה דרכים וגשרים ומנורות להאיר השוקים ורחובות ושומרי לילה וגם מפרנסין עניים בכל שנה מזה וגם העניים הם מבני העיר וכבר כ' המל"מ פ"ד ממלוה דק"פ עולמית ג"כ כקה"ג דמי:

וגם ע' יומא י"א וברש"י דהחילוק בין כרכים לכפרים רק דהיכי דאיכא בעלים מיוחדים בני העיר לבד מיקרי אחוזתם משא"כ כששייך לכל העולם ובנ"ד הרי שייך לבה"ע לבד וע' במג"א רמ"ד גבי פינוי זבל מהרחוב בשכיר יום דלכ"ע אסור והרי הרחוב של עכו"ם וישראל ועי' בב"י חו"מ סי' קס"ב בשם רשב"א ועמג"א תרל"ז גבי סוכה ברה"ר ועי' ירושלמי פ"ו דב"ק ה"ח וגה"ש שם וגם ביהכ"נ מיקרי חצר שותפות וע' בב"ש אה"ע סי' ל' בשם בה"י וקצה"ח סי' ר' ושל כרכים שאני וזהו כוונת הר"ן נדרים פ' השותפים דף פ' דמה"ט מיקרי בעלים מיוחדים כיון דהם בידם למכור ולא אחרים גם מה שהביא מרמ"א סי' רמ"ד בשם ר"ן דהיכי דאין ישראל עוסק בחול יותר שרי הנה ז"א דהכא אין השותף עכו"ם עוסק לשם חלקו רק שוכרים ערל בשכיר יום ומשלמים לו מקופת שותפות הוי שכיר של ישראל ג"כ:

ומ"ש דע"ד הרוב הוא עושה והרוב הוא עכו"ם כמ"ש בסימן רע"ו הוא טעות גמור דהתם עושה מדעת עצמו ומסתמא לצורך הרוב הוא עושה אבל כששותפים שוכרים פועל הוא עושה גם עבור מועט השותפים כמו עבור הרוב כפי חלק:

ואמנם באם המשגיחים העכו"ם ישכרו הערל מוזג על כל השנה בזה יש מקום להתיר בנ"ד דהם לטובת עצמם עושים ולכן כן יעשו וז"ז אין שום צד היתר:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה