שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן עז
ב"ה ו' ויקהל תרמ"ד ברעזאן להרב אבד"ק קודריניץ
ע"ד הדו"ד שבא לפניו בעסק שידוך שנשתדך אלמן א' ממעלניצא ושמו ר"צ עם בת ר"ב מרוסיא ונתחייב ר"ב לסלק עד ר"ח טבת והחתונה תהי' בר"ח שבט ולא רצה באופן אחר להשמיט יותר יען כי הוא אלמן ויש לו חנות ואם כי ר"ב הפציר שיתרצה עד חצי שבט לא רצה ר"צ בזה בשום אופן ונכתבו התנאים כפי הנ"ל והעביר ר"ב מועד הסילוק ונשואין עד שנסע ר"צ למקום ר"ב בסוף טבת ונתרצה להגביל זמן אחר שיבוא הוא ור"ב למילניצא לסלק הנדן יום ג' יתרו והנשואין יהיה בפ' תרומה וג"ז הזמן עבר ולא סילק ועתה רוצה ר"צ להתיר הקשר אפילו אם יסלק עתה ור"ב טען שהיה אונס בזמן ראשון שהיה מוכרח למכור מקום בבה"מ ונתעכב עי"ז ובזמן ב' שמע כבר שיש לר"צ גמגומים על השידוך לכן לא רצה לסלק בזמנו. והנה רו"מ האריך להעתיק ד' הט"ז ונה"כ יו"ד סימן רל"ו וכתב דבנ"ד ל"ה אונס דהוי אונסא דשכיח דלאו בכל יומא מתרחיש ניסא להיות קונה מקום בהמ"ד והוי לאיתנויי ועוד דעכ"פ בזמן ב' ל"ה אונס ואמתלאתו ששמע שמגמגם בהשידוך אינו כלום ובאמת שהדבר פשוט כדברי רו"מ דודאי אונס דשכיח אפילו שכיח קצת ל"ה אונס כמ"ש הש"ך ר"ס נ"ה וכמ"ד ועוד דבדבר שהעיקר תלוי בו אפי' הוי אונס אין חיוב על כנגדו לקיים הקשר וסילוק הנדן הוי עיקר שתלוי בו כמ"ש בתשו' לק' זבורוב והבאתי מתשו' בר"א חיו"ד סי' ע"ב בדין עבר זמן הסילוק בשביל שצד ב' רצה מתנות שלא הוזכרו בתנאים גם שהי' בשעת מלחמה ונתירא להשליש מעות ואעפ"כ פסק הבר"א דהקשר בטל אפילו הוי דבר שאין העיקר תלוי בו דמיקרי מזיד כיון שכל הסוחרים נו"נ והשלישו מעותיהם וביאר להדיא דגם בלא אמרו על מנת הוי דינא הכי ובפרט דסילוק נדן הוי עיקר שתלוי בו ואפילו הוי אונס יוכל לבטל הקשר אם אינו רוצה לסלק עתה לפניו ורוצה להשמיט עוד וגם הבאתי מתשו' נוב"י מ"ת סוס"י ר"ד בזה. ומ"ש רו"מ מהא דבלא תבעו אינו עובר כבר הארכתי בזה בחיבורי לחו"מ סוס"י ק"צ והבאתי ד' עה"ג וג"פ והש"מ ומד' המח"א ה' שבועות סימן ו' ומדברי ב"י אה"ע סימן ל"ח בשם תשובת הרשב"א שהביא רו"מ וכבר קדמו בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סימן קפ"א ואני דחיתי דבריו שם והעליתי לחלק בין היכי דשניהם נתחייבו א"צ לתבעו אבל בנתחייב רק א' צריך לתבעו אבל יכי דנתחייב ליתן מעות למי שאינו בטורו העליתי דלכו"ע א"צ לתבעו ואח"ז הבאתי בגליון מדברי הס הסמ"ע סי' קל"א ס"ק ח' ג"כ ראיה דבלא תבעו הוי כמחילה וגם הבאתי דברי הגהת א"ב לח"מ סימן ע"ג שרמז לתשו' הרשב"א דא"צ תביעה ודחה הראיה מתשו' הרא"ש דהתם מיירי שהיה בשטר וא"צ לשלם עד שיחזור לו השטר ומה שרמז שם לדברי הש"ג ב"ק ע' בש"ך רס"י רל"ב ובחיבורי שם הבאתי מדברי קצה"ח ונה"מ סי' ק"ד סק"ח שלא הזכירו מזה ובתשו' בר"א חח"מ סימן ה' שרמזתי שם הביא בשם תשו' לחמי תודה שדברי ש"ג הם דכל זמן שאינו תובעו תהיה פקדון בידו עד שיתבענו ע"ש ובדין אם נתחייב למי שאינו מעירו הנ"ל הבאתי בגליון מדברי ריטב"א פ"ג דנדרים במשנה דנדרי אונסין בסופה ומדברי הש"ך סימן ע"ג סקכ"ו ושע"מ שם שחולק על הש"ך וא"כ בנ"ד הדבר פשוט שהיה מחויב לסלק בלא תביעה. ומ"ש רו"מ בהא דמחל והרחיב לו זמן שני אם עדיין חיוב התנאים בתקפו על זמן ב' והביא מדברי הש"ך סימן רכ"ח ביו"ד ס"ק ק"א ורו"מ הביא מתשו' הרא"ש שבחו"מ סימן ע"ג דמוכח כהש"ך ע' בס' י"ש שם שהעיר בזה אבל העלם להיפוך ודבריו תמוהים למעיין ובגליון הבאתי מתשו' מהר"מ לבית לוי סימן י' ותשו' שעא"פ סימן ס"ג שדחו דברי הש"ך ופסקו כדעת א"ח ואני הבאתי מד' ב"י יו"ד סי' ק"ס וחו"מ סימן רצ"ב בשם תשו' הרשב"א ורמז שם ג"כ לדברי הרא"ש ויש לדון בזה מדברי הסמ"ע סימן כ"א סק"ד שכ' דאם היה אנוס באותו יום שקיבל עליו בקנין שוב גם בעבר האונס נתבטל הקנין והו"ל כאילו לא קנה בקנין כלל ובט"ז בפשיטות חלק עליו ובתשו' הש"מ סימן מ"ח הנ"ל קיים דברי הסמ"ע ועי' בתשו' ח"ס חו"מ סימן א' ועיין תשו' צ"צ סימן ט"ז בביאור היטב בזה אבל בנ"ד בעסק שידוכין שהוא רק משום ח' הקדמונים ולא נשבעו בעצמם כמ"ש בנוב"י מה"ק חיו"ד סי' ס"ח באורך אם הרחיב לו הזמן ועשו זמן אחר פשוט דהוי החוב בתקפו ותדע דהא גם בלא קצבו שום זמן כלל רק התנו בזמן שיתרצו הצדדים אפ"ה מבואר בתשו' מבי"ט ח"א סי' מ"ב דאם האריך הזמן שלא לצורך חייב בקנס ועיין תשו' מהרי"ט ח"א סימן קל"א בנידון כעין זה אבל בתשו' מבי"ט ח"ב שאלות השניות סי' קמ"ב מבואר דבשביל שעבר זמן ע"י איזה סיבה שיהיה לא נתבטלו השידוכין והוא נגד כל האחרונים ואני מצאתי בתשו' פאה"ד להרמב"ם סימן קנ"ד בדין עשה קשר שידוכין בקנס מושלש אם יעבור על איזה תנאי והעביר מועד הנשואין באונס ופסק דכיון שהיה אונס פטור מקנס ומ"מ בידה לינשא לאחרים אף שהיה אנוס בעיכוב הזמן ע"ש וד"ז נעלם מכל אחרונים ועכ"פ בנידון דידן ודאי השידוך בטל ובפרט לפמ"ש הנוב"י סימן ס"ח דגם בלא תבעו דפטור מעונש מ"מ שכנגדו אינו עובר ג"כ כיון שעכ"פ לא נתקיים ובפרט בנ"ד שהיה תנאי מפורש ע"ז. ומה שהאריך רו"מ בדין אם צריך דוקא שיהיה בע"מ או דסגי בתנאי מפורש גם בלא משה"ת כבר כתב הע"צ ונה"מ סימן ר"ז דבזה"ז א"צ במטלטלין ת"כ ועי' במק"ח סימן תמ"ח סק"ו בסופו שהבאתי בחיבורי שם דעכ"פ בעי' שיהיה בלשון אם ואח"ז מצאתי בתשו' רמ"א סי' נ"ב שכ"כ להדיא והבאתי מתשו' ב"ח סימן ל"ז בדין ר' שמכר שורים לש' ובשעת גמר מקח התנה עמו שלא יעשה בהם שותפות עם לוי ושמעון עבר על התנאי ופסק דכיון דל"ה ת"כ התנאי בטל וצ"ל ג"כ משום דל"ה בלשון אם והא דחו"מ רנ"ג סי"ב צ"ל דאם אמר התנאי תחילה מהני גם בכה"ג ולפ"ז גם בנ"ד הוי הדין כן ובאמת שמבואר ביו"ד סי' ר"כ סעי' ט"ו בהג"ה דבנדרים לא בעינן ת"כ ועי' תשו' מהר"י מברונא סימן רי"א דרפיא בידיה ד"ז אבל בב"מ אה"ע סימן ק"כ הביא ד' רמב"ן ב"ב דבתנאי שבין אדם לעצמו לא בעינן משה"ת וה"נ הרמ"א מיירי בכה"ג וא"כ אין ראיה לנ"ד שהוא בין אדם לחבירו ומ"ש רו"מ מסי' רי"ח ס"א דבאומדנא דמוכח וכו' כבר כתב הרשב"א בגיטין ע"ה דהיכי דהתנה ולא התנה כהלכתא בטל האומדנא שנראה מתוך תנאי שאינו מקפיד כ"כ דאל"כ הו"ל להתנות וגם מ"ש מתשו' מיימוני לס' הפלאה ה"ש סי' ד' אין ראיה דשא"ה דמיירי בשבועה שבין אדם לעצמו אבל מ"מ הש"ך בנה"כ עיקר כונתו בין אם עשה תחילה התקשרות בסתם ואח"כ עשה התנאים בין אם עשה מתחילה התנאים כפי המנהג וכמבואר בתשו' נוב"י מ"ת סוס"י ר"ד הנ"ל ותנאים הם כשמם שאין כותבים ת"כ וע"מ ואפ"ה דנין אותם בכל יום כדין תנאי גמור:
ומה שטען ר"צ עוד שנודע לו שהכלה היתה משודכת מקודם ור"ב השיב שלקח עתה היתר אחר שעשה השידוך עם ר"ב והביא רו"מ מדברי מהרי"ט בשניות חחו"מ סי' צ"ח דהיכי דנודע לה שיש לו אשה אחרת אף שרוצה עתה לגרשה תוכל לומר אדעתא דהכי לא התקשרה ופטורה מקנס כיון שלא השיג ההיתר עד אחר התנאים עם ר"ב אבל יש לפקפק בזה דשא"ה דבשעת התקשרות הי"ל אשה אחרת וע"י הגירושין לא נפקעו הקידושין הראשונים אבל כאן ענין ההיתר הוא גי"ד שהשידוך הראשון בטל למפרע ומ"ש רו' מהא דאה"ע סי' ל"ט ס"ב במקדש סתם ונמצא עליו נדרים דהוי ספק לגבי חדר"ג יש להקל לענ"ד בנידן דידן הוי רק גי"ד בעלמא וע' בט"ז א"ח סי' תצ"ח סק"ט ונת"ח שם ובנ"ד עדיף טפי דלא תליא בחכם ואם מדינא שרי מכח התנאים גם בלא חכם בטל הקשר ורק שהיה מחוסר ידיעה מקודם ודמי להא דעירובין ד' נ"ז גבי ברירה דהיכי שכבר בא חכם רק שלא נודע לו לכ"ע מהני דהוי רק גילוי מילתא בעלמא ע"ש וה"נ בזה ועי' מהרי"ט ח"א סי' כ"ב ובשניות חח"מ סי' כ"ח ובשעה"מ סי' פ"ה מעירובין ה"א מ"ש לדחות דברי פרמ"ח בזה אבל כפי שכ' רו"מ דכל ההיתר של הרב הנ"ל הוא רעוע ולא נתברר האמתלא כלל אם כן שפיר יש ביד ר' צבי לאחוז בסנסני הטענה ההוא [ומה שטען ר"צ שהטעו אותו שאמרה שהבתולה בת י"ח שנים ועתה נודע שהיא קרובה לשלשים שנים ורו"מ הביא מב"ב קי"ט דבת עשרים אינה יולדת רק עד ארבעים וא"כ י"ל דהוי מום כבר פקפק בעצמו בזה]:
ומה שטען ר"צ שנודע לו שהבתולה ציימנית ונדרנית ב' וה' ורו"מ האריך בהא דא"ע סי' ל"ט דהוי ספק קידושין והאריך בדין ספק איסור וממונא (והביא מהר"ן ורא"ש נדרים ד' ודברי אס"ז ב"ק י"א דלגבי מצוה הולכין אף בממונא אחר הרוב לקיים מ"ע דופדויו מבן חודש תפדה וד' תוס' נדה כ"ה ד"ה גבי בהמה וש"ס בכורות מ"ט ומהריט"א שם והקשה בהא דפדיון בכור דהא הוי ספק עשה והביא מתשו' ב"א חאע"ז סי' קל"ב שנסתפק בספק עשה אי אזלינן להקל ושו"ת טה"א סוסי' י"ב שהוכיח להקל מהא דהרא"ש ב"ק ט' דפסק הב"ע בהידור מצוה להקל ורו"מ דחה דהתם משום דהוי רק מדרבנן כמ"ש הפח"ר שם וכ"ה בב"י סימן תרנ"ו וגם מ"ש מחולין ע"ט דחה דהתם מחלקותם במשמעות הכתוב אי צבי אפילו מקצת צבי וגם מ"ש מהרא"ש פ"ק דיבמות אינו ראיה כלל] והנה מה שהקשה מהא דפדיון עשה ע' בתשו' מהרי"א חיו"ד סימן רס"ה מ"ש לישבו:
ומ"ש בדין ספק עשה תמהני שהרי הדבר מפורש ברא"ש וטור א"ח סי' תרמ"ח בדין אתרוג שנימוח דא הנך פסולי מדאורייתא הוי ספיקא להחמיר ועי' בט"ז שם סק"ד ומ"ש בדין הידור מצוה ע' במהרש"א שבת ק"ד שכ' בדעת תוס' דהידור מצוה רק מדרבנן וכן מצאתי במרדכי פ' התכלת סימן תקמ"ח ובתוס' שם מ"א ד"ה אין פוטר אבל ברי"ף ברכות סופ"ז בהא דשמאל מהו שתסיע לימין דעבדי' לחומרא ובהגהת ד"ת שם דמשום הידור מצוה עבדי' לחומרא א"נ משום דהידור מצוה דאורייתא מהר"א אב"ד ז"ל ע"ש וזהו היפך מ"ש הרא"ש פ"ק דב"ק הנ"ל שוב נתיישבתי בדין ספק עשה הנ"ל דהנה הגם שאין להביא ראיה מהא דספק קרא ק"ש וספק בירך ברהמ"ז דחוזר וקורא די"ל דשא"ה דאיכא חזקת חיוב עליו וספק אם יצא מחזקתו אבל הרי בספק צואה בבית אסור והתם הוי רק עשה דיליף מדכתיב ויד תהי לך כו' הא בגדולים כו' והתם ליכא חז"א ובצואה דבוקה בסנדלו קי"ל דספק בעי' לחומרא וע' ברא"ש פ"ג דברכות סוס"י נ"א וסימן נ"ז דמה"ט בספק הזמנה קי"ל להקל ובדבוקה לסנדלו להחמיר משום דהתם הוי דאורייתא ע"ש ומבואר בספק עשה לחומרא ועי' בב"י א"ח סוס"י ע"ב בהא דכדי עניבה אי בעי' שיענבם כולם ביחד הביא מחלוקת רמב"ם ורא"ש אי שיעור עניבה מה"ת וספקו לחומרא או רק מדרבנן ע"ש ובב"י יו"ד סימן ר"פ בדין קרע שבין דף לדף מחלוקת רמב"ם וטור אי קרע הבא תוך ג' הוי מה"ת או רק מדרבנן וספיקו לקולא ובב"י א"ח סי' תר"ל בדין נעץ ד' קונדיסין על הגג הביא ד' רא"ש דספק בעיא להחמיר ועוד בכמה דוכתא עצמו מספר עד שאני תמה ע"ד טה"א וב"א איך נעלם מעיניהם כ"ז (שוב עיינתי בב"א שם שכ' למ"ד ספק דאורייתא מה"ת לקולא רק מדרבנן אסור י"ל דלא החמירו בדיעבד רק בלאו אבל בעשה י"ל דדוקא לכתחילה אבל אם נשאת לא תצא ע"ש א"כ לק"מ] אך בנ"ד לענין ספק חרם הרי מבואר בד"מ אה"ע סימן א' לענין חדר"ג דספקו להקל ועי' תשו' נוב"י מ"ת יו"ד סי' ה' וסי' קמ"ו בשם תשו' הרמב"ן בזה ואני מצאתי בתשו' הרי"ף סי' רצ"א שפסק כן להדיא ועמ"ש בחיבורי בקת"ע לסי' רל"א אות י"ט ועי' בשו"ת יד אליהו סימן ע"ח באורך מכמה דוכתא בזה וגם יפה הביא רו"מ מט"ז וב"ש סי' ל"ט וגם מ"ש רו"מ מכח מה שטען ר"צ שיצא קול ורינון שזינתה אחות משודכת והביא ד' כנה"ג סי' נ' הגה"ט אות כ"ו מחלוקת אי בקול ורינון יכול לבטל הקשר הנה בשו"ת בש"ר המיוחסות להרא"ש סימן שנ"ז פסק דכל דבר שהדעת נוטה שהיה מהנדז בו אף שאין עדים רק קול ויש אומד להקל יוכל לומר לא בעינא איתתא דנפק עלה קלא בישא ע"ש וא"כ ה"נ באחותה וכן מצאתי בשו"ת אבן השוהם סי' ו' באמצע התשו' בדין אם יצא קול קידושין או פסול אחר דאף שע"פ הדין אין לחוש לזה מ"מ יוכל לבטל השידוך בלא קנס והסכימו עמו הג' בעל עבה"ג והג' אבד"ק אמשטרדם וע"ש סי' ל"ו ל"ז ל"ח באורך ועי' תשו' מהרי"ט בשניות חיו"ד סימן מ"ט ועה"ג סימן ל"ד וזה דלא כתשו' ח"ס חא"ע סימן קל"ד ותמהני שלא הביא מכל הנ"ל וגם לא הביא מתשו' שב"י שהביא הפ"ת באהע"ז שם. סוף דבר כי יפה דן רו"מ דהקשר בטל וגם מחויב ר"ב להחזיר לר"צ מה שיברר שעשה הוצאה כדין: