שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן עג
ב"ה תרומה תרמ"ד ברעזן. להרב הגדול מוה' ש שמואל דוד הכהן ני' מו"צ דק' חוסט ארץ הגר.
מה שנסתפק בדין היכי דנהגינן לאסור הכלי מצד חומרא כהא דסי' צ"ד ס"ד וכהא דכיסוי שאב"י בסי' צ"ג אי מהני הגעלה לכ"ח כמו בבשולי עכו"ם והביא מתשו' אמרי אש סי' ל"א שצידד לומר בתחילה דבתרי דרבנן הוי כאיסור שאין לו עיקר בדברי תורה וכמ"ש הב"ש בא"ע סי' כ"ח סקי"ב ואח"ז חזר בו אבל בנ"ד דהוי רק חומרא בעלמא מסתפק להקל ע"י הגעלה ג"פ עכת"ד ועי' רשב"א שבב"י קכ"ג דגם סיכה באיסור דרבנן אסור לחולה שאב"ס אף דהוי תרי דרבנן שהרי כ' שם דסיכה הוי רק דרבנן ע"ש ותבין אמנם לענ"ד אף שהוא רק חומרא בעלמא כיון דנהגו כן הוי בכלל דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור וכיון שהגזירה אטו ב"י א"כ לענין לכתחילה יש לאסור כמו בב"י וכמ"ש הש"ך סימן ו' סקי"א כה"ג דגם אם ישחוט ע"מ לקלוף אסור כיון דגזרו אב"י אטו ב"י בכל גוונא אסור לכתחילה כמו בב"י ע"ש וה"נ בזה והוי כיש לו עיקר מה"ת ולא מהני הגעלה בכ"ח. וגם ראיה מרשב"א שבב"י יו"ד קכ"ג דבש"ע לצורך חשאב"ס מותר לפי שהוא איסור קל מאוד ושמנו של גיד שהוא רק ממנהגא אסור גם לחשאב"ס ע"ש וה"נ בזה ועי' בב"י סי' צ"ט בדין שמנו של גיד אי הוי בכלל עיקר מה"ת דלשיטת הטור א"ל עיקר ולרשב"א י"ל עיקר ע"ש וז"ז מ"ש בהא דסי' צ"ג דרש"ל לשיטתו בסי' ק"ג דכשיש ממשות האיסור כבר קדמו בס' חוי"ר ליו"ד שם ומ"ש בדברי באה"ט אה"ע סימן נ"א סקי"ב בשם מהרי"ל אם יש לפסוק כן תמהני הרי דברי מהרי"ל הובאו בב"ש שם סקי"א ונודע כי ביתו של שמואל נאמן והלכה כמותו בכל מקום ואני בגליון העירותי מדברי מהרי"ו שהובאו בסמ"ע סי' רפ"ו ס"ק ג' ויש ליישב וקצרתי: