שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון
סימן עא
ב"ה ד' יתרו תרמ"ד. להרב מוה' אבנר ריינער מו"צ דק' באלחוב
ע"ד שאלתו היות כי בעירו יש נהר מפסיק באמצע העיר על פני כל העיר וע"ע היה עירובין בצה"פ רק בצד א' של נהר ועתה רוצה לתקן גם בצד הב' של הנהר והנה באמצע הנהר הולך גשר א' רחב ט"ז אמות ודרך המלך עובר בו וברצונם לעשות צוה"פ ע"פ כל הנהר מצד א' של הגשר וכן בצד ב' והגשר יהיה בנתים וגם עי"ז יוכלו לתקן עירובין גה בצד ב' של הנהר והנה רו"מ הביא דברי הח"ס חא"ח סי' פ"ז שנשאל אם מותר לעשות צורת הפתח על פני המים מי אמרינן פתחא ע"ג מיא לא עבדו אינשי וכהא דפתחא בקרן זוית לא עבדו אינשי והח"ס השיב דאין להוסיף חומרות וע"ז תמה רו"מ מהתוס' עירובין ו' ע"א ד"ה פתחא שכ' דבעשאו במזוזות ובמשקוף הוי פתח גם בקרן זוית וגם הפמ"ג בסימן שס"א בא"א סק"ד הביא ד"ז וכ' שהדבר פשוט ולכן לא הזכירוהו הפוסקים וא"כ גם אם נימא דדמי ע"פ המים לקרן זוית אכתי מהני בצוה"פ וגם תמה על התוס' מדוע לא הביאו מש"ס ערוך במנחות ל"ג ע"ב כי תניא בפתח שאחורי הדלת וברש"י שם דמוכח דגם בקרן זוית מהני ומקרי פתח דאל"כ אינו חייב במזוזה עכת"ד. והנה מה שתמה מש"ס דמנחות לק"מ דמלבד דרש"י מביא שם פי' אחר וגם הר"ן פי' שם בע"א וכמ"ש רו"מ בעצמו מדברי הט"ז יו"ד סי' רפ"ו סקי"ז אף גם הרי הרא"ש בעירובין י"א הביא דעת ר"ה גאון דמפרש הא דאר"ח צוה"פ שעשאו מן הצד לא עשה ולא כלום דהיינו שעשה צה"פ בקרן זוית וכ"ה ברי"ף שם בשם רה"ג וכ"ד הרמב"ם וכמ"ש הב"י סוס"י שס"ב והמעיין בש"ס שם דף י"א ימצא דדוקא בשבת הוי כן משא"כ בכלאים ע"ש בגמרא ורש"י ואם כן ה"ה במזוזה מהני שפיר גם פתח כזה כמו בכלאים וא"כ נהי דלא קיי"ל כדעת הרא"ש וש"פ דמפרשי דצה"פ שעשאו מן הצד היינו בצידו של קנים וכמ"ש רש"י עכ"פ אין ראיה לזה מש"ס דמנחות דהתם לענין מזוזה מהני לכו"ע גם בקרן זוית ולכן הוכרחו התוס' להוכיח מדף ה' דגם לגבי שבת מהני וז"ב:
ואולם יש להפליא מזה על הפמ"ג שכתב דדין של התוס' פשוט ולא הוצרכו הפוסקים לכתבו והרי דעת רה"ג ורי"ף ורמב"ם אינו כן וכמ"ש הב"י ולשיטתם הרי גם צה"פ ל"מ בכה"ג ולשיטת הרשב"א דוקא באוכלת משתי רוחות הוי פתחא בקרן זוית והיינו כשהפתח באלכסון ומוכח דבאוכלת מב' רוחות גם הרשב"א מודה דל"מ (שוב הראוני בשו"ת שו"מ מהד"ג ח"א ס' כ"ד שנשאל בזה מח"א על הפמ"ג] ואני מצאתי בריטב"א עירובין ו' בשם הראב"ד דגם באוכלת מב' רוחות בעשה צה"פ מהני וכן מצאתי בר"ן פ"ק דסוכה שהביא דעת רה"ג והרי"ף ודעת הראב"ד החולק ומבואר שם דגם באוכלת מב' רוחות מהני צה"פ וכן הסכים הר"ן שם לדינא וצ"ע על הב"י שלא הביא מזה ועכ"פ דברי פמ"ג צע"ג ובגוף הדין של צה"פ על פני המים הנה הפמ"ג עצמו במש"ז סי' שס"ג סוסק"א כ' וז"ל עי' סימן שנ"ו במים לא עבדו פתחא י"ל צה"פ ל"מ שם כל שרחב יותר מג"ט וציין למג"א סימן שס"א ע"ש והרי היא עצמו בסימן שס"א הביא ד' תוס' דבקרן זוית מהני צה"פ גם בתו"ש סימן שנ"ו סק"ו כ' בפשיטות דבמים ל"ש פתח כלל ועי' שו"מ מה"ד ח"א סימן כ"ד ולדינא כבר כתב בשו"ת חסל"א דמוכח בירושלמי פ"ח דעירובין ה"ד דגם ע"ג מים מהני צה"פ וכבר הרגישו בזה בגליון הש"ס על הירושלמי שם והמעיין במהר"פ שם ימצא דגם באין המים עמוקים עשרה צריך לעשות צה"פ. ואמנם באם שהנהר עמוק עשרה וכפי מ"ש בתשו' ח"ס סימן פ"ז תליא אם השפה של הנהר גבוה י"ט וכ"ה בתשו' אמרי אש חה"ח סימן כ' ואסור למלאות מים רק באופן שנעשה מחיצה כפי המבואר בסימן שנ"ו אבל לענין טלטול בעיר ת"צ לעשות בכה"ג צה"פ ע"פ המים כלל כי השפה של הנהר הוי מחיצה מב' הצדדים וגם הגשר אין מזיק כלל דהגשר רשות בפ"ע כיון דגבוה י"ט ויש צה"פ תחתיה בב' הצדדים וכמ"ש רו"מ בשם הח"ס סימן פ"ט. ואמנם באם שאין השפה גדום כשיעור תל המתלקט י' מתוך ד"א צריך דוקא צה"פ וכדמוכח מהירושלמי הנ"ל לשי' מהר"פ הנ"ל והנה בא לידי כתבי הגאה"ק אבד"ק בוטשאטש זצ"ל ומצאתי שפסק שם ג"כ דדוקא לענין למלאות מן המים צריך מחיצה לתוך המים אבל לטלטל בחצר סגי במחיצה תלוי' גם באין השפה גבוה י"ט מתוך ד"א וכתב הטעם דל"ש בזה דין גדיים בוקעים כיון שהוא במים והביא ראיה מדברי הראב"ד פט"ו מה"ש והאריך בזה. ואם המים עמוקים י"ט גם בשפתי ואין בולט שפה גבוה י"ט למעלה מן המים מבואר בריטב"א עירובין דאסור לטלטל בחצר דהוי כנפרץ למקום האסור דלא מנכר מחיצה כיון דכולה מכוסה במים ועי' בנח"א שבס' האשכול הל' עירובין סוס"י ס"ז בזה:
ומה שהאריך רו"מ בדין אם יש בנהר שיעור סאתים אי מבטל הדירה, ודינה כבקעה יותר בב"ס דל"מ צה"פ לשיטת כמ"פ והביא מאה"ע סי' קכ"ח ס"ו להוכיח דמים הראוים לשתי' נחשבים בכלל העיר תמהני שלא הביא דברי ש"ס וטש"ע סי' שנ"ח סעי' י"א ומג"א ס"ק ט"ו אך במ"ש בש"ע דדוקא כשיש בעומק עשרה אם אין ראוים לשתות מבטלין הדירה אבל בנ"ד כפי מ"ש רו"מ דראוים לשתיית אדם לכו"ע אין מבטלין הדירה ואפי' רחב ק' אמה מהני צה"פ ועיין בברכ"י שי"ב אות ד' בשם ס' הבתים שחולק על הרשב"א בזה ופסק דגם באין עמוקים עשרה מבטלין הדירה אבל בנ"ד כפ"ש רו"מ מהני צה"פ כנ"ל ולכן הנני מסכים לתקן גם צד ב' של העיר להציל רבים ממכשול:
עוד להנ"ל. מכתבו הגיעני ומה שתמה עמ"ש בתשו' שם די"ל דמזוזה קיל משבת והא בש"ס שם דף י"א ע"ב בדין אם צה"פ צריך ליגע מייתי ראיה מדין דמזוזה דאין צריך ליגע ובע"כ דשוים וגם הביא מלעיל ג' דלחד לישנא מבוי דרבנן קיל מסוכה והא דבסוכה ז' מבואר דשבת חמור מסוכה האריך לבאר דהיינו אם שניהם דאורייתא או שניהם בדרבנן אבל א"א לומר דגבי מבוי דרבנן בשבת יהי' חומר מסוכה דאורייתא והביא מתוס' עירובין ע"ז ד"ה הב"ע והעלה דדוקא בלא עשה תיקון כלל עשו חיזוק משא"כ בעשה עירוב והספק אם מועיל] והנה מצאנו ש"ס מפורש בסוכה ט"ז ע"ב לא ר' יוסי סבר כר' יהודא ע"כ לא קאמר ר' יוסי הכא אלא בסוכה דמ"ע אבל בשבת דאיסור סקילה לא ופרש"י בד"ה אבל שבת דאיסור סקילה במלאכות דאורייתא מחמרינן אפילו בדרבנן דאית בה הרי דגם בעשה תיקון בין ב' הבורות ס"ל דגם בדרבנן עשו חיזוק בשבת טפי מבסוכה ואליבא דר"י ס"ל התם בהיפך דבסוכה חמור טפי משבת והיינו משום דאין לדמות גזירות חכמים להדדי דלפעמים עשו חיזוק יותר ולפעמים לא וכמ"ש התוס' בסוטה ב' ע"א ד"ה אמר ולכן בעירובין ג' פליגי התם בהך דינא דהתם דוקא ולא כללא היא אבל בכ"ז מה שהקשיתי על הר"ן פ"ק דסוכה שפסק דגם בסוכה פסול צה"פ שעשה מן הצד ותמהתי דמנ"ל ד"ז כיון דהש"ס מחלק בין שבת לכלאים א"כ י"ל דסוכה דמי לכלאים יאמין לי כת"ר כי בצאת מכתבי הרגשתי מיד די"ל דדוקא בכלאים דתליא בערבוב וכשיש איזה הפרש בעלמא שיהיה היכר בנתים סגי לבטל הערבוב וכמ"ש בתוס' שבת דף פ"ה וכמ"ש רו"מ ואני מוסיף שהרי מבואר בתוס' סוכה י"ח ד"ה אכסדרה לענין פי תקרה יורד וסותם דדוקא בד' מחיצות אמרי' פ"ת יו"ס ובאמצע הדיבור כתבו שם והדתניא התם בית שמצא מקורה מותר לזרוע דאמרינן פתיו"ס אע"ג דליכא התם ד' מחיצות אין לדמות כלאים לשבת דאפילו פיחות מותר לכלאים כדאמרינן בעירובין וב"י ע"ש ומבואר שם בש"ס דסוכה דמי לשבת (ועי' בתוס' עירובין ד' צ"ג ד"ה חציו שרמז ג"כ לזה דכלאים קיל משבת) דקאמר לימא אביי ורבא בפלוגתא דרב ושמואל קמפלגי וכו' ומוכח דסוכה ושבת דמי להדדי ובע"כ בכלאים הטעם כמ"ש ולכן צדקו דברי כת"ר דמזוזה דמי לסוכה בזה ולא לכלאים:
ובזה הסירותי תלונת הגאון בשו"ת חסל"א על הגאון הקדוש מבוטשאטש ז"ל במה שפסק דכלונסות החופה יהיה צה"פ למעלה ולא מן הצד והוא השיג מהא דכלאים קיל משבת ולהנ"ל אין ללמוד מכלאים לשאר דברים ובנ"ד דמי לסוכה דמפורש בר"ן דפסול מן הצד וצדקו דברי מרן הקדוש זצ"ל [ועי' ירושלמי דכלאים פ"ד ה"ב ובמרה"פ שם מודה רשב"ל דמוכח דלרמב"ם ל"מ צה"פ כלל בכלאים וע"ש דסוכה קיל משבת וע"ש בכל הסוגיא ותבין אך דהתם מוכח דצה"פ מן הצד מהני בשבת וצ"ע וע"ע במרה"פ ד"ה אין תאמר וכו'] ובגוף דברי הש"ס שהבאתי סוכה ט"ז דלר' יהודא סוכה חמור משבת יש לי לדון דר"י אזיל לשיטתיה בסוכה ד' ע"ב דסוכה דירת קבע בעינן ולכן אין מחיצה תלוי' מתרת בדאורייתא [ועי' תוס' סוכה י"ח הנ"ל שכתבו לחלק בשבת גופא לענין פתיו"ס בין דאורייתא לדרבנן] אבל בק"נ על הרא"ש סופ"ט דעירובין אות' י' הוכיח דהרי"ף לס"ל כהתוס' ודוקא גבי סוכה אבל בשבת אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן אבל ר' יוסי סובר דסוכה דירת עראי בעינן ולכן אין להחמיר במ"ע כמו בשבות דשבת דעיקרו איסור סקילה. ומ"ש רו"מ דכיון דיש עכ"פ ד"ט בין קצות הבתים להנהר א"כ צריך צה"פ כמ"ש הפמ"ג בא"א סי' שס"ה סק"ד ומזה תמה עמ"ש בתשובתי דאם השפה של הנהר גבוה י"ט א"צ צה"פ תמהני דאף דבעי צה"פ מן קצה הבתים עד קצה הנהר אבל לא ע"ג הנהר כיון דהשפה נחשב ככותל עכ"פ ואולם גם מאי דפשיטא ליה דגם בפרצה ד"ט צריך צוה"פ כבר כתבתי בתשו' להרב אבד"ק בולקאמין דנהי דאין סתירה ממ"ש במש"ז סימן שס"ג סקי"ח דבפחות מי' א"צ תיקון כלל דהתם בלא בקעי בה רבים אבל מ"מ ודאי סגי בלחי וא"ל צה"פ וכמ"ש בתשו' רע"א סימן ל"ג וגם הבאתי דברי מהרי"ט באורך ותשו' ח"ס ח"ש והנה גם בס' החיים סי' שס"ג העלה להקל בלחי בפרצה פחותה מיו"ד בכמה טעמים נכונים והביא שהסכים עמו הגאון בעל ישועיע"ק ודלא כמק"ח אבל אם הפרצה יותר מיו"ד אמות ודאי צריך צוה"פ עד הנהר ועי' בתשו' תועפות ראם חא"ח סי' ה' מ"ש בזה ועי' בנח"א שבס' האשכול הל' עירובין סוס"י ס"ג:
ומ"ש רו"מ מדין הנהר בזמן שנקרש דלכ"ע בטלי מחיצות כמ"ש הט"ז ומג"א סימן שס"ג וא"כ בטלה הדירה הנה בגוף הדין הרי האעו"ז הוכיח בראיות ברורות דהקרישה אינה מבטלת כלום וגם בשו"ת נודע בשערים מהד"ת חא"ח סימן ה' הוכיח כן ופסק כן למעשה וגם בשו"ת הרי"מ חא"ח סימן ד' פסק כן והנה לפמ"ש הח"ס חא"ח סי' פ"ט לחלק בין היכי דהולכי דרכים עושים להם דרך נתיבה ע"ג הנהר הנקרש אז מתבטל מחיצות המים בחורף ובין אם אין עושים להם הילוך ע"ג הכפור הנקרש אזי נחשב הכפור כמים בעלמא על שם סיפו להיות נמוח והוי מחיצה גם בחורף ע"ש וא"כ בנ"ד אם בחורף אין מהלכים ע"ג הנהר א"כ הרי הנהר כמים הנימוחים שהרי נידון ע"ש סופו שמועיל בהם צוה"פ דהוי כדירה ואם מהלכים שם ב"א שוב אין דין הכפור כמים לבטל הדירה והוי בכלל רחוב העיר ודרכים המפולשים ועוד דכיון דבקיץ הוי בכלל דירה וא"כ כשעושה צה"פ הוי בכלל היקף לדירה דהא קיי"ל ברס"י שנ"ח דאם הוקף לדירה אפי' יש בו כמה מילין מותר לטלטל בכולו ואף דמצינו בשבת ו' ע"ב וב"ב קנ"ג ע"ב דגבי בקעה יש חילוק בין ימות החמה לימות הגשמים [וע' ברשב"ם ותוס' שנחלקו בדין עבר עליו ימות הגשמים פעם א' אי הדר פקע מניה שם רה"י אבל רק לענין טומאה ומדרבנן] אבל היינו משום דביהג"ש יש שם זרעים וא"א להלוך שם כלל ועי' תוס' ב"ב שם ד"ה בימהג"ש דמרביעה שני' ואילך הדריסה מזיק לזרעים ולתבואה אבל כאן בימה"ח שותין מן המים ובימות החורף הולכין ע"ג עבור שאר תשמישין ומדוע יתבטל שם דירה משם אחרי שכבר הוקף לדירה וגם בלא"ה יש לדון מדברי הג"א שהביא הרמ"א רס"י שנ"ח דאם הקרפף סמוך לביתו הוי בכלל מוקף לדירה וה"נ כיון דסמוך לעיר ובפרט שהוא באמצע העיר ואף דהמג"א הוכיח דדוקא אם היה הדירה קודם לקרפף וזהו נראה דעת הרא"ש שהובא בכ"מ פ"ה מבית הבחירה ה"א שכתב דהיקף הר הבית לא הועיל לטלטל שלא הוקף לדירה אף דהוי סמוך לביהמ"ק [ובתוס' עירובין כ"ג ע"א ד"ה שהוא מבואר דהעזרה הוי מוקף לדירה שהיו שומרים שם כל הלילה ובתחילת דבריהם שם נקטו גם הר הבית אבל בסוה"ד שם נקטו בתי' הב' רק העזרה ומשמע ג"כ כהרא"ש] וכבר תמה התויו"ט רפ"ב דתמיד דהא הר הבית היה סמוך לעזרה אך לשיטת מג"א י"ל דהיקף הר הבית אולי עשו מקודם ולפ"ז בנ"ד שהנהר היה קודם לבתי העיר אינו מוקף לדירה אבל מ"מ כיון דעושין עתה צה"פ הוי שפיר בכלל הוקף לדירה וגם בחורף שרי וכמ"ש. וגם בלא"ה הרי הא דבבקעה ל"מ צה"פ היינו אם כל הד' מחיצות הם בצה"פ משא"כ בנ"ד ולכן הדבר פשוט דמותר לעשות הצה"פ ע"ג הנהר ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"א סימן רי"ג שפסק ג"כ בפשיטות להקל וכן המנהג בכל תפוצות ישראל:
ובדבר השאלה אמר בא לפניו יום א' ש"פ העבר איש א' וא"ל ששכח לחתום שמו על השט"מ וגם לא כתב שם הקונה וגם לא היה כת"י וגם לא היה ע"מ וגם תק"כ ומאריטש ולא מסירת המפתח והי"ל כמה חמוצים גמורים ופסק כ"ה שיבער החמץ במוצאי יו"ט [דנהי דהמק. כ' דבשכירות קרקע דא"צ שטר גם אם נתבטל הש"מ אין חשש י"ל דזהו אם נותן כל המעות אבל בדרא"ן גם בשכירות לא סמ"ד וכ"מ מל' הסמ"ע סי' קצ"ד סוס"ק ה' ובפרט דבלא מסירת מפתח הט"ז אוסר וגם מה שקרא נוסח הש"מ לפני הקונה לא נזכר שם שקיבל אדראן על השכירות ואף דבשט"מ נכתב אח"כ כן אבל זאת לא קרא לפני הערל והביא משו"ת שו"מ מ"ג סי' ס"ג שפסק דכיון דנחית אדעתא דשטרא גרע טפי דלא גמר להקנות אלא בשטר והביא מחו"מ סימן רס"ח ובשו"מ מה"ת ח"ב סימן ס"ג חולק על המקו"ח מכח דברי הט"ז דגם בשכירות בעי שטר בעכו"ם מטעם גי"ד הנ"ל אבל בס' ד"ח פסק כהמ"ח הנ"ל אבל מ"מ א"א להקל ובפרט דהט"ז סימן קצ"ד חולק על הרמ"א שם והביא מכתובות נ"ה דשמא לא גמר להקנות אלא בשטר ועיין חו"מ סי' ר"נ ובתשו' ח"ס יו"ד סי' שי"א כ' ג"כ כה"ג דהואיל ואמרה שתוליך לביתה לא גמרה להקנות אלא במשיכה והביא מריב"ש סימן שמ"ה שהובא בנוב"י מהד"ק חו"מ סי' כ"ה כ"ז כ"ח שכ' ג"כ סברא כזו מדגלי דעתה כו' והביא ג"כ מהא דנפל לו עליו גלי דעתיה כו' ומבואר שם דס"ל דהוי ודאי ולא ספק עכת"ד] והנה מ"ש רו"מ מדברי הט"ז סימן קצ"ד יש לדון דהט"ז לא כתב רק ששכר מעכו"ם דסתם עכו"ם אנס הוא ולכן לא סמ"ד בלא שטר אבל להיפך בעכו"ם ששכר מישראל שפיר סמ"ד גם בלא שטר אבל בכ"מ פ"א ממכירה מוכח דגם עכו"ם מישראל ל"ק מטעם זה אבל בנ"ד כיון דעכו"ם לא ידע אם ישראל לא חתם השטר ושפיר סמ"ד בשעת קניה וגם בתשו' נא"ד סימן מ"ו דחה ד' הט"ז ופסק דגם המוחזק אי"ל קים לי כהט"ז ע"ש וגם מ"ש מדברי שו"מ דגי"ד דאינו רוצה להקנות בלא שטר ובשו"מ מ"ת כתב דגם בשכירות בעי שטר כדעת הט"ז הנה גם במכירה גמורה מבואר בתשו' הרשב"א והובא בפ"ת סי' ק"צ דבמוכר מפני רעתה מהני בכסף בלא שטר גם באתרא דכתבו שטרא ע"ש והרי כבר העלה בתשו' מש"נ סי' ט' דבחמץ הוי כמוכר מפני רעתה וגדולה מזו כתב ח"ס בתשו' חא"ח סימן קי"ט דאם התנה שאם לא יפרע בזמנו המקח בטל דגם להסוברים דבממון א"צ ת"כ היינו משום דבגי"ד סגי ובחמץ איכא גי"ד להיפך שרוצה למכור חמצו ע"ש וזהו דלא כהפמ"ג סי' תמ"ח דלא נחית לזה וס"ל דתליא אי בממון בעי ת"כ ומכ"ש בנ"ד וכן מצאתי בתשו' מהר"ם מרוטענבורג האחרונים חא"ח סי' י"א שהאריך בכמה צדדים להקל בזה והביא מדברי הב"ח סי' תמ"ח שכ' בפשיטות דבשכירות א"צ שטר כלל והעיר גם בסברא שכ' לעיל דכיון דהם סברו שהשטר נחתם שפיר סמ"ד ובחמץ הוי כגי"ד שרצונו להקנות בכל ענין ע"ש באורך ואני מוסיף עוד דאף דיש מקום לומר דנהי דישראל גמר ומקני מ"מ העכו"ם לא גמר דעתו לקנות דלגבי דידיה ליכא איסורא אבל הנה בתשו' מהר"ם מינץ העלה דאדרבה במכירה כזו סמ"ד העכו"ם כיון שיודע שישראל יחזור ויקנה ממנו אחה"פ בריוח מועט ע"ש וע"ש בתשו' בא"י חחו"מ סו' קכ"ח שהאריך שם השואל בנידון כענין זה והמחבר הסכים רק להתיר בהנאה אחה"פ אבל התם הי' הקרקע במכירה ממש אבל בנ"ד שהיה רק בשכירות גם הוא מודה ועי' תשו' ב"ש חא"ח סימן ס"ח שהוכיח ג"כ מהא דב"ב ע"ז זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו השטר דחוזר בשטר ואינו חוזר בשדה רק כשאמר ע"מ ועסמ"ע סי' רמ"ג ס"ק י"ג וה"נ אף שגי"ד שרוצה לכתוב שטר לא נתבטל המקח ועוד דהא מבואר בר"ן פ"ק דקדושין ובב"י חו"מ ס' ק"צ דבשטר שנכתב רק לראי' גם אם חותם על השט"מ אח"כ קני למפרע ולכאורה י"ל לפמ"ש רש"י ותוס' בקידושין ע"ח גבי גוסס שנפלו לו נכסים דגם לר"מ דסובר אדם מקנה דשלב"ל מ"מ א"י להקנות לו נכסים שיפלו בשעה שיהי' גוסס כיון דבאותה שעה א"י להקנות לו ובזה דחיתי במק"א דברי קצה"ח סי' רס"ב שהוכיח מעירובין ע"א דכלך אצל יפות בשבת מהני למפרע דמהני ביטול אחז"א ולפמ"ש ליתא דשא"ה דהקנין מהני בשבת רק דאיכא איסור לכן אמרי' דמהני למפרע לאפקועי איסורא אבל אחז"א ל"מ ביטול כלל ואיך יועיל למפרע א"כ ה"נ בנ"ד ל"מ חתימתו בזמן איסור אבל י"ל דהשטר ל"צ רק על הקרקע וזהו בידו להשכיר גם בחוה"פ דגם אם אסור להשכיר להחזיק בו חמץ מ"מ השכירות מועיל א"כ שוב מהני גם למפרע והרי כל שטרי מכירה דחמץ הם רק שטרי הודאה כמ"ש בשו"ת ספר יושיע סי' ד' ואני בחיבורי ח"מ סי' קצ"א הבאתי סמוכין לדבריו מתשו' מהרשד"ם חחו"מ סי' רצ"ה דהיכי דהשטר נכתב בלשון הודאה הוי רק לראי' ע"ש וא"כ שפיר היה מועיל מה שיחתום אח"כ השט"מ גם למפרע וכן העלה שם הספ"י לדינא להקל בכה"ג לחתום אח"כ השט"מ [חזר השואל וכ' לי שהשאלה היה ביום א' דפסח של"ה באפשר לחתום אז רק להמתין עד חה"מ וי"ל דבכה"ג אסור לעכב דל"ד למשהה ע"מ לבערו ויש מקום בזה לדבריו] אך לשיטת המק"ח דשכירות חדר ל"מ בחמץ דשכירות לא קניא לחומרא וכבר קדמו הב"ח שם בזה אבל כבר העלה בתשו' מהרי"א חא"ח סי' קכ"ד לדחות דבריהם ע"ש בתשו' מ"מ סי' ס"ו גם בשו"ת שי"צ נדפס שט"מ של הג' נוב"י ז"ל וביאר שם דבכל גונא יכתבו רק בשכירות הדבר ובפרט דבנ"ד הוא אצל ישראל רק בשכירות ולכ"ע מהני כמ"ש המק"ח בעצמו ועוד העלה המק"ח דאם כותבים עד למדידה הוי באחריות הישראל ובפרט אם העכו"ם עני א"כ שוב הוי אחריות על ישראל וביתו של ישראל לשיטת הסוברים דשכירות ל"ק אבל גם בזה כבר דחו דבריו בשו"ת מהר"ם מרוטענבערג הנ"ל ושאר אחרונים אבל בכ"ז אחרי שכבר הורה רו"מ לאסור החמץ ולא היה הפ"מ אין ביד שכנגדו להתיר ואין מקום לערער עליו ובפרט לחייבו לשלם כיון דלא היה מסירת מפתח ויש לו על מה שיסמוך והגה שוב עלה בלבי ראי' מתשו' הרא"ש הובא בטוח"מ סי' קע"ג בדין רחל ולאה שהטילו גורל דגם אם התנו לעשות בקנין מ"מ אם החזיקה בחלקה א"י לחזור בה קודם הקנין וע"ע בטוח"מ סוס"י קנ"ו בשם תשו' הרא"ש במ"ש אם לא תוכל לזכות בכח המתנה תזכה מכח הפקר אבל היכי דהשטר הוא שטר קנין יפה כ' רו"מ די"ל דרוצה יותר בשטר שהוא קנין וגם לראיה וכמ"ש הר"ן פ"ק דקידושין הנ"ל משא"כ בשטר חמץ שהוא רק לראיה ודוקא בקנין דרבנן אמרינן דגלי דעתי' וכמ"ש הנימוק"י פ"ק דב"מ ועי' חו"מ סי' רס"ח [ומ"ש רו"מ לדחות ראית ב"ש הנ"ל מב"ב ע"ז דדוקא בעשה סתם ב' קנינים י"ל דדעתו לקנות רק בשני אבל התם באמר זכו הרי רצה לזכות לו בק"ס נכון הוא]:
ובדבר הגט שסידר הדיין ר"מ עבור אשה שנשתטית להשלישו ביד שליח ולהשיג מן מאה רבנים כנהוג ושם האשה אדל והוא סידר הגט בשם אדיל מלא יו"ד ורו"מ דעתו לפסול הגט דהוי שינוי בשם דע"י היו"ד נדגש החיריק והביא בשם שו"ת א"ש מהג' רש"ק ז"ל סי' ס"ז בשם אלטר דאם כתבו מלא יוד דפסול והנה מזה אין ראיה דשם אלטר נקרא בפ"כ נוטה לסגול ואם כ' מלא יוד הוי שינוי במבטא משא"כ בנ"ד דשם אדיל נקרא בפ"כ נוטה לחיריק או מלאפום וכבר כ' הט"ג בש"נ אות נ' סק"ז דרגילות לכתוב יו"ד אף שאין החיריק נדגש כ"כ וע"ש אות יו"ד סק"ב דלפי הברת מדינותינו אין היכר כ"כ במבטא בין מלאפום לחיריק וגם בט"ג ש"נ אות ו' סק"י שרמז רו"מהרי סיים שם בעצמו שכבר כ' כמ"פ בשם הס"ש דיתיר אינו מזיק לתקון הקריאה כתנא תוספאה כדאיתא בע"ז ט' ועי' תשו' נאו"ד סוס"י ט' שהביא ג"כ דברי המבי"ט דיש לכתוב מלא יוד במקום ספק וע"ש סוס"י ו' מ"ש בזה (וי"ל עוד דנ"ד דמי למ"ש הט"ג ש"א אות ד' סקי"ח בדין שם זעליג דהיכי דכ"ע קרי בסגנון א' שאין מדגישין היו"ד כיון דא"א לטעות באחר אם כ' יו"ד מלא לא הפסיד וגם בס"ק כ"ד כ"כ בשם זנוויל אבל התם מפני שעל הרוב רגילין לחתום מלא יו"ד משא"כ בנ"ד אין ראיה כלל) וגם בשם בנימין כתב הב"ש וט"ג דאם כ' מלא כשר דהא קיי"ל דאפילו מה שראוי להיות חסר אם כ' מלא כשר והט"ז כ' דאפילו לא ניתן הגט לא מהדרינן עובדא ועיין בט"ג ש"א אות מ' סקי"א בשם מאניס דדרך העולם לקצר הרגש דחיקת היו"ד ולכן כותבין מלא יו"ד בשם מאניס אף שאין מדגישין היו"ד א"כ עכ"פ מסתבר שאין זה בגדר שינוי לפסול הגט בדיעבד: