אור ברסלב

שות מהרשם חלק ד· רבי שלום מרדכי [המהרש"ם] הכהן שבדרון

סימן נח

סימן נז

להרב המופלג מ' יחיאל פישלער ני' מפרימישלאן בעהמח"ס חסדי אבות.

בדבר שאלתו בסופר שכתב ס"ת וכתב עמוד א' ב"פ ע"י שכחה דהיינו שכתב אותו העמוד פעם א' בסוף היריעה וחזר וכתבו בתחלת יריעה אחרת ואח"ז שבק ל"ח ונתן הס"ת לסופר אחר לגמרה ובשעת הג"ה נמצא הטעות הנ"ל ועתה נסתפקו אם יש לחתוך אותו העמוד הנכפל לבד ולגנזו או לסלק כל היריעה ולכתוב אחרת במקומה ורו"מ נחלק בזה עם ח"א ודעת רו"מ דיש לחתוך העמוד הנכפל בכדי שלא להביא שאר העמודים הכשרים לידי גניזה דהוי איסור וכמ"ש המ"ב סי' נ"ז ונט"ש סי' כ"ה והביא מהג"ש סי' נ"ה שהביא הפ"ת דאם נפסל עמוד ג' כשר בדיעבד בב' עמודים ובכדי שלא לגנזם הוי כדיעבד אבל דעת החולק הוא דאסור לחתוך העמוד רק לסלק כל היריעה דאם יסלק כל היריעה אינו מביאה לידי פסול בבירור דאולי יזדמן להסופר לכתוב ס"ת אחרת ביריעות במדה כמו זו ויצרפה לס"ת אחרת משא"כ כשיחתוך העמוד יופסל עמוד זה בבירור וכמ"ש כה"ג הס"ח הובא בנט"ש הנ"ל דמותר לגנוז יריעה בכדי להחליף יריעה שתהי' מהודרת יותר ומכ"ש שמותר להביא היריעה לספק גניזה בשביל להציל העמוד מידי גניזה וגם טוב יותר לגרום גניזה לכל היריעה בשוא"ת מלחתוך העמוד דמורידין בקו"ע וכהא דזבחים פ' וערובין ק' ורו"מ כתב דאדרבא מהס"ח יש ראי' להיפוך דה"נ מותר לחתוך העמוד בשביל להציל כל היריעה מספק גניזה דשמא לא יזדמן ס"ת כזה ואולי לא ירצה בעל הס"ת שיהי' נכתבת מב' סופרים ובפרט דהש"ך כ' בסוס"י ר"פ דטוב שסופר הראשון יכתבם והוי כגניזה והאריך בזה והנה גוף הדבר אם יש חשש במה שיכתוב סופר אחר אף דביו"ד כ' הש"ך רק דטוב ליזהר אבל כבר אמרו ז"ל בירושלמי הובא בתוס' כריתות י"ד ד"ת עניים במקום זה ועשירים במק"א והנה הש"ך בחו"מ סי' של"ג ס"ק כ"ו כ' בטעמא דסופר ר הוי דבר האבוד לפי שספר בכת"י ב' סופרים הוא מקולקל וע' תשו' מהר"ם ב"ב החדשות סי' קכ"ג ג"כ בזה שכ' שהרבה מזיק לספר שהוא מב' כתיבות וכו' עיי"ש וכבר כ' רש"י בשבת ע"ט ב' ד"ה למצוה מצוה מן המובחר קלף בעינן וסתמא דכל אינש מצוה מעלייתא עביד הלכך לא מצנע דוכסוסטוס ל לתפלין והו"ל אין מצניעין כמוהו ומבואר מזה דבסתמא מחזיקין לכל אדם שיעשה המצוה מן המובחר והו"ל אין מצניעין כמוהו וה"נ בנ"ד ודאי כל מי שיכתוב ס"ת לא ירצה לצרף לכתחלה יריעה מכתב סופר אחר מיושנת קצת דהוי קלקול והיזק כמ"ש מהר"ם וש"פ הנ"ל ועכ"פ אינו מן המובחר וא"כ הדבר פשוט דהוי בנ"ד כל היריעה בכלל גניזה ודאית וכיון דסוף כל היריעה לגניזה שוב עדיף לחתוך עמוד א' ולהציל שאר היריעה אף שעושה החתך בקו"ע וכדאי' כה"ג במנחות מ"ח שחט ד' כבשים על ב' חלות מושך ב' מהן וזורק דמן שלא לשמן שאם אי אתה אומר כן הפסדת את האחרונים א"ל ר"י וכי אומרים לאדם חטא בשביל שתזכה כו' חטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרי' וכו' ובתרתי מילי לא אמר והתנן חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה ובתחתונה חולין טמאים כו' ר"א אומר תרד ותטמא ואל יטמאנה ביד ור"י אומר יטמאנה ביד ומשני ש"ה דלטומאה אזלא ופירש"י דבכה"ג לאו חוטא כלל ע"ש הרי דכיון דבלא"ה הוי כאבידה שוב מותר לאבדה גם ביד וה"נ בנ"ד ובפרט דבנ"ד הוי בחדא מלתא ודמי לחטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת דשרי התם לחטוא שלא לשמן בשביל להציל האחרונים מהפסד אף דההפסד יהי' בשוא"ת ועכשיו בזריקה שלא לשמן עובר בקו"ע וה"נ בנ"ד ולכאורה הי' נראה ראי' להיפוך ממשנה דזבחים ע"ה ב' אשם שנתערב בשלמים רש"א שניהם ישחטו בצפון ויאכלו כחמור שבהן (ליום ולילה כדין אשם) א"ל אין מביאים קדשים לבית הפסול ומפרש הש"ס דטעמא דרבנן משום דאית לי' תקנתא ברעי' שירעו עד שיסתאבו ע"ש ומבואר דאע"ג דאם לא ישחטו בצפון יבואו ממילא לידי פסול ברעי' עד שיסתאבו מ"מ אסור להביאן לידי פסול במעשה גמור ול"א חטא בשביל שתזכה ואף דהתם הוי תרי מילי אשם ושלמים הרי התם דמי להא דתרומה דבלא"ה לטומאה אזלא וה"נ הרי ירעו עד שיסתאבו וסופו לבוא לידי פסול ולכאורה י"ל דדמי להא דמנחות שם דחטא בשבת בשביל שתזכה בחול ל"א דבעי' שיהיה הזכות באותו יום וה"נ אם שור בצפון חוטא היום בהביאו השלמים למיעוט באכילתן אבל הפסול דיסתאבו יהיה אחר זמן רב אולם לפמ"ש הפ"י בביצה י"ז דדוקא בדאוריתא בעי' שיהיה בזכות באותו יום אבל בדרבנן לא ולפמ"ש השעה"מ פ"ג מק"פ ה"ט דכל איסור ממעט באכילתן דהוי מביא קדשי' לביה"פ הוא מדרבנן וכ"ה בטו"א לר"ה נ"ה ע"ב שהוכיח כן מש"ס ורש"י דמנחות הדק"ל. אך באמת מלבד שדברי הפ"י תמוהים דהא בסוגיא דמנחות שם מיירי בזריקה דהוי רק שבות ועי' בשו"ת שו"מ מהד"ק ח"ב סי' קעט באמצע התשו' בזה וגם דברי תוס' ד"ה חטא שכתבו דאין לדמות למה שהתירו לרדותה קודם שיבא לידי חיוב בשבת ופי' הצ"ק משום דהתם רדי' רק שבות וצ"ע דהא זריקה הוי ג"כ רק שבות וע' בתוס' נזיר כ"ח וע' ביצה כ' ואס"ז ופ"י שם ואולי י"ל דשאני רדיי' דהוי רק חכמה ואינה מלאכה אבל דברי הפ"י הנ"ל תמוהים ובמק"א כ' די"ל לפמ"ש המאירי שבת כ"ט דליקוט ענבים כיון דהוי מעשה הוי מתקן מדאוריתא וכ"ה ברא"ש שבת ק"ג ובמרדכי סוכה פ"ג ודלא כתוס' יומא ל"ה וגם ברשב"א מנחות כ"א ומל"מ פי"א דשבת מוכח דבכה"ג הוי מתקן מה"ת כיון דהוי במעשה ועיין בצל"ח ביצה י"ח שחידש דטבילה ביו"כ דלא נראה כמיקר הוי מתקן מה"ת אך באמת ש"ס מפורש בביצה כ"א דזריקה רק שבות וכן מוכח ביבמות ל"ג ב' דפריך זר ששימש במאי כו' וכ"ה בירושלמי פ"ב דשבת הל' ה' בסופה דזריקה רק שבות וצ"ע כעת וגם דברי שעה"מ הנ"ל דכתב דממעט באכילתן הוי רק מדרבנן אם כי לכאורה יש סמוכין לדבריו מזבחים צ"ט דיליף מקרא דטבול יום ומח"כ אין חולקין בקדשי' לאכול לערב והא בלא"ה ממעט באכילתן וע' הגהת ב"ש על המשניות שם שתמה בזה והניח בצ"ע ולשיטת שעה"מ ניחא וגם יש ראיה מפסחים מ"ז דדייק משה ולא בכור והא בלא"ה ממעט באכילתן ועיין תשו' שו"מ מה"ת ח"ד סי' קמ"ג ולהנ"ל ניחא אבל לפמ"ש בשו"ת תפ"צ חיו"ד סי' י"א לתמוה דבלא"ה הא אין משנים מקדושה לקדושה וכדאי' תמורה ל"ב ותי' דנ"מ במקדיש מתחלה לבכור ותמיד ע"ש אם כן ה"נ ל"ק ג"כ מהנ"ל אבל מצאתי בראב"ד פ"ד דתמורה שכ' דטעמא דאין משנים מקדושה לקדושה הוא משום דממעט באכילתן ועיין תוי"ט פ"ז דתמורה מ"ג ומבואר דהוי מה"ת ויש לדון דהרמב"ם לא ס"ל כהראב"ד אבל כיון שדברי הפ"י נדחים וכמש"ל ולכן בנ"ד שפיר קמה גם נצבה הראי' מש"ס דמנחות דמותר לחתוך הדף וכמ"ש. והנה בגוף דינו של הס"ח ונט"ש הנ"ל יש לי להביא ראיה מש"ס דתמורה כ"ג א' בהא דאפריש חטאת ואבדה והפריש אחרת תחתי' ואח"כ נמצא הראשון ופליגי ר' ורבנן דלרבי א' מהן תקרב ושני' תמות ולרבנן אינה מתה ואר"ה א"ר הכל מודים שאם משך א' והקריבה שהשני' מתה לא נחלקו אלא בבא לימלך דרבי ס"ל לא עשו תקנה בקדשים ואמרי' לך התכפר בשאינה רבודה ואבודה מתה ורבנן סברי עשו תקנה בקדשים ואמרינן התכפר באבודה ושאינה אבודה תרעה ובתוס' ד"ה דרבי הקשו איך ס"ד דמאבדין קדשים בידים כיון דבידינו לתקן ותי' דמיירי כגון שיש ריוח בדבר דאבודה כחושה ושאינה אבודה שמינה וכו' ע"ש והרי התם גם אם אינה מתה אפ"ה עכ"פ תרעה עד שתסתאב וגם יש ריוח והידור מצוה להקריב שמינה ואפ"ה ס"ל לרבנן דעשו תקנה ואין להפסיד קדשים שתמות האבודה וקיי"ל כרבנן וה"נ בנ"ד אין לגנוז יריעה ולהביאה לידי פסול בשביל נוי והידור הס"ת כיון דמדינא כשר ורואה אני הדברים ק"ו מהתם דהתם הרי בין כך וב"כ תרעה עד שתסתאב אבל כאן הרי היריעה תהי' מחוברת לס"ת ואיך נפסילנה בחנם בשביל הידור מצוה ומוכח דעת התוס' דלא כהס"ח ותי' התוס' מוכרח בש"ס ואולם גוף ד' התוס' תמורה הנ"ל לא זכיתי להבין דלפי דבריהם מה פריך הש"ס שם מברייתא דיאכלו כו' שאם היתה אכילה מרובה אין אוכלין עמה חולין ותרומה וע' ברש"י שם דדייק דש"מ דעשו תקנה בקדשים שלא יבא לידי נותר ע"ש והרי התם לא יהי לו ריוח באכילת החולין ותרומה אך י"ל דהא מבואר בש"ס שם דיאכלו דהוי מצוה שיאכל עמה תרומה וחולין שיהי' נאכל על השובע ולפמ"ש רש"י פסחים פ"ו ע"א ורשב"ם שם קי"ט ב' דמצות כל הקרבנות לאכול על השובע משום דבעי' למשסה לגדולה כדרך שהמלכים אוכלים ע"ש וא"כ היינו נמי ריוח והידור מצוה שיאכל בשר הקדשים גם מתחלה דרך גדולה על השובע וגדולה מזו כ' התוס' זבחים ע"ה ב' ד"ה שבועות ליישב הא דהקשו איך מותר לחמץ תרומה קודם לפסח הרי ממעט באכילתו ותי' דהכי עדיפא ליה משום דכתיב למשחה ע"ש הרי דאפי' למעט באכילתן שרי משום למשחה ומכ"ש דעכ"פ הוי ריוח בדבר לאכול עמה חולין ואפ"ה אסור משום חשש נותר ודייק שפיר דעשו תקנה בקדשים שו"ר בשעה"מ פ"ד מק"פ ה"ו שהעיר בזה ותי' כן ודברי תוס' נכונים וא"כ יש ראי' נגד ד' הס"ח וליישב ד' הס"ח צ"ל דס"ל דגניזת יריעה אין בזה הורדה מקדושה מדינא והוי ג"כ רק זהירות לכתחלה ודלא כתשו' מ"ב והנמשכים אחריו ולכן ס"ל דשרי משום נוי והידור הס"ת או דמיירי בס' אחר וכמ"ש רו"מ אבל הוא נגד ד' הח"צ ושאר אחרונים וכמ"ש בתשו' ב"ש מ"ת סי' קל"ח או דלא ס"ל כהתוס' תמורה הנ"ל וא"כ יהיה ראיה מהתוס' נגד ד' הס"ח הנ"ל ובגוף הדבר שהחליט החולק על רו"מ דבחתיכה זו שחותך הדף מביאו לידי פסול כיון דלכתחלה אסור יריעה בדף א' אם אמנם נראה כדבריו מתוס' יומא כ"ט א' ומנחות מ"ט בהא דשחטו ונודע שמשכו בעלים ידיהם קודם ישרף דהסול משום ששחטו אחר התמיד והרי בדיעבד כשר ותי' כיון דלכתחלה אסור להקטירו וממילא יופסל ולכן ישרף מיד ע"ש וה"נ בזה אבל. אכתי יוכל להזדמן שיופסל בס"ת דף א' ויושלם בזה הדף דכבר כ' האחרונים דדיעבד כשר בדף א' אבל י"ל דזה מילתא דלא שכיחא וכיון דע"פ רוב לא תבוא יריעה זו לידי הכשר הוי כפיסול בידים ואולם הרי בתשו' ח"ס חיו"ד סי' רנ"ז הוכיח דמשום גניזת יריעה לא מיקרי דיעבד להכשיר יריעה בת ב' דפים רק היכי דכבר נדבק בס"ת אבל כ"ז שהיריעות לא נתפרו אין בזה דין דיעבד והיינו משום דלא הי' עדיין בהם קדושת ס"ת דאפי' כבר נגמר חומש א' אין בו קדושת ס"ת כמ"ש בסוס"י רפ"ב וע' מג"א סי' קנ"ג דס"ל דמ"מ עדיף מנ"ך אבל אם גם חומש א' לא נתפר לכ"ע הוי כן וא"כ אין בו הורדה מקדושה דאף שהי' ראוי לתפרו לס"ת מ"מ הרי גם בס"ת שנפסל אפי' חסר רק אות א' א"ב רק קדושת חומש אף דראוי לתקנו כמ"ש בא"ח קנ"ג ס"ג ועיין מג"א שם בשם ריב"ש וכו' וחומש א' עכ"פ ראוי לקרות בו בשעה"ד ועיין פמ"ג א"א שם ומכ"ש יריעה שלא נתפר עדיין בס' דלא הי' עדיין מעולם בקדושת ס"ת י"ל דלכו"ע אין בו איסור הורדה מקדושה כ"כ ולכן ס"ל להח"ס דלא נחשב עי"ז לדיעבד ובאמת שבגוף ד' המ"ב כבר פקפק עליו בשו"ת ב"ש מ"ת סי' קל"ח דאחר שנפסל היריעה י"ל שאין בו משום הורדה אף דאפשר לתקן וצ"ל דעת מ"ב דכיון דמקודם הי' בו כבר קדושת ס"ח אף דנפסל אח"כ כיון דראוי לתקנו הוי הורדה אבל ביריעה שלא נתפר עדיין לס"ת גם אי נימא דבהגניזה הוי גם בכה"ג הורדה מ"מ במה שחותך דף א' י"ל דלכ"ע לא הוי הורדה דהא ראוי עדיין לחומש בגלילה או לקרות בו כך דבזה לא מיפסל בדף אחד והוי רק גרם הורדה והרי אפי' במחיקת שם גופי' גרמא שרי מדאורייתא ע' שבת ק"כ גבי הי' שם כ' על בשרו דלא תעשון כתיב הא גרמא שרי ואם כי יש בזה אריכות דברים וע' תשו' ב"א חיו"ד סי' ס"א ס"ב וגם אני הארכתי בזה במק"א אבל עכ"פ לגבי גניזת יריעה בכה"ג שהוא רק גרם הורדה י"ל דלכ"ע שרי ובפרט בזה דלא הי' עדיין עליו קדושת ס"ת דאף דקיי"ל דבגוף הקדושה גם הזמנה מלתא כמ"ש הנימוק"י הובא במג"א סי' מ"ב מ"מ הרי מורידין בכה"ג מקדושה חמורה לקלה וכמ"ש המג"א סי' ל"ב ס"ק י' וא"כ ה"נ בזה ולכן נלענ"ד דמותר לחתוך הדף ותשאר שאר היריעה בכשרותה לצרפה אל הס"ת באותו כתב של הסופר שכתב שאר היריעות ונהי דבנ"ד כפי הנראה בסוף הספר יצטרכו לצרף כתיבת סופר אחר מ"מ מה שנוכל לצרף כתיבת אותו סופר עדיף טפי ובפרט דהא אם נגנוז כל היריעה יהיה בנתיים רק יריעה א' של סופר אחר ויש בזה חשש לשיטת הש"ע סוס"י ר"פ דס"ל דבעי' להחליף ג' יריעות דוקא ובפרט דכיון דיש בידינו לעשות שלא להביא לידי גניזה בחנם עדיף טפי לכן יפה פסק רו"מ. והנלענ"ד כתבתי [ח"ה במש"ל בענין לפסול א' בשביל חבירו ע' זבחים דף ע"ה לחלק דבב' גופין לא מזלזלי' בהיאך בשביל אידך וע"ש בתוס' דהזילזול הוי איסור תורה וע' רש"י זבחים פ"ב ע"א כיון דאיכא חטאת ואשם וכו' דלמיפסלינהו בידים לא וכו' ועיין רש"י שם דע"ג ע"ב ד"ה מחצה וע' מג"א סוסי' ש"ו ודוק בכ"ז כי נ"מ לענינינו וקצרתי]:

תוכן העניינים

שות מהרשם חלק ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה